• אימת החודש - אוקטובר 2020: מהדורת האלווין מורחבת
  • Spontaneous :מחכים לתרגום
  • ״סרט המשך בוראט״, סקירה
  • ״משולש פראי״: על תלונות שווא וניצול יחסי מרות
  • ״רבקה״, סקירה לגרסת 2020 בנטפליקס
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 30
  • בחזרה אל ״בוראט״, לקראת סרט ההמשך
  • ועכשיו לפרויקט שונה לגמרי: חלק א׳
  • משפט השבעה משיקגו
  • המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – 1

במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 27

30 בספטמבר 2020 מאת אורון שמיר

את חודש ספטמבר עמוס האירועים אנחנו מסיימים היום עם תום חגיגות החלפת הקידומת הפרטיות שלנו. אני זה שפתח את השמפניה עם פוסט יום ההולדת המסורתי, עופר בחר טקסטים שהוא אוהב במיוחד מעשר השנים הראשונות, לירון ראיינה אותנו על כל מה שחשוב, ולבסוף אור חשף את כל הסודות הכי מביכים שלנו. הכל בסימן ״10 לסריטה״ ומתוך רגשי תודה עמוקים לכל מי שקוראים וקוראות אותנו עכשיו ובכלל. את השנה ה-11 למניין הבלוג ואת אוקטובר שמתחיל מחר, נאלץ לחגוג בלי בתי קולנוע כפי המסתמן.

לפחות יהיה לנו פסטיבל חיפה וירטואלי, שייפתח בסוף השבוע ועל חלק מההיצע שלו כבר הספקנו להמליץ. אני מבטיח שזו רק ההתחלה וכבר בסמוך לפתיחת הפסטיבל, שייערך השנה בין ה-3 וה-10 באוקטובר, נתחיל לפרסם עוד טקסטים על האירוע. משהו שלא התייחסנו אליו בפוסט ההמלצות המקדים, וממש לא מחוסר רצון אל בלית ברירה, הוא הקולנוע הישראלי בפסטיבל. השנה אין תחרות לקולנוע עלילתי באורך מלא, ועל הפרסים יתמודדו סרטים תיעודיים וקצרים. את הקטגוריה הדוקומנטרית מרכיבים: ״ארץ עיר״ של יקי אילון שניסה את כוחו באופירים, ״במסתרים״ של לינה צ׳פלין שקצב העבודה שלה לא סביר, ״דבש מר״ של אודי קלינסקי ורויטל אורן על מאבקו של דבוראי, ״הכנסייה״ של ענת תל אודות כנסיית הקבר בירושלים, ״הצעיף האדום״ בו חוקר הבמאי פטר מוסטובוי את עברו שלו ושל הקולנוע בברית המועצות לשעבר, ״לעזוב את גן עדן״ שהוא סרט ביכורים לעופר פריימן על קומונה בברזיל, ״סוסיתא״ של אבי וייסבלאי על המכונית הצברית וממציאה, וגם ״על כיסא הבמאי יושבת אישה״ של סמדר זמיר, קולאז׳ ראיונות עם במאיות ישראליות עליו כתבתי ממש לפני רגע בפסטיבל קולנוע דרום.
בתחרות הקצרים תוכלו למצוא סרטים שכבר כתבנו עליהם וזו הזדמנות לצפות בהם, כמו ״להתאהב ברקס״, את ״לונג דיסטאנס״ המועמד לאופיר שביימה אור סיני, ״מטען עודף״ זוכה פרס האנימציה בפסטיבל דרום בבימויה של עינת קשת, ועוד רבים ובטח טובים שאל רובם טרם נחשפנו. הסרטים מחולקים לשלושה מקבצים בני כשעה וארבעים, ממש כמו בפסטיבל רגיל, ומאוגדים לפי הנושאים ״מרחק ופרידה״, ״מסעות״ ו״פערים״, למי שירצו לבחור כך באיזה מקבץ לצפות. פרטים מלאים אפשר למצוא באתר פסטיבל חיפה, בינתיים נאחל בהצלחה רבה ליוצרות וליוצרים בתחרויות השונות.

דוקוסטרים, פלטפורמת הצפייה הביתית של פסטיבל דוקאביב, חוזרת בפעם השלישית מאז פרוץ המגפה. זה יקרה מחר, יום חמישי ה-1 באוקטובר, ויימשך עד סוף החודש. מה שאומר שבעצם נוצר רצף דוקאביבי די מפואר מאז תחילת היוזמה בחודש מאי האחרון ועד הפסטיבל שהסתיים לא מזמן אך האריך מעט חלק ממהיצע שלו. הזדמנות נוספת לצפות בכמה מלהיטי הפסטיבל השנה, למשל ״הציירת והגנב״ או ״הלמוט ניוטון: היפה והרע״, אפשר יהיה למצוא בקטגוריית סרטי אמנות. שתי הקטגוריות האחרות למהדורה זו הן מחווה לבמאית הצ׳יליאנית מייטה אלברדי ש״החפרפרת״ שלה הוצג בפסטיבל וכעת אפשר יהיה להתוודע לשני סרטיה הקודמים, ולצד זאת המון סרטי משפחה תוצרת ישראל מהשנים האחרונות. והם: ״אישה של בית״ של ג׳יין ביבי, ״המחברות של אליש״ של גולן רייז, ״ג׳יפסי דיווי״ של רחל לאה ג׳ונס, ״למלכה אין כתר״ של תומר הימן, ״סינדרום בנטביץ׳״ של גור בנטביץ׳, ״עיניים כחולות עיניים חומות״ של מייסדת דוקאביב אילנה צור ז״ל, ושני סרטים על משפחת שבתאי – ״דער נסתר״ של נהר שבתאי ו״אבא שלי יעקב שבתאי״ של נועה שבתאי. כרגיל, השכרה וירטואלית תעלה 15 ש״ח לסרט, או 80 ש״ח לכל ההיצע. עוד פרטים אצל דוקוסטרים.

סרטים חדשים ב-VOD

את מה שהפך להיות החלק המרכזי של המדור השבועי נפתח עם הצדעה לסרט ישראלי שכבר ערך סיבוב בבתי הקולנוע לפני פחות משנה (אבל נדמה שעבר נצח) וכעת מגיע אל המסך הביתי. זהו ״המחשמלים״ של בועז ארמוני, עליו כתבתי כשהגיע לאקרנים קצת אחרי בכורה בפסטיבל חיפה הקודם, ככה שהעיתוי שלו הוא סגירת מעגל. יותר מזה, ההכרזה על המועמדים לפרסי אופיר לפני שבוע העלתה את הסרט שלב עם שתי קטגוריות בהן הוא מתחרה, מה שמחזיר לו רלוונטיות. באופן אישי אני חושב שהגיע לו יותר, אבל עכשיו גם מי שפספסו אותו בקולנוע יוכלו לשפוט.

נמשיך עם דאבל נטפליקס לסרטים שזמינים כבר היום. ״הנערים בחבורה״ (The Boys in the Band) הינו עיבוד למחזה של מאט קראולי ונד מרטל, שעל הגרסה הקודמת שלו אפשר לקרוא אצלנו בסרטים מן העבר של אור. את הסרט הנוכחי ביים ג׳ו מנטלו והפיק ריאן מרפי, ועלילתו מתרחשת בניו יורק של 1968, כאשר מסיבת יום הולדת ושילוב של אלכוהול ושעמום מוציא הרבה רגשות וסודות משבעה חברים גאים. ג׳ים פרסונס, זאכרי קווינטו ומאט בומר הם כמה מן השמות הבולטים בקאסט.
וזה כנראה לא סופש בנטפליקס בלי איזה דוקופשע חדש, משבצת אותה ימלא ״רצח אמריקאי: המשפחה מהבית הסמוך״ (American Murder: The Family Next Door). אלא שסרטה של ג׳ני פופלוול מבקש להיות שונה בנוף ובאופן שהוא מספר את סיפור היעלמותה של אם ובנותיה בקולורדו. השיווק מבטיח לבנות פרופיל של המעורבים בעזרת ״צילומים שלא נראו״ (לא מדובר בסלבס, כן?) ופרופילים ברשתות החברתיות. אני מבטיח לא לספיילר יותר מהכותרת, אם כי מדובר במקרה אמיתי אם תגגלו את השמות.

היה שלום, ילד שלי (So Long, My Son) – מהפצה קולנועית מתוכננת מוקדם יותר השנה, אל הסינמטקים הווירטואליים לפני שבוע, והחל ממחר (חמישי ה-1.10) גם אל yesVOD וסלקום tv. המסע שעבר על סרטו של הבמאי הסיני וונג שיאושואי בישראל בעצם התחיל עוד בפסטיבל ירושלים ואז בערבה, והוא רק קצת פחות ארוך מזה המתואר בעלילה. היא המספרת על התמורות שחלו בסין מאז 1980 ועד היום, דרך קורותיה של משפחה סינית. איכשהו, למרות כל ההזדמנויות טרם כתבנו על האפוס זוכה הפרסים ואולי עכשיו נשלים אותו סוף סוף. עד אז, התמונות בפוסט הן מתוך סרט זה.

שיר ענוג (Perfect Nanny) – המותחן הצרפתי הזה מגיע אף הוא מחר אל שירותי ה-VOD של יס וסלקום. אם תהיתם על בחירת השם העברי, הוא לקוח מן המקור הצרפתי, ״Chanson douce״, ולא הבינלאומי דווקא. קארין ויאר מגלמת את האומנת שנכנסת אל חייהם של זוג נשוי (ליילה בקטי ואנטואן ריינהרץ) ושני ילדיהם הקטנים, בתחילה כדי להקל על ההורים העובדים אך בהמשך היא תסרב לוותר את השליטה שהשיגה במשפחה המסכנה. לוסי בורלטו ביימה וכתבה יחד עם ז׳רמי אלקיים, על פי ספרה של ליילה סלימאני.

דיק ג'ונסון מת (Dick Johnson Is Dead) – הסרט המרכזי של נטפליקס לסופש זה, אם יש חשיבות ליום ההגעה שהפעם הוא שישי (2.10) מגיע מהדוקומנטריסטית קירסטן ג׳ונסון (״קמרה פרסון״). בסרט אישי המערב בין התיעודי לעלילתי, דוקו-פיקשן אם תרצו, היוצרת נפרדת מאביה בעודו בחיים ומסייעת לו, וגם לה, להתכונן אל סוף חייו. אם זה נשמע מורבידי מדי, הדעות מאז פסטיבל סאנדנס, משם יצא עם פרס בקטגוריה התיעודית, מדברות דווקא על הרבה הומור ודמיון יצירתי. אני באופן אישי לא יכול לחכות כבר שיגיע הסופש.

ג'ארהד: בשבי האויב (Jarhead: Law of Return) – או ״ג׳ארהד 4״ בשמו הנוסף, הוא חתיכת סיפור משונה. אז נסיים איתו. קודם כל, אולי לא ידעתם וידעתן שלסרט המלחמה בן ה-15 של סם מנדס נולדו כבר שלושה המשכונים (ישר לווידאו). מודה שלא ידעתי. שנית, הסרט הנ״ל הוא שיתוף פעולה ישראלי-אמריקאי, מה שמתבטא גם בצוות וגם בעלילה. אפילו הייתה לו פרימיירה ישראלית לפני שנה, אבל אינני זוכר שהוא הוקרן אחריה בקולנוע. הסיפור הוא על טייס קרב אמריקאי ממוצא ישראלי שנופל בשבי הסורי, ומי שאמורים לחלץ אותו הם כוח משולב של המארינס ושלדג. וככה צריך להתחיל כל סרט מבחינתי מעתה והלאה. כמות השחקנים הישראלים פה לא הייתה מביישת את ״7 ימים באנטבה״, וביניהם עמוס תמם, יעל איתן, צחי הלוי, אורי פפר ועפר שכטר. בצד האמריקאי אפשר למצוא את אמאורי נולסקו, רוברט פטריק, בן קרוס ודבון סאווה בתפקיד הראשי. דון מייקל פול כתב וביים, את הסרט שאפשר יהיה לראות ב-HOT VOD מחרתיים.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.