• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 19

5 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר

חודש אוגוסט איתנו ולצד מזג האוויר שנלווה אליו וחגיגות יום האהבה העברי ט״ו באב, אפשר לקוות שנקבל גם הרבה סרטים חדשים לכתוב עליהם. נדמה שהמפיצים ואנשי הקולנוע, מראש האולפן הגדול בעולם ועד חברות צנועות בישראל, כבר עמוק בהבנה שהווירוס שקיעקע את שמו על 2020 עדיין איתנו וצריך ללמוד לחיות איתו. כמעט כל החלק הראשון של המדור השבועי יוקדש לכך, לדרכים יצירתיות יותר ופחות להביא את הסרטים לקהל, ואת הקהל לסרטים, בעולם שחלקו הגדול עדיין נטול בתי קולנוע. בהמשך אתייחס כרגיל ובקצרה להיצע המתחדש של הימים הקרובים בפלטפורמות הצפייה בישראל.

החדשות המדוברות של אתמול נוגעות לרימייק של ״מולאן״, שסבל מדחיות רבות וכעת הוחלט שיופץ בשירות הסטרימינג דיסני+ ובבתי הקולנוע במדינות שיאפשרו זאת, בתחילת ספטמבר. אני מסרב להיכנע בינתיים לכותרות לפיהן סדרי עולם השתנו, משתי סיבות פשוטות. ראשית, מנכ״ל דיסני טען שמדובר בעניין חד-פעמי, טבילת הבוהן במים. כמובן שהוא יגיד את זה כל עוד יש קשרים והסכמים לכבד עם התיאטראות, אבל לדעתי זה לא רק אינטרס עסקי אלא באמת ובתמים בלון ניסוי. שנית, וכאן אני אהיה ציני אז סליחה מראש, בשביל לראות את מולאן תצטרכו לשלם כפי שאיש מעולם לא שילם על סרט. מינוי לדיסני+ עולה 7 דולר בחודש, ואין יותר חינמים או שבוע ניסיון, מאז ״המילטון״. המינוי מעניק גישה לכל ספריית דיסני+ מלבד ״מולאן״ החדש, שכדאי לצפות בו תצטרכו להיפרד מעוד 30 דולרים. הגענו ל-37 דולר בשביל לדראות סרט. בבית. סרט שהוא רימייק לקלאסיקת אנימציה של דיסני כך שעם כל הכבוד לתקציב של 200 מיליון דולר, את העלילה אני יודע מראש. אותי יצטרכו לחפש בסיבוב ואני תוהה אם זה דיל שכדאי רק למשפחות משועממות במיוחד או מה. נחכה ונראה, גם את ההיענות וגם את האימפקט.

בינתיים, בישראל, תל אביב מצטרפת אל חגיגות הדרייב אין. בהיכל שלמה יוקרנו היום ומחר הסרטים ״התקופה היפה בחיי״ ו״אפס ביחסי אנוש״, במחיר סביר (יחסית לדיסני לעיל) של 40 ש״ח לרכב. להבנתי יש צורך בחשבון דיגיתל והרשמה מראש לכל סרט, אבל מי שמתגעגעים מספיק למסך הגדול או לבילוי לא שגרתי ודאי יתאמצו קצת. פרטים והרשמה באתר העירייה. את שני הסרטים האלה בדיוק תוכלו לראות גם בדרכים אחרות. בחמישי (6.8) סרט הפולחן של טליה לביא יהיה חלק מסדרת ״יוצאים לסלון״ של קרן הקולנוע הישראלי, מה שאומר שבעזרת הרשמה פשוטה תוכלו לצפות בסרט דרך לינק ולאחריו לשוחח עם הבמאית, השחקנית שני קליין והמלחין רן בגנו. מומלץ לעקוב אחר עמוד הפייסבוק של קרן הקולנוע לאירועים נוספים בסדרה. במקביל, את ״התקופה היפה בחיי״ (תמונה בראש הפוסט) תוכלו לראות גם במסעדת אוזריה. גם הערב וגם מחר אפשר יהיה לסייע לענף המסעדנות שחווה ימים לא פשוטים וגם לראות את הקומדיה הרומנטית והצרפתית החדשה של סרטי נחשון, מאת ניקולא בדוס ובכיכובם של דניאל אוטיי ופאני ארדן. עוד פרטים בעמוד הפייסבוק של המסעדה. ככה זה כשבתי הקולנוע סגורים אבל המסעדות פתוחות, אז למה לא בעצם. אני בעד להקרין סרטים גם בבתי תפילה, אם מישהו רוצה להרים את הכפפה יש לי כמה רעיונות.

סינמטק חולון, שהוא בין היתר מקום העבודה של אור סיגולי אם עדיין צריך גילוי נאות בנושא, חובר אל האקדמיה הישראלית לקולנוע להקרנת סרטים ישראליים אונליין. החל מהשבוע יש הקרנות דו שבועיות של קולנוע ישראלי, ואחריהם שיחת וידאו עם היוצרים. הכל חלק ממיזם ״סרט נע״ של האקדמיה הישראלית לקולנוע ועל גבי פלטפורמת ה-VOD שלה. היום, לדוגמה, נפתח לצפייה למשך שתי יממות ״החבר דב״ של ברק הימן, וביום חמישי בערב תוכלו גם לפגוש וירטואלית את היוצר לשיחה. בשבוע הבא יהיה תורם של ״עיניים שלי״ ו״הצלילה״ וכן הלאה. אני ממשיך לעדכן בכל פעם שקורה משהו חדש בכל סינמטק, גשו אל זה החביב והקרוב אליכם ואליכן כדי ללמוד על המלאי המתחדש של אופציות הצפייה הביתית בכל אחד ואחד מהם. לעדכן זאת במדור בכל שבוע מחדש יהיה מעבר לכוחותיי.

סרטים חדשים ב-VOD

אנלקה: שנוי במחלוקת (Anelka: Misunderstood) – נתחיל עם דאבל דוקו של נטפליקס, על אישים ששכחתי מקיומם. הראשון הוא על הכדורגלן (והנחש) הצרפתי, ניקולא אנלקה (בתמונה לעיל). בתור אוהד ארסנל אני קצת מוטה נגדו, אבל למי שכדורגל אינו הפורטה שלהם או שלהן, מדובר בילד הרע של הכדורגל האירופאי של לפני כשני עשורים, המביא את סיפורו מנקודת מבטו שלו ושל הבמאי אריק אנזו. הסרט זמין כבר היום (רביעי ה-5.8) בנטפליקס.

נטשה נטשה: נטלייה אוריירו ברוסיה (Nasha Natasha) – מקרה מאוד מצער של תרגום עצל, כי ״נאשה נטשה״ זה ״נטשה שלנו״ ברוסית, לכתוב פעמיים ״נטשה״ לא ממש מעביר את המסר. למזלנו, אחרי הנקודותיים מגיע הסבר שהוא גם תקציר לסרט התיעודי, המלווה את הכוכבת הכוכבת האורוגאווית בסיבוב הופעות ברוסיה וברחבי אירופה, כולל ישראל. הבמאי מרטין ססטרה מבקש לפענח את סוד קסמה של נטליה אוריירו, החל מהיום בנטפליקס.

ידיים על ההדק (Guns Akimbo) – סחתיין על התרגום העברי הפעם, בסרט שממילא ידוע בכינוי הלא רשמי ״זה שבו דניאל רדקליף מתעורר עם אקדחים מוברגים לידיים ומשתתף במשחק מטורלל לחיים ולמוות המשודר אונליין״. זאת פחות או יותר העלילה של קומדיית האקשן הברוטאלית הזו, בה מככבים גם סמרה וויבינג ונד דנהי. סרטו השני של איש האפקטים שהפך לבמאי-תסריטאי, ג'ייסון ליי האודן (״אורגזמוות״), דילג מראש על בתי הקולנוע בארץ ויהיה זמין ב-yesVOD החל ממחר, חמישי ה-6.8.

צ'רצ'יל (Churchill) – נשארים באותה פלטפורמה של יס ובאותו יום ותאריך, אבל בואו נחזור רגע אל שנת 2017. זו שבה גארי אולדמן נכנס אל מתחת למגבעת של ראש ממשלת בריטניה המפורסם, ווינסטון צ'רצ'יל, בסרט ״שעה אפלה״. בפסטיבל חיפה של אותה השנה, הוצגו שני סרטים אחרים על המדינאי הבריטי. ב״בתו של המשנה למלך״ הוא היה דמות משנה, ובסרט הנושא את שמו, מאת הבמאי ג'ונתן טפליצקי (״איש המסילה״), הוא הגיבור ומגולם בידי בריאן קוקס הגדול. הסרט מתמקד בשעות הגורליות שלפני הפלישה לנורמנדי, וחיכה עד עכשיו לסוג של הפצה בישראל.

תגובות

  1. איתן הגיב:

    להגיד שנטליה אוריירו אורוגוואית זה כמו להגיד שנטלי פורטמן ישראלית: כן, אוריירו נולדה באורוגוואי, אבל מגיל 17 היא חיה ועובדת בארגנטינה (היא בת 43).

    1. It הגיב:

      איזו השוואה פרועה. פורטמן עזבה לארה״ב בגיל 3 לפני שידעה בקושי לדבר ולקרוא. זה לא אותו הדבר כמו לעזוב מדינה בגיל 17. אוריירו לחלוטין נחשבת אורוגוואית לא פחות מארגנטינאית, וכאזרח ארגנטינאי לשעבר בעצמי אני יכול להעיד שבארגנטינה הרבה מאוד אנשים מסכימים עם הקביעה הזו.
      בוא נגיד שאפשר להשוות את אוריירו לשרליז ת׳רון למשל, שהרבה מחשיבים אותה לדרום אפריקאית והיא גדלה שם עד גיל ההתבגרות.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.