• עשרה סרטים שכבר היו אמורים להיות קאלט בשלב הזה
  • ״ידיים על ההדק״, סקירה
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 19
  • The Assistant :מחכים לתרגום
  • בחזרה אל סרטי נעוריי: ״מלכודת עכברים״ של לין רמזי
  • אימת החודש - יולי 2020
  • ״אבא חייל בן״, סקירת נטפליקס תיעודית
  • ״חברים ישנים״, הסרט היחיד שביימה ג'ואן טיוקסברי
  • מחכים לתרגום: ״שירלי״ של ג׳וזפין דקר
  • ״רומן גורלי״, סקירת נטפליקס

"זוג יונים", סקירת נטפליקס

23 במאי 2020 מאת אור סיגולי

את רוב סרטי המקור שלה, או לפחות אלו שהיא מאמינה שיגיעו לקהל רחב ויעוררו עניין, משחררת נטפליקס בימי שישי בבוקר שעון ארה"ב, כך שינצלו את כל שלושת ימי הסופ"ש בשבוע הנוצרי. זה אומר שבישראל הסרטים מגיחים לשירות הסטרימינג בצהרי יום השישי, בשעות שרוב האנשים כבר סיימו עם כל ההכנות והסידורים ויכולים סוף סוף להתיישב, להרים את הרגליים, ולצפות במשהו שלא מצריך שום מאמץ מחשבתי.
זה לרוב מסתדר נהדר, כי אלו ללא ספק עיקר הסרטים שנטפליקס מייצרת (להוציא את סוף השנה, תקופת ימי האוסקר) – קומדיות או סרטי אקשן מטופשים למדי, בידור באדרנלין גבוה ובערכי הפקה לא רעים בכלל, חסרי משמעות לחלוטין מעבר לכמה דקות של בהייה. בדיוק מה שצריך בנקודה הזו של השבוע.

הסרט החדש מטעם נטפליקס, "זוג יונים" (The Lovebirds. הייתי אומר לכם לא להתבלבל עם סרטו של דובר קוסאשווילי, אבל למרבה המזל התודעה הקולקטיבית מחקה את הסרט הזה לחלוטין), הוא בדיוק זה. למעשה, הוא בדיוק כמו הרבה דברים שראינו לאחרונה מנטפליקס: קומדיה פרועה שעוסקת בשני אנשים שהיחסים שלהם לא ממש במצב תקין, המוצאים את עצמם ביממה אחת מטורפת אחרי שהסתבכו עם האנשים הלא נכונים.
זה אחד-לאחד הסינופסיס ל"תעלומת רצח" ו"קופי וקארים", שני סרטי נטפליקס בולטים מהתקופה הנוכחית. משניהם באופן אישי שאבתי הנאה לא מעטה, גם אם התביישתי בעצמי לא פעם. על "תעלומת רצח" הרחבתי בסקירה, ועל "קופי וקארים" כתב עופר. הראשון אפילו מצא את דרכו פנימה אל מצעד סרטי נטפליקס הטובים ביותר שעשינו לאחרונה.

אבל נטפליקס כמובן לא המציאה כלום, בטח לא את התבנית הזו. מ"שגעון של לילה" ו"שגעון של נשף" באייטיז, גם "דייט לילי" עם סטיב קארל וטינה פיי קופץ לראש ישר, "חורשות את הלילה" שימח אותנו מאוד לאחרונה, והדוגמא האהובה עלי ביותר היא כנראה "לילה בטירוף", שאני עדיין מחזיק ממנו מהקומדיות המצחיקות ביותר של הזמן האחרון. אפילו קומיל ננג'יאני, המככב ב"זוג יונים", היה חלק ממשהו די דומה – "שוטר על הדרך".

לא הייתה שום סיבה ש"זוג יונים", על אף התבניתיות שלו, ייפול משאר הסרטים שהוזכרו, בטח כשלוקחים בחשבון את שני השחקנים הראשיים שלו, קומיל ננג'יאני כאמור ולצדו איסה ריי המקסימה, שהוכיחו בעבר שיש להם תזמון קומי מצוין. אבל אחרי השעה וחצי הכי ארוכה שעברה עלי בזמן האחרון, כשהפנים שלי התעקלו לחיוך מנומס אולי שלוש פעמים בלבד במהלכו, אין ספק שמשהו השתבש.
יכול להיות שזה מסוג הסרטים האלו שאתה חייב להסתנכרן איתם כבר על ההתחלה, ואם בטעות לא נכנסת לקצב אין סיכוי שזה יקרה בהמשך. אולי. מצד שני, גם "תעלומת רצח" ו"קופי וקארים" התחילו באופן מפוקפק ועם זאת מצאתי את עצמי משועשע למדי ככל שהם תפסו תאוצה. אז אני רוצה לעשות הנחות לסרט, ולהאשים את עצמי, אבל לא אשקר – אני לא בטוח אם זה עלי הפעם.

"זוג יונים", שביים מייקל שואוולטר (במאי הלהיט "חולי אהבה" שהפך את ננג'יאני למועמד לאוסקר על תסריט, וגם חתום על סרט נוראי בשם "קוראים לי דוריס"), מתחיל אחרי דייט מוצלח של ג'יבראן וליילני כאשר ברור שאהבה חדשה באה לעולם. לאחר מכן הסרט קופץ ארבע שנים קדימה, כאשר השניים מצויים בעיצומו של משבר זוגי, ונדמה שהם כבר מאסו בלהתאמץ למען המשך הקשר שלהם. בדרכם למסיבה של חברים, הם מבינים שהגיעו לסוף מערכת היחסים שלהם, ובדיוק באותו הרגע רוכב אופניים מוטח בכוח אל השמשה הקדמית שלהם.
הרגע הזה מביא לאימג' מאוד יפה, כשזגוגית מרוסקת הופכת לדימוי ויזואלי של זוגיות הרוסה. מכאן השניים מוצאים את עצמם מסובכים עד מעל לצוואר, ופה גם מסתיימות המילים הטובות שיש לי להגיד על הקומדיה הדלוחה הזו.

למרות שאף אחד לא מחפש היגיון בסרטים מהסוג הזה, והדבר הראשון שצריך לעשות אחרי שלוחצים על הפליי הוא לנתק את המוח, לא הצלחתי לקנות שום דבר ממה ששני הגיבורים עושים בסרט. בשונה מסרטי צמדים אחרים, ג'יבראן וליילני הם אנשים חכמים ומתפקדים, ולכן כשתוך רגע הם עושים את כל הדברים הכי טיפשיים רק כדי שהתסריט ימשיך, היה לי קשה לא רק ליהנות מקורותיהם, אלא גם לחבב אותם כדמויות. אם בכמה מהסרטים האחרים שהזכרתי, יש התרגשות – אפילו קלה – כשהזוג מוצא מחדש את החיבה שלו זה לזו (בין אם רומנטית או אפלטונית), פה זה די רחוק מזה. למעשה, אני ממש חושב שאיסה ריי יכולה להשיג מישהו יותר טוב.

"זוג יונים" מרגיש שהוא ממציא את עצמו כל סצנה מחדש, בלי שום קשר למה שקרה לפני כן, וכשהדברים אמורים להיות מופרכים ומשוגעים, זה פשוט לא עובד. אין תחושה של סכנה, אין אפילו רגע של "אני לא מאמין שזה קרה עכשיו", והופעות המשנה ממש גרועות. קחו לדוגמא את סצנת הוצאת הקליע בחנייה מ"לילה בטירוף" או הרגע הכמעט אופנסיבי של התחקור הגיי ב"קופי וקארים". ב"זוג יונים" אין שום דבר שמתקרב לזה, אלא אם כן איסה ריי סוטרת לבחור מבולבל שוב ושוב עושה לכם את זה, או שיטת עינוי על ידי בעיטת סוס זה סלפסטיק שעובד עליכם.

באמת שהכל היה נסלח אם "זוג יונים" היה מצחיק, וזה פשוט לא המצב. אני לא זוכר מתי פעם אחרונה ראיתי קומדיה שכל כך מתאמצת להיות מגניבה אבל לא מעיזה לצאת מאיזשהו איזור נוחות, הולכת בתלם חרוש לעייפה וכל סצנה בה מרגישה שנעשתה אלפיים פעם בעבר. בסרט הנוכחי יש אפילו רגע של שירה ספונטנית, שראינו עובד בהמון סרטים אחרים, וכאן מרגיש מאולץ וקרינג'י בקטע קיצוני. איך אפשר לפשל עם שיר של קייטי פרי, זו באמת שאלה שמצריכה דיון.

הדבר היחיד שאני מתנחם בו, אם כבר בזבזתי לריק 90 דקות של צפייה בסרט, הוא שהסקירה הזו הפכה למסמך המלצות לסרטים כמו זה, רק טובים יותר, או לפחות מהנים יותר. כל אחד מאלו שהוזכרו (להוציא את "שוטר על הדרך" שלא ראיתי) שווה את הזמן שלכם יותר מ"זוג יונים".
כנראה שהשם הזה פשוט מביא אתו נאחס.