אימת החודש – ספטמבר 2018: "הסר חבר: הרשת האפלה", "מעורר הביעותים", "הטיהור הראשון"

פסטיבל חיפה מתחיל עוד דקה, אז אנחנו ממהרים לפרסם את אימת החודש של ספטמבר 2018, כי בשבוע האחרון של החודש בטח לא יהיה לנו זמן. והפעם אנחנו נשארים בגבולות ארה"ב עם סרט המשך ללהיט אהוב, הליצן שהגיע ממעמקי הסיוטים שלי, ופריקוול שאפילו הוקרן בארץ.
מחוץ לגבולות אימת החודש, אזכיר ש"הנזירה" אמנם חוטף מהביקורות אבל הופך ללהיט עצום, ובמולדתו הוא כבר גרם ליקום המשותף של סרטי "לזמן את הרוע" (ה"וואניברס", על שם בורא היקום הזה ג'יימס וואן, בשם לא רשמי) להפוך למותג האימה המרוויח ביותר אי פעם, אחרי ההצלחות של שני סרטי הדגל וכמובן "אנאבל" ו"אנאבל 2" (שהוא בעצם פריקוול).
מעבר לזה, בעוד שבוע ינחת בבתי הקולנוע בארץ סרט אימה חדש בשם "מבוך האימה" (Hell Fest) אותו ביים גרגורי פלוטקין, שזה אך היה מועמד לאוסקר על עריכת "תברח", וגם חתום כעורך על כל סרטי "פעילות על טבעית" החל מהשני, "מז"ל טוב" (הוא היה צריך להיות מועמד לאוסקר על זה, אם אתם שואלים אותי), ואחת הפנינות של 2018 "לילה בטירוף". נקווה שגם הסרט הזה יופיע באימת החודש במהרה.

עוד סרט שיוצא אוטוטו ואתם רוצים לראות הוא "חיפוש" שהאמברגו עליו עדיין בתוקף, אך עד שתגיע הסקירה הרשמית של אורון, נשתמש בו בשביל לעבור בקלילות לסרט הראשון של אימת החודש הסתווית הראשונה.

"הסר חבר: הרשת האפלה" – Unfriended: Dark Web

אותו "חיפוש" שהזכרתי לפני רגע עומד להיות סרט ה"סקרין-לייף" (מונח מחריד, אבל זה מה שהחליטו) הראשון שמופץ בקולנועי ישראל, אבל למעשה הוא בעצם השלישי שנעשה.
הקונספט "סקרין לייף", אותו טבע הבמאי והמפיק טימור בקממבטוב, מתייחס לסרטים שהם למעשה כולם ממסך מחשב, ואנחנו צופים בעלילת המתח או האימה (בינתיים. אני מניח שזה יגיע גם לז'אנרים נוספים בהמשך) שנפרשת מולנו על ידי סקייפ, פייסבוק, אתרי הורדות ומיני שכאלה.

על פניו זה נשמע כמו הרעיון הגרוע בעולם, אלמלא סרט האימה משנת 2015 "Unfriended" (וידוי: אני המצאתי את השם "הסר חבר" כשעבדתי בערוצי הסרטים של yes וחיפשנו לו שם עברי. לצערי הם פחות זרמו אתי על "הרצחת וגם תייגת"), שהתגלה כאחד מסרטי הז'אנר המפתיעים והמוצלחים של הזמן האחרון. הוא גם היה להצלחה מרשימה, ולכן סרט המשך היה רק עניין של זמן. ב"הסר חבר" הראשון אנחנו מכירים קבוצת צעירים המשוחחת במרשתת, כאשר הם מתחילים להירצח בזה אחר זה, כנראה על ידי רוח של אחת מבנות כיתתם שהתאבדה בעקבות סייבר בוליינג. הבמאי של הסרט ההוא, לוואן גבריאזדה, לא המשיך לסרט הנוסף, ובמקומו הובא סטיבן סוסקו, שזה סרטו הראשון לאחר שהשתתף בכתיבת אימתונים לא מהממים כמו "המנסרים מטקסס" ושני סרטי "הטינה".

הפעם הכיוון איננו על טבעי אלא מקורקע למדי (אם כי לא שיא הריאליסטי), ובו בחור שספק מצא ספק גנב מחשב נייד מגלה כי הוא מסובך במזימה אפלה במיוחד של קבוצת פושעי רשת מהזן המחליא ביותר, והוא מסכן את כל חיי חבריו שחברו אתו לערב של משחקי און-ליין, כמו גם את אהובתו החירשת עמה הוא במשבר יחסים.
"הרשת האפלה" ערך את בכורתו בפסטיבל SXSW, ובעיקר עניין אותי לדעת האם הסגנון המאוד ספציפי הזה יכול להחזיק סרט נוסף, בטח אל מול התגובות המאוד מעורבות איתם יצא הסרט מטקסס.

למרבה ההשתאות, אם אתם שואלים אותי, התשובה היא כן. קודם כל, אני חייב להסיר את הכובע בפני הבימוי, התסריט (גם אם הוא מופרך), העריכה, הסאונד והמשחק. לגבי האחרון, לא רק שצוות השחקנים הצעיר והאטרקטיבי בקטע מוגזם של הסרט עושה עבודה מצוינת, זה אפילו יותר מרשים כשחושבים שהם בעצם משחקים לבדם מול מצלמה, ולאחר מכן מוסיפים את הגרפיקה והשחקנים האחרים. זה ממש לא פשוט.
מבחינת הסאונד בעיני בכלל מדובר במלאכת מחשבת, כי כמו שכתבתי לגבי "אנפרנדד", לייצר מתח מצלצולי התראות ופינגים מבלי לחרפן את הצופה, זה מדהים.
"הרשת האפלה" הולך למקום, ובכן, אפל יותר מקודמו, וכנראה שראוי לתת פה אזהרת טריגר לצופים שענייני התעללות בנשים מטרידים אותם יתר על המידה. נכון, זה כבר שיא המתיש לראות עוד סרט אימה שעוסק ברוצח שתופס, כולא ומענה נשים (בקטע מאוד לא מתוכנן, עוד סרט מאימת החודש הנוכחית עוסקת בכאלו), ועל זה באמת אין לי איך להגן על הסרט. הלוואי שהוא היה מצליח למצוא משהו יותר מרענן מזה, אבל אני מסכים להחליק לו את זה כי הכל באמת עובד מאוד טוב.

לא מדובר באיזו פסגת ז'אנר או אירוע שישנה את חוקי המשחק, אבל כסרט מטריד למדי שמשתמש בעולם שבו אנחנו חיים לטובת מעשיית מתח וחרדה אפקטיבית, "הסר חבר: הרשת האפלה" הוא לחלוטין משהו להתגאות בו.

"מעורר הביעותים" – Terrifier

עוד לפני שיצא "זה" לבתי הקולנוע, דיווחו החדשות בכל העולם על מכת ליצנים שמפחידה אזרחים תמימים, ולא לגמרי היה בטוח אם זו סתם הלצה שיצאה משליטה או יח"צ מופרך לסרט האימה על פי סטיבן קינג, שהתגלה כלהיט גדול. "מעורר הביעותים" הוקרן לראשונה במסגרת האימה של פסטיבל טליורייד בשנת 2016, לפני שיצא בהקרנות מצומצמות למדי השנה, אז אני לא לגמרי יכול למקם אותו על הטיימליין של מתקפת הליצנים. אני כן יכול להגיד לכם שהוא מבוסס על סרט קצר שהופיע באנתולוגיה, כולה פרי מוחו החולני של דיימיאן ליאונה, שקרתה ב-2013.

"מעורר הביעותים" הוא סרט קטנטן. יש בו פחות דמויות ולוקיישנים מסרט סטודנטים ממוצע, אבל אם אתם שואלים אותי, אני אעדיף אותו בכל יום על פני הפקות ענק כמו "זה" (שאת אכזבתי ממנו ניסחתי מספר פעמים). זאת מכיוון שהסרט הזה, ובכן, מבעית. באמת. הוא עושה תחושה לא נעימה החל מהשנייה הראשונה שלו, ויש בו מספר רגעים מורטי עצבים ומבחילים להדהים. זאת מכיוון שאת התקציב על סטים ושחקנים, חסך ליאונה הבמאי לטובת איפור ותאורה, ועל אף שאין ספק שהוא פספס כמה רגעים שהיו יכולים להיות מבהילים ומטרידים אפילו יותר, הסרט הקצר-באופן-יחסי הזה הוא מסוג הדברים שדי תואמים את סף הגירוי הגבוה למדי שלי.

"מעורר הביעותים" נפתח בראיון טלוויזיוני של אישה שפניה הושחתו לאחר טבח אותו ביצע "הליצן האומנותי", והיא היחידה ששרדה. זהו פרולוג שטבעו יתברר לנו בהמשך, אבל כסרט קצרצר בפני עצמו הוא אפקטיבי ומטריד מספיק כדי לטעון אותנו בתחושה לא נוחה בהמשך.
לאחר מכן אנחנו פוגשים שתי צעירות, טרה ודון, שלא לגמרי בטוחות לאן להמשיך את ערב הבילויים שלהן, שלגמרי במקרה יוצא על ליל כל הקדושים, ומחליטות להתיישב בפיצריה כדי להרגיע את הרעב. כבר בשלב הזה נכנס אותו מעורר ביעותים משם הסרט, ליצן חיוור פנים שסוחב עמו שקית אשפה שחורה גדולה, ותנו לי להגיד לכם, מדובר, ללא צל של ספק, כפי שהסגרתי בפתיחה, בליצן המפחיד ביותר שראיתי בחיי. הוא גורם לפניווייז להרגיש מאיים בערך כמו במבי. משהו מהסיוטים הכי גדולים של מרלין מנסון. סצנת הפיצריה היא אחת המטרידות, רק בגלל שהוא יושב ובוהה שם, מקפיא את הדם וגורם לקיבה לרחוש.

משם הסרט הולך ומתחרפן. כאמור, לא תמיד מנוצל מירב הפוטנציאל, וכמו שכתבתי פה למעלה ב"הסר חבר 2", כל הקטע של עינוי נשים מתחיל קצת לעייף בשלב הזה. במיוחד אם מדובר באישה ערומה התלויה הפוך, כאשר אותו ליצן מהגיהנום מנסר אותה במסור חלוד, ובואו נגיד שהוא לא מתחיל מהכתפיים. זה זוועה כמו שזה נשמע.

המשחק בסדר גמור, השימוש של לאונה בכלים המאוד מצומצמים העומדים לרשותו מעורר השתאות, וגם אם בסופו של דבר הסרט נתפס בניסיון לזעזע יותר מדי, זה עדיין לא משנה שהפאקינג ליצן הארור הזה יכול לגרום לאנשים בוגרים ללכת לישון עם מנורת לילה דלוקה. רק בשביל להיות בטוחים.

"הטיהור הראשון" – The First Purge

מדובר, כפי הנראה, באחד השמות המבלבלים ביותר שניתנו לסרט. זאת מכיוון ש"הטיהור הראשון" הוא בעצם התקן מספר ארבע במותג המצליח של חברת ההפקה בלומהאוס, אבל הוא לא המשך אלא סיפור מקדים. האמת היא שבכל אספקט כל עניין "הטיהור" הוא בהצלחה יוצאת דופן, ואני אפילו מאמין שכאשר ידברו על הקולנוע כמייצג מציאות של האלף האחד, מותג "הטיהור" יהיה אחד המשמעותיים ביותר שידונו בו.

אז רק כדי לעשות סדר. בראשית בראו המפיק ג'ייסון בלום והבמאי-תסריטאי ג'יימס דה-מונקו את "הטיהור" שיצא בשנת 2013, בכיכובם של אית'ן הוק ולנה האדי (סרסי לניסטר). הסרט הופק בתקציב של 3 מיליון דולר זעומים, ובארה"ב בלבד הכניס מעל ל-64 מיליון דולר. שיחוק בכל קנה מידה. הסרט מתרחש בעתיד הלא רחוק בכלל, כולו בביתם של משפחה לבנה ואמידה, בכניסתו של ליל הטיהור. מדובר במיזם של הכוח השלט בארה"ב, המכונה "האבות המייסדים החדשים", ובו מותר לכל תושבי ארצות הברית במשך לילה אחד לצאת לרחובות ולעשות ככל העולה על רוחם ללא חשש מענישה. זה כולל הרס, רצח, גניבה, ביזה, התעללות, וכל דבר נורא באשר הוא. הקונספט הוא פשוט (אם כי חסר שחר): לתת לאנשים לשחרר את זעמם בלילה אחד כפי הנראה מונע מהם את זה במהלך 364 הלילות האחרים. רק בסרטים הבאים נבין את פשר ההצלחה של ליל הטיהור, ולמה דווקא יש להם נקודה מעניינת.

סרט ההמשך, "הטיהור 2 – לשרוד את הלילה" כבר הופץ בבתי הקולנוע בארץ בשנת 2014, והפקיע את המותג מז'אנר האימה לטובת המתח והפעולה. בסרט הזה, גם אותו כתב וביים ג'יימס דה-מונקו, אנחנו שוב חווים ליל טיהור, אבל הפעם דרך האנשים שבחוץ, תושבי העיר הגדולה. דרך הפרק השני, שהיו לו את יתרונותיו וחסרונותיו, אנחנו מבינים את המזימה האמיתית מאחורי הטיהור. מה שקורה בפועל הוא שהקורבנות העיקריים של הלילה הזה הם השכבות החלשות, אלו שלא יכולים להרשות לעצמם מיגון איכותי או שפשוט איטיים מדי כדי לברוח. זה מייצר מצב שבו אלו שנתפסים כאינם מועילים לחברה, כלומר היספנים, שחורים וזקנים, מדללים משנה לשנה ומחזקים את המעמד הלבן השלט, שתומך באבות המייסדים החדשים כי הם מאפשרים לו להתקיים ולהתעמר בחלשים. כלומר, אנחנו ב"משחקי הרעב".
"הטיהור 3: שנת בחירות" מ-2016 כבר לגמרי הפך לסרט פעולה לכל דבר ועניין, ותפקד כמין "הבריחה מניו יורק" לעניים. מילולית. בסרט הזה קבוצת מחתרת המתנגדת לשיטת הדיכוי מחליטה לנסות להציל את חייה של המתמודדת לנשיאות מטעם השפויים, ויוצאת למסע מסוכן בליל הטיהור.

מה שהיה מאוד יוצא דופן בשני סרטי הטיהור הנוספים, הוא הגיוון האתני של הקאסט. כמעט כולו היה מורכב שלא מלבנים, וזה גם הפך אותם ליוצאי דופן בנוף הקולנוע המסחרי, וגם הוכיח שיש מקום לסרטי ז'אנר בכיכובם של שחקנים שחורים והיספנים (כאילו שלא ידענו את זה בזכות סרטי "מהיר ועצבני" אבל הוליווד, כך אנחנו יודעים כבר, לומדת מאוד לאט).
"הטיהור" הראשון חזקו היה בהפתעה ובקונספט המעניין, ולכן הוא עדיין הטוב מביניהם, אם כי זה תקף רק באופן יחסי. זה לא סרט מוצלח במיוחד. הסרט השני הוא בעיני הטוב ביותר, והשלישי… הוא בסדר. על אף שראיתי אותו וכתבתי עליו, אני זוכר ממנו מעט מאוד.

ועכשיו מגיע הסרט הרביעי, ושמו הוא "הטיהור הראשון" מכיוון שהוא איננו המשך, אלא פריקוול. כלומר, מחזיר אותנו לליל הטיהור הראשון ולעליית כוחם של האבות המייסדים החדשים. ג'יימס דה-מונקו נשאר רק בתפקיד התסריטאי (הוא כבר עסוק בפרויקט הבא שלו, "היו זמנים בסטייטן איילנד" בכיכובם של נעמי ווטס, בובי קנאוולו ופרנק גרילו ההורס) והבימוי ניתן לג'רארד מקמרי האפרו-אמריקאי, שמאחוריו רק פיצ'ר אחד, "חולות לוהטים" שהוקרן בסאנדס של שנה שעברה.

"הטיהור הראשון" לוקח את עניין הגיוון לאקסטרים. כל השחקנים והשחקניות המובילים של הסרט אינם לבנים, וזה נהדר. רק מריסה טומיי (זוכת האוסקר והמועמדת פעמיים נוספות מריסה טומיי, כן?) ופאץ' דראיי הם נציגי הרוב היחידים, והם, איך לא, נמצאים בצד השלילי של הסקאלה.
מעבר לזה, חדשות מסעירות אחרות לגבי הפריקוול אין לי לתת לכם. כלומר, הוא עשוי היטב, מקמרי מוכיח שהוא מביים יופי של סיקוונסי אקשן, הצילום אנסטס מיקוש ("איש על הירח") נהדר, והקאסט עצמו עושה דברים לא רעים בכלל עם העובדה שאין לו הרבה עם מה לעבוד (תצוין לטובה השחקנית המכונה מוגה, שהופיעה ב"כתום זה השחור החדש" בתפקיד ווינסום, וכאן על תקן גנבת ההצגה). וזה בעצם הדבר המרכזי בסרט, זה שגורם לו להיות, כנראה, הזניח והחלש מבין כל סרטי המותג – אין לו מה להגיד, או לו שום מקום חדש לקחת את הסיפור, וככזה הוא בעיקר מתיש ונמרח, עם כמה נחמות בדמות פיקים של אלימות ומרדפים מהנים.

"הטיהור הראשון" הופק בתקציב של כ-13 מיליון דולר (פלאטינום דיון של מייקל ביי השתתפה בהפקה) ובארה"ב גירדה את ה-70 מיליון. זו הצלחה. וזה אומר שכנראה יגיעו עוד סרטי "הטיהור" בעתיד, אבל אני ממש מקווה שישכילו לקחת את זה למקום חדש, כי את זה שבו אנחנו נמצאים כבר התישו לחלוטין.

לכל פרקי אימת החודש מאז מרץ 2013, לחצו על התגית פה למטה.