• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

"כשתפגשי זר גבוה ומיסתורי", הסקירה של עופר

21 באוקטובר 2010 מאת עופר ליברגל

סרט של וודי אלן  הוקרן במסגרת פסטיבל לקולנוע רוחני. זה בערך כמו להקרין סרטים של קן לואץ' בכנס תמיכה בישראל. סרטו החדש של אלן אומנם מתחיל בכך שאחת מגיבורות הסרט הולכת למגדת העתידות ומכיל גם סיאנס, אך קשה שלא להבחין שאלן מציג אירועים אלו בצורה עלובה וסבור כי אין אמת במיסטיקה.

אם כי קסמו של אלן הינו שהוא מצליח לייצר סימפטיה לדמויות גם במקרים בהם הוא לועג להן או מציג את ההתנהגות המוסרית שלהן כבעייתית. כל דמות בסרט נכנסת ללפחות אחת משתי הקטגוריות האלו.

מבחינה עלילתית, נקודת המוצא של הסרט מזכירה כמה מסרטיו הקודמים של אלן, במאי שכבר הפסיק לחפש כיוונים חדשים. אם "בעלים ונשים" החל בפרידה של זוג אחד שהשפיע על היחסים של זוג נשוי אחר, גם "כשתפגשי זר גבוה ומיסתורי" מתחיל באותה נקודה. רק שהפעם, פרידה של זוג מבוגר משפיע על הנישואין של בתם. הסרט למעשה נע בין ארבעה קווי עלילה המציגים כל דמות באחד מן הזוגות.

אנטוני הפוקינס מגלם את אלפי, שאחרי היציאה לפנסיה מנסה להיות צעיר שוב, לכן הוא עוזב את אשתו הלנה (ג'מה ג'ונס) הפונה לקריאה בקלפים ולבסוף מתארס עם שרמיין (לוסי פאנץ'), צעירה בעלת עבר בעייתי ויכולת אינטלקטואלית מוגבלת מאוד, בטח ביחס לנורמלי בסרטים של וודי אלן, בהם דומה כי רוב הדמויות הולכת לשלושה קונצרטים ומוזיאונים ביום ומסיימות קריאה ברומנים מן המאה ה- 19 במונית בדרך לשם.

במקביל, בתם של הזוג הגרוש (נעמי ווטס) מתחילה לעבוד בגלריה ומתאהבת בבוס שלה (אנטוניו בנדרס). בעלה (ג'וש ברולין) נמשך לשכנה ממול (פרידה פינטו). מי שבקיא בקולנוע של אלן מכיר את הסיטואציה: התאהבות טוטאלית בבן זוג הנראה כלא מתאים, משולבת בבגידה בבן הזוג.

כאמור, הקולנוע של אלן כבר הפסיק לחדש, אך הוא עדיין טוב מאוד במה שהוא עושה. כמו בכל סרט של אלן, הדיאלוגים שנונים מאוד ומצחיקים, גם אם לא תמיד אמינים. המשחק, כמעט של כל הצוות, משובח. אלן תמיד מוציא את המיטב מכל שחקן שמפיע בסרט שלו. בנדרס למשל נמצא במיטבו הקומי בתפקיד יחסית קטן.

הצילום בסרטיו של אלן לא תמיד זוכה ליחס ראוי, אף על פי שהוא חלק בלתי נפרד מן התפיסה הקולנועית של הבמאי. אלן, שמרבה לעבוד עם צלמים בכירים, חובר הפעם לוילמוש זיגמונד, צלם הונגרי ותיק שצילם כמה מן הסרטים האמריקאים הבולטים החל מסוף שנות השישים. יחד, הם יוצרים שוטים ארוכים בהם המצלמה מתפקדת כדמות נוספת ומעניקים לסרט מימד נוסף.

חשוב לציין כי מדובר בעיקר בסרט לחובבי אלן, שלא איכפת להם שהוא חוזר על עצמו קצת. אם כי אני לא בטוח שחוזר על עצמו היא המילה הנכונה: אלן הוא יותר כמו מוזיקאי ג'אז, המאלתר מעט סביב תבנית קבועה. מי שלא מכיר את יצירתו של אלן עשוי להנות מן הסרט הזה, אם כי היו לו בעבר ביצועים מוצלחים יותר (וגם ביצועים מוצלחים פחות, למען האמת).

תגובות

  1. עידן וילנצ'יק הגיב:

    דווקא מבחינת הדרכת שחקנים,אלן בשנים האחרונות גורם לשחקנים שלו להישמע ולהתנהג כמוהו.זה עוד התחיל בהופעותיה המאוחרות של מיה פארו בסרטיו והגיע לשיא כאשר קנת' בראנה,השחקן והבמאי השייקספירי הנודע,אימץ את המניירות של אלן בסלבריטי.אני דווקא חושב שעבודתו של אלן עם צלמים נודעים זכתה לתשבוחות למשל כאשר גורדון וויליס היה הצלם הקבוע שלו.בדרמות הברגמניות שלו הוא עבד למשל עם סוון ניקוויסט מה שיצר זיקה ברורה יותר למקור.מאד אהבתי את הסרטים שלו שצולמו ע"י קרלו די פלמה.האסתטיקה הקולנועית של אלן היא כבר כמעט מיתולוגית.

    1. עידן, אני מסכים אם רוב הדברים שלך. כיום, רוב הביקורת נוטות להתעלם מן הפן הצורני בסרטי אלן החדשים, על מנת להלל את הסרטים הישנים והיותר איכותיים – אני מסכים שהסרטים של אלן עד 97 (אני נדיב בהגדרת תקופת הזהב שלו) היו יותר טובים, אבל גם החדשים שלו מעניינים יותר מכפי שניתן להם קרדיט. לגבי השחקנים – קנת בראנה זה באמת מקרה לא מצולח של שחקן שניסה לחקות את הבמאי, אבל באתו סרט היה משחק משובח של ג'ודי דיוויס, וינונה ריידר ולאונרדו דיקפריו. היו גם שחקנים אחרים שניסו לחקות אותו בחסור הצלחה (ג'יסון ביגס) אבל לרוב, הוא מצליח להוציא תצוגת משחק משובחת שנבדלות מן הדמות שלו. מיה פארו הייתה שחקנית ששיחקה דמויות מסוג מסוים לאורך רוב הקרירה שלה -דווקא אצל אלן היא פנתה לראשונה לכיוונים חדשים, כמו ב"דני רוז האיש מברודווי" – זה אף פעם לא הרגיש לי כאילו היא מגלמת גרסא של אלן, אולי גרסא של תפקידה המוקדמים.

  2. עידן וילנצ'יק הגיב:

    אמרתי שמיה פארו בתפקידיה המאוחרים אצל אלן(סרטים כמו פשעים ועבירות קלות ובעלים ונשים)מאמצת מניירות של וודי אלן.בדני רוז האיש מברודוויי היא באמת נתנה את אחת מהופעותיה הטובות ביותר וזה בכלל אחד מסרטיו החמים והנוגעים ביותר.

  3. ובפשעים ועבירות קלות אני יכול אולי להבין למה אתה מתכוון, אם כי לא חשבתי על זה קודם וזה די תורם למערכת היחסים בין הדמיות בסרט. בבעלים ונשים – לדעתי היא משחקת דמות שונה, שקרובה לדמויות מראשית הקרירה שלה. אבל אני אוהב אותה כשחקנית גם שהיא מבצעת דמויות מסוג זה.

  4. עידן וילנצ'יק הגיב:

    במשך שנים פארו הופיעה רק בסרטיו של אלן ולדעתי זה עשה לה נזק בניגוד לדייאן קיטון שהיתה השחקנית הקבועה שלו לפניה וגם בת זוגו בשלב מסוים.קיטון במקביל לסרטיו של אלן הופיעה גם בסנדקים של קופולה ובמחפשת את מר גודבאר של ריצ'רד ברוקס אז היא לא היתה מוגבלת כ"כ.כיום שתיהן שחקניות לא אהובות עלי במיוחד שהבחירות המקצועיות בשלבים המאוחרים של הקריירה שלהן לא עשו עימן חסד.אפשר לראות דרך אגב את הוודי אלניזם,אם אפשר לקרוא לזה כך,גם בהופעתה של סקרלט ג'והנסון בסרט הזניח יחסית,סקופ.

    1. כן, רואים את זה גם בסקופ, אבל שם זה מכוון לדעתי ויוצר ניגוד בין המראה של ג'והנסן להתנהגות שלה. ואין הרבה שחקניות שבוחרת תפקידים טובים בגיל מבוגר, כי פשוט יש מעט מאוד תפקידים ומריל סטריפ מלוהקת לרובם.

  5. דני הגיב:

    מה עם לכתוב סיקור על הקיץ הבא שיבוא ולכתוב לאילו סרטים אתה הכי מצפה לראות?

    1. האמת שהיה לי קיץ הוליוודי לא כיף, אז אני בהפסקה… כתבה כזו, אם תעלה, רק בסביבות סוף החורף בואך מרץ. כרגע מתמקדים בטרום-עונת האוסקרים, עם סדרת כתבות של אור אשר תעלה בקרוב. ואני מקווה להתחיל לכתוב גם קצת על הלא-אמריקאיים שראיתי לאחרונה, כתוצאה מתחושת המיאוס כלפיי אמריקקה…

  6. עידן וילנצ'יק הגיב:

    מריל סטריפ אם כבר הזכרת היא אחת השחקניות הכי מנייריסטיות שיש.גם היא הופיעה אצל וודי אלן בסרט מנהטן כשהיתה עוד צעירה ולא כ"כ מלאת שטיקים.אני לא יכול לצפות בה בסרטים מהשנים האחרונות כי התופעה מחמירה והיא בפירוש מקלקלת לי המון סרטים.זה מסובך וג'ולי וג'וליה למשל היו ממש עינוי עבורי בעיקר בגללה.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.