12 באפריל 2020 מאת אור סיגולי
אם להיות כן, לכתוב על "ספרות זולה" (Pulp Fiction) בשנת 2020 נראה כמו משהו מאוד יומרני. או לפחות מיותר. אמנם לא התייחסנו לסרט הזה באופן פרטני בסריטה (הוא כן היה חלק מפרויקט ה-50 שלנו), אבל ב-25 השנים מאז יצא הוא הפך לאחד הסרטים המדוברים, הנטחנים, המוכרים והמצוטטים ביותר, אפשר אפילו לומר אי פעם. נכתבו עליו עשרות אם לא מאות של… להמשך קריאה
8 באפריל 2020 מאת אורון שמיר
למרות שעבר כבר חודש מאז שנסגרו בתי הקולנוע, נפתח את המדור בקצת חדשות טובות: בסוף השבוע שעבר מצאנו פתרון זמני לתצוגה של סריטה בטלפונים ניידים. אם אתם ואתן כבר שם כרגע, סליחה על העיצוב הבסיסי ועל אי אלו באגים אם ישנם. אבל העיקר שזה עובד, אחרי כמה שבועות לא פשוטים. בכל מקרה אני מבטיח שזה זמני ועוד נגיע לעיצוב חדש… להמשך קריאה
19 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה. לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה… להמשך קריאה
15 באוקטובר 2019 מאת עופר ליברגל
אחרי פתיחה טובה בשבת, את הדיווח הנוכחי מן הפסטיבל החיפאי אתחיל ואסיים בשני סרטים שעוררו עניין השנה בפסטיבל קאן, בו זכו בפרסים. הראשון בתחרות הרשמית, האחרון במסגרת מבט מסוים. על הראשון כתבתי הרבה יותר מאשר על האחרון, אולם לא מדובר בהחלטה הנובעת בהכרח מן ההערכה שלי לכל אחד מן הסרטים. בין לבין אסקור גם סרט העוסק בעימות בין אירופה לבין… להמשך קריאה
15 באוגוסט 2019 מאת עופר ליברגל
כאשר קוונטין טרנטינו פרץ לתודעה במחצית הראשונה של שנות התשעים עם "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", הוא הצליח להפוך במהרה לבמאי שגם הקהל הרחב מכיר את שמו. לא רק בשל סגנון אישי ייחודי בכתיבת הדיאלוגים או מחוות לסרטים ישנים, אלא בעיקר משום שלא פחות משהסרטים שלו היו אמנותיים, הם היו מהנים, גם לצופים אשר לא מבינים מה פוסט-מודרני בתפיסת העולם של… להמשך קריאה
22 באוגוסט 2016 מאת לירון סיני
תחושה מוזרה מתקבלת כשצופים בטריילר לסרט החדש של טים ברטון "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". למרות שהעיצוב נושא את החותמת הסגנונית שלו, משהו לא מרגיש ברטוני (וזה לאו דווקא דבר רע). השינוי לא נובע מהיעדרו של ג'וני דפ או מהיעדרה של הלנה בונהם קארטר שמוחלפת על ידי אווה גרין. הוא נובע מהיעדר מוזיקת הרקע, ה-score, של דני אלפמן. במקום… להמשך קריאה
7 בינואר 2016 מאת אור סיגולי
"שמונת השנואים" הוא בסך הכל הסרט השמיני במספר של קוונטין טרנטינו (תשיעי, אם אתם מתייחסים לסרטי "להרוג את ביל" כשניים נפרדים, מה שנראה לי סביר). זה אומר שמונה סרטים בקריירה שמתפרשת על פני 24 שנה, מ-1992, ועל פני כמות בלתי אפשרית של מלל. כי כאשר טרנטינו לא מביים, הוא מדבר. הוא מדבר המון. הוא מדבר מספיק בשביל שבכל פעם שעולה… להמשך קריאה
26 באוגוסט 2015 מאת אורון שמיר
שלושה סרטים חדשים בלבד עולים לאקרנים בסוף השבוע המתקרב. אולי זה אומר שאפילו לסרטים של אוגוסט נמאס מעצמם, ושאם רק נחזיק חזק עוד קצת בסופש הבא כבר יהיה ספטמבר, אחד החודשים הכי עמוסי אירועים בלוח השנה הקולנועי. עד אז ניתן כבוד למצטרפים החדשים, ובפינת האקסטרות נתייחס עוד קצת לאחד האירועים הבולטים של עונת החגים - פסטיבל חיפה שיביא עימו רוח אחרת… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2015 מאת אורון שמיר
שבעה סרטים חדשים עולים בבתי הקולנוע בסופש זה, והמשפט הנוראי ״אין מה לראות״ עדיין נשאר התשובה שלי לכל מי ששואל או שואלת במה כדאי לצפות בבתי הקולנוע בעונה זו. בשבוע שעבר אור ועופר התעלו על עצמם עם מרתון סקירות מטורף שמספרו כמספר הסרטים החדשים שעולים השבוע, אבל הפעם נתחיל בהבטחה לשתי סקירה על הסרטים המרכזיים, ולא נתחייב על השאר. מיד תבינו… להמשך קריאה
17 בנובמבר 2013 מאת פבלו אוטין
כשעליתי לארץ ב-1996, ידעתי שאני מגיע למדינה לא מפותחת מבחינת תעשיית הקולנוע שלה. הסרט הישראלי היחיד שראיתי היה "סיפורי תל-אביב" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הישראלי בבואנוס איירס ב-1995. זה היה סרט חביב בהחלט, אבל מאוד בוסרי, ובכל מקרה אני מניח שחלק גדול ממנו בכלל לא הבנתי בגלל ההקשרים התרבותיים. באופן כללי לא שמעתי הרבה על סרטים ישראלים ובטח שלא באמת ראיתי… להמשך קריאה
אם להיות כן, לכתוב על "ספרות זולה" (Pulp Fiction) בשנת 2020 נראה כמו משהו מאוד יומרני. או לפחות מיותר. אמנם לא התייחסנו לסרט הזה באופן פרטני בסריטה (הוא כן היה חלק מפרויקט ה-50 שלנו), אבל ב-25 השנים מאז יצא הוא הפך לאחד הסרטים המדוברים, הנטחנים, המוכרים והמצוטטים ביותר, אפשר אפילו לומר אי פעם. נכתבו עליו עשרות אם לא מאות של… להמשך קריאה
למרות שעבר כבר חודש מאז שנסגרו בתי הקולנוע, נפתח את המדור בקצת חדשות טובות: בסוף השבוע שעבר מצאנו פתרון זמני לתצוגה של סריטה בטלפונים ניידים. אם אתם ואתן כבר שם כרגע, סליחה על העיצוב הבסיסי ועל אי אלו באגים אם ישנם. אבל העיקר שזה עובד, אחרי כמה שבועות לא פשוטים. בכל מקרה אני מבטיח שזה זמני ועוד נגיע לעיצוב חדש… להמשך קריאה
1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה. לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה… להמשך קריאה
אחרי פתיחה טובה בשבת, את הדיווח הנוכחי מן הפסטיבל החיפאי אתחיל ואסיים בשני סרטים שעוררו עניין השנה בפסטיבל קאן, בו זכו בפרסים. הראשון בתחרות הרשמית, האחרון במסגרת מבט מסוים. על הראשון כתבתי הרבה יותר מאשר על האחרון, אולם לא מדובר בהחלטה הנובעת בהכרח מן ההערכה שלי לכל אחד מן הסרטים. בין לבין אסקור גם סרט העוסק בעימות בין אירופה לבין… להמשך קריאה
כאשר קוונטין טרנטינו פרץ לתודעה במחצית הראשונה של שנות התשעים עם "כלבי אשמורת" ו"ספרות זולה", הוא הצליח להפוך במהרה לבמאי שגם הקהל הרחב מכיר את שמו. לא רק בשל סגנון אישי ייחודי בכתיבת הדיאלוגים או מחוות לסרטים ישנים, אלא בעיקר משום שלא פחות משהסרטים שלו היו אמנותיים, הם היו מהנים, גם לצופים אשר לא מבינים מה פוסט-מודרני בתפיסת העולם של… להמשך קריאה
תחושה מוזרה מתקבלת כשצופים בטריילר לסרט החדש של טים ברטון "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". למרות שהעיצוב נושא את החותמת הסגנונית שלו, משהו לא מרגיש ברטוני (וזה לאו דווקא דבר רע). השינוי לא נובע מהיעדרו של ג'וני דפ או מהיעדרה של הלנה בונהם קארטר שמוחלפת על ידי אווה גרין. הוא נובע מהיעדר מוזיקת הרקע, ה-score, של דני אלפמן. במקום… להמשך קריאה
"שמונת השנואים" הוא בסך הכל הסרט השמיני במספר של קוונטין טרנטינו (תשיעי, אם אתם מתייחסים לסרטי "להרוג את ביל" כשניים נפרדים, מה שנראה לי סביר). זה אומר שמונה סרטים בקריירה שמתפרשת על פני 24 שנה, מ-1992, ועל פני כמות בלתי אפשרית של מלל. כי כאשר טרנטינו לא מביים, הוא מדבר. הוא מדבר המון. הוא מדבר מספיק בשביל שבכל פעם שעולה… להמשך קריאה
שלושה סרטים חדשים בלבד עולים לאקרנים בסוף השבוע המתקרב. אולי זה אומר שאפילו לסרטים של אוגוסט נמאס מעצמם, ושאם רק נחזיק חזק עוד קצת בסופש הבא כבר יהיה ספטמבר, אחד החודשים הכי עמוסי אירועים בלוח השנה הקולנועי. עד אז ניתן כבוד למצטרפים החדשים, ובפינת האקסטרות נתייחס עוד קצת לאחד האירועים הבולטים של עונת החגים - פסטיבל חיפה שיביא עימו רוח אחרת… להמשך קריאה
שבעה סרטים חדשים עולים בבתי הקולנוע בסופש זה, והמשפט הנוראי ״אין מה לראות״ עדיין נשאר התשובה שלי לכל מי ששואל או שואלת במה כדאי לצפות בבתי הקולנוע בעונה זו. בשבוע שעבר אור ועופר התעלו על עצמם עם מרתון סקירות מטורף שמספרו כמספר הסרטים החדשים שעולים השבוע, אבל הפעם נתחיל בהבטחה לשתי סקירה על הסרטים המרכזיים, ולא נתחייב על השאר. מיד תבינו… להמשך קריאה
כשעליתי לארץ ב-1996, ידעתי שאני מגיע למדינה לא מפותחת מבחינת תעשיית הקולנוע שלה. הסרט הישראלי היחיד שראיתי היה "סיפורי תל-אביב" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הישראלי בבואנוס איירס ב-1995. זה היה סרט חביב בהחלט, אבל מאוד בוסרי, ובכל מקרה אני מניח שחלק גדול ממנו בכלל לא הבנתי בגלל ההקשרים התרבותיים. באופן כללי לא שמעתי הרבה על סרטים ישראלים ובטח שלא באמת ראיתי… להמשך קריאה
תגובות אחרונות