• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 47
  • אימת החודש - אוקטובר 2017
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

סרטים חדשים: ״אהבה וחסד״, ״החופשה הסקוטית שלי״, ״כמו מאהב אנגלי״, ״המתנה״, ״השדון הראשון שלי״, ״מקס האריה בעולם המים״, ״ברבי מלכת הרוקנרול״

12 באוגוסט 2015 מאת אורון שמיר

שבעה סרטים חדשים עולים בבתי הקולנוע בסופש זה, והמשפט הנוראי ״אין מה לראות״ עדיין נשאר התשובה שלי לכל מי ששואל או שואלת במה כדאי לצפות בבתי הקולנוע בעונה זו. בשבוע שעבר אור ועופר התעלו על עצמם עם מרתון סקירות מטורף שמספרו כמספר הסרטים החדשים שעולים השבוע, אבל הפעם נתחיל בהבטחה לשתי סקירה על הסרטים המרכזיים, ולא נתחייב על השאר. מיד תבינו למה, אבל ארמוז שזה קשור לעובדה שעל רובם שמעתי בפעם הראשונה היום, בעת הכנת הפוסט.

״אהבה וחסד״ (Love & Mercy), הביוגרפיה המדוברת של בריאן ווילסון מלהקת ה״ביץ׳ בויז״ שהוצגה בפסטיבלי הקולנוע של ברלין וירושלים (בין היתר), מגיעה סוף-סוף אל בתי הקולנוע. פול דאנו מגלם את ווילסון הצעיר בשיא הצלחתו, ובבואו להקליט את האלבום ״פט סאונדז״ שדי החריב את חייו המקצועיים והאישיים, בעוד ג׳ון קיוזאק מגלם את המוזיקאי בתקופה הפחות זוהרת, עת התמודד עם מחלת נפש. פול ג׳יאמטי הוא הדוקטור הצמוד של הכוכב, ואליזבת׳ בנקס מעניקה לסרט את מה שהוא באמת צריך, ומגלמת דמות מורכבת של אישה הנשבית בקסמו של ווילסון המבוגר והמעורער ומבקשת להצילו מסובביו ובעיקר מעצמו. כתבתי על סרטו של ביל פוהלד לעכבר העיר בקצרה בימי ירושלים, וכעת הרחבתי. אור כתב עליו לסריטה.

״החופשה הסקוטית שלי״ (What We Did on Our Holiday) הוא דרמה קומית של אנשי הטלוויזיה הוותיקים אנדי המילטון וגאי ג׳נקין. זוג בריטי (דייויד טננט ורוזמונד פייק, שבהחלט עונים על ההגדרה) לוקח את ילדיו לחופשה אצל הסב החולה והחוגג יום הולדת (בילי קונולי). אחת המטרות היא להסתיר את רצונם להיפרד, אבל במהרה יתגלה כי יש לכולם צרות הרבה יותר גדולות על הראש. נא לא להתבלבל עם שאר סרטי החופשה המוצגים כעת על המסכים, הסרט הזה בריטי, ועופר יסביר את ייחודו הנוסף בסקירה שלו.

״כמו מאהב אנגלי״ (How to Make Love like an Englishman) מגיע דווקא מארצות הברית, אבל לפחות מככב בו פירס ברוסנן. השחקן מגלם מורה באוניברסיטה המתאהב בסטודנטית שלו (ג׳סיקה אלבה) ומכניס אותה להריון (לתשומת לב הקורא וודי אלן). משום מה השניים מחליטים לבדוק האם הוא יהיה אב מתפקד, ולשם כך מגיעים אחותה של הגיבורה (סלמה האייק) וילדיה, בה גיבורנו כמובן מתאהב. טום ווהן (״מה שקורה בווגאס״) ביים על-פי תסריט ביכורים של מתיו ניומן.

״המתנה״ (The Gift) הוא סרטו הראשון כבמאי של השחקן האוסטרלי ג׳ואל אדג׳רטון (״לוחם״, ״אקסודוס: אלים ומלכים״), שגם מככב כזר מסתורי המופיע על מפתן ביתו של זוג (ג׳ייסון בייטמן ורבקה הול), טוען כי הוא מכר מעברו של הבעל, ומעניק להם מתנה מסתורית. מכאן יצופו וייחשפו סודות שהיו קבורים שנים ארוכות, מה שמתחיל להישמע לי כמו ״הקופסה״ של ריצ׳רד קלי. או שפשוט הגענו לשלב הזה בקיץ בו כל הסרטים נשמעים לי אותו הדבר. בהתפתחות מעניינת, עופר דווקא מצא אותו כאחד היותר שווים צפייה של התקופה.

באותו עניין, הגענו למתחם של סרטי הילדים המדובבים לעברית, אז בואו נאטום אוזניים ונריץ אותו במהירות. ״השדון הראשון שלי״ (Ghosthunters), סרטו של טובי באומן, מגיע אלינו מגרמניה. עלילתו מספרת על ילדון מבוהל, ציידת רוחות מבוגרת וגם רוח רפאים ירקרקה היוצאים להילחם ברוח הקרח העתיקה. ״מקס האריה בעולם המים״ (Paddle Pop Atlantos) הוא הסרט השני, נדמה לי, על האריה מהארטיקים. הפעם הוא וחבריו צריכים להילחם בכריש שאוהב להתלבש צמוד ושואף להשמיד את העולם בעזרת התמנון הענק שלו (תכלס). ״ברבי מלכת הרוקנרול״ (Barbie in: Rock n' Royals), אם הבנתי נכון מהטריילר המעט מבלבל, מתרחש בעולם שבו כולם בובות ברבי, נקבות וזכרים כאחד, ועוקב אחר בלבול זהויות בין כוכבת פופ ונסיכה מיוחסת. הנסיכה מגלה את כוחה בשירה, אבל במקום להיגמר שם הכל הופך לתוכנית ריאליטי משוגעת בה האצולה מאיימת על עולם הפופ ואחד מהם יחדל להתקיים לעד. למה לא שניהם? בשביל זה צריך לראות את הסרט.

פלוס – תחרויות, יוזמות והמערבון הבא של טרנטינו

פרסי אופיר – הכריזו על המועמדים הסופיים לטקס השנתי, שיתקיים השנה ב-21 בספטמבר, שוב באשדוד. הייתי רוצה להצטרף אל מקבץ התובנות המרשים והמהיר של אור בפוסט ההכרזה עצמו, אבל בחיי שכבר אין לי כוח. למה? כי זו שנה שלישית שהאקדמיה מסדרת לי שברון לב ותהיה, כשהסרט החביב עליי בתחרות השנה זוכה להמון מועמדויות אבל לא מתברג לקטגוריית הסרט הטוב ביותר. ב-2013 זה קרה עם ״מי מפחד מהזאב הרע״, שסיים עם מניין פרסים מכובד, ובשנה שעבר הייתה אכזבה משוכללת במיוחד אחרי ש״אפס ביחסי אנוש״ טרף את כל הפרסים בדרך לזכייה סוחפת ואז הפסיד ל״גט״ את הפרס המרכזי. גם אין לי חשק להסביר למה הקטגוריה הזו כה קריטית (בקצרה: רק החמישיה משתתפת בסבב ההקרנות השני והמכריע), אולי לקראת יום הקולנוע הישראלי. ראיתי שזה נשאל בתגובות, אז אגלה שהשנה היום בו עם ישראל יכול אשכרה לראות את הסרטים שמועמדים לאופיר ואין לו מושג מי הם, בגלל השיטה העקומה שגם עליה נמאס להתלונן, מתוכנן להיות ה-9.9, כמעט מחירו של כרטיס ביום הזה לכל סרט ישראלי שיוקרן בבתי הקולנוע.

שלישי בשלייקעס – המיזם החביב שבמסגרתו משלמים קשישי ישראל רק 10 ש״ח בימי שלישי על כרטיס לקולנוע, בוטל. עוד הישג לממשלת ישראל. בקולנוע לב החליטו שזו יוזמה חביבה מכדי להפסיקה, וממשיכים במחיר מוזל מטעם עצמם – כרטיס קולנוע ב-12 ש״ח בלבד לגיל הזהב בימי ג׳.

תחרות התסריט הקצר – של בית הספר לקולנוע ע״ש סם שפיגל, קרן גשר ועיתון הארץ (איזה שילוב), מזמינה אתכם ואתכן להגיש תסריטים לסרטים בני 10 דקות במטרה לקבל סכום כסף למימושם והפיכתם לסרטים. לא ממש הבנתי למה צריך שהתסריט הזוכה יתפרסם בעיתון הארץ כאילו הייתה זו תחרות סיפורים קצרים, אבל לא הכל אני צריך להבין, ובכל מקרה, כל הפרטים באתר סם.

יס פאלנט חדש בירושלים – מתחם המגה-פלקסים של ישראל שאינו סינמה-סיטי ממשיך ללכת בעקבות אחיו, ולפתוח בדייקנות בית קולנוע מרובה מסכים בכל טריטוריה שנכבשת על ידי האחים אדרי. במרכז שרובר לתרבות נחנכו השבוע 16 אולמות קולנוע חדשים, אחד מהם IMAX (יהיה מעניין להשוות אותו לזה של ראשל״צ), יחד עם מתחם בילוי ופנאי כמקובל. זה קורה לא רחוק מהאיזור בו מרוכזים מוסדות התרבות בירושלים, איזור שער יפו וטיילת שרובר, נשמח לשמוע דיווחים מירושלמים וירושלמיות שהתנסו.

הבלוג החדש של רותם יפעת – איש הקולנוע ואחד ממבקרי אידיבי (בין היתר), או רותם יפעת כפי שהוא נקרא בקיצור, פתח בלוג חדש לקולנוע וסטטיסטיקה בשם ״MovieBall״ (על משקל ״מאניבול״ יש להניח). הוא באנגלית וכרגע עדיין בחיתוליו מבחינת כמות פוסטים, אבל אם תרצו נושאים לא שגרתיים לבלוגים על קולנוע, מהאיש שהביא לכם את הבלוג על מניפסטים קולנועיים מגיע הבלוג שמנתח את הקריירה של וודי אלן לפי מספרים, או עומד על ההצלחות והכשלונות של סרטי ״משימה בלתי אפשרית״.

טריילר חדש ל״שמונת הנתעבים״ – המערבון המושלג של קוונטין טרנטינו זכה היום לקדימון מורחב, לקראת יציאה בחג המולד השנה. ספרו לי מה רואים בו, אני מהמר על שלג, דם על שלג, וסמואל אל. ג׳קסון:

תגובות

  1. מר קולנוע הגיב:

    לא יכול לחכות לסרט החדש של קוונטין טרנטינו. גם מערבון, ועוד עם סמואל אל ג'קסון בתפקיד הראשי. אחרי שתי הופעות מעולות בסרטיו של טרנטינו (ספרות זולה וג'אנגו ללא מעצורים) בהם הוא גנב את ההצגה כמו מלך, יש מצב שהוא סוף סוף יקבל תפקיד ראשי משובח?

  2. אסי הגיב:

    שכחת את ג'קי בראון יא זלמה

  3. יובל אדר הגיב:

    למען האמת מקס האריה הוא סרט רביעי בסדרה שכוללת גם סדרת טלוויזיה עם חמש עונות (הסדרה מהפרקים המעטים שראיתי עם אחותי דווקא לא רעה בכלל).

    1. וכולם היו בקולנוע? היה נדמה לי שרק אחד הופץ ושזה השני.

  4. horican הגיב:

    יש לציין שלמרות שיש תחושה של מותחן סוג ב׳ מדביב למתנה, מסתבר שהתגובות לסרט מאמריקה מתלהבות במפתיע ואומרות שהסרט מאוד לא צפוי ומעניין

  5. גבי הגיב:

    תיקון קטן: בריאן וילסון התמוטט במהלך ההקלטות של smile ב-1967, שנה אחרי pet sounds המופתי. התקליט יצא בסוף בגרסא מקוצרת בשם smiley smile ורק לאחרונה יצאה גרסא רשמית שקרובה אולי למה שווילסון התכוון, אף שאני מחבב מאוד גם את התקליט המקורי. זהו, סיימתי לטרחן.

    1. אורון שמיר הגיב:

      אתה כלל לא מטרחן, הכל בסדר 🙂
      בסרט, לפחות ממה שאני זוכר, עד שמגיעים ל״סמייל״ של 67׳ כולם מסביבו כבר די עצבניים עליו, והוא כבר די חסר קשר למציאות. כך שהסרט נותן דגש יתר ל״פט סאונדז״ דווקא וטוען ששם החלה ההתדרדרות המנטלית, או לפחות הריחוק משותפיו של ווילסון. ובהחלט מוזכרות שם שתי הגרסאות של ״סמייל״ כפי שציינת.

השאר תגובה