12 בנובמבר 2023 מאת אור סיגולי
בשיחה על דיויד פינצ'ר שנערכה לאחרונה בפודקאסט ד'ה ביג פיקצ'ר, דיברו האורח אדם ניימן (שכתב ספר על פינצ'ר) והמנחה שון פנסי על האובססיה הסינפילית לנתח ולהתעכב על כל אלמנט ואלמנט בסרטיו של הבמאי. ניימן התייחס להבדלים ביחס של הצופים לעשייה של פינצ'ר וקובריק, מול למשל ג'ון קסאווטס ואיליין מיי. ארבעתם אוטרים משפיעים ומוערכים, אבל ההתמודדות שלנו עם הפריים שלהם, הסאונד… להמשך קריאה
7 ביוני 2019 מאת לירון סיני
די ברור שאף אחת ואף אחד לא מצפים שהסרט האחרון בגלגול הנוכחי של סרטי אקס-מן יהיה יצירת מופת. המותג שניסה לשלב את סרטי העבר עם סרטי הדור החדש-ישן, שהם כבר לא בדיוק פריקוולים כי הזמן התאפס או תוקן או מה שלא קרה שם בדרך, לא מפיק מרגליות קולנועיות זה זמן מה. ובכל זאת, מדובר באקורד סיום, וככזה, תמיד יש רצון… להמשך קריאה
23 בדצמבר 2016 מאת אור סיגולי
ממש לפני שנה, יצאנו אורון ואני מהקרנה מקדימה של הסרט "האיש שנולד מחדש". אלו היו צהריי יום שישי, בחוץ השתוללה סערה, ובזמן שחיכינו לאוטובוס באיזור התעשייה של הרצליה, נושא השיחה היה כמעט אחד ויחיד: איך כולם עושים סלטות באוויר מהתפקיד של ליאונרדו דיקפריו, אבל אף אחד לא מדבר על תצוגת המשחק הטובה ביותר של הסרט – זו של טום הארדי.… להמשך קריאה
3 בספטמבר 2016 מאת עופר ליברגל
טקסטים מפסטיבלים תמיד יהיו מאופיינים בסוג של ראשוניות, שכן אין הרבה זמן לפתח את המחשבות בתוך רצף הסרטים. בנוסף, העיסוק בהם לא יכול להיות מאוד מעמיק במחשבה כי מעט מאוד קהל (בפרט: מעט מאוד קהל ישראלי) כבר נחשף לסרטים. במקרה של הסרטים הראשונים שראיתי בפסטיבל ונציה 2016, נוסף לכך גם גורם העייפות: ההקרנה הראשונה שלי בפסטיבל הייתה הקרנה כפולה של… להמשך קריאה
12 בנובמבר 2015 מאת אור סיגולי
חווית הצפייה ב"סטיב ג'ובס" (Steve Jobs) הייתה משולה מבחינתי לטיסה דרך סערת ברקים. בהתחלה הרגשתי שאני נכנס למכונה מרהיבה שנבנתה על ידי מיטב ההנדסאים והטכנאים, כלי תחבורה ענק ומרשים שמטרתו להעיף אותי באוויר. עשרות אנשי מקצוע, מובלים בידי כמה המצטיינים ביותר בתחומם, עומלים כדי לנתק את הרגליים שלי מהקרקע. ואז, אחרי שהתמקמתי, המנועים התחילו לרעום ואני הרגשתי איך כל הדבר… להמשך קריאה
26 בספטמבר 2014 מאת אור סיגולי
מחר (שבת) בשעה 22:00 ישודר בערוץ yes4 סרטו של רידלי סקוט "היועץ" (The Councellor), שיצא לקולנועים בשנה שעברה, ועכשיו עושה אצלנו את בכורתו הטלוויזיונית. אני ראיתי את הסרט באיחור, הרבה אחרי שנעלם מבתי הקולנוע, ומאוד רציתי לכתוב עליו אך לא מצאתי סיבה מספיק טובה, והנה היא הופיעה. האמת היא שהעובדה שפספסתי אותו בבתי הקולנוע אינה לגמרי אשמתי. "היועץ" יצא לבתי… להמשך קריאה
25 ביולי 2014 מאת אור סיגולי
"פרנק" הוא אלטרנטיבה. גם במהות שלו וגם בקונטקסט. הוא סרט על מוזיקה אלטרנטיבית, על דמויות שפועלות בתחום אלטרנטיבי והדמות שהסרט נושא את שמה היא... ובכן... לא נורא שגרתית. אבל הסרט האנגלי-אירי הזה הוא גם אלטרנטיבה לכל מה שקורה בחוץ, וככזה הוא מרוויח הרבה נקודות. גם ככה קשה לנתק סרט חדש שיוצא מהזמן והמקום אליו הוא בוקע, ויכול להיות שהתגובה שלי… להמשך קריאה
17 בינואר 2014 מאת עופר ליברגל
"12 שנים של עבדות" (Twelve Years a Slave) הוא סרט מוזר. סוג של יצור כלאיים של שני סוגים של סרטים "חשובים". ראשית, מדובר בנושא "חשוב" - העבדות שבכותרת, הפצע הפעור בהיסטוריה האמריקאית שעדיין לא הגליד, גם לא בתקופה בה בבית הלבן יושב נשיא אפרו-אמריקאי. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של סלומון נורת'אפ, אפרו-אמריקאי שגדל והקים משפחה כאדם חופשי במדינת ניו… להמשך קריאה
10 במרץ 2012 מאת אור סיגולי
סרטו החדש של דייויד קרוננברג לימד אותי לקח חשוב שאולי כבר ידעתי, אבל בכל זאת מבאס להיזכר בו כל פעם מחדש: שום דבר לא בטוח. מבחינתי זה המסר של הסרט. לצערי, זה לא מה שקרוננברג והתסריטאי כריסטופר המפטון ניסו להעביר בסרט, זה לא המשל של הסיפור או התימה של עבודתם. זהו תוצר לוואי של שיתוף הפעולה ביניהם שגרם לי להכיר… להמשך קריאה
די ברור שאף אחת ואף אחד לא מצפים שהסרט האחרון בגלגול הנוכחי של סרטי אקס-מן יהיה יצירת מופת. המותג שניסה לשלב את סרטי העבר עם סרטי הדור החדש-ישן, שהם כבר לא בדיוק פריקוולים כי הזמן התאפס או תוקן או מה שלא קרה שם בדרך, לא מפיק מרגליות קולנועיות זה זמן מה. ובכל זאת, מדובר באקורד סיום, וככזה, תמיד יש רצון… להמשך קריאה
ממש לפני שנה, יצאנו אורון ואני מהקרנה מקדימה של הסרט "האיש שנולד מחדש". אלו היו צהריי יום שישי, בחוץ השתוללה סערה, ובזמן שחיכינו לאוטובוס באיזור התעשייה של הרצליה, נושא השיחה היה כמעט אחד ויחיד: איך כולם עושים סלטות באוויר מהתפקיד של ליאונרדו דיקפריו, אבל אף אחד לא מדבר על תצוגת המשחק הטובה ביותר של הסרט – זו של טום הארדי.… להמשך קריאה
טקסטים מפסטיבלים תמיד יהיו מאופיינים בסוג של ראשוניות, שכן אין הרבה זמן לפתח את המחשבות בתוך רצף הסרטים. בנוסף, העיסוק בהם לא יכול להיות מאוד מעמיק במחשבה כי מעט מאוד קהל (בפרט: מעט מאוד קהל ישראלי) כבר נחשף לסרטים. במקרה של הסרטים הראשונים שראיתי בפסטיבל ונציה 2016, נוסף לכך גם גורם העייפות: ההקרנה הראשונה שלי בפסטיבל הייתה הקרנה כפולה של… להמשך קריאה
חווית הצפייה ב"סטיב ג'ובס" (Steve Jobs) הייתה משולה מבחינתי לטיסה דרך סערת ברקים. בהתחלה הרגשתי שאני נכנס למכונה מרהיבה שנבנתה על ידי מיטב ההנדסאים והטכנאים, כלי תחבורה ענק ומרשים שמטרתו להעיף אותי באוויר. עשרות אנשי מקצוע, מובלים בידי כמה המצטיינים ביותר בתחומם, עומלים כדי לנתק את הרגליים שלי מהקרקע. ואז, אחרי שהתמקמתי, המנועים התחילו לרעום ואני הרגשתי איך כל הדבר… להמשך קריאה
מחר (שבת) בשעה 22:00 ישודר בערוץ yes4 סרטו של רידלי סקוט "היועץ" (The Councellor), שיצא לקולנועים בשנה שעברה, ועכשיו עושה אצלנו את בכורתו הטלוויזיונית. אני ראיתי את הסרט באיחור, הרבה אחרי שנעלם מבתי הקולנוע, ומאוד רציתי לכתוב עליו אך לא מצאתי סיבה מספיק טובה, והנה היא הופיעה. האמת היא שהעובדה שפספסתי אותו בבתי הקולנוע אינה לגמרי אשמתי. "היועץ" יצא לבתי… להמשך קריאה
"12 שנים של עבדות" (Twelve Years a Slave) הוא סרט מוזר. סוג של יצור כלאיים של שני סוגים של סרטים "חשובים". ראשית, מדובר בנושא "חשוב" - העבדות שבכותרת, הפצע הפעור בהיסטוריה האמריקאית שעדיין לא הגליד, גם לא בתקופה בה בבית הלבן יושב נשיא אפרו-אמריקאי. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של סלומון נורת'אפ, אפרו-אמריקאי שגדל והקים משפחה כאדם חופשי במדינת ניו… להמשך קריאה
סרטו החדש של דייויד קרוננברג לימד אותי לקח חשוב שאולי כבר ידעתי, אבל בכל זאת מבאס להיזכר בו כל פעם מחדש: שום דבר לא בטוח. מבחינתי זה המסר של הסרט. לצערי, זה לא מה שקרוננברג והתסריטאי כריסטופר המפטון ניסו להעביר בסרט, זה לא המשל של הסיפור או התימה של עבודתם. זהו תוצר לוואי של שיתוף הפעולה ביניהם שגרם לי להכיר… להמשך קריאה
תגובות אחרונות