18 ביוני 2024 מאת אור סיגולי
אף שמעולם לא תכננו להיות כאלה, הפכו "נהר זורם ביניהם" ו"רוחות של תשוקה" לסרטים-אחים. זה משעשע עוד יותר אם לוקחים בחשבון שלמעשה הם בעצמם סיפורים על אחים. כמות נקודות ההשקה בין הסרטים די מדהימה: שניהם דרמות סנטימנטליות שעוסקות בהתבגרות של גברים צעירים בצל אביהם האוהב והדומיננטי (והמאוד משופם), שניהם מבוססים על נובלה של סופר אמריקאי, שניהם מתרחשים במונטנה בימי מלחמת… להמשך קריאה
19 בינואר 2023 מאת אור סיגולי
יום אחד, אי שם בתחילת 2020, נכנס הבמאי דמיאן שאזל בדלתות אולפני פרמאונט ובצעדים בטוחים התקדם לחדר הישיבות. הוא הגיע בלי תיק, בלי ערמות דפים אחוזות בידיו, אפילו טלפון נייד לא היה עליו. הוא הילך במהירות במסדרונות, מכיר את הדרך בעל פה, עד שהגיע לאולם הישיבות הגדול, שם כבר חיכו לו כולם בציפייה דרוכה. עוד לפני שברך אותם לשלום, נעמד… להמשך קריאה
30 באוקטובר 2022 מאת אור סיגולי
כשהייתי בן 11 החלטתי לעשות רשימה של כל סרט שאני רואה (עם תוספות רטרואקטיביות, ממה שהצלחתי לזכור). זה התחיל במעבד תמלילים על דיסקט, עבר לוורד שמור על המחשב ומשם השתכלל לאקסל. הוא ממשיך גם היום, אבל ב-2011 התחלתי במקביל אקסל חדש של לוג סרטים, יומן צפייה על פי ימים. כך אני עוקב אחרי כמות הסרטים שאני רואה, ונזכר בהם בקלות… להמשך קריאה
4 באוגוסט 2022 מאת עופר ליברגל
בפוסט "מתכוננים לקיץ" המסורתי שלנו, אורון בחר ב"רכבת הקליע" (Bullet Train) לסרט שהוא הכי מצפה לו מבין סרטי הקיץ השנה, והאמת היא שגם אני שקלתי לבחור בו. לא מתוך סקרנות ספציפית עקב יוצרי הסרט או העלילה, אלא בזכות ההבטחה להיות סרט קיץ טיפוסי מבחינת סוג הבידור שהוא מציע ומבלי להיות קשור לזיכיון מוכר. כלומר, הסרט מבוסס על ספר יפני מצליח,… להמשך קריאה
4 באוקטובר 2021 מאת אור סיגולי
רובם המוחלט של הסרטים הנבחרים לפרויקט מתחלקים לשלוש קבוצות: סרטים שאני אוהב עד אוהב-מאוד, סרטים שלא ראיתי ומאוד רציתי להשלים, וסרטים שראיתי לפני המון זמן והגיע הזמן לחזור אליהם. משהו שכמעט ולא תמצאו בהיסטוריה של הפרויקט הם סרטים שטריים בזיכרוני אותם אני לא אוהב בכלל. הסיבה לזה, האמת, היא די פרקטית. הזמן הדרוש לצפייה, תחקיר וכתיבה הוא לא כזה שמצדיק… להמשך קריאה
18 במרץ 2020 מאת עופר ליברגל
"אני חושב שראיתי כבר את הסרט הזה. כשהייתי ילד, ראיתי אותו בטלוויזיה...אני מזהה את זה. זה בדיוק מה שקורה לנו, כמו העבר. הסרט לא משתנה, הוא לא יכול להשתנות. אבל בכל פעם שאתה רואה אותו, הוא נראה שונה, מכיוון שאתה שונה. אתה רואה דברים אחרים" (מתוך הסרט "12 קופים", תסריט: דייויד וג'נט פיפלס. הדובר הוא ג'יימס קול, מגולם בידי ברוס… להמשך קריאה
19 בינואר 2020 מאת אור סיגולי
1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה. לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה… להמשך קריאה
17 בינואר 2020 מאת אורון שמיר
אחת המשבצות הקבועות של עונת הפרסים שייכת לסרטים העוסקים בחוויה השחורה בארצות הברית. גם אני כותב על כך מדי שנה, ובעוד לצבוע סרט בגוון מסויים כדי להבליטו בתקופה כל-כך תחרותית עדיין נראה לי גזעני לפחות כמו להדיר סרטים או אנשים בגלל צבעי עור, זאת לגמרי המציאות באמריקה גם בשנות ה-20 של המאה ה-21. כפי שהתברר עם הכרזת המועמדים לאוסקר, הסרטים… להמשך קריאה
30 בדצמבר 2019 מאת מערכת סריטה
אחרי שהיללנו את הסרטים שעשו לנו את השנה, ובאופן פרטני בסיכומים האישיים גם את כל מרכיביהם השונים, הגיע תורה של רשימת העוסקים במלאכה. למרות שאנחנו ממש לא מגזין טיים, בחרנו עשרה אישים שמגדירים עבורנו את 2019 מכל תחומי העשייה הקולנועית, אם כי כמו תמיד מקצועות הבימוי והמשחק הם הרוב. אלה שעלו לדיון אך נותרו בחוץ יוזכרו בסיום, אך כמו תמיד… להמשך קריאה
30 באוגוסט 2019 מאת עופר ליברגל
פסטיבל ונציה לשנת 2019 יצא לדרך ביום רביעי. השנה לוח הזמנים האישי שלי בו עמוס במיוחד, אבל הדבר לא יתבטא בעודף טקסטים בזמן הקרוב – זה מפני שאני חלק מצוות השיפוט של פורום המבקרים הבינלאומי פיפרסקי. אני בצוות שסוקר את הסרטים במסגרות המשנה "אופקים" ו"שבוע המבקרים" ולכן עלי לראות את כל הסרטים המוצגים במסגרות הללו, אך אני נמנע מלהביע דעה… להמשך קריאה
אף שמעולם לא תכננו להיות כאלה, הפכו "נהר זורם ביניהם" ו"רוחות של תשוקה" לסרטים-אחים. זה משעשע עוד יותר אם לוקחים בחשבון שלמעשה הם בעצמם סיפורים על אחים. כמות נקודות ההשקה בין הסרטים די מדהימה: שניהם דרמות סנטימנטליות שעוסקות בהתבגרות של גברים צעירים בצל אביהם האוהב והדומיננטי (והמאוד משופם), שניהם מבוססים על נובלה של סופר אמריקאי, שניהם מתרחשים במונטנה בימי מלחמת… להמשך קריאה
יום אחד, אי שם בתחילת 2020, נכנס הבמאי דמיאן שאזל בדלתות אולפני פרמאונט ובצעדים בטוחים התקדם לחדר הישיבות. הוא הגיע בלי תיק, בלי ערמות דפים אחוזות בידיו, אפילו טלפון נייד לא היה עליו. הוא הילך במהירות במסדרונות, מכיר את הדרך בעל פה, עד שהגיע לאולם הישיבות הגדול, שם כבר חיכו לו כולם בציפייה דרוכה. עוד לפני שברך אותם לשלום, נעמד… 
כשהייתי בן 11 החלטתי לעשות רשימה של כל סרט שאני רואה (עם תוספות רטרואקטיביות, ממה שהצלחתי לזכור). זה התחיל במעבד תמלילים על דיסקט, עבר לוורד שמור על המחשב ומשם השתכלל לאקסל. הוא ממשיך גם היום, אבל ב-2011 התחלתי במקביל אקסל חדש של לוג סרטים, יומן צפייה על פי ימים. כך אני עוקב אחרי כמות הסרטים שאני רואה, ונזכר בהם בקלות… 
בפוסט "מתכוננים לקיץ" המסורתי שלנו, אורון בחר ב"רכבת הקליע" (Bullet Train) לסרט שהוא הכי מצפה לו מבין סרטי הקיץ השנה, והאמת היא שגם אני שקלתי לבחור בו. לא מתוך סקרנות ספציפית עקב יוצרי הסרט או העלילה, אלא בזכות ההבטחה להיות סרט קיץ טיפוסי מבחינת סוג הבידור שהוא מציע ומבלי להיות קשור לזיכיון מוכר. כלומר, הסרט מבוסס על ספר יפני מצליח,… 
רובם המוחלט של הסרטים הנבחרים לפרויקט מתחלקים לשלוש קבוצות: סרטים שאני אוהב עד אוהב-מאוד, סרטים שלא ראיתי ומאוד רציתי להשלים, וסרטים שראיתי לפני המון זמן והגיע הזמן לחזור אליהם. משהו שכמעט ולא תמצאו בהיסטוריה של הפרויקט הם סרטים שטריים בזיכרוני אותם אני לא אוהב בכלל. הסיבה לזה, האמת, היא די פרקטית. הזמן הדרוש לצפייה, תחקיר וכתיבה הוא לא כזה שמצדיק… 
"אני חושב שראיתי כבר את הסרט הזה. כשהייתי ילד, ראיתי אותו בטלוויזיה...אני מזהה את זה. זה בדיוק מה שקורה לנו, כמו העבר. הסרט לא משתנה, הוא לא יכול להשתנות. אבל בכל פעם שאתה רואה אותו, הוא נראה שונה, מכיוון שאתה שונה. אתה רואה דברים אחרים" (מתוך הסרט "12 קופים", תסריט: דייויד וג'נט פיפלס. הדובר הוא ג'יימס קול, מגולם בידי ברוס… 
1994 הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. זה בהחלט לא המקום לפרט על הכל, אבל לעניינינו, זו השנה בה המשיכה שלי לקולנוע התחילה לקבל מימדים של סינפיליה, וזאת גם שנת האוסקרים הראשונה שלי, משם התפתחה האובססיה ממנה כולנו סובלים עד עצם היום הזה. לכן, כמו אקס מיתולוגי אליו מושווים כל הדייטים לאחריו, לא מפתיע שאני רואה את הדיה של השנה בה… 
אחת המשבצות הקבועות של עונת הפרסים שייכת לסרטים העוסקים בחוויה השחורה בארצות הברית. גם אני כותב על כך מדי שנה, ובעוד לצבוע סרט בגוון מסויים כדי להבליטו בתקופה כל-כך תחרותית עדיין נראה לי גזעני לפחות כמו להדיר סרטים או אנשים בגלל צבעי עור, זאת לגמרי המציאות באמריקה גם בשנות ה-20 של המאה ה-21. כפי שהתברר עם הכרזת המועמדים לאוסקר, הסרטים… 
אחרי שהיללנו את הסרטים שעשו לנו את השנה, ובאופן פרטני בסיכומים האישיים גם את כל מרכיביהם השונים, הגיע תורה של רשימת העוסקים במלאכה. למרות שאנחנו ממש לא מגזין טיים, בחרנו עשרה אישים שמגדירים עבורנו את 2019 מכל תחומי העשייה הקולנועית, אם כי כמו תמיד מקצועות הבימוי והמשחק הם הרוב. אלה שעלו לדיון אך נותרו בחוץ יוזכרו בסיום, אך כמו תמיד… 
פסטיבל ונציה לשנת 2019 יצא לדרך ביום רביעי. השנה לוח הזמנים האישי שלי בו עמוס במיוחד, אבל הדבר לא יתבטא בעודף טקסטים בזמן הקרוב – זה מפני שאני חלק מצוות השיפוט של פורום המבקרים הבינלאומי פיפרסקי. אני בצוות שסוקר את הסרטים במסגרות המשנה "אופקים" ו"שבוע המבקרים" ולכן עלי לראות את כל הסרטים המוצגים במסגרות הללו, אך אני נמנע מלהביע דעה…
תגובות אחרונות