8 במאי 2020 מאת אור סיגולי
קטע מוזר עם הקולנוע הקנדי. על אף שהמדינה הצפונית ייצרה כמה מהבמאים המפורסמים בעולם (דני וילנוב, דיויד קרוננברג, זאבייה דולן, אטום אגויאן, ז'אן-מארק ואלה, שרה פולי וכן, גם ג'יימס קמרון בין היתר), לא נראה שהיא ידועה יותר מדי בקולנוע שלה. אולי זה בגלל שסרטיה דוברים אנגלית וצרפתית ולכן לא מקבלים זהות קנדית לרוב, אבל עם לא מעט נוכחות בפסטיבלים הגדולים… להמשך קריאה
5 במאי 2020 מאת אור סיגולי
על אף שאנחנו פה בסריטה כותבים על סרטי אימה בממוצע של יותר מפעמיים בחודש, מסקרים את הישן והחדש, המסחרי והאזוטרי, לא באמת התייחסנו לאחד היוצרים המשפיעים והחשובים ביותר של הז'אנר – דאריו ארג'נטו האיטלקי. אני לוקח את האשמה על עצמי לחלוטין. ארג'נטו כמובן שצץ פה ושם בסריטה, בין אם בהתייחסות ל"סספיריה" או המורשת של סרטי הג'יאלו והמחוות להן זכו ("ברבריאן… להמשך קריאה
4 במאי 2020 מאת עופר ליברגל
אחד מן הז'אנרים שזוכה לפריחה יחסית בנטפילקס הוא ז'אנר סרטי התיכון וההתבגרות, לרוב בהצלבה עם תחום הקומדיה הרומנטית. הסיבות לכך הן לא רק הבנה כי חלק מקהל המתבגרים, שמעדיף בקולנוע לרוב גיבורי על, נוטה לצרוך תכנים קרובים יותר לעולמו בצפייה ביתית, אלא גם כי אנשים בכל גיל תמיד רוצים לראות סיפורים על אהבה ראשונה. אולם, ייתכן כי הדרך לגשת לצפייה… להמשך קריאה
3 במאי 2020 מאת אורון שמיר
אם יש תחום שבו נטפליקס עדיין לוקה בחסר, אלה הפקות המקור באנימציה. קצת מתריס לכתוב את זה על החברה שהביאה לנו את המופת שהן שש העונות של ״בוג׳ק הורסמן״, או ערכה ניסויים דוגמת ״אהבה, מוות ורובוטים״, אבל אלה מיועדים לקהל בוגר בלבד. בכל הקשור לסרטים מונפשים לכל המשפחה, ההסתמכות של נטפליקס על רכש בולטת למדי. ״קלאוס״ (Klaus) משלהי השנה החולפת… להמשך קריאה
27 באפריל 2020 מאת אורון שמיר
איזה מזל שאופציית הצפייה מהבית, כולל נטפליקס, לא נפגעה מהשלכות נזקי המגפה. מה היינו עושים בלי הזרמה שוטפת של סרטים בימים של ריחוק חברתי ובידוד עצמי. אך בכל זאת, ישנה פגיעה עקיפה, למשל באירועי קולנוע, גם כאלה הקשורים לנטפליקס. בתחילת החודש היה אמור לארח הפסטיבל לקולנוע גאה טרום-בכורה של הסרט התיעודי ״Circus of Books״ לפני הגעתו לשרתי חברת הסטרימינג. במציאות… להמשך קריאה
26 באפריל 2020 מאת אור סיגולי
ייתכן וזה יהפוך להיות טרחני, הפתיחה הזו בה אני כותב "למקרה שהחיים כרגע לא פחות מפחידים...", או "מעבר לסרט האימה שהוא המציאות שלנו...", אבל מאוד קשה להימנע מזה, בטח כשזה לא באמת עובר. וזה אפילו לא קשור לזה שאנחנו מאוימים במגיפה, זה גם כל העתיד הכלכלי שלנו ומה שנלווה. ברצינות, באימת החודש של אפריל תמצאו סרט שבו קהילה עשירה בבוורלי… להמשך קריאה
25 באפריל 2020 מאת אור סיגולי
זו כמובן לא המצאה של הזמן האחרון, אבל נראה שתעשיית הסרטים מאמצת יותר ויותר בחום את קונספט אנשי הפעלולים שהופכים לבמאים. השבוע הצטרף סם הרגרייב לקבוצה ההולכת וגדלה הזו, שכוללת גם את דיויד ליץ' ("פצצה אטומית", "הובס ושואו"), צ'אד סטאהלסקי (טרילוגיית "ג'ון וויק") ונאש אדג'רטון ("גרינגו"). הרגרייב עבד על כוריאוגרפיה ופעלולים בכמות בלתי נתפסת של להיטים ביניהם רוב סרטי דיסני-מארוול,… להמשך קריאה
24 באפריל 2020 מאת לירון סיני
-"את לא תרצי לכתוב כלום. באמת שהוא מוחץ את הרוח האנושית." ובכן, אי אפשר לומר שלא הזהירו אותי מפני ההפקה הקולנועית המפוקפקת של התקופה, זו שיש סיכוי שתחזיק בתואר הזה גם אם הקורונה תיעלם ובתי הקולנוע יתמלאו שוב כמו בחלום נפלא. אורון, שמילותיו מצוטטות כאן למעלה, ממש לא היחיד שהביע סלידה עזה מהדבר שביים טום הופר (זוכה האוסקר על "נאום… להמשך קריאה
23 באפריל 2020 מאת אורון שמיר
סרט המופץ בהפתעה הוא קונספט שקשה לסמוך עליו. אלא אם מדובר במשבצת של ״סרט הפתעה״ שהיא חלק מפסטיבל קולנוע, כפי שנהוג בפסטיבל חיפה למשל, אז אפשר להיזכר או להבין עד כמה חשובים יד מכוונת והאמון באוצרוּת כשבוחרים איזה סרט לראות. אבל מה לגבי סרטים שפשוט מופצים ללא שום שיווק מקדים? כאלה שההודעה הראשונה על קיומם היא ״בואו לצפות״. דוגמה מפורסמת… להמשך קריאה
20 באפריל 2020 מאת עופר ליברגל
הערב ומחר אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, באווירה מעט שונה מן הרגיל נוכח המצב. אולם ובאופן אישי, אני חש שדווקא בתקופה בה אני לא ממש מבדיל בין הימים בשבוע, יש ערך שיום זה זוכה למעמד מיוחד כבכל שנה. כרגיל, שידורי הטלוויזיה בערוצים השונים צפויים להציג תכניות וסרטים הקשורים ליום זה. בפוסט הנוכחי אסקור שניים מן הסרטים היותר חדשים… להמשך קריאה
תגובות אחרונות