17 בספטמבר 2017 מאת אור סיגולי
אמנם קלנדרית יש לנו עוד שנה תום הסיקסטיז, אבל לפחות מבחינת האקדמיה האמריקאית, נדמה ששנת 1969 הייתה כבר שייכת לסבנטיז כפי שאנחנו מכירים אותן. אחרי עליית הוליווד החדשה לאחר נפילת קוד הייז וכניסת דור חדש של יוצרים, האוסקר גם הוא הראה פתיחות יוצאת דופן, ובטקס שנערך באפריל 1970, הוענק פרס הסרט ל"קאובוי של חצות" (Midnight Cowboy). אחרי רוב שנות השישים… להמשך קריאה
11 בספטמבר 2017 מאת אור סיגולי
אמנם יש עוד שנה אחת לפני שהסיקסטיז נגמרות, אבל מבחינת האוסקר, הטקס של סרטי 1968 (שהתקיים באפריל 1969) היה בעצם האחרון של שנות השישים, לפחות על פי מה שהתרגלנו לקבל מהאקדמיה בשנים שקדמו לו. בטקס ה-41 זכה המחזמר "אוליבר!" (!Oliver) בפרס הסרט הטוב ביותר, והיה בעצם לייצוג המובהק והאחרון של כל העשור: הוא היה הסרט השישי מתוך עשרת הזוכים שעלילתו… להמשך קריאה
9 בספטמבר 2017 מאת לירון סיני
מה יהיה עם היקום הקולנועי של DC? אם תשאלו את ג'ארד לטו ובן אפלק, התשובה כנראה תהיה "it's complicated". בזמן שההצלחה של גל גדות כוונדר וומן בבימוי פטי ג'נקינס עדיין מייצרת הד חיובי, יש כמה אלמנטים שמעיבים על האופטימיות הזהירה לגבי הסרטים הבאים של המותג. החששות קשורים לחילופי בימאים בסרט "ליגת הצדק" (Justice League) המתקרב, בשמועות על ליהוקים חדשים או… להמשך קריאה
1 בספטמבר 2017 מאת אור סיגולי
שנת 1967 הייתה לאחת השנים הכי משמעותיות בתולדות הקולנוע האמריקאי. צנזורת חוק הייז כבר הייתה שנייה מלהיעלם לגמרי ולפנות את מקומה לשיטת הסיווג האמריקאית על פי אותיות, הקולנוע החל להישיר מבט חודר לנושא הגזענות באמריקה, המהפכה המינית גם היא כבר השתלטה על התפיסה, והשפעות הקולנוע האירופאי החלו להיראות אצל היוצרים בהוליווד. כתבתי על כך בקצרה בפינת סרטים מן העבר שהוקדשה… להמשך קריאה
28 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
זוכה האוסקר ה-39, "אדם לכל עת" (A Man for all Seasons), הוא אחד הסרטים הבודדים בפרויקט הזה שהתחלתי לצפות בהם מבלי לדעת עליהם כלום. כלומר, ידעתי שמדובר בדרמה בריטית תקופתית, ידעתי שפול סקופילד זכה בזכותו בפרס השחקן, וידעתי שביים אותו פרד זינמן, שניצח את האוסקר לפני 13 שנה עם "מעתה ועד עולם" וזכור בעיקר בזכות "בצהריי היום". מעבר לזה, כאמור,… להמשך קריאה
27 באוגוסט 2017 מאת אורון שמיר
בחודש שעבר קרו לי שלושה מקרים בזה אחר זה, שגרמו לי לחשוב מחדש על מהות ותפקיד הספוילר בשיח התרבותי. אני חלילה לא עומד לערער על הקביעות או לעשות דווקא ולספיילר ללא אזהרה, ולכן בהמשך אדון בחשיבותם של ספוילרים וההכרזה עליהם. למעשה, הם עד כדי כך חשובים שחלקנו מרגישים צורך לציין כשטקסט מסויים הוא נטול ספוילרים, כהרגעה עבור הקוראים. אבל לפני… להמשך קריאה
25 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
בפעם היחידה בתולדות האוסקר זכו שני מחזות זמר ברציפות שנה אחר שנה. הראשון היה "גבירתי הנאווה" בשנת 1964, והשני הוא "צלילי המוסיקה" (The Sound of Music), זוכה האוסקר ה-38, זה של שנת אדונינו 1965. מעבר לזכייתו, הוא היה לסרט המרוויח ביותר בתולדות ארה"ב לתקופתו, עקף את מחזיק השיא הקודם, "חלף עם הרוח" והועמד ל-10 פרסים, מתוכם זכה בחמישה. בתחום הטריוויה:… להמשך קריאה
22 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
אחרי מספר עיכובים ודרכים עוקפות, הפוסט האחרון בסדרת הניתוחים שלי על סרטי הטרילוגיה האמריקאית של ג'ורג' סטיבנס עוסק בסרט השני ברצף, וזה אשר לכאורה שימש תירוץ לעיסוק המחודש בסרטים של סטיבנס - ״שיין״ (Shane). המערבון של סטיבנס אף פעם לא לגמרי נעלם מן התודעה, אבל זכה מוקדם יותר השנה לעניין מחודש עקב שילוב קטעים מתוכו וכמה שיחות אודותיו בסרט ״לוגאן… להמשך קריאה
21 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
כמעט כמו הייתה זו ריאקציה לזכייה של "טום ג'ונס" הפרוע שנה לפני כן, בטקס האוסקר ה-37 חזרה הוליווד לקולנוע שמרני יותר, ממש כאילו שנות החמישים לא עזבו מעולם. הזוכה הגדול של 1964 היה העיבוד הקולנועי ללהיט ברודווי "גבירתי הנאווה" (My Fair Lady), שהיה לסרט השלישי ברציפות שעוסק בדמויות אנגליות (אם כי היה הפקה אמריקאית לחלוטין), ולמחזמר השישי – מתוך תשעה… להמשך קריאה
18 באוגוסט 2017 מאת אור סיגולי
רשימת המועמדים לפרסי אופיר 2017 שהוכרזה לפני יומיים, לא דרשה זמן עיכול או עיבוד כמו שקורה בדרך כלל בעיקר כי, כפי שיכול להיות שהזכרתי פה ושם, מדובר בחמישיות הצפויות ביותר אי פעם. הכל קרה בדיוק כמו שחשבנו. זה לא נאמר לחיוב או לשלילה, זה פשוט המצב. ככזה, לקח לי יום וחצי לתהות האם בכלל אנחנו צריכים פוסט מהסוג שאנחנו לרוב… להמשך קריאה
תגובות אחרונות