12 בינואר 2018 מאת אור סיגולי
את שנות השמונים באוסקר סגרה הדרמה הסנטימנטלית "הנהג של מיס דייזי" (Driving Miss Daisy) שהייתה בשנת 1989 לסרט היחיד בין "גראנד הוטל" (1932) ו"ארגו" (2012) שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בלי מועמדות לבימוי. זה עוד יותר מוזר בהתחשב בכך שהסרט שביים ברוס ברספורד הוביל את רשימת המועמדים של האוסקר ה-62 עם לא פחות מתשע קטגוריות שונות. הוא הביס את "נולד… להמשך קריאה
8 בינואר 2018 מאת אור סיגולי
אחרי ארבע שנים של זוכי פרס הסרט המתרחשים מחוץ לגבולות ארצות הברית, החזירה האקדמיה האמריקאית את האוסקר לסיפורים מבית. "איש הגשם" (Rain Man) שזכה בשנת 1988, הוא לא רק סרט שעוסק באמריקה של אותה שנה, אלא הוא גם סרט מסע, כזה שחוגג את הנופים רחבי היריעה של דרום-מערב ארה"ב. לא ראינו נופי פרא אמריקאים בזוכי האוסקר מאז "צייד הצבאים" עשרים… להמשך קריאה
7 בינואר 2018 מאת עופר ליברגל
בחודש אפריל סיימתי את פרויקט הכתיבה על כל סרטי אינגמר ברגמן ומאז חשבתי על דרכים להמשיך אותו, או לעבור לפרויקט בעל אופן דומה, אך שונה. התוצאה, אותה אתחיל בפוסט זה, תהיה ניסיון שלי לכתיבה והסתכלות מחדש על כל הסרטים שביימו בידי האחים ג'ואל ואיתן כהן, יוצרים בעלי סגנון ואופי שונה מאוד לכאורה וכנראה גם פופולריים יותר. הבחינה הזו תהיה אחרת… להמשך קריאה
5 בינואר 2018 מאת אור סיגולי
זכייתו של "הקיסר האחרון" (The Last Emperor) ב-1987 רק הבהירה כמה היו קרובות במהותן זכיות האייטיז באוסקר לאלו של הסיקסטיז. כאילו שנות השבעים שבאמצע היו איזשהו חלום רע (שיצר עשור קולנועי משובח במיוחד), שוב חזרה האקדמיה לחבק הפקות תקופתיות שעלילתן מתרחשת בכל מקום שאיננו ארה"ב. בשנות השישים זכו שישה סרטים כאלו ("לורנס איש ערב", "טום ג'ונס", "גבירתי הנאווה", "צלילי המוסיקה",… להמשך קריאה
1 בינואר 2018 מאת אור סיגולי
בשנת 1986 חזרה המלחמה לאוסקר בפעם האחד-עשרה (בעצם 12, אם אתם סופרים את "שנות חיינו היפות ביותר"), ולראשונה מאז 1978 בה זכה "צייד הצבאים". כמוהו, גם הזוכה ה-59 של האוסקר, "פלאטון" (Platoon. לא להתבלבל עם זוכה האוסקר של 1970, "פאטון") עסק במלחמת ויטנאם, אבל הפעם המצב היה קצת שונה. "פלאטון", על כל השעתיים שלו, מתרחש באופן בלעדי בחזית, בשטח האויב.… להמשך קריאה
25 בדצמבר 2017 מאת אורון שמיר
סיכום שנה הוא אף פעם לא עניין פשוט, אבל אני לא זוכר שנה יותר מורכבת לתפעול מאשר 2017 מאז שאני מסכם שנים קולנועיות. זה קשור בעיקר למרחק הגיאוגרפי, שהפך לנפשי, מלוח ההפצה של בתי הקולנוע בישראל. אם ב-2016 עוד הייתי עם חצי רגל בישראל ורק את החלק האחרון ביליתי בחו״ל, נהנה מהיתרון היחסי של לצפות בסרטי האוסקר בזמן אמת -… להמשך קריאה
24 בדצמבר 2017 מאת לירון סיני
בשנה שעברה הסיכום שלי התמקד בבאזז סביב סרטים מסוימים, והנה השנה נשביתי בקסמה של ה-buzzword בעצמי. גם הפעם בחרתי לשים את הזרקור על סרטים ששיחקו עם הציפיות שלנו, אבל הפעם המיקוד הוא בפרט על כאלו שהתגובות אליהן היו חד משמעיות למדי. יכול להיות שזו דיכוטומיה לכאורה בלבד, שמוכתבת משגרת הקליקבייט שהתרגלנו אליה. אומרים שהריכוז שלנו לא מה שהיה, שאף אחד… להמשך קריאה
19 בדצמבר 2017 מאת עופר ליברגל
החלק הכי מעניין עבורי בקריאת סיכומי שנה של אחרים הוא דירוג עשרת סרטי השנה, שרירותי כלל שהיה. במקרה שלי, החרטה שלי על הדירוג שאני עושה מתרחשת עוד לפני שהוא מתפרסם. אף על פי שבבלוג אנו בוחרים למעשה 20 סרטים כל אחד - 10 שהופצו בארץ בבתי הקולנוע ועוד 10 שלא, אני מרגיש כי רבים מן הסרטים המעניינים אשר עשו לי… להמשך קריאה
12 בדצמבר 2017 מאת אור סיגולי
עכשיו כשהגענו לפרק ה-58 בפרויקט כל זוכי האוסקר של כל הזמנים, אפשר לעמעם את האורות, להוציא את היין האדום, ולדבר קצת רומנטיקה. רומנטיקה באוסקר, כלומר. ובכך אני לא מתייחס לדרך עשייה רומנטית, כלומר לסרטים עם צילומי נופים מרהיבים ומוזיקת כינורות. אני מתכוון לסרטים שעוסקים ברומנטיקה, אלו שהחלק העיקרי בעלילה שלהם סובב סביב סיפור אהבה בין שתי דמויות או יותר. תקנו… להמשך קריאה
9 בדצמבר 2017 מאת אור סיגולי
בשנות השישים העניקה האקדמיה את פרס הסרט הטוב ללא פחות מארבעה מחזות זמר ("סיפור הפרברים", "גבירתי הנאווה", "צלילי המוסיקה", "אוליבר!") ובכך הכפילה את כמות המיוזיקלס שזכו בפרס הגדול בכל תולדות האוסקר עד לאותה נקודה. עם כניסת שנות השבעים, נעלמו בהדרגה הסרטים המזמרים ממפת טקס הקולנוע האמריקאי, בעיקר כי הוליווד זנחה את הפקתם והשאירה אותם לבמות. זוכה האוסקר של שנת 1984,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות