26 במרץ 2018 מאת עופר ליברגל
בעודי ממשיך את המבט המחודש שלי בסרטי האחים כהן, אני נזכר ברגע אישי מעברי. לפני מספר שנים, האחים כהן העבירו כיתת אמן לבמאים באוניברסיטת תל אביב, אליה נכנסתי בתור סוג של תמיכה טכנית שהם לא באמת היו זקוקים לה, אבל רציתי להיות בפנים. רצה הגורל, ועותק ה-DVD של ״ביג לבובסקי״ שהוכן מראש לא התאים לנגן בכיתה. הבנתי כי זהו רגע… להמשך קריאה
23 במרץ 2018 מאת אור סיגולי
שנה לאחר שכיכב בזוכה האוסקר של שנת 2000 "גלדיאטור", וזכה בעצמו בפרס השחקן הראשי, שוב סחב על עצמו השחקן האוסטרלי ראסל קרואו מנצח נוסף. הפעם היה זה "נפלאות התבונה" (A Beautiful Mind), שבשנת 2001 זכה בארבעה אוסקרים מתוך שמונה מועמדויות. זאת הייתה הפעם הראשונה מאז "שתיקת הכבשים", עשר שנים לפני, בה הזוכה בפרס הסרט לא היה הסרט עם הכי הרבה… להמשך קריאה
19 במרץ 2018 מאת אור סיגולי
את שנות האלפיים של האוסקר פתח "גלדיאטור" (Gladiator), וניצח בתום עונה צפופה למדי את "נמר, דרקון" (שהיה האיום המרכזי שלו על פרסי הקראפט), "טראפיק" (שהיה המוביל בתחום הביקורת), "שוקולד" (שהצליח להיכנס לשם רק בגלל הארווי ווינשטין, ע"ע פרק 71) ו"ארין ברוקוביץ'" (אין לי הערת סוגריים בשביל זה). האפוס התקופתי המרהיב הופץ עוד בחודש מאי של שנת 2000, הרבה לפני שעונת… להמשך קריאה
18 במרץ 2018 מאת אור סיגולי
בשנת 1994, או אולי הייתה זו 1995, שודרה בטלוויזיה הישראלית, כנראה בערוץ 2, מיני סדרה בשם "אלבום משפחתי" (Family Album) המבוססת על הרומן הרומנטי מאת מכונת רבי המכר דניאל סטיל. על פניו, עוד פרויקט טלוויזיוני זניח ונידח, סיפור סוחט דמעות חסר השראה, מסוג הדברים שהעניקו לעולם את הכינויים המעליבים (והלא כל כך תקפים יותר) "דרמה לטלוויזיה" או "סרט הולמארק", על… להמשך קריאה
13 במרץ 2018 מאת לירון סיני
אחד הדברים שהופכים את ז'אנר האימה למרתק במיוחד בעיניי, היא העובדה שהוא אמור לעורר רתיעה ודחייה. הוא לא מבדר באופן חד משמעי כמו קומדיה, ואין לו את העידון של מתח. מדובר בסוגה שמעמתת אותנו באופן חוזר ולפעמים אגרסיבי עם הפחדים שלנו, ומאפשרת לחוות אותם בצורה מבוקרת בסביבה בטוחה בתוספת פופקורן. נוסף על הרובד הגלוי של הפחדים שהם מציגים - פלישה… להמשך קריאה
9 במרץ 2018 מאת אור סיגולי
מאוד משעשע איך לעיתים הסרטים הכי זניחים מייצרים את הזכיות הכי משמעותיות. "שייקספיר מאוהב" (Shakespeare in Love) הוא בדיוק כזה. על פניו, קומדיה רומנטית חביבה להפליא ונטולת משקל, מסוג ה"ליהנות ולשכוח", כזו שאין לה שום חשיבות בדברי ימי הקולנוע או השפעה ארוכת טווח על הסרטים שיבואו לאחריה, אבל כן הופכת להיות סיפור לא קטן בתולדות הפרס ההוליוודי. קודם כל, עם… להמשך קריאה
3 במרץ 2018 מאת אור סיגולי
כמו ששת טקסי הניינטיז שהקדימו אותו, גם האוסקר של 1997 היה צפוי להחריד מתחילתו ועד סופו. זה היה ברור ש"טיטניק" (Titanic), שהשווה את שיא המועמדויות של "הכל אודות חווה" עם 14 קטגוריות שונות (ההישג של "טיטניק" מרשים יותר, כי ב-1950 כמות הקטגוריות הייתה כמעט כפולה בגלל החלוקה לסרטי צבע וסרטי שחור-לבן), הולך לנצח. והוא עשה זאת ובגדול. עם 11 פסלונים… להמשך קריאה
26 בפברואר 2018 מאת אור סיגולי
בתחום עריכת הסרטים, יש מעט מאוד שמות מפורסמים כמו זה של וולטר מארץ'. על אף שבקריירה שלו, המתפרשת מסוף שנות השבעים ועד היום, הוא חתום רק על 11 פיצ'רים, שמו של מארץ' הולך עם תולדות העריכה המודרנית בעיקר בזכות עבודתו פורצת הדרך בתחום החיתוך ועיצוב הסאונד של "אפוקליפסה עכשיו" מ-1979 (הוא זכה על כך באוסקר הסאונד. את פרס העריכה הפסיד,… להמשך קריאה
23 בפברואר 2018 מאת אור סיגולי
בניינטיז אהבו כוכבים. כל כך אהבו אותם, שהוליווד כנראה לא הסתפקה לתת להם רק פרסי משחק, אלא גם בימוי והפקה. בפעם השלישית מזה שש שנים, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר אפוס תקופתי של שחקן מפורסם וקופתי שביים את עצמו בתפקיד הראשי. לאחר קווין קוסטנר ב"רוקד עם זאבים" (1990) וקלינט איסטווד של "בלתי נסלח" (1992), הגיע תורו של מל גיבסון,… להמשך קריאה
19 בפברואר 2018 מאת אור סיגולי
אחרי שלושה טקסים רצופים בהם זכו סרטים שחקרו את הצדדים האפלים והאלימים ביותר בבני האדם ("שתיקת הכבשים", "בלתי נסלח", "רשימת שינדלר"), האוסקר ה-67 ברח הכי רחוק שאפשר מכך. יכול להיות שזה קשור לכניסתו של ביל קלינטון לבית הלבן בינואר 1993, ששברה רצף רפובליקני וגרמה להוליווד תחושת אופטימיות ופטריוטיות סוחפת, אולי סתם נמאס להם מהדיכאון, אבל זוכה האוסקר של 1994, "פורסט… להמשך קריאה
תגובות אחרונות