9 בספטמבר 2021 מאת אור סיגולי
איזה שילוב מסעיר של כוחות יצירתיים הוא "אנט" (Annette), ממש פנטזיה של סינפילים ואוהבי תרבות אלטרנטיבית. את התסריט והשירים כתב הצמד המוזיקלי המוערך ספארקס – שרק לאחרונה נעשה עליהם דוקו מהלל מטעמו של לא אחר מאשר אדגר רייט; על הבימוי והחזון האומנותי חתום ליאו קארקס, שסרטו האחרון "מנועים קדושים" מ-2012 היה יצירה בלתי נשכחת; ושניים מהשחקנים הכי טובים של האלף,… להמשך קריאה
30 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
עם צביטה בלב עזבתי את פסטיבל ירושלים וחזרתי לחיים הרגילים, אבל לפחות אוכל להתנחם בכך שהנה יש לי עוד סקירה לתרום בזמן שהחגיגה ממשיכה הרחק ממני. אז מכיוון שזו הפעם האחרונה שאכתוב על מהדורת 2021, אני רוצה לפתוח עם תודה ענקית לקודקודי הפסטיבל, נועה רגב ואלעד סמורזיק, על מה שהרמתם השנה, הסרטים והאירועים. האווירה הייתה כל כך חגיגית ונעימה –… להמשך קריאה
28 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
כשסרט הופך לתופעה, יש לזה לעיתים גם צדדים שליליים. או לפחות קצת פחות טובים. מצד אחד, הצלחה קולנועית שמביאה מיליוני אנשים לבתי הקולנוע, שזוכה בפרסים, שמכניסה מילים חדשות לז'רגון ומייצרת אימג'ים שהופכים לאיקוניים בין רגע, הוא הדבר שאנחנו מתפללים אליו. הוא מחדש לנו את המצברים. הוא מזכיר לנו שבתוך אוקיינוס של בינוניות ואכזבות תמיד יש סיכוי לגלות לפתע אי קטן… להמשך קריאה
27 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
פסטיבל הקולנוע בירושלים הוא בשבילי תמיד התנגשות מאוד מציפה בין הווה ועבר. מצד אחד, הוא מאגד את התוצרת הקולנועית של הכאן והעכשיו, והאנשים שכותבים ועושים ומפיצים ומקדמים את הסרטים של השנה, ומצד שני מקום עמוס זיכרונות משש שנים של חיים פה, שהיו גם לאחת התקופות המעצבות בחיי. אחרי שנה של הפסקה מהאולמות עצמם בעקבות הקורונה (מה שלא מנע מאתנו לכתוב… להמשך קריאה
23 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
בדיוק לפני שנה, במהדורת אוגוסט 2020, כתבתי על אחד מסרטי האימה המדוברים של התקופה, "הוסט" הבריטי, שמתרחש כולו בזום. והנה, תריסר חודשים לאחר מכן, הוא מגיע אלינו לבתי הקולנוע (למרות שהוא גם סוג של יצא לפני. או משהו. קשה לעקוב). אני ממשיך להמליץ על הסרט הקצר והאפקטיבי הזה, אם אתם מחפשים קצת הבהלות מוצלחות. בענייני האימה של החודש הנוכחי בסריטה,… להמשך קריאה
22 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
שנות השבעים ידועות כתור הזהב של הוליווד המודרנית, ובאמת קשה להתווכח עם זה. מדובר על תקופה קולנועית של משהו כמו תריסר שנים (בערך מ-1967 עד 1979) שבה האומנות הפכה להיות החזון השולט, הבמאים הצעירים והמסעירים קיבלו קארט בלאנש מהאולפנים לעשות מה שהם רוצים, וההשפעה של יוצרים מאירופה שינתה לגמרי את הנראטיב והמבע הקולנועי. האקדמיה, כשיקוף של התעשייה, יישרה קו באופן… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
קצת על מאחורי הקלעים של הפרויקט, ברשותכם: כשאני בוחר סרט ומתחיל לצפות בו, אני לא תמיד יודע לאן ילך הפרק. לפעמים זה מובן מאליו מה יהיו הדברים המעניינים שסרט מסוים מביא לדיון, למשל היה ברור שבפרק על "האשליה הגדולה" אכתוב באריכות על הסרטים הלא דוברי אנגלית של האוסקר, ש"נשיקת אשת העכביש" יביא אותי לייצוג הלהט"בי בקטגוריה, או שב"החבר'ה הטובים" אתמקד… להמשך קריאה
8 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
סטטיסטית רובכם לא תקראו את הסקירה הזו עד הסוף, מכל מיני סיבות, רובן לגיטימיות לחלוטין. זה משהו שאנחנו הכותבים צריכים לקחת בחשבון. לא לכולם יש את אותן יכולות הריכוז או הזמן הפנוי, ולפעמים, אהיה הראשון להודות בכך, הנקודה מובנת בשלבים מוקדמים. לכן, למקרה שכזה, אני פותח עם שני הדברים שאני הכי רוצה שתיקחו מכאן, שניהם כמובן רלוונטיים לסרט לשמו התכנסנו.… להמשך קריאה
6 באוגוסט 2021 מאת אור סיגולי
את הפרק הקודם, זה שעסק ב"כנופיות ניו יורק", חתמתי בהבטחה שבפרק הבא אחזור אחורה בזמן לאחת הקומדיות הקלאסיות האהובות ביותר שהפסידו את האוסקר, אבל האמת שזה כמעט ולא קרה. העניין היה שתכננתי לצפות לראשונה ב"האיש הרזה", ולהרים פרק על הקומדיה הבלשית שהפסידה את האוסקר ב-1934 לקומדיה אחרת, "זה קרה לילה אחד". עם זאת, אחרי הצפייה בסרט החביב ההוא גיליתי שאני… להמשך קריאה
31 ביולי 2021 מאת אור סיגולי
יש מעט מאוד (אם בכלל) חברות הפקה והפצה עצמאיות ששמן הולך לפניהן, והן כל כך מזוהות בפני עצמן, כמו A24. אולי לרוב צופי הקולנוע זה לא אומר הרבה, אבל לצורך העניין, בהקרנת המוזמנים המצומצמת בה צפיתי ב"האביר הירוק" (The Green Knight), כאשר עלה לוגו החברה על המסך, קרא מישהו מיושבי האולם, "אה! זה של A24?" והיה קשה לדעת אם הוא… להמשך קריאה
איזה שילוב מסעיר של כוחות יצירתיים הוא "אנט" (Annette), ממש פנטזיה של סינפילים ואוהבי תרבות אלטרנטיבית. את התסריט והשירים כתב הצמד המוזיקלי המוערך ספארקס – שרק לאחרונה נעשה עליהם דוקו מהלל מטעמו של לא אחר מאשר אדגר רייט; על הבימוי והחזון האומנותי חתום ליאו קארקס, שסרטו האחרון "מנועים קדושים" מ-2012 היה יצירה בלתי נשכחת; ושניים מהשחקנים הכי טובים של האלף,… להמשך קריאה
עם צביטה בלב עזבתי את פסטיבל ירושלים וחזרתי לחיים הרגילים, אבל לפחות אוכל להתנחם בכך שהנה יש לי עוד סקירה לתרום בזמן שהחגיגה ממשיכה הרחק ממני. אז מכיוון שזו הפעם האחרונה שאכתוב על מהדורת 2021, אני רוצה לפתוח עם תודה ענקית לקודקודי הפסטיבל, נועה רגב ואלעד סמורזיק, על מה שהרמתם השנה, הסרטים והאירועים. האווירה הייתה כל כך חגיגית ונעימה –… להמשך קריאה
כשסרט הופך לתופעה, יש לזה לעיתים גם צדדים שליליים. או לפחות קצת פחות טובים. מצד אחד, הצלחה קולנועית שמביאה מיליוני אנשים לבתי הקולנוע, שזוכה בפרסים, שמכניסה מילים חדשות לז'רגון ומייצרת אימג'ים שהופכים לאיקוניים בין רגע, הוא הדבר שאנחנו מתפללים אליו. הוא מחדש לנו את המצברים. הוא מזכיר לנו שבתוך אוקיינוס של בינוניות ואכזבות תמיד יש סיכוי לגלות לפתע אי קטן… להמשך קריאה
פסטיבל הקולנוע בירושלים הוא בשבילי תמיד התנגשות מאוד מציפה בין הווה ועבר. מצד אחד, הוא מאגד את התוצרת הקולנועית של הכאן והעכשיו, והאנשים שכותבים ועושים ומפיצים ומקדמים את הסרטים של השנה, ומצד שני מקום עמוס זיכרונות משש שנים של חיים פה, שהיו גם לאחת התקופות המעצבות בחיי. אחרי שנה של הפסקה מהאולמות עצמם בעקבות הקורונה (מה שלא מנע מאתנו לכתוב… להמשך קריאה
בדיוק לפני שנה, במהדורת אוגוסט 2020, כתבתי על אחד מסרטי האימה המדוברים של התקופה, "הוסט" הבריטי, שמתרחש כולו בזום. והנה, תריסר חודשים לאחר מכן, הוא מגיע אלינו לבתי הקולנוע (למרות שהוא גם סוג של יצא לפני. או משהו. קשה לעקוב). אני ממשיך להמליץ על הסרט הקצר והאפקטיבי הזה, אם אתם מחפשים קצת הבהלות מוצלחות. בענייני האימה של החודש הנוכחי בסריטה,… להמשך קריאה
שנות השבעים ידועות כתור הזהב של הוליווד המודרנית, ובאמת קשה להתווכח עם זה. מדובר על תקופה קולנועית של משהו כמו תריסר שנים (בערך מ-1967 עד 1979) שבה האומנות הפכה להיות החזון השולט, הבמאים הצעירים והמסעירים קיבלו קארט בלאנש מהאולפנים לעשות מה שהם רוצים, וההשפעה של יוצרים מאירופה שינתה לגמרי את הנראטיב והמבע הקולנועי. האקדמיה, כשיקוף של התעשייה, יישרה קו באופן… להמשך קריאה
קצת על מאחורי הקלעים של הפרויקט, ברשותכם: כשאני בוחר סרט ומתחיל לצפות בו, אני לא תמיד יודע לאן ילך הפרק. לפעמים זה מובן מאליו מה יהיו הדברים המעניינים שסרט מסוים מביא לדיון, למשל היה ברור שבפרק על "האשליה הגדולה" אכתוב באריכות על הסרטים הלא דוברי אנגלית של האוסקר, ש"נשיקת אשת העכביש" יביא אותי לייצוג הלהט"בי בקטגוריה, או שב"החבר'ה הטובים" אתמקד… להמשך קריאה
סטטיסטית רובכם לא תקראו את הסקירה הזו עד הסוף, מכל מיני סיבות, רובן לגיטימיות לחלוטין. זה משהו שאנחנו הכותבים צריכים לקחת בחשבון. לא לכולם יש את אותן יכולות הריכוז או הזמן הפנוי, ולפעמים, אהיה הראשון להודות בכך, הנקודה מובנת בשלבים מוקדמים. לכן, למקרה שכזה, אני פותח עם שני הדברים שאני הכי רוצה שתיקחו מכאן, שניהם כמובן רלוונטיים לסרט לשמו התכנסנו.… להמשך קריאה
את הפרק הקודם, זה שעסק ב"כנופיות ניו יורק", חתמתי בהבטחה שבפרק הבא אחזור אחורה בזמן לאחת הקומדיות הקלאסיות האהובות ביותר שהפסידו את האוסקר, אבל האמת שזה כמעט ולא קרה. העניין היה שתכננתי לצפות לראשונה ב"האיש הרזה", ולהרים פרק על הקומדיה הבלשית שהפסידה את האוסקר ב-1934 לקומדיה אחרת, "זה קרה לילה אחד". עם זאת, אחרי הצפייה בסרט החביב ההוא גיליתי שאני… להמשך קריאה
יש מעט מאוד (אם בכלל) חברות הפקה והפצה עצמאיות ששמן הולך לפניהן, והן כל כך מזוהות בפני עצמן, כמו A24. אולי לרוב צופי הקולנוע זה לא אומר הרבה, אבל לצורך העניין, בהקרנת המוזמנים המצומצמת בה צפיתי ב"האביר הירוק" (The Green Knight), כאשר עלה לוגו החברה על המסך, קרא מישהו מיושבי האולם, "אה! זה של A24?" והיה קשה לדעת אם הוא… להמשך קריאה
תגובות אחרונות