"יחידת המתאבדים", סקירה לגרסת 2021
8 באוגוסט 2021 מאת אור סיגוליסטטיסטית רובכם לא תקראו את הסקירה הזו עד הסוף, מכל מיני סיבות, רובן לגיטימיות לחלוטין. זה משהו שאנחנו הכותבים צריכים לקחת בחשבון. לא לכולם יש את אותן יכולות הריכוז או הזמן הפנוי, ולפעמים, אהיה הראשון להודות בכך, הנקודה מובנת בשלבים מוקדמים. לכן, למקרה שכזה, אני פותח עם שני הדברים שאני הכי רוצה שתיקחו מכאן, שניהם כמובן רלוונטיים לסרט לשמו התכנסנו.
הראשון מביניהם הוא הסדרה "The Boys" באמאזון, שעונתה השנייה ממש לאחרונה הביאה לה מועמדות מפתיעה ומשמחת לפרס הדרמה הטובה ביותר באמי. היא מין טייק אוף על "ליגת הצדק", רק שבמקרה שלה גיבורי העל הם חבורה מושחתת וחולה. זו סדרה לא פשוטה לצפייה כי היא מאוד מרושעת ואין בה רחמים, אבל זה חלק גדול מההנאה ממנה. אין פרק אחד שבו לא קורה משהו מחריד שגרם לי למלמל "לא יכול להיות". בעיני זו בקלות הטלוויזיה האמריקאית הכי טובה כרגע מעבר ל"היורשים".
הדבר השני הוא סרט הביכורים של ג'יימס גאן, "סלית'ר" מ-2006. קשה לומר שהוא סרט שנעלם בתודעה, בעיקר בגלל שההצלחה של גאן עם "שומרי הגלקסיה" גרמה לאנשים לגלות אותו מחדש, אבל בעיני הוא טרם זכה ליחס המגיע לו. מדובר באחת מקומדיות האימה האהובות עלי בכל הזמנים, ואם טרם פיניתם את הזמן לצפות בה, אני מפציר בכם לעשות זאת.
אני מניח שחלק גדול מכם מכיר את ההמלצות האלו, אז אני לא חושב שאני מחדש שום דבר, אבל אם יש ביניכם כאלו שלא – זאת מבחינתי המורשת של הסקירה הזו, כי מכאן זה הולך למקומות קצת אחרים.
האמת היא שרק תקופה כל כך כאוטית ומלאת תהפוכות של עולם התוכן הנוכחי יכלה להביא למשהו כמו "יחידת המתאבדים" (The Suicide Squad) מודל 2021. כזכור הקומיקס של DC כבר הגיע לקולנוע כמין תקווה חדשה ליקום הקולנועי המקרטע שהרים האולפן וורנר כמתקפת נגד למארוול ודיסני, אבל חוסר האמון בבמאי דיויד אייר והנטייה לתת לטוויטר לקבוע מהלכים, הפכו את הסרט מ-2016 ליצור כלאיים שלא עובד בשום רמה, ולאחת האכזבות הגדולות של הקולנוע בעשור הקודם. במקביל, הבמאי ג'יימס גאן, שנגד כל הסיכויים הפך את הקומיקס המארוולי "שומרי הגלקסיה" להצלחה מטורללת ב-2014 ולאחד הסרטים האהובים ביותר של האלף החדש, פוטר על ידי דיסני מעשיית הפרק השלישי במותג, שוב בגלל טוויטר. ואז, במהלך שגרם לכל העולם לעמוד על הרגליים, נחטף על ידי המתחרים לביים את ניסיון ההחייאה של "יחידת המתאבדים" כנראה עם ההבטחה ליד חופשית מוחלטת. הקטע המדהים שלאחר מכן דיסני חזרה על הברכיים והתחרטה על הפיטורים, ולכן גאן הולך להיות הדאבל-דיפ האולטימטיבי של מלחמת המותגים.
רצף האירועים האלו הביא לסרט גיבורי על שכמעט לא סביר שנעשה. "יחידת המתאבדים" תחת השגחתו של גאן הוא משהו בין "The Boys" ל-"Invincible" (עוד סדרת גיבורי על של אמאזון, מונפשת הפעם) – קיצוני, חותר תחת הנראטיב של עצמו, אלים, מרושע, ניהיליסטי ולא לוקח שבויים. הוא כביכול השקעה גרועה מנקודת מבט אולפנית כי הוא לא יכול להרוויח את הדולרים של הקהל הצעיר שמנוע מלקנות כרטיס בגלל הסיווג (אם כי ייתכן וזה פחות רלוונטי בארה"ב כי הסרט יצא גם לוי.או.די במקביל לקולנוע), הוא מחסל כמה דמויות שיכלו לקחת את המותג למקומות אחרים בהמשך, ולועג להרבה דברים שהסוגה הזו מייצגת. מצד שני, יכול להיות שאלו גם הדברים שפועלים לטובתו, ואם לשפוט לפי התגובות מסביבי בימים האחרונים, זה בהחלט המצב. "יחידת המתאבדים" זוכה לחיבה כמעט מוחלטת.
אין הרבה צורך לפרט על העלילה של "יחידת המתאבדים", בעיקר כי היא מאוד בסיסית, לא לוקחת את עצמה ברצינות ומלאה בהפתעות שעדיף לא לדעת לפני (אני אפילו לא רוצה לספר לכם מי הדמויות המרכזיות כדי לא להרוס שום דבר). בגדול, מדובר בקבוצה של נבלי קומיקס, יצורים איומים ובלתי ניתנים לשליטה, שמקבלים משימה להציל את העולם או משהו כדי להמתיק את עונשם או לגאול את עצמם בעיני הממשל האמריקאי. מכיוון שהם חבורה של פסיכופטים זה מתחרפן די מהר, ואנחנו כביכול מוצאים את עצמנו בצד שלהם, בעולם שמטשטש את ההבדל בין טוב לרע, בעיקר כי אין כל כך טוב.
ובהתאם לגיבוריו הלא צפויים, כבר על ההתחלה ג'יימס גאן מנסה, ואפילו מצליח, להכניס אותנו למצב של חוסר הבנה כללי, וללעוג לציפיות שלנו. את האקספוזיציה, שב"יחידת המתאבדים" הקודם התנהלה על פני איזה ארבעים דקות, הוא מצמצם לכמה שוטים מהירים וקאטים מהירים אף יותר, ומלאכת החיסול מתחילה. כמעט כל הציפיות שלנו מתרסקות בפרולוג של ההמשך/אתחול הזה, וכאילו גאן ממולל את השפם שלו בצחוק סאדיסטי אל מול הפה הפעור והעיניים הקרועות לרווחה שלנו. שזה מצד אחד מגניב, וגם סוג הקטע שלו, אך מאדך אם זה פחות הקטע שלכם, הגיוני ששאר הסרט יהיה ניסיון להתאושש מהדקות הספורות האלו. זאת בגדול הייתה החוויה שלי.
הפתיחה של הסרט, מהתווים הראשונים בשירו של ג'וני קאש המלווים את מותה הלא קרוי של ציפור (אל דאגה, מינה יקבל את הנקמה שלו בהמשך) ועד תחילת הקרדיטים, באו לי לא טוב, וזה עוד לפני העניין שבדיוק כזה נעשה כבר ב"דדפול 2", סרט שאף אחד לא אוהב להיזכר בו.
בכוונה התחלתי את הטקסט הזה עם התייחסות ל-"The Boys" כדי שאם במקרה אתם לא מכירים אותי תדעו שאין לי בעיה עם חומרים אפלים, אבל משהו באוברטורה של "יחידת המתאבדים" הרגיש לי מרושע מדי, לא מצחיק, ונסך בי תחושה של אי נוחות. והאמת? אם הסרט היה ממשיך באותו הקו כנראה שהייתי לפחות מעריך אותו על זה, אבל ככל שהתקדמנו הבנתי שמדובר בסתם השתוללות לצורך ההשתוללות, ויותר מזה, הסרט נפתח בכזו אנרגיה מסויימת, שבעיני הוא לא לגמרי הצליח לשחזר בהמשך, וחזר על אותו דבר שוב ושוב. או במילים אחרות, השתעממתי נורא. נורא.
ג'יימס גאן, כך נראה, בהחלט קיבל יד חופשית בעשיית "יחידת המתאבדים", וכפי שכנראה קרה עם "שומרי הגלקסיה 2", זה יותר מדי בשבילו. משהו לא טוב קרה פה. לשחרר את הרסן זה נהדר, אבל רק אם הוא בא כקונטרה למשהו. אם כל מטרת הסרט היא להכניס אותו למוד WTF בלי שום דבר להיתלות בו, להתרגש ממנו, לעניין אותנו, זה די ריקני. רמת העשייה של "יחידת המתאבדים" מרשימה בהחלט, הסרט נראה נפלא, אידריס אלבה במבטא המקורי שלו (אני חושב. מתנצל אם אני טועה) זה כיף גדול, אבל כמעט כל דבר בסרט הזה היה צפוי, כל פאנץ' התריע על בואו ממרחקים כך שהוא כבר הגיע זה נראה מיושן, ופשוט לא הצלחתי להתעניין בכלום ממה שקרה, בטח כאשר היה ניסיון מגושם להפליא לרגש על ידי יחסי בנות-אבות שנראה כמו מסרט אחר.
מבחינת המילים הטובות, יש שני אלמנטים בסרט שראויים לציון. הראשון, או הראשונה בעצם, זה כמובן כל מה שקשור למרגו רובי, פעם שלישית בתפקיד הארלי קווין. האישה הזו היא באמת פלא. הנוכחות שלה על המסך משוגעת, התזמון שלה ללא רבב ויש לה יכולת לשדרג כל רגע בנוכחותה. כל מחיאות הכפיים בעולם לה.
הדבר השני שאני מודה לסרט שהעניק לי הוא ג'ון סנה בתחתונים. אימג' שנצרב במוחי ואקח אותו אתי לכל אשר אלך. בחדשות הפחות הטובות, שני הדברים האלו מופיעים באופן יחסי מעט מאוד זמן, למרבה הצער.
ברור לי שאני במיעוט. "יחידת המתאבדים" 2021 הוא הסרט הכי נחגג של הרגע, והאמת היא שלא הכי כיף לי להיות בתפקיד הדאונר. אבל באמת שניסיתי. שעתיים שלמות עמלתי על לאפס מחדש את התחושות שלי אחרי הפתיחה של הסרט, אבל שוב ושוב חזרתי לאותה נקודה. זה סרט שעשה לי בעיקר רע על הנשמה עם הבדיחות המרושעות שלו, השלכת הכל חוץ מכיור המטבח רק כדי להראות שאפשר, והפרובוקציות הכוחניות. אם זאת הייתה המטרה שלו, היא הושגה לחלוטין. אני פשוט לא מוצא בזה הנאה. אולי פשוט אראה את "סלית'ר" עוד פעם, כדי להיזכר במה שאני באמת אוהב בג'יימס גאן. מקווה שהוא עוד ימצא את הדרך בחזרה לקולנוען שהיה, כזה שיכול לעשות הרבה במעט, בשונה ממעט ברועש.
תגובות אחרונות