• פסטיבל סולידריות 2022: המלצות
  • סרטים חדשים: סנטה קלאוס וגייז הם האופציה ההגיונית היחידה בסופ
  • ספיישל נטפליקריסמס 2022
  • מסע אל הקולנוע הנורדי 2022: מדריך והמלצות
  • ״הפייבלמנים״, סקירה לסרטו של סטיבן ספילברג
  • רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית
  • הפלא
  • סרטים חדשים: ״הפייבלמנים״ של סטיבן ספילברג
  • ״פיפ״א: חשיפה״, סקירת נטפליקס
  • ״מילה שלה״, סקירה
  • התפריט
  • ״הדרקון של אבא״, סקירת נטפליקס
  • המירוץ לאוסקר הסרט הבינלאומי: חלק 6 וכנראה אחרון
  • ״הספינה האחרונה״ וגם ״זה מספיק שחור בשבילך?״
  • ״אל תדאגי יקירתי״, סקירה לסרט של אוליביה וויילד
  • Causeway סקירת אפל+ לסרט
  • הפנתר השחור: וואקנדה לנצח

אוסקר 2021/22: מצב המרוץ בקטגוריות המרכזיות

8 במרץ 2022 מאת אור סיגולי

שלושה שבועות לפני האירוע ההוליוודי הגדול ביותר של השנה, והתחושה היא של בלגן. אני לא מדבר על המועמדים וההימורים, זה תמיד כאוס מהנה בשלב הזה, אלא על מה שקורה עם מתכנני הטקס. שוב האקדמיה האמריקאית לקולנוע, אמנות ומדעים מנסה להמציא מחדש את המשדר כדי לנסות להציל את הרייטינג הצונח, ובדרך פשוט מביכה את עצמה פעם אחר פעם.
ההחלטה ההזויה הראשונה של אנשי הרשת ABC האחראית על המופע (היא שייכת לתאגיד דיסני, כמובן) הייתה לייסד סקר טוויטר לקביעת פרס חביב הקהל שיוענק במהלך הטקס. היוזרים יכולים להצביע לסרט האהוב עליהם השנה (מותר לעשות זאת עד 20 פעם בכל יום) והזוכה יקרא לבמה לקבל תואר מיוחד, בשונה מפסלון אמיתי חלילה וחס. הקטע הוא שבמהלך בומרי להדהים, שמבהיר כמה הם לא יודעים איך עובד הקטע הזה של רשתות חברתיות, באקדמיה לא לקחו בחשבון צבא של טרולים ומעריצים עם המון זמן פנוי. ההנחה הרווחת היא שמארגני הטקס קיוו ש"ספיידרמן: אין דרך הביתה" ייקח, אבל נכון לעכשיו הסרטים המובילים לתואר המונפץ הזה, שאין מצב שיחיה לראות טקס נוסף, הם "צבא המתים" של נטפליקס, "סינדרלה" המחודש עם קמילה קאביו, וכמובן הסרט המדובר ביותר של השנה… "מינמאטה" עם ג'וני דפ. אין ספק שזה מה שיציל את האוסקר, בשונה מלהביך אותו עד לקץ הימים. מעניין לראות איך האקדמיה תוציא את עצמה מהבור הזה.

דבר נוסף שהוחלט הוא להרחיק שמונה קטגוריות מהטקס עצמו, ולהעניק את הפרסים כשעה לפני השידור. זה בכלל התקבל גרוע מאוד, וכבר היו כאלו שהודיעו על פרישה מהאקדמיה בגלל זה. הקטגוריות שנבחרו הם אלו של הסרטים הקצרים כמובן, אבל גם עריכה, מוזיקה, איפור ועיצוב שיער, וסאונד. הפרסים האלו יוכרזו במין אירוע מקדים ויישתלבו לאחר עריכה בתוך המשדר. זה לגמרי שטות כי לא ברור אם כבר נדע מי זכה בהם לפני תחילת הטקס הרשמית, ומה בעצם החיסכון בזמן אם גם ככה יהיה להם מקום במהלך הענקת הפרסים. ייתכן והאקדמיה תיסוג מזה – היא בהחלט עשתה זאת בעבר לאחר מיני החלטות משונות בסגנון – אבל גם אם בהחלט הגיע הזמן לחשוב מחדש על הטקס, עדיין המארגנים עושים את כל הטעויות האפשריות.

אבל לא על זה באתי לדבר אתכם. הרעיון הוא לבדוק מה המצב עם הקטגוריות המרכזיות, לבדוק מי מוביל ומי משתרך, מי רלוונטי ומי פחות, ובאופן כללי איפה אנחנו עומדים. אז בואו נעשה את זה.

ליקריץ פיצה

הסרט הטוב ביותר

אולי כדאי להתחיל בהצהרה מתסכלת מחד אך מסעירה מאדך: באמת שהכל יכול לקרות.
האקדמיה כל כך השתנתה בשנים האחרונות, ושיטת ההצבעה הפריפריאלית הביאה לזוכים מאוד יוצאי דופן כמו "אור ירח" ו"צורת המים", כך שבאמת אי אפשר להיות בטוחים לגבי כלום. מבחינתי זה נהדר כי בשונה משנה שעברה אנחנו נהיה באיזה סוג של מתח, ובשלב הזה ספציפית יש באמת איזה שלושה-ארבעה סרטים שיכולים לסיים את הטקס עם התואר הנחשק. אני כרגע מסתמך על אירועי עבר וסטטיסטיקות, אבל אלו הם קביים שאנחנו מסקרי האוסקר נשענים עליהם כדי לעשות סדר בכאוס והם לא באמת מבטיחים הרבה. אז קחו בחשבון לפני שממשיכים.

בגדול, אפשר לחתוך ולבטל שלושה סרטים מבין מועמדי הסרט, לפחות על פי התמונה הגדולה. הם אלו "סמטת הסיוטים", שהגיע לקטגוריה הזו בדוחק עם עוד שלוש מועמדויות נוספות בלי בימוי, תסריט או משחק; "ליקריץ פיצה" שקיבל שלוש מועמדויות מרכזיות אבל רק לפול תומס אנדרסון בלי גיבוי של ענפי האקדמיה האחרים כמו העורכים, הצלמים והשחקנים; ו"הנהגת של מר יוסוקה" שזכה בדיוק לאותה חבילה של "ליקריץ פיצה" עם אקסטרה בקטגורית הסרט הבינלאומי, לשם בוודאי יתנקזו הקולות שלו.
זה משאיר לנו שבעה סרטים: "כוחו של הכלב", "קודה", "סיפור הפרברים", "אל תסתכלו למעלה", "משפחה מנצחת", "חולית" ו"בלפסט".

עד לפני כמה ימים כולם הימרו בבטחה על "כוחו של הכלב", גם בגלל שהוא שיאן המועמדויות השנה (12), גם כי הוא נוכח בכל הקטגוריות החשובות והאינדיקטיביות, גם כי הוא שולט בעונה, וגם כי הנראטיב של ניצחון ג'יין קמפיון ונטפליקס פשוט מסעיר מדי. אבל הנה משהו שצריך לזכור – כבר היינו בסרט הזה פעם עם "הר ברוקבק". סוג של. אמנם המון השתנה מאז 2005 אבל יש כמה דברים שלא זזו, כך הבנו מהריאיון שנתן השחקן סם אליוט לפודקאסט של מארק מרון לפני כמה ימים. אליוט זעם על הדרך בה הסרט מציג את האתוס של המערבונים, וכמובן שלא מעט הומופוביה נזרקה פנימה (אליוט זכר לפרגן לג'יין קמפיון על גוף העבודה שלה, כך שלפחות אי אפשר להאשים אותו במיזוגניה).
זו אמנם הצהרה נמהרת מפיו של מישהו שקיבל את מועמדותו היחידה לאוסקר בגלל כוח של גיי אייקון (ליידי גאגא ו"כוכב נולד") אבל אליוט, כפרה עליו, הזכיר לנו שעל אף השינוי הדמוגרפי באקדמיה (יותר צעירים, יותר חברים בינלאומיים) ישנה עדיין ליבה שמרנית שעלולה לדרג מאוד נמוך בהצבעות מערבון שעוסק בגבריות רעילה, הדחקה ולהטב"קיות. מצחיק שאיכשהו כל הקטע של אוסקר ראשון לסרט סטרימינג, או זכייה רצופה של סרט בבימוי אישה, מפסיק לשחק תפקיד בתפיסה שלנו על האוסקר, אבל עדיין אנחנו מתמודדים עם שאריות ארכאיות של דור קונסרבטיבי שלא אוהב שהולכים לו על הדשא.

בשלב הזה ראוי שאעשה סטייה קלה לדבר על פרס הבימוי.
נראה שכולם רוצים שג'יין קמפיון תיקח, ומסיבות טובות. גם כדי לתת לה את המקום הראוי כאחת הבמאיות הזוכות (קבוצה קטנה להכעיס שכוללת רק את קת'רין ביגלו וקלואי ז'או), וגם כי "כוחו של הכלב" הוא עבודת בימוי יוצאת דופן. השאלה היא האם קמפיון, שכבר עכשיו יש לה שיא אוסקרי כאישה היחידה שהועמדה פעמיים בקטגוריה זו (הקודמת היה על "הפסנתר", בזכותו זכתה בפרס התסריט המקורי), תוחלש בגלל הנטייה לתת לה את פרס התסריט המעובד (היא תהיה האישה הראשונה שזוכה בשתי קטגוריות הכתיבה).
אני מאמין שהיא תזכה, אפילו אנג לי זכה על "הר ברוקבק". מצד שני, ספילברג עם "סיפור הפרברים" יכול לעשות לה 1993 ולנצח אותה בשנית. בנוגע לאנדרסון, בראנה והמאגוצ'י אני פחות אופטימי. אם דני וילנוב היה מועמד כאן על "חולית" הייתי מאמין שיש לקמפיון פייט אמיתי, אבל זה לא המצב.

ובחזרה לפרס הסרט – לאחרונה התרחש טלטול הסירה הגדול ביותר של העונה עד כה, או לפחות כזה שייחלנו שיגיע כדי להכניס עניין במרוץ, כאשר בפרס איגוד השחקנים דווקא "קודה" לקח את פרס צוות השחקנים הטוב ביותר. זה הכניס את כולם לסחרור, אם כי אני חייב להודות שאני לא לגמרי מבין למה.
קודם כל, "כוחו של הכלב" בכלל לא היה מועמד לפרס הספציפי הזה כך שטכנית אף אחד לא עקף אותו. דבר שני וחשוב הוא שאיגוד השחקנים השתנה באופן דרסטי בשנים האחרונות, עם פתיחתו גם לחברי AFTRA – איגוד אמני הטלוויזיה, הרדיו והמדיה. למעשה, השחקנים הם חלק קטן יחסית במצביעי הפרס הזה, והרוב נמצא כרגע אצל שדרני הרדיו, מגישי הטלוויזיה ומשפיעני הרשת. האיגוד הרבה יותר מיינסטרימי כעת, מה שכנראה מסביר את ההיעדרות של קירסטן סטוארט ו"ספנסר" מפרס השחקנית הראשית.
בהתחשב בזה, הזכייה של "קודה" לא הייתה תדהמה כי הוא אם כל המיינסטרים שיש, דרמה מרגשת ויעילה שמדברת אל כמות גדולה יותר של אנשים. לכן הניצחון הזה לא בהכרח אינדיקטיבי לאוסקר. אני חלילה לא אומר שהזכייה לא ראויה, הצוות של "קודה" נפלא וראוי לפרסים ושבחים, אבל זה לא אומר שפרס הסרט בכיס שלו, בטח בהתחשב שיש לו רק עוד שתי מועמדויות: שחקן המשנה והתסריט המעובד (נגיע לשניהם). הפעם האחרונה שסרט זכה בלי שום מועמדות לפרסים הטכניים-אומנותיים הייתה "גראנד הוטל" וזה כמובן היה עולם אחר לגמרי. זאת גם הסיבה שאני לא מאמין ש"ליקריץ פיצה" יכול לזכות.
האם אפשר להיות בטוחים ש"קודה" יפסיד? ברור שלא. הכל יכול לקרות כאמור, אבל בכל זאת הוא סובל ממספר עמדות נחיתות משמעותיות. מצד שני, כסרט חביב שקשה לשנוא, הוא יכול להרוויח המון משיטת ההצבעה הפריפריאלית. אם הרבה מצביעים ידרגו אותו כמקום שני או שלישי (תרחיש סביר למדי) זה יכול להביא אותו לפודיום.

המשפט האחרון נכון בהחלט גם ל"בלפסט", אולי המועמד עם העתיד המסקרן והמעורפל ביותר מבין המועמדים. בחלקה הראשון של העונה סרטו של קנת' בראנה נחשב כדיפולט למתמודד המוביל, בעיקר בגלל הזכייה בפסטיבל טורונטו. אבל על אף שנכח בכל מקום שצריך במהלך העונה, נראה שהחיבה אליו התקררה למדי והוא כלל לא בשיח. מכיוון שסיכויו לקחת את איגודי הבמאים או המפיקים נמוכים למדי, נראה שאין לו את תנופה לזכות בפרס הגדול.

בשונה מ"בלפסט", סרט שכן יצר מערבולת של תשומת לב ממש לאחרונה הוא "אל תסתכלו למעלה", שבמהלך תקופת הכריסמס והשנה החדשה הגיע לנטפליקס ויצר סערת טוויטר ונכח כנושא השיחה המרכזי. זה שכנע כמה אנשים שהוא סוס משמעותי, אבל נדמה שהטרנדיות שלו דעכה במהירות. גם היותו מאוד מפצל קהל ומחלק את המחנות לנלהבים במיוחד ושונאים במיוחד, יקשה עליו לזכות. יש סיכוי סביר שהוא ייצא עם אפס זכיות מהטקס.
המקרה ההפוך אליו הוא זה של "סיפור הפרברים", שאמנם קיבל את הכותרת של כישלון קופתי, אבל עכשיו זכה לחיים חדשים בדיסני+ מה שיביא אליו צופים רבים, בין אם חדשים ובין אם כאלו שיחזרו אליו לסיבוב נוסף. אל זה מצטרפים הכבוד והחיבה למר ספילברג, שהצליח לקבל מועמדות על בימוי איפה ש"חולית" ו"אל תסתכלו למעלה" נכשלו. לא הייתי ממהר להגיד שהוא מאיים על הזכייה, אבל זה פחות מופרך בשלב הזה.

וזה משאיר אותנו עם השניים האחרונים, גם הם סימן שאלה מהבהב. בנוגע ל"משפחה מנצחת" אני לא מצליח לראות אותו זוכה, אבל המועמדויות לפרס התסריט המקורי והעריכה, כמו גם היותו המוביל לפרס השחקן הראשי, מעידים על כוח שלא כדאי לזלזל בו. מעבר לכך, נכון לרגע זה הוא אחד משני הסרטים היחידים שזכו ביותר מפרס איגוד אחד: אצל העורכים כדרמה, ואצל השחקנים עם שחקן ראשי. הסרט הנוסף עם שני פרסי איגודים, אגב, הוא "לא זמן למות" (מעצבים אומנותיים: עיצוב לסרט עכשווי, שחקנים: צוות פעלולנים).
במקביל, "חולית" אמנם צבר כמות מועמדויות מדהימה וייתכן ויסיים את הטקס כסרט עם הכי הרבה זכיות (הוא בקלות יכול להשיג שמונה: צילום, עיצוב אומנותי, תלבושות, מוזיקה, איפור, סאונד, עריכה, אפקטים), אבל הוא הפתיע אותנו כשנפל מפרס הבימוי. צריך ללטוש עיניים לפרסי איגוד המפיקים. אם הוא זוכה שם, הכל ישתנה.

נכון לרגע זה, על פי נתונים יבשים, קשה לי לראות את "כוחו של הכלב" מפסיד, אבל זה בעיקר בגלל ששאר הסרטים מעדו בנקודות משמעותיות אחרות. עם זאת, זה לא באמת בכיס שלו כמו שחשבנו לפני כמה שבועות.

כוחו של הכלב

השחקניות

בשנה שעברה פרס השחקנית הראשית היה לאחת הקטגוריות המותחות ביותר כי היו ארבע נשים שהיה להן קייס מעולה לניצחון: פרנסס מקדורמנד זכתה בבאפט"א, קארי מאליגן בפרס איגוד המבקרים ובספיריטס, ויולה דיויס באיגוד השחקנים, ואנדרה דיי בגלובוס הזהב. ונסה קירבי הייתה היחידה שנתחמה במסגרת הכבוד שבלהיות מועמד וזהו.
בסופו של דבר מקדורמנד זכתה (פעם שנייה תוך ארבע שנים, ושלישית בסך הכל), כאשר היא ומאליגן היו היחידות מהחמש ששיחקו בסרט שמועמד לפרס הגדול.

השנה זה אפילו עוד יותר מבלבל כי העונה היא פשוט כאוס מוחלט. נתחיל עם הבאפט"א בו נוצר מצב מדהים שאף אחת מחמש המועמדות של הבריטים לא הגיעה לאוסקר, אז זה לא עוזר לנו בשום צורה. כנ"ל פרסי הקולנוע העצמאי.
מתוך החמש של האוסקר, קירסטין סטוארט ("ספנסר") לקחה את פרסי המבקרים, וג'סיקה צ'סטיין ("העיניים של תמי פיי") את איגוד השחקנים. האחרות הן שתי המועמדות הנוספות לפרס איגוד השחקנים: ניקול קידמן מ"הזוג ריקרדו" (זוכת גלובוס הזהב), ואוליביה קולמן עם "הבת האפלה" (השיאנית של פרסי המבקרים); ופנלופה קרוז של "אימהות מקבילות", זוכת איגוד מבקרי לוס אנג'לס, פסטיבל ונציה ו-ועד המבקרים הלאומי.

האינסטינקט הוא ללכת אל שובר השוויון ולברר מי מועמדת בזכות הסרט הפופולרי ביותר אצל האקדמיה, אבל גם שם זה מסתבך. קודם כל, לראשונה מאז הרחבת המועמדים לפרס הסרט (ומאז 2005 באופן כללי), אף שחקנית לא מועמדות עם הופעה באחד מעשרת פרס הסרט, אז זה לא מוביל אותנו לשום מקום. מבחינת סך המועמדויות, גם "הזוג ריקרדו" וגם "הבת האפלה" מועמדים לשלושה פרסים, עם יתרון קל לאחרון כי הוא נוכח בפרס התסריט כך שיש לו תמיכה גם מחוץ לשחקנים. אמנם קולמן זכתה ממש לפני שלוש שנים עם "המועדפת" אבל מקדורמנד, הילארי סוואנק וגלנדה ג'קסון עשו את זה בעבר פחות או יותר, כך שזה לא חסר תקדים. מה גם שהאקדמיה כן הוכיחה חיבה לסרט, במיוחד דרך המועמדות המפתיעה של ג'סי באקלי כשחקנית משנה. גם החיבה שהופגנה כלפיו בפרסי הקולנוע העצמאי (תסריט, בימוי וסרט – זמן טוב לברך את המפיקות טליה קלינהנדלר ואסנת הנדלסמן-קרן על הזכייה המפוארת הזו) מרמזת לנו משהו אולי.
"אימהות מקבילות" ו"העיניים של תמי פיי" נוכחים עם מועמדת אחת מעבר לשחקנית – מוזיקה ואיפור, בהתאמה. "ספנסר" באוסקר רק בזכות סטוארט.

כברירת מחדל, ההימור הנכון יהיה על ג'סיקה צ'סטיין ו"העיניים של תמי פיי" בגלל איגוד השחקנים (אך אזכיר שוב שהשינויים בהרכב האיגוד מונעים ממנו להיות אינדיקטיבי). זה לא אמור להיות שוק – עוד בדירוג כל המועמדים לאוסקר שעשיתי לפני חודש, לפני הניצחון של צ'סטיין באיגוד השחקנים, אמרתי ש"העיניים של תמי פיי" בדרכו לשחזר את הישגי "אשת הברזל" עם זכיות מפוקפקות בפרסי השחקנית והאיפור. זה אכן נראה שעומד להתממש. אני עוד מחזיק את עצמי להאמין שזה לא יקרה כי באמת אתבאס אם צ'סטיין תיקח אוסקר ראשון על הזוועה הקולנועית הזו, אבל יש סיכוי שדעתי לא תשנה הרבה לחברי האקדמיה.
בכל מקרה, מתח עד הרגע האחרון. שזה בדיוק הפוך ממה שקורה בפרס שחקנית המשנה. זאת אולי הקטגוריה הכי צפויה של הטקס הקרוב, עם ניצחון כמעט מובטח לאריאנה דבוז מ"סיפור הפרברים". היא סומנה כזוכה בערך ברגע שהסרט נחשף לקהל, ועם החיבה של האקדמיה למחזמר הזה, יחד עם הזכייה באיגוד השחקנים, נראה שאניטה תצטרף לדון קורליאונה והג'וקר כדמות שהביאה לשני פרסי משחק באוסקר (אניטה הקודמת הייתה כמובן ריטה מורנו שגילמה אותה בגרסת 1961).
עדיין אפשר לשלוח קצת אנרגיה חיובית לקירסטן דאנסט ב"כוחו של הכלב", אבל דבוז היא צונאמי כרגע. אנג'נו אליס ("משפחה מנצחת"), ג'ודי דנץ' ("בלפסט") וג'סי באקלי ("הבת האפלה") הן כנראה כינורות שלוש עד חמש.

העיניים של תמי פיי

השחקנים

בשנה שעברה כולם חוץ ממני הופתעו כשאנתוני הופקינס הביס את המוביל בהימורים צ'דוויק בווזמן עליו השלום בפרס השחקן הראשי, ולכן השנה מנסים לבדוק האם המצב יכול לחזור על עצמו: שחקן שחור אהוב במיוחד שסומן כפרונטראנר עם תחילת העונה (וויל סמית') יכול להפסיד ברגע האחרון לשחקן בריטי מוערך מדרמה איכותית וחביבת מבקרים (בנדיקט קמברבץ').
זה כמובן יכול לקרות, אבל בעיני יש שוני מהותי בין שני המרוצים. בווזמן התמודד עם "הבלוז של מא רייני", שאכזב בכמות המועמדויות כאשר נעדר מפרסי הסרט והתסריט, מה שהעיד על כך שהאקדמיה לא לגמרי זרמה אתו. וויל סמית' לעומתו נוכח עם "משפחה מנצחת", שלא רק מועמד לפרס הסרט אלא גם הפתיע עם נוכחות אצל העורכים והתסריטאים. "משפחה מנצחת" סרט חזק עם גב חזק מאחוריו, ולכן אני לא מאמין שקמברבץ' יכול לעשות לו מחטף. טכנית זה אפשרי, והלוואי שזה גם יקרה, אבל סמית' גדול מדי בשביל להפסיד השנה. הוא גם עדיין חי, ולכן יכול לעשות לעצמו קמפיין כמו שצריך ולהשתתף אקטיבית בקמפיין. זאת לא הייתה פריבילגיה של בווזמן (סליחה על הציניות, אבל ככה זה עובד).
סמית' זכה לאחרונה בפרס איגוד השחקנים, המקום האחרון בו אנדרו גארפילד של "טיק, טיק… בום!" יכל להראות שיש לו כוח אמיתי. לכן בעיני אפשר לשחרר ופשוט לזרום עם זכייה של סמית'.
כדי לא לצאת בהצהרות מרחיקות לכת, אומר שקמברבץ' וגארפילד הבריטיים שנדחפים על ידי נטפליקס עוד יכולים להפתיע, לעומת זוכי העבר חאוויר בארדם ודנזל וושינגטון, שכנראה יעצרו בשלב המועמדות.

גם בפרס שחקן המשנה יש מאבק בין שחקן ותיק בדרמה משפחתית לבין שחקן חוץ-אמריקאי מ"כוחו של הכלב", אבל פה המרוץ מעט יותר פתוח, או לפחות ככה חשבנו עד לאחרונה.
במהלך כל העונה, קודי סמיט-מקפי, בחור אוסטרלי בן 25 עם רזומה מרשים שכולל להיטים כמו "אקס-מן" ו"כוכב הקופים: השחר", כמו גם דרמות האיכות "לאט במערב" ו"הדרך" בין היתר, היה המתמודד המוביל בעיקר כברירת מחדל. ברגע שמייק פייסט של "סיפור הפרברים" נותר מאחור בכל רגע נתון, ושני גברי "בלפסט" (קיארן היינדס וג'יימי דורנן) נפלו מאיגוד השחקנים, לא היה אף שחקן משנה שהייתה לו את האנרגיה להיחשב מוביל. עם זאת, זה עדיין לא התיישב טוב. על אף הופעתו המוצלחת בסרט המהולל של ג'יין קמפיון, משהו שם לא נראה כמו חומר של אוסקר. כל הזמן הזה חיפשנו בשוליים מי יכול לערער את מעמדו, וכשזה לא הגיע כבר התרגלנו למחשבה. אבל אז נכנס טרוי קוטסר.
כמו כל מה שקשור ל"קודה", גם קוטסר נותר בצללים רוב העונה. עם זאת, כאשר היה ברור שהרימייק ל"משפחת בילייה" מטעם אפל TV+ הוא מתמודד רציני, גם קוטסר הלך וגדל, עד שזכה באיגוד השחקנים ובפרסי הספיריטס, והקפיץ את עצמו לעמדת המוביל. כרגע, למרות שקשה לעשות ריסטרט למה ששכנענו את עצמנו בו, נראה שקוטסר כן בדרכו לזכות עם הופעתו גונבת ההצגה כאבא השובב והאינטנסיבי של משפחת החרשים במלודרמה המרגשת. זה כנראה יהיה המקום היחיד בו "קודה" באמת יכול לזכות. כלומר, אם הוא באמת קטן מדי בשביל פרס הסרט, ואת זה עדיין קשה להוכיח.
בין קוטסר וסמיט-מקפי, שאר המועמדים (קיארן היינדס, ג'סי פלמונס וג'יי.קיי סימונס) בעיקר ממלאים מקום.

"קודה" ו"כוחו של הכלב" גם רצים ראש בראש בפרס התסריט המעובד (עם יתרון מרכזי לשני מביניהם), כאשר יש קייס רציני ל"הבת האפלה" על אף שנשמט מפרס הסרט. כלומר, כנראה לראשונה מזה 26 שנים, תסריטאית תזכה בפרס הזה בלי קרדיט משותף, אחרי אמה תומפסון של "על תבונה ורגישות".
הזוכה בפרס התסריט המקורי כנראה הולך להיות "ליקריץ פיצה", אבל אני עדיין חושב שיכול להיות אחרת. או שסתם אני משכנע את עצמי שאין מצב שהאדמו"ר פול תומס אנדרסון לוקח פרס כתיבה על הפעם הראשונה שבה הוא לא כתב תסריט. אבל זה לפעם אחרת.

אני אמשיך לחפור פה על האוסקר עד הטקס, כאשר כמה ימים לפני כן נפרסם את ההימורים הרשמיים אז יש עוד למה לחכות. נראה לי.

משפחה מנצחת