• סרטים חדשים: ״פרשת המים״ של טוד היינס
  • ״סוניק הסרט״, סקירה
  • ״פרשת המים״, סקירה
  • ״לילות וסופי שבוע״: בכורת הבימוי של גרטה גרוויג
  • סקירה
  • ״ציפורי הטרף״, סקירה לסרט של הארלי קווין וחברות
  • דוהרת
  • ״חיים נסתרים״, סקירה
  • אוסקר 2019/20: ערב היסטורי לאקדמיה האמריקאית
  • אוסקר 2019/20: הטקס והזוכים
  • סקירה כפולה: ״סיד וג׳ודי״ + ״ג׳ודי - מעבר לקשת״
  • אימת החודש - ינואר 2020
  • המלצות סינמטקים - פברואר 2020

סרטים חדשים: ״המתים של יפו״, ״הפרידה״, ״עלובי החיים״, ״הארייט: הדרך לחופש״, ״אהבה עמוקה״, ״גרטל והנזל״, ״מרדף קטלני״

29 בינואר 2020 מאת אורון שמיר

שבעת הסרטים החדשים שמגיעים אל בתי הקולנוע מחר מבשרים אנחנו עדיין בינואר, אבל מסתמן שזה ייגמר בקרוב. זה גם אומר שאנחנו נכנסים ליישורת האחרונה שלפני טקס האוסקר, אז צפו לעוד פעילות מצידנו בנושא. עד אז, יש כאמור הרבה עם מה לעבוד הפעם ובהמשך אנסה להתחרות בהיצע הקולנועי עם ליקוטי חדשות ה-VOD. כי גם שם יורד מבול של סרטים מעניינים, אחרי הרבה זמן שלא.

״המתים של יפו״, סרט ישראלי ולכן ראשון לשבוע זה, הוא מקרה מעניין של ההגדרה ״סרט ביכורים״. חתום עליו רם לוי, מוותיקי היוצרים בישראל (אשתקד נערכה מחווה לסרטו הראשון ״אני אחמד״ מ-1966), אך הוא ביים עד כה סרטים תיעודיים או עלילתיים לטלוויזיה. סרטו החדש מתמקד בשלושה ילדים שאין מי שיטפל בהם, המוברחים מחברון אל ביתו של זוג יפואי נטול צאצאים (יוסף אבו-ורדה ורובה בילאל-עספור). הילדים הפלסטינים מביאים שמחה אל חיי הזוג, אבל גם חשש מהסתרת שב״חים, אלא שבאותו זמן גורם נוסף מאיים על שגרתם. אל אותו איזור ביפו מגיע במאי בריטי (ג׳וני פיליפס) המעוניין לצלם סרט על הוריו, לוחמים בצבא הבריטי בפלשתינה של 1947, מה שמשנה את הדינמיקה במקום. עופר כתב על הסרט בעת שהוקרן בבכורה בפסטיבל הקולנוע של ירושלים בקיץ האחרון, וזו לא הפעם האחרונה שנזכיר את האירוע בפוסט.

״עלובי החיים״ (Les Misérables) נשמע כמו עוד עיבוד לספרו של ויקטור הוגו שהפך למחזמר, אבל מדובר בסרט ביכורים מקורי של היוצר לאדג׳ לי, זוכה פרס חבר השופטים של פסטיבל קאן. הסרט גם גבר על מועמדים בטוחים ממנו בדרך להיות נציג צרפת לאוסקרים, ואכן העפיל לבסוף לחמישיית הסרט הבינלאומי, כפי שנקראת הקטגוריה החל מהשנה. הקשר אל הספר הקאנוני הוא מקום ההתרחשות, אותו פרבר פריזאי בו כתב הוגו את יצירתו, אבל התקופה היא צרפת מלאת המתחים המעמדיים והבין-גזעיים של ימינו. ספציפית, זהו היום הראשון בעבודה החדשה של שוטר עם בעיות משפחתיות, שלומד בדרך הקשה על יחסי הכוחות והדמויות המרכזיות שמפעילות את המחוז מלא האלימות והקונפליקטים. גם על הסרט הזה כתב עופר בפסטיבל ירושלים, ייתכן שנרחיב עליו בהמשך.

״הפרידה״ (The Farewell), סרט ביכורים שלישי מירושלים למדור זה, הפעם אני תרמתי כמה פסקאות עליו לקראת הפסטיבל. גם כאן יהיה מקום לשוב ולדון בסרט, שאור וגם אני הכנסנו לסיכומי השנה שלנו אבל זכה לכתף קרה מהאוסקרים כי מה הם מבינים שם בקולנוע. סרטה של לולו וואנג נפתח בכתובית ״מבוסס על שקר אמיתי״, שהפכה להיות גם הטאגליין שלו, הצהרה שמקפלת בתוכה הרבה מן המשמעויות של היצירה כולה. אקוופינה (״אושן 8״ ו״עשיר בהפתעה״) נושאת את הסרט על כתפיה כצעירה אמריקאית-סינית שמתגוררת עם הוריה בארה״ב, בעוד סבתה האהובה חיה בסין יחד עם רוב המשפחה. כאשר מצבה הרפואי של הסבתא מתדרדר, המשפחה מסתירה ממנה שימיה ספורים אך בכל זאת רוצה לכנס את כולם לפרידה. התוצאה היא סוג של קומדיה טרגית על שקרים לבנים ופערי תרבות, עם כל סצנות האוכל שתוכלו לדמיין.

״הארייט: הדרך לחופש״ (Harriet) דווקא כן מועמד לאוסקר, בקטגוריית השחקנית הראשית והשיר, שניהם בזכות סינתיה אריבו (״אלמנות״, ״זמנים קשוחים באל רויאל״). בקטע מאוד לא אופייני, אפשר לומר שחזיתי את זה כשכתבתי על הסרט ל״הארץ״, עוד לפני שידעתי שמתוכננת לו הפצה ישראלית. הארייט בגילומה של אריבו היא הארייט טאבמן, דמות נודעת בהיסטוריה האמריקאית שכמעט והופיעה על שטר 20 הדולר (ואולי עוד תעשה זאת, תלוי בממשל הנוכחי שמעכב את העניין). העלילה מתרחשת בשנות ה-40 של המאה ה-19, אז הייתה הארייט טאבמן עדיין מינטי רוס, רכוש של משפחה אמידה ובעלת עבדים במדינת מרילנד. הנישואין שלה לאיש חופשי לא שחררו אותה מעול העבדות, והיא החליטה לא רק לברוח אלא גם לשוב ולהבריח לחופשי עבדים נוספים, שליחות בזכותה נודעה בתור ״אישה ושמה משה״ (כך נקראה מיני-סדרה שנעשתה אודותיה). הבמאית היא קאסי למונס ("סודותיה של איב"), גרגורי אלן האוורד ("לזכור את הטיטאנים") כתב את התסריט. התמונות בפוסט הן מתוך הסרט.

״גרטל והנזל״ (Gretel & Hansel), סרט האימה לשבוע זה, מבטיח טוויסט אפל ופנטסטי על האגדה העתיקה שנודעת בישראל בשם ״עמי ותמי״. אלא שכפי שאפשר לראות, השמות הפוכים ממה שנהוג ולכן אפשר רק לקוות שהטוויסט המובטח לא יסתכם בזאת. למי שהייתה לו או לה ילדות עשוקה במיוחד, אספר שגרטל והנזל הם אח ואחות התועים אל תוך יער מכושף, ונתקלים במכשפה מפתה. בגרסה המפורסמת של הסיפור יש לה בית שעשוי ממתקים וחיבה לחטיפי אדם, אבל נראה שבסרט החדש אין מקום למתיקות. סופיה ליליס (בברלי מהעיבוד החדש והכפול של ״זה״) וסמואל ליקי (בהופעת בכורה) הם הילדודס חסרי המזל, אליס קריגה היא המכשפה (אז ייתכן ויהיה לסרט קשר ל״מסע בין כוכבים״. לא באמת). הבמאי הוא אוז פרקינס (״אני הדבר היפה שחי בבית״) ועל התסריט חתום רוב הייס (הסדרה ״Chewing Gum״).

״אהבה עמוקה (Submergence) נשמע לא רע מבחינת השמות המעורבים, אבל איננו הסחורה החמה של השבוע. הסרט ערך את בכורתו בפסטיבל טורונטו של 2017 (עופר מיקם אותו נמוך בתחזית שלו לפסטיבל קאן באותה שנה) ובאמצע 2018 כבר ערך את בכורתו על מדפי הספריות אחרי שסיים את הסיבוב שלו בקולנוע. ובכל זאת, מדובר בסרט עלילתי מאת וים ונדרס, עיבוד של ארין דיגנאם (״הפנים האחרונות״) לספר מאת ג׳יי. אם. לדגארד. העלילה נשמעת קצת קלושה, ומספרת על שתי דמויות הנזכרות ברומן שהיה ביניהם בזמן שהן במצוקות שונות בחיים. אליסיה ויקנדר מגלמת חוקרת תת-ימית בזמן משלחת מרובת צלילות אל קרקעית האוקיינוס, וג׳יימס מקאבוי הוא סקוטי שעובד עבור הממשל האמריקאי שנלקח בשבי בסומליה על ידי לוחמי ג׳יהאד. אהבתם העמוקה מחברת ביניהם או משהו, ובכל מקרה זה לא הכי נמוך שנרד השבוע.

״מרדף קטלני״ (Backtrace), קראתם וקראתם נכון, מחזיר אותנו לימי ״קטלני״ בכותרת. אחרת איך תדעו שזה סרט אקשן עם סילבסטר סטאלון? מה שעוד יותר חשוב לדעת הוא ששוב מדובר בסרט שמהדורת הבלו-ריי שלו כבר הספיקה להעלות עובש מאז תחילת 2019, אחרי בכורה באולמות ארה״ב בשלהי 2018. אבל הסרט הגיע אלינו ישר לקולנוע ממש עכשיו משום מה. אם נתעלם מהשם העברי והבטחת הסרק שלו, דרמת האקשן הזו מתמקדת בצוות שוטרים וחוקרים שמנסים לחלץ מידע מניצול בודד ונטול זיכרון משוד אלים שהסתבך (מתיו מודין, מה אתה עושה?). סליי בצד של הטובים כמובן, ולצידו ריאן גוזמן, שמשום מה כתוב לפניו בטריילר, אותו נאלצתי להפסיק משום שהוא נראה פארודי. עוד אגדת מסך שאפשר לקוות שאינה מתבזה יותר מדי הוא כריסטופר מקדונלד. הבמאי הוא בריאן איי. מילר, שמרבה לעבוד לאחרונה עם ברוס וויליס דווקא אז אני מקווה שאין קרע ביחסים שם, ואת התסריט כתב מייק מייפלס (״Miracle Run״).

צפייה ביתית

סטודיו ג׳יבלי – מביאים את הקטלוג שלהם אל נטפליקס, ויהיו זמינים לראשונה אי פעם בפורמט צפייה ביתי מקוון. זאת בשורה מדהימה עבור שוחרי אנימציה בכלל ויפנית בפרט, וזה יקרה בטפטופים בכל ראשון לחודש החל מפברואר, עם כל המיאזאקי ושות׳ שרק תרצו. מתחילים עם ״Castle in the Sky״, ״My Neighbor Totoro״, ״Kiki’s Delivery Service״ ו-״Porco Rosso״ של מאסטר הייאו, ועוד שלושה שלא הוא ביים: ״Only Yesterday״, ״Ocean Waves״ ו-״Tales from Earthsea״ של מיאזאקי ג׳וניור.

יהלום לא מלוטש (Uncut Gems) – מגיע גם הוא אל נטפליקס, אבל ביום שישי הקרוב. מדובר בסרט השנה שלי שלא הופץ בישראל, אבל אני לא חושב שאוכל להלל אותו מספיק בלי להרוס. בקצרה, האחים ספדי (״גוד טיים״) לקחו את אדם סנדלר (הכי טוב שהיה מאז ״מוכה אהבה״) ועשו ממנו סוחר תכשיטים יהודי ניו-יורקי, שיוצא לאודיסיאה כלכלית-מיסטית בעקבות אבן אופאל מהפנטת והכדורסלן קווין גארנט. עזבו, פשוט תראו את זה, אני יודע שיש גם את סוף העונה האחרונה של בוג׳ק הורסמן באותו יום, אבל הסרט של הספדיז הוא מכת ברק, זריקת אדרנלין ישר ללב.

מיס אמריקנה (Miss Americana) – סרט נוסף שנוחת בנטפליקס בשישי, הישר מפסטיבל סאנדנס שעדיין בעיצומו. מדובר בדוקומנטרי שמלווה את הזמרת והיוצרת טיילור סוויפט, במה שמתואר בתור ניסיון לשלוט בנראטיב שלה ובאופן בו מוצגת הפרסונה הציבורית שלה, בתקופה מעצבת בחייה. זה כל מה שהצלחתי לקרוא עקב האלרגיה החמורה שלי לגברת סוויפט, אז אספר גם שהבמאית היא לנה ווילסון (״The Departure״).

מפלצות קטנות (Little Monsters) – סופש גדוש לחובבי טיילור סוויפט, אם קראתם או קראתן את הסקירה שלי לסרט זה גם תדעו למה. אם לא זה לגמרי בסדר, אספר כאן בקצרה שמדובר בקומדיה אוסטרלית על התפרצות מגפת זומבים בפארק בו טיול כיתתי הופך למבצע הישרדות. מי שמפרידים בין ילדים חביבים לשיניהם של המתים החיים הם מורה מגניבה (לופיטה ניונגו), מלווה שנדלק עליה (אלכסנדר אינגלנד) וכוכב ילדים הלוקה בהיסטריה (ג׳וש גאד). סרטו של אייב פורסיית׳ מגיע אל ה-VOD של yes החל מה-1 בפברואר.

ג׳יי ובוב השקט מכים שנית 2 (Jay & Silent Bob Reboot) – ככה החליטו לקרוא לסרט החדש של קווין סמית׳ אצל HOT, שם יהיה זמין החל מה-4 בפברואר. אם תתאפקו שבועיים, הוא יגיע גם אל yes תחת הכותרת הסבירה יותר ״ג׳יי ובוב השקט מהתחלה״. את העלילה, כפי שאפשר לנחש, מובילים ג׳ייסון מיוז וקווין סמית׳ בתור צמד הסטלנים מן הכותרת, שצריכים הפעם למנוע הפקת סרט ממש כפי שהיה בתחילת שנות האלפיים. גם על הסרט הזה כתבתי עבור ״הארץ״ מבעוד מועד, אז אפשר לסור לשם. בקצרה, מדובר בחלטורה מחופפת ומביכה לפרקים שלמעריצים ולמעריצות אסור לוותר עליה, במיוחד כי יש שם כמה רגעים על גבול המרגשים. או שאני סתם נוסטלגי, וגם זה בסדר לפעמים.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.