מחכים לתרגום: Little Monsters

בשלב זה של דמדומי השנה קלנדרית, אני אף פעם לא בטוח מה יהיה גורלם בישראל של כל הסרטים שנדחסים יחדיו במה שקרוי ״עונת החגים״ האמריקאית. לכן אני משתהה לעיתים עם הכללתם בפינת מחכים לתרגום, שנועדה להשאיר את קוראי וקוראות סריטה מעודכנים לגבי סרטים שלא בטוח אם יש להם עתיד בהפצה הישראלית. אבל במקרה של ״מפלצות קטנות״, אם לתרגם מילולית את השם ״Little Monsters״, אני די משוכנע שאין לו אופק הפצה בקרוב. לא להתבלבל עם הסרט מ-1989 באותו השם, עם פרד סבאג׳ מ-1989, וגם לא עם הסדרה הישראלית שבדיוק חזרה לעונה שנייה. הביטחון שלי נובע מכך שציפיתי למצוא את קומדיית הזומבים המדוברת למחצה בפסטיבל אוטופיה, בהסתמך על תקדים ״אנה והאפוקליפסה״. על הסרטים שכן יהיו בפסטיבל, שהפך השנה לסופשבוע אוטופיה, נכתוב בהרחבה בנפרד סמוך יותר למועד. בינתיים, חשבתי שיהיה חבל לחכות עם הסרט הזה לאימת החודש של ינואר, בהתחשב בכך שזו של דצמבר תהיה מוקדשת לסיכום שנה. עדכון: נמסר לי שהסרט יוקרן אצל yes VOD בתחילת השנה הבאה, שזה ממש עוד מעט בתכלס. מזל שיש אותם כדי לגאול סרטים כמו זה.

״מפלצות קטנות״ החל את דרכו בפסטיבלים לקולנוע עצמאי (סאנדנס ו-SXSW) לפני שעבר לפסטיבלי ז׳אנר (פנטייז׳ה וסיטג׳ס). הוא זכה להפצה בעיקר באירופה ובצפון אמריקה מאז הקיץ, ולצד מדינות שקיבלו אותו רק עכשיו, בארה״ב הוא כבר בסיבוב שני ומקוון. אני צפיתי בו דרך Hulu, שאני מאוד מקווה שהגעתו של דיסני+ לישראל בשנה הבאה תביא גם קצת ממנו ארצה (הרי גם הולו בבעלות דיסני, כמו רוב הדברים בעולם). עוד עניין שבגללו אני מרגיש נוח להרחיק את הסרט מאימת החודש הוא שמדובר רק בחציו בסרט ז׳אנר מן הסוג המבעית. בעיניי זו קודם כל קומדיה על גבר אינפנטיל שצריך להתבגר, לאחר מכן קומדיה רומנטית, ורק אז קומדיית זומבים עם רעיון חביב במרכזה – מה אם האפוקליפסה פורצת ואת מורה לילדי גן, שאחראית לשלומם? האם תאבדי עשתונות או דווקא תתנהגי כדמות סמכותית למופת ותעשי הכל כדי להגן על הזאטוטים?

השיווק של הסרט מתמקד בחוכמה באלמנט זה של העלילה ובשחקנית שמגלמת את המורה – לופיטה ניונגו. אפליג בשבחיה של האלה הזאת בהמשך, אבל תארו לכם ולכן את הפתעתי כאשר לקח לסרט לא מעט דקות להציג את דמותה. שלא לומר תדהמה, כשהוא נפתח עם ריב נוראי של צמד אוסטרלים שמי ידע בכלל שהם בסרט. סיקוונס כותרות הפתיחה הזה מכניס אותנו באגרסיביות ואמוציונליות רבה אל עולמו של דייב (אלכסנדר אינגלנד) שבדיוק נפרד ברעש וצלצולים מחברתו בתשע-עשר השנים האחרונות. הוא מתרסק אצל אחותו (קאט סטיוארט) ולא מסוגל להפסיק לקלל ולהתנהג כמטומטם גם בסביבת אחיינו בן החמש, פליקס (דיזל לה טוראקה. בחיי שככה קוראים לילד-שחקן). כשהוא מתחיל להבין שמצבו חמור ועליו לעשות משהו חיובי למען אחרים, דייב לוקח אחריות ולוקח את פליקס לגן הילדים ממנו ייצא לטיול כיתתי.

כשדייב פוגש את המורה של פליקס, מיס קרוליין (ניונגו) הוא מיד מתנדב להיות הורה מלווה. זאת למרות שאינו הורה והוא בקושי מצליח ללוות את עצמו בגיטרה בזמן שהוא שר בלהקת המטאל הכושלת שלו. מה שלא מפריע לו להשוויץ בכך בפני המחנכת שלא ממש מתרשמת, גם אם כישורי הנגינה שלה מסתכמים בגרסאות יוקללי לשירים של טיילור סוויפט שמרגיעים את הילדים. אל תרימו גבה, מדובר במוזיקה לילדים. הטכניקה של חזרה מרובת הפעמים על אותה מילה בשיר ״Shake it Off״ היא לגמרי מעולם שירי הילדים, וזה אכן שיר הופך להמנון החוזר של הסרט. ואם אנחנו כבר בהתנהגות טינאייג׳רית מביכה בקרב אנשים מבוגרים, החיזור של דייב אחרי המורה יידחק לשוליים כשהטיול הכיתתי נתקל בהתפרצות אלימה ומהירה במיוחד של מגיפת זומבים איטיים במיוחד. שתי הדמויות הסמכותיות תקועות עם הילדודס באמצע פארק רחב ידיים מלא בעלי חיים ומתים-חיים, כאילו שהיו חסרים דברים שיכולים להרוג אותך באוסטרליה (בדיחה ידועה שהסרט משתמש בה לטובתו).

קומדיות זומבים אוסטרליות לרוב נוטות להפתיע, אם ניקח לדוגמה את ״Undead״ של האחים ספיריג מתחילת העשור,  או ״כבשה שחורה״ אם לנדוד אל ניו-זילנד השכנה. גם כאן הרעיון חמוד ודי שונה בז׳אנר, עם מטרות נוספות מלבד הישרדות וגיבורים לא שגרתיים. דייב בעיקר מנסה להרשים את אודרי, סליחה, מיס קרוליין, שעסוקה בהרגעה וטוענת בפני תלמידיה כי הזומבים רק משחקים בכאילו. היא מודעת לסכנת החיים אבל שומרת על קור רוח שיעניק לה בקלות את תואר המורה המצטיינת של השנה בקולנוע. הדמות השלישית המצטרפת בעל כורחה לסיטואציה הוא טדי מקגיגלס (ג׳וש גאד), כוכב ילדים שערך הופעה בפארק ומתגלה כסלבריטאי היסטרי ששונא ילדים. קחו בחשבון שכדי להגיע לעיקר נדרשות לסרט לא מעט דקות מתוך השעה וחצי שמרכיבות אותו, ומה שאני זיהיתי בתור ניסיון לפיתוח דמויות נשמר למערכה האחרונה. זה גם אומר שאין הפחדת פתיחה ולוקח לזומבים הרבה זמן להפציע, לא דבר נורא אבל כדאי לקחת זאת בחשבון לפני הצפייה.

מי שכתב וביים הוא אייב פורסיית׳, שזהו סרטו השלישי באורך מלא, אחרי ״Downunder״ ו-״Ned״ הקומיים אף הם. הרבה מהקאסט הקבוע שלו שב לעבוד עימו, לרבות אלכסנדר אינגלנד, רובם מסתפקים בלהיות אוסטרליים מאוד. אך יש גם מי שטיפה מעלים את הרמה. הצלם הוא לאכלן מילן, שצילם לטאיקה וואיטיטי את ״המצוד אחר אנשי הבר״ (ומצלם לו את סרטו הבא אחרי ״ג׳וג׳ו ראביט״) וגם כמה פרקים בעונה האחרונה של ״דברים מוזרים״. הצילום שלו נהנה למצוא את הצבעוני בכל פריים ועוזר לשמור על קלילות וחיוך, ממש כמו שמיס קרוליין מנסה לעשות עם הילדים. מחלקת האיפור והפרופס מלאה שמות שעבדו על סרטים כמו ״מקס הזועם: כביש הזעם״ וכל מיני סרטי גיבורי-על, וגם היא נותנת עבודה. הזומבים הלא מעטים רקובים ומחליאים, וזו מחמאה. כשיש קילוחי דם ואיברים מתנופפים זה יותר מצחיק ממגעיל, כלומר די משכנע אך מבלי לעבור את הגבול של המבהיל. רגעי האקשן הקשורים במתים החיים עולים בהדרגה ככל שהסרט מתקדם ובעיניי הם מהסצנות היותר טובות בסרט. אישית, יצאתי מסופק ממה שראיתי בתחום זה, אולי חובבי זומבים גדולים ממני יגידו שזה היה מעט ומאוחר מדי.

אם אנחנו כבר בחלוקת מדליות ובקטילת זומבים, זה זמן טוב לחזור אל לופיטה. השחקנית הקנייתית-מקסיקנית זוכת האוסקר על ״12 שנים של עבדות״, כבר הפציצה השנה הופעה ששווה שני אוסקרים, בתפקיד כפול ב״אנחנו״ של ג׳ורדן פיל. בסוף החודש תשוב לסאגת ״מלחמת הכוכבים״, שם היא מגלמת את מאז קנאטה. אגב, הסרט מעלה תהיות על שימוש בפורס מחוץ לעולם של סטאר וורז (כמו למשל ב״עכברי הקניון״ של קווין סמית׳) או אולי מנסה להשתייך לשם בכוח. בכל מקרה, תענוג לראות ניונגו מגלמת תפקיד כל-כך שונה מזה שהביא לה שוב תהילה השנה, למרות הז׳אנר היחסית משיק. אודרי קרוליין בגילומה עובדת נהדר גם בתור חביבת הילדים, גם כמושא התשוקה של כל ההורים בגן, וגם כגיבורה עשויה ללא חת שאין לשום זומבי סיכוי מולה. אם לה לא נמאס להיות מושלמת, לי בטוח שלא נמאס להגיד שהיא סיבה בפני עצמה לצפות בסרט.

שחקן החיזוק הנוסף מחוץ לאוסטרליה, ג׳וש גאד האמריקאי, נראה כאילו גם הוא בא כדי לשחרר קיטור. טדי מקגיגלס (איזה שם מעולה) שלו מבהיר מה היה קורה עם אולף איש השלג מ״פרוזן״ היה סובל ממאניה-דיפרסיה. כלומר, ההתנהגות שלו מול הילדים והוריהם היא הקצנה פארודית של כוכבי ילדים בסגנון יובל המבולבל, וכשהוא לא צריך לצחקק ולקפץ הוא מתגלה כמניאק מהשאול. למעשה, הוא נותן דרור לצדדים אפלים למדי שקצת עוברים את גבול המצחיק לטעמי האישי, והוא הרבה יותר מפחיד מהזומבים. כל זה בסרט שכאמור מתחיל מיד בטורים גבוהים וגם אין לו שום בעיה לנבל את הפה בכל רגע נתון, מטעמי הומור. מתקפת הנגועים לא מכניסה דברים לפרופורציה, אלא מוציאה אותם ממנה לגמרי בשלב הזה.

מדבקת כוכב מוזהב מגיעה גם לילדים, במיוחד אותו דיזל לה טוראקה, שם שאיתו אפשר להיות או נהג מירוצים או לוצ׳אדור. אם כי יכול להיות שהוא יהיה שחקן, מה אני יודע. בכל מקרה, הוא וחבריו אמנם משחקים בסגנון הפחות חביב עליי אצל ילדים (דקלום השורות באינטונציה נוקשה ומבטים לכיוון הבמאי או האקראי) אבל הם חמודים מספיק כדי שיהיה לי אכפת אם יאכלו אותם זומבים. לצערי אני לא יכול להגיד את אותו הדבר לגבי הדמות הראשית. אינגלנד משחק גבר-ילד באופן כל-כך אמין, שאני תוהה עד כמה באמת אפשר לתעל את הדושבג הפנימי בצורה כה יעילה. אולי זה פשוט הפרצוף שלו, או שמא האופן בו הדמות נכתבה שגרמו לי לייחל שייקרע לחתיכות במקום שישיג את החתיכה. או שאולי הסרט הזה יצא קצת מאוחר מדי לעולם, אחרי שכבר עייפנו מגברים שרק צריכים להתבגר ולהתחבר לרגשות שלהם. תעשו את זה כבר למען השם, עוד רגע 2020.

/// לעוד סרטים שעדיין מחכים לתרגום, או כאלה שכבר מצאו מסך בישראל – לחצו על התגית