סרטים חדשים: ״הצלילה״, ״החיוך האטרוסקי״, ״ספיידרמן: רחוק מהבית״, ״יסטרדיי״, ״פעולת חילוץ: תוכנית בריחה 3״

אחרי שאור סיכם את החצי הראשון של 2019, חודש יולי שיצא לדרך השבוע יביא עימו לא מעט אירועים קולנועיים, על חלק מהם אפשר לקרוא בפוסט הסינמטקים של עופר. שני העניינים המרכזיים הם כמובן פסטיבל הקולנוע של ירושלים שיחל לקראת סוף החודש ובינתיים ממשיך לטפטף ידיעות, אליהן אתייחס בסוף המדור. אבל עוד לפני כן, בשבוע הבא יסתיימו הקרנות האקדמיה ואחר-כך יחלו ההצבעות לשלב הבא של פרסי אופיר, מה שיצריך התייחסות מצידנו. בהוליווד ינסו להעביר את עונת הקיץ הילוך, מה שיתבטא בסרטים החדשים מדי שבוע כפי שאפשר לראות כבר הפעם, אבל לפניהם נתחיל עם הסרט וחצי תוצרת ישראל להפעם. אגב, בנטפליקס ישראל אפשר למצוא את החדש המחודש של ״שאפט״ (Shaft), שבארה״ב יצא אל בתי הקולנוע אז לא שמתי לב למהלך הזה. אם מישהו עדיין בעניין של המותג, או של סמואל אל. ג׳קסון מחוץ ל-MCU.

״הצלילה״, אם כבר הוזכר את פסטיבל ירושלים, יצא מעוטר בארבעה פרסים מן הפסטיבל הירושלמי הקודם – הסרט הטוב ביותר, סרט הביכורים, פרס הצילום וגם פרס המשחק שהתחלק בין שלושת האחים לבית רוזנקיאר המככבים בו. אור כתב על הסרט אז, אבל לכבוד הגיעו לאקרנים והתמודדותו על פרסי אופיר כעת, שווה להזכיר במה מדובר. הבמאי-תסריטאי הוא יונה רוזנקיאר, שגם מככב לצד אחיו מיכה ויואל, בסרט על שלושה אחים שמתאחדים אחרי זמן מה בקיבוץ ילדותם כדי לקבור את אביהם. זה קורה בזמן לחימה ואזעקות בגבול הצפון, כאשר צעיר האחים עומד להישלח לחזית ושני הבוגרים ממנו נוקטים בגישות שונות על מנת להכינו לקרב או להציע לו בריחה. רוחות מיליטריזם מנשבות אבל זה לא בדיוק סרט מלחמה, כשם שהקיבוץ אמנם מלא בדמויות ססגוניות אבל זה לא ממש ״מבצע סבתא״. יותר בכיוון של דרמה משפחתית וקצת גבריות רעילה. תמונה מתוך הסרט, בהמשך הפוסט.

״החיוך האטרוסקי״ (The Etruscan Smile) הוא אמנם הפקה אמריקאית לחלוטין, אבל הרשתי לעצמי לקרוא לו ״חצי-ישראלי״ בפתיחה בזכות שני הבמאים שלו – מיכל ברזיס ועודד בן-נון, הצמד שמאחורי סרטים קצרים כמו ״עונג שבת״ ו״איה״. זהו למעשה הסרט הארוך הראשון שלהם, שהוצג בפסטיבל חיפה בשנה שעברה וגם עליו יש לנו כבר טקסט, הפעם של עופר. בריאן קוקס הנהדר מגלם את הדמות הראשית, סקוטי מזדקן ומחוספס שנאלץ לטוס לאמריקה בחיפוש אחר מזור למצבו הרפואי. בסן פרנסיסקו אליה הוא מגיע מתגורר בנו המתנכר לו (ג׳יי ג׳יי פילד), שאל אשתו (ת׳ורה בירץ׳) והתינוק החדש שלהם מתוודע הגיבור לראשונה. רוזנה ארקט מגלמת אופציה להרפתקה רומנטית בגיל מבוגר, והסרט מבוסס על ספר באותו השם מאת חוזה לואיס סמפדרו. על התסריט חתומים מייקל מקגוואן (״One Week״), מיכל ללי קגן, ושרה בלווד. עמיטל שטרן ושוקי בן נעים מקבלים גם הם קרדיט על כתיבה. התמונה לעיל היא מתוך הסרט.

״ספיידרמן: רחוק מהבית״ (Spider-Man: Far from Home) מגיע לקולנוע לפני שקודמו, ״הנוקמים: סוף המשחק״, הספיק לדחוק את עצמו אל מעל ״אווטאר״ בטבלת שוברי הקופות הגדולים של כל הזמנים. בזמן שדיסני-מארוול עושה הכל חוץ מאשכרה לקנות כרטיסים בעצמה כדי שזה יקרה, כבר צריך להתייחס אל הסרט ה-23 ביקום הקולנועי שלה, זה שעצם פירוט העלילה שלו יהיה ספוילר ל״אנדגיים״. מה שמותר לגלות הוא שפיטר פארקר (טום הולנד) טס לחופשה כיתתית באירופה ומביא את ספיידרמן איתו כמובן. הדמות החדשה שתוצג היא זו של מיסטריו, בגילומו של ג׳ייק ג׳ילנהול, מסרטי מארוול השונים יגיעו כל מיני סמואל אל. ג׳קסון וג׳ון פאברו, ומהסרט הסולו הקודם של איש העכביש, ״ספיידרמן: השיבה הביתה״, ישובו אל המסך זנדאיה בתור אם.ג׳יי. (שאינה מרי ג׳יין ווטסון), מריסה טומיי כדודה מיי (זה עדיין חרוז ועדיין מצחיק אותי) ועוד. גם מאחורי המצלמה אותו הצוות חוזר – ג׳ון וואטס מביים, סאמרס וכריס מקנה כתבו. סקירה תתעופף לכיוונכם במהרה.

״יסטרדיי״ (Yesterday) הוא אחד מהרגעים האלה בהם אני בטוח שהעולם השתגע. זה אפילו מתכתב עם מה שחווה גיבור הסרט, מוזיקאי כושל בשם ג׳ק (הימש פאטל), שמקיץ אחרי תאונת דרכים שעבר אל עולם בו הביטלס מעולם לא היו קיימים והוא היחיד שזוכר אותם. הוא גם זוכר את השירים שלהם מספיק טוב כדי לנגן ולשיר אותם בעצמו, מה שהופך אותו לכוכב מספר אחת. או בקיצור, סצנה מבודחת ב״בחזרה לעתיד״ או ב״חיים בין השורות״, הפכה לא סתם לסרט באורך מלא, אלא לחדש של הבמאי המתדרדר דני בויל. ודאי יפתיע אתכם ואתכן לשמוע שאת התסריט כתב לא סטודנט שנה א׳ לקולנוע אלא המועמד לאוסקר ריצ׳רד קרטיס (״ארבע חתונות ולוויה״, ״אהבה זה כל הסיפור״), בעוד ג׳ייק בארת׳ מקבל קרדיט כשותף לכתיבה (גם הוא לא טירון אבל אולי הרעיון לסרט הוא אשמתו? לא משנה). שמישהו יעיר אותי לעולם בו הסרט הזה לא קיים, בבקשה.

״פעולת חילוץ: תוכנית בריחה 3״ (Escape Plan: The Extractors) מביא אותנו אל שלב הגירודים בפדחת. קודם כל, אם זה הסרט השלישי בסדרת ״תוכנית בריחה״, למה השם של המותג בעברית אחרי הסוגריים פתאום? שנית, חשוב לציין שבמולדתו האמריקאית הסרט הגיע ישר למסך הביתי, ממש כפי שהיה עם מספר 2. דבר שלישי, למה להתחיל את הטריילר בתזכורת הלא נעימה שסילבסטר סטאלון (73) מנהל כאן קשר זוגי עם ג׳יימי קינג (40), שכמובן נחטפת כדי שתהיה הצדקה לכל התוכניות, הפעולות והחילוצים שבשם הסרט. למי שלא מכירים, סטאלון הוא ברסלין, מומחה אבטחה וראש צוות מיוחד של פריצות אל בתי כלא או מחוצה להם, שירות שיש לו ביקוש בעולם בו מתרחשת העלילה. קרטיס ״50 סנט״ ג׳קסון הוא ההאקר החנון בסדרה הזו, שחוזר אל תפקידו, ונקווה שהפעם יתנו לדייב בטיסטה משהו לעשות בניגוד לסרט הקודם. גיוס נוסף מהסרט הקודם שממשיך איתנו הוא ג׳ין ז׳אנג, ודבון סוואה הוא הנבל התורן. ג׳ון הרצפלד (״15 דקות״) ביים וכתב יחד עם מיילס צ׳פמן.

עדכוני פסטיבל ירושלים:

אחרי שהתבשרנו בשבוע שעבר על סרט הפתיחה, ״פרזיטים״ של בונג ג׳ון-הו, וכמה ימים לפני חשיפת התוכניה כולה, היום כבר מותר לספר על מגוון הסרטים הישראליים שייקחו חלק בחגיגות הקולנוע ה-36 של ירושלים.

בתחרות חג׳ג׳ העלילתית, יהיו השנה שבעה סרטים (מספר הקסם כבר כמה שנים). מהאופירים יתחרו: ״עיניים שלי״ של ירון שני, על קצין משטרה החולם על ילד ובינתיים רואה את חייו מתפרקים בעקבות תלונה שהוגשה נגדו; ״נולדתי בירושלים ואני עדיין חי״ של יוסי עטיה ודוד אופ, הרחבה לסרט קצר של עטיה בו הוא מגלם ירושלמי שמתחיל להעביר סיורים קבוצתיים בעקבות פיגועים מפורסמים; ״קצפת ודובדבנים״ של גור בנטביץ', המגלם במאי קולנוע חרדתי בליל הבכורה של סרטו החדש, עם אושיות קולנוע בתפקיד עצמם; ״היום שאחרי לכתי״ של נמרוד אלדר, על מערכת היחסים בין אב פרקטי (מנשה נוי) ובתו האובדנית (זוהר מידן). סרטים אלה כמובן טרם נחשפו לקהל הרחב וזו תהיה בכורתם המקומית, אבל את שלושת האחרים גם חברי האקדמיה טרם ראו: ״ככה את אוהבת״ של לימור שמילה על זוג שהאיזון בחייו מופר אחרי לידת בתם הבכורה; ״המתים של יפו״ של רם לוי אודות בריחה של ילדים מהגדה המערבית אל יפו, בזמן שמצטלם בעיר סרט בריטי שעלילתו מתרחשת בתקופת המנדט; "אלוהי הפסנתר״ של איתי טל, על בת למשפחת מוזיקאים שיולדת תינוק חירש ונוקטת באמצעים קיצוניים כדי שיהפוך למלחין שהיא מקווה שיהיה.

בתחרות ון ליר לקולנוע תיעודי יתמודדו השנה גם כן שבעה סרטים, וכמו ברשימה לעיל אפשר לראות גיוון לא רק בנושאים אלא גם ביוצרים, בגילים ובמגדר. ״להאיר את יוסי״ של קובי פרג׳ ומוריס בן מיור הוא ממואר קולנועי של יוסי בנאי, מקוריין בקולו של הבדרן המנוח; ״ליבר-מן״ של נורית קידר ינסה לפצח את דמותו של הפוליטיקאי אביגדור ליברמן, בעיתוי שלא יכול להיות רלוונטי יותר; ״מאה אחוז״ של יעל קיפר ורונן זרצקי קרוי על שם אחוז הזכאים לבגרות בכפר הדרוזי בית־ג'אן, שיא ישראלי דרכו נבדק עתידו של המקום; ״פישטייל״ של עמנואל מאייר מספר על בעל ואישה, הוא מאמין בעתיד של אפריקה והיא כבר לא, הוא חולם לשוב עם ידע מערבי והיא מתרכזת בעתיד ילדיהם; ״מתחם חסן ערפה״ של יואב גורפינקל מתאר את מאבק הישרדותם של יושבי מתחם חסן ערפה, מובלעת מוזנחת בלב תל־אביב השרויה בתהליך הריסה; ״פאראנו״ של אריאל סמל מורכב מחומרים שצילם הבמאי במשך כרבע מאה, מאז שהוא מאמין כי נחטף על ידי חוצנים; ״לא מוכר״ של אנה אוליקר עוקב אחר צעירים בדואים ישראלים, המנסים לשכנע את כפרם להיות חלק מפתרון לבעיית היישובים הבלתי מוכרים בנגב, תחילה בחבירה לממשל ובהמשך באלטרנטיבה.

בנוסף לאלה תתקיים כמובן גם מסגרת תחרותית לסרטים קצרים, ביניהם המתמודד על פרס אופיר ״הינומה״ של אורית פוקס רותם, וכמה מסרטי הפסטיבל לסרטי סטודנטים, כולל המנצח ״תמונת ניצחון״, שאני לא יכול להפסיק להתפעל ממנו. הקלאסיקה הישראלית שזכתה השנה לעותק דיגיטלי משוחזר שיוקרן בפסטיבל היא ״בר 51״ המכונן של עמוס גוטמן, וגם ״ביבה״ הקצר והמצויין של דוד פרלוב. כמו כן יוקרנו גם סרטים ישראליים נוספים במסגרת הפנורמה הלא תחרותית, לצד התחרות לקולנוע נסיוני ועוד. כתבתי הכל ממש על קצה המזלג בשביל להכין את בלוטת הריר לקראת פרסום התוכניה המלאה, לא נשאיר אתכם ואתכן בלי המלצות מפורטות.