סרטים חדשים: ״תל אביב על האש״,״החבר דב״, ״מבצע שלאגר״, ״מסיבה סוף״, ״X-מן: הפניקס האפלה״, ״באסטר הגדול״, ״חסד מופלא: אריתה פרנקלין״, ״נשמה של כלב 2״, ״המסע של איילו״

החזיקו חזק כי כמות הסרטים החדשים השבועית הכפילה את עצמה השבוע, עם תשעה כותרים נוספים לתחרות על תשומת הלב שלכם ושלכן. שלושה ישראליים, עוד שלושה תיעודיים וקצת הוליווד כי אי אפשר בלי. וזה כשאנחנו בשיא עונת הפסטיבלים, כפי שאפשר היה לקרוא השבוע. אז המלצות לצפייה ביתית לא יהיו הפעם, בסופש שבו ננסה לנקות את הלוח ולהתייחס גם לכמה סרטים מדוברים יחסית שטרם הגענו אליהם ברשימת הצפייה שלנו. לפני שנצלול פנימה, נתקלתי בספר חדש על קולנוע שלא נתבקשתי לקדם, שתבינו עד כמה הכותב שלו צנוע – אבל אעשה זאת.

אריק להב-ליבוביץ הוא אחד מעורכי הקולנוע הבכירים שעובדים כיום בישראל, זוכה שלושה פרסי אופיר (״אפס ביחסי אנוש״, ״היורד למעלה״, ״פוקסטרוט״) וחתום על עוד המוני סרטים מעוטרים כמו ״לבנון״, ״ביקור התזמורת״, ״שש פעמים״, ״הרחק מהיעדרו״, ״ההרוג ה-17״ וסדרות כגון ״פלפלים צהובים״ ו״החמישייה הקאמרית״. הרשימה חלקית ומטרתה להראות עד כמה מורגשת טביעת האצבע שלו בקולנוע הישראלי החדש, כך שספר פרי עטו על אמנות העריכה הקולנועית נשמע מרתק. לספר קוראים ״הטופוגרפיה של העריכה״ ואפשר למצוא אותו בהוצאת אסיה, או בחנויות הספרים אני מניח, משהו שאני לגמרי מתכוון לעשות בביקור הבא שלי בישראל (אז למי שבארץ כרגע אין תירוצים).

״תל אביב על האש״, הראשון מבין שלושת הסרטים הישראליים לשבוע זה, בטח כבר נשמע מוכר. לאחרונה הוזכר ברשימת המתמודדים לאופיר, לפני כן יצא מנצח מפסטיבל חיפה ואת בכורתו ערך בוונציה, שם כתב עליו עופר. הבמאי-תסריטאי סאמח זועבי, שלסרטים שלו יש את השמות הכי טובים כפי שיעיד ״איש ללא סלולרי״, ממשיך להתבונן בסכסוך היהודי-ערבי באופן קומי ובאבסורד קיומי. קייס נאשף מגלם עובד בטלנובלה פלסטינית ששמה כשם הסרט, המשתדרג למעמד של תסריטאי בזכות עצות ממפקד המחסום שהוא עובר בו בכל יום, אותו מגלם יניב ביטון. בתמורה מבקש הקצין לא רק חומוס משובח, אלא גם שהטלנובלה החביבה על אשתו תסתיים באופן שהיא מבקשת, מה שלא לגמרי הולך לפי התוכנית, תרתי משמע.

״מבצע שלאגר״ גם הוא מתוייג כקומדיה על המצב הבטחוני-פוליטי בישראל, אבל מגיע אל בתי הקולנוע כתעלומה. אלא אם צפיתם בו בהזדמנות החד-פעמית במסגרת יום הקולנוע הישראלי, אז עדיין קראו לו ״באומשלאגר״ ותהיתי על קנקנו. באומשלאגר הוא שם הדמות המרכזית, קצין או״ם אוסטרי המשרת בגבול השקט של ישראל ולבנון, שבסרט שורר בו שלום זה מספר חודשים. גיבורנו מנצל את המצב כדי להתחבב על נשות ישראל ולבנון כאחד, למרות שבבית מחכה לו אשתו האוסטרית, וההשתובבויות שלו מאיימות לסכן את הרגיעה בין שתי המדינות. בקאסט אפשר למצוא את תומאס שטיפסיץ בתפקיד הראשי, ולצידו מורן רוזנבלט, מירב פלדמן, דני שטג, קובי פרג', איציק כהן, נורמן עיסא ועוד. הבמאי הוא האראלד זיכריץ והתסריט נכתב בידי מעיין עוז על פי רעיון של מיכה שגריר.

״החבר דב״ מגיע אל הקולנועים הישר מפסטיבל דוקאביב, ומביא אותנו אל סיום החלק הישראלי במדור ואל תחילת ההיצע הדוקומנטרי. ברק הימן, מי שבדרך כלל מפיק את סרטי האחים הימן שתומר מביים (״מיסטר גאגא״, ״יונתן אגסי הציל את חיי״), חתום הפעם כבמאי על הדיוקן התיעודי של הפוליטיקאי דב חנין. הסרט מלווה את חסר הכנסת מטעם סיעת חד״ש במשך כ-13 שנות כהונתו בכנסת ישראל, במהלכן חוקק מעל 100 חוקים לטובת האזרח וזכה בתואר אביר איכות השלטון, אך גם הפך לאחד מסמלי השמאלנות שנהייתה מאז מילת גנאי. תפיסת העולם הסוציאליסטית שלו היא רק חצי מן המשמעות של הכותרת, שכן הבמאי ומושא התיעוד שלו התיידדו לאורך השנים וכבר בטריילר מוצג חנין כמי שגם יריביו המרים לכאורה מתקשים למצוא מילים שאינן חבריות כלפיו.

״X-מן: הפניקס האפלה״ (Dark Phoenix) הוא כנראה הדבר הכי קרוב לבלוקבאסטר הוליוודי שעולה השבוע לאקרנים, למרות שמדובר בטקס סיום למותג שכבר איננו איתנו. כפי שניתן להבין מהתותב בשם העברי, שמתעקש על האות האנגלית אקס למרות שהתעתיק ״אקס-מן״ עם או בלי מקף כבר שגור, מדובר בסרט נוסף של עלילות המוטנטים שהחלו מחדש עם ״אקס-מן: ההתחלה״, התדרדרו עם ״העתיד שהיה״, ואיבדו את זה לגמרי ב״אפוקליפסה״. למי שזוכרים את הגלגול הקודם של האקסמנים, העלילה אולי תישמע דומה לזו של ״המפלט האחרון״ – ג׳ין גריי (סופי טרנר) היא טלקינטית חזקה שהפוטנציאל שלה זוהה עוד מילדות בידי פרופסור אקסבייר (ג׳יימס מקאבוי), שניסה להגביל את כוחה. כשהתבגרה התגברו בכל זאת כוחותיה וכעת היא בסכנה להפוך לפניקס האפלה, מה שיעמיד בסכנה את כל השאר. מייקל פסבנדר, ג'ניפר לורנס, ניקולס הולט וכל הקבועים חוזרים, ג'סיקה צ'סטיין מצטרפת. הבמאי הוא סיימון קינברג, שאחראי לפרק ב״איזור הדמדומים״ החדש אבל הפסקתי לצפות בזה אחרי הפרק הראשון והמביך, ולא לגמרי הבנתי מה נסגר עם קרדיט על התסריט.

״מסיבה סוף״ (Ma), ללא ספק התרגום היצירתי של השבוע, הוא מותחן אימים תוצרת בלומהאוס. אוקטביה ספנסר מגלמת אישה בודדה הנודעת במסיבות המגניבות שהיא עורכת בביתה, אבל כפי שילמדו גיבורי הסרט – היא גם יורדת להם לחיים. ופסיכופטית רצחנית. לצידה של ספנסר, בתפקיד לא אופייני כך נדמה, זיהיתי גם את השמות של ג׳ולייט לואיס ולוק אוונס, בעוד השאר שמגלמים את הצעירים הבליינים היו תעלומה עבורי. הבמאי הוא טייט טיילור (״העזרה״), שזה כבר סיפור בפני עצמו, ועל הכתיבה חתום תסריטאי הטלוויזיה סקוטי לנדס. האמת? נשמע מסקרן.

״חסד מופלא: אריתה פרנקלין״ (Amazing Grace) מגלה את רוב מה שצריך לדעת עליו בכותרת – תיעוד של ההופעה שהפכה לאלבום ״חסד מופלא״, מאת מלכת הגוספל אריתה פרנקלין. זה קרה אמנם ב-1972, אז בכנסייה בקליפורניה פרנקלין הופיעה במשך יומיים והרימה נפשות אל על, אבל החומרים המצולמים מגיעים אלינו רק עכשיו. מי שהיה אחראי על הסרט הגנוז עד כה הוא לא אחר מאשר סידני פולאק, שהתקשה טכנית עם החומרים, והבמאי-שותף שהציל את הסרט לבסוף הוא המלחין אלן אליוט. פרנקלין לא רצתה לראות את הסרט מוצג גם אחרי שהתגברו על הקשיים הטכניים, ורק לאחר מותה אנחנו זוכים לצפות בו, זמן קצר אחרי הבכרוה הישראלית בפסטיבל דוקאביב.

״באסטר הגדול״ (The Great Buster) הוא שיעור ההיסטוריה הקולנועית של פיטר בוגדנוביץ׳ אודות באסטר קיטון, גאון הקולנוע האילם ואחד הפרפורמרים האדירים שידע מסך הכסף. בוגדנוביץ׳ משמש כקריין ולצד חומרים מתוך סרטיו של קיטון, ביניהם כמובן ״הגנרל״ ו״שרלוק ג׳וניור״, צצים מרואיינים המספרים בשבחי היוצר המבריק, מקוונטין טרנטינו ועד מל ברוקס. לדור שלא ידע את באסטר קיטון, אם יש כזה, זו הזדמנות להיחשף אליו ועבור מעריצים ומעריצות (כמוני למשל) תמיד נחמד להיזכר ואז לרוץ ליוטיוב ולחוות מחדש. גם על הסרט הזה עופר כתב בזמן פסטיבל ונציה.

״נשמה של כלב 2״ (A Dog's Journey) הוא מהמקרים הבודדים בהם הכותרת העברית יותר הגיונית בעיניי מן המקור. לפני שנתיים היה לנו ״A Dog's Purpose״, סיפורו של כלבלב שנשמתו מתגלגלת אל עוד ועוד גופים פרוותיים עד אשר הוא מתאחד עם הבעלים שלו, שהיה ילד והפך לדניס קוויד. אבל לפי השמות הלועזיים, זה קודם המהות ואז המסע, כלומר המטרה באה אחרי הדרך? זה כבר מתקדם מדי בשבילי, כמו גם הרעיון של גלגול נשמות המגיע כאן לרקורסיביות מרשימה – הסרט הראשון התגלגל והפך לסרט השני, כי שוב יש כאן כלבלבים שהם אחד, המביאים את הסיפורים של הבעלים שלהם. זה אמור להיות יותר חמוד ופשוט מאיך שתיארתי את זה, ומבין ההולכים על שתיים בקאסט אפשר למנות גם את ג׳וש גאד, קתרין פרסקוט ובטי גליספין. הבמאית היא גייל מנקוסו (״רוזאן״, ״משפחה מודרנית״) ויש כאן לא פחות מארבעה תסריטאים.

״המסע של איילו״ (Aïlo: Une odyssée en Laponie) גם הוא עוקב אחר מסע של בעל חיים, אבל מדובר באופרה אחרת. ההפקה הצרפתית-פינית הזו היא סרט טבע עם עלילה, בדומה ל״יללת הזאבים״, שגיבורה הוא אייל צפון צעיר בשנה הראשונה של חייו. לגמרי במקרה קוראים לו ״איילו״, מה שעובד יפה בעברית, ומרגע לידתו הוא צריך ללמוד ללכת ואף לרוץ אחרי אימו כדי להצטרף לעדר הנודד ולהתחמק מטורפים, במטרה לשרוד את החורף של חוג הקוטב. מדובר בעבודת הביכורים כבמאי של גיום מיידצ׳בסקי, ועל הסיפור חתומה מורגן נבארו (״חיי כקישוא״). הסרט יוקרן בישראל עם קריינות עברית בלבד, אבל לבטח אפשר יהיה להתרשם מצילומי הטבע, כפי שניתן לחוש בתמונות המעטרות את הפוסט הזה.