סרטים חדשים: ״שהאזאם!״, ״בית קברות לחיות״, ״לשחות או לא להיות״

אפריל רק התחיל ואמנם מביא עימו שלושה סרטים חדשים בלבד, אבל יש בהם כדי לרמז על כך שהקיץ מתחיל מוקדם השנה. נדמה שסרט גיבורי-על, דרמת אימה וגם קומדיה אחת יהיו מנת חלקם של לא מעט מהשבועות הקרובים והשלושה שמרכיבים את השבוע הזה הם אחלה של מתאבנים לשמות היותר גדולים שיגיעו בהמשך. אצלנו בסריטה אוהבים להיות מוכנים מראש ולכן כבר פרסמנו את החששות והציפיות שלנו מעונת הקולנוע המתקרבת, כמו גם את המדריך הסינמטקי של עופר כבכל חודש. בנוסף, אי אפשר שלא להתייחס לחדשות שהן תחילת ההכרזות על ההיצע השנתי של דוקאביב, וכרגיל ניסיתי להתחרות עם ההיצע הקולנועי בעזרת דייג של מספר זהה של סרטים חדשים בבכורה טלוויזיונית.

״שהאזאם!״ (!Shazam) איננו מקרה של חתול שדרך על מקלדת, אלא שמו של סרט על גיבור-על חדש מבית היוצר של די.סי. ואולפני וורנר (נזהר לא לכתוב יותר יקום קולנועי כשלא צריך). הדמות עצמה היא כמובן ותיקה יותר, וכמו שיספרו כל גיק או גיקית של קומיקס שמו המקורי היה ״קפטן מארוול״, מה ששונה בהמשך לראשי התיבות של ששת הגיבורים המיתולוגיים המרכיבים את כוחותיו (שלמה המלך, הרקולס, אטלס, זאוס, אכילס ומרקורי) ומה שמסביר את השם העברי שהוא בעצם שיחוק של ההפצה והתרגום. הסיפור מתחיל עם נער יתום בשם בילי בטסון (אשר אנג׳ל) שנבחר על ידי קוסם רב עוצמה (דג׳ימון הונסו) לשאת את עול הגבורה של שהאזאם. כשהוא אומר את שם הגיבור הוא מסוגל לזהות כל שיר הופך להיות שהאזאם, אז מגלם אותו זאכרי לוי, במעין גרסה קומית של סופרמן שגם יורה ברקים מהידיים אבל עדיין מתנהג כמו בן-עשרה. מארק סטרונג מגלם את הנבל כי חייבים אחד, ומי שאחראי לבימוי קומדיית האקשן הזו הוא דווקא במאי האימה דיוויד אף. סנדברג (״כיבוי אורות״, ״אנאבל 2״). התסריטאים מגיעים מעולם סרטי הילדים – הנרי היידן (״להציל את אקו״) ודארן למקה (״צמרמורת״). סקירה בוא תבוא במהירות הברק.

״בית קברות לחיות״ (Pet Sematary), כפי שיוכלו לדקלם כל חובב או חובבת אימה, הוא עיבוד קולנועי נוסף לאחד הספרים היותר מוכרים של סטיבן קינג. על העיבוד הקודם אפשר לקרוא בפרק שהוקדש לו בסדרה הקינגית של אור, ובשם הסרט החדש ויתרו על השגיאה המכוונת בספר שתורגם ל״בית כברות לחיות״. הסיפור הוא אותו סיפור, על משפחה העוברת לבית חדש וכפרי שסמוך אליו ישנו בית קברות לחיות מחמד, בו הם נאלצים להטמין את החתול שלהם בשלב מוקדם. אלא שמי או מה שנקבר באדמה המקוללת חוזר לחיים – רק קצת אחרת. על המסך אפשר יהיה למצוא את ג׳ייסון קלארק, איימי סימץ, ג׳ון ליתגו והילדים ז׳טה לורנס, הוגו לאבוי ולוקאס לאבוי. על הבימוי חתום הצמד קווין קולש ודניס ווידמאייר (״Starry Eyes״) ומי שעיבדו את הספר לתסריט הפעם הם מאט גרינברג (״חדר 1408״) וג׳ף ביולר (״הבלתי רגיל״). כפי שכבר אפשר היה לנחש מעצם השמות המעורבים והז׳אנר עצמו, גם לסרט הזה נתייחס ובהקדם.

״לשחות או לא להיות״ (Sink or Swim / Le Grand Bain) הוא היחיד השבוע שבעצם כבר כתבנו עליו, כשהיה סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי בחודש שעבר. למי שפספסו את ההקרנות בנוכחות הבמאי ז׳יל ללוש, שהיה אורח הפסטיבל, ניתנת כעת הזדמנות להשלים את קומדיית הספורט שמרחיבה את הפצתה. הסרט עוסק בגברים במשבר גיל העמידה שמצטרפים לקבוצת שחייה צורנית, ובעזרת מאמנת קשוחה הופכים את התרפיה והתחביב לקבוצה מלוכדת ומקצוענית שמנסה להגיע לאליפות העולם. ללוש, שחקן בדרך כלל, גם חתום על התסריט יחד עם אחמד חמידי וז׳וליאן למברושיני (״לנשום״), אבל הותיר את הפריים לאסופת השחקנים המרשימה שקיבץ. ביניהם: מתייה אמרליק, גיום קאנה, פיליפ קתרין ובנואה פולוורד מהצד של הגברברים, כאשר מולם ורג'יני אפירה ולילה בקטי. תמונות מקולקציית הספידו הזו מעטרות את הפוסט השבועי.

וגם:

פסטיבל דוקאביב – יתקיים השנה בין ה-23 במאי ל-1 ביוני, אבל כבר עכשיו הכריז על מלאי הסרטים הישראליים שלו, במסגרות התחרותיות והאחרות. הפסטיבל המוקדש לקולנוע תיעודי ייפתח עם הסרט ״תמונת חייו״ אודות צלם הטבע עמוס נחום ומאת שני דוקומנטריסטים פוריים, יונתן ניר ודני מנקין, וגם ישתתף בתחרות הישראלית. מסגרת זו תורכב מ-15 סרטים מקומיים: ״אין אריות בתל אביב״ של דוקי דרור, על הקמת גן חיות בישראל של לפני קום המדינה; ״21 יום ולילה״ של זהר וגנר, על חקירת רצח של פעוט בפזורה הבדואית; ״האברך מהחיזבאללה״ של איתמר חן, על לבנוני מוסלמי שהפך ליהודי חרדי; ״האחות של מוסוליני״ של ג'ונה סולימאן, על קשישה היוצאת למסע השלמה עם מותה; ״החבר דב״ של ברק הימן, על ח״כ דב חנין; ״החוף הנפרד״ של קרין קיינר, על חוף לנשים חרדיות השוכן בסמוך לחוף לגברים גאים; ״היה היה ילד״ של אורי לוי, על משפחה המגדלת ילד בעל צרכים מיוחדים; ״הסוד שכולם יודעים״ של אילן מזרחי, על פעיל ימין קיצוני שמתעמת עם סוד משפחתי; ״זונה כמוני״ של שרון יעיש ויעל שחר, על אישה שנחטפה והעוסקה בזנות המנסה לשקם את חייה ולמצוא את חוטפיה; ״לתפוס את יהושע״ של שי פוגלמן, בו יוצא העיתונאי לחיפוש אחר מתנחל שהרג פלסטיני ונעלם ליבשת אחרת; ״פגות תוקף״ של שוש שלם והילה מדליה, שאנסה לתפוס בפסטיבל טרייבקה, על נשים צעירות בחברה הסינית שמנסות למצוא חתן לפני שיתוייגו כפסולות; ״שייקה – החיים הנסתרים של שייקה אופיר״ של ארי דוידוביץ, ביוגרפיה של האמן שבכותרת בדגש על המחיר האישי ששילמו הוא ומשפחתו; ו״תא הצפייה״ של רענן אלכסנדרוביץ', המבטיח ניסוי באופן בו נוצר דימוי דרך עיניה של יהודיה-אמריקאית צעירה הבוחנת סרטוני וידאו תיעודיים שצולמו בחברון.

הרשימה הזו מכילה כמה וכמה מגדולי הדוקומנטריסטיות והדוקומנטריסטים שפועלים כיום בישראל, והיא רק ההתחלה של מה שיש לפסטיבל להציע. תחרות עומק שדה תכיל, לצד היצע בינלאומי שייחשף בהמשך, שני סרטים ישראליים נוספים. אלה הם ״אישה״ של ישראלה שאער מעודד, קומפילציה של סרטים מאת נשים לאורך הקולנוע הישראלי שמרכיבים נרטיב אחיד, ו״תהודה״ של איתי מרום, העוסק בקול האנושי דרך מפגשים בין מורים ותלמידי שירה. עוד יוקרנו בפסטיבל במסגרות השונות: ״גולדה״ המביא את עלייתה ונפילתה של גולדה מאיר, ״הגברת G.״ על מייסדת מותג בגדי הים גוטקס, ״לבנטינית״ על ההוגה ז'קלין כהנוב שמהווה חלק בסדרת סרטי ״העבריים״ (לה תתקיים מחווה כוללת בפסטיבל), ו״קולו של אחמד״ של רנן שור וביה״ס סם שפיגל, חוליה נוספת בשרשרת אסופות הסרטים הקצרים שהם מחוות לאבני דרך, הפעם "אני אחמד" של רם לוי ואבשלום כץ. אליהם אפשר להוסיף את תחרות סרטי הסטודנטים וזוהי כמובן רשימה חלקית, אפשר וכדאי לפנות אל אתר הפסטיבל לעוד פרטים.

צפייה ביתית:

כיתה ח׳ (Eight Grade) – סרט הביכורים זולל הפרסים של בו ברנהאם, מגיע אל שירותי ה-VOD של הוט ושל סלקום ממש היום (3.4) וזה עדיין פשע בעיניי שהוא לא הופץ בקולנוע בישראל. או היה מועמד לשום אוסקר. כתבתי עליו בהרחבה במדור מחכים לתרגום, לירון בחרה בו לאחד מסרטי השנה שעברה, ואם מתחשק לכם או לכן התיאור הכי אמין, מביך ונוגע ללב של חטיבת הביניים שאי פעם תראו – זה הסרט בשבילכן.

ג׳מיני (Gemini) – שמגיע גם הוא אל סלקום TV ממש היום, הוא דווקא סרט שנדמה לי שלא כתבתי עליו בסריטה כלל. מדובר בניאו-נואר בו מסתבכות כוכבת הוליוודית והעוזרת האישית שלה (לולה קירק וזואי קרביץ) ואיך אפשר בלי דמות של בלש עקשן (ג׳ון צ׳ו). כתב וביים אותו בחור בשם אהרון כץ (״Land Ho!״, ״Cold Weather״) ואולי הציפה שלו מחדש לתודעה היא גם הזדמנות טובה להשלים צפייה בו.

חנות חדי קרן (Unicorn Store) – מביא אותנו אל נטפליקס ואל יום שישי ה-5.4, אז אפשר יהיה לצפות ביצירת הביכורים של ברי לארסון כבמאית. למי ש״קפטן מארוול״ לא הספיק לו או לה, גם סמואל אל. ג׳קסון כאן, בעוד לארסון מגלמת בעצמה את הדמות הראשית – אמנית כושלת שמקבלת הזדמנות להגשים את חלומה מילדות ולאמץ חד-קרן. הסרט ערך את בכורתו בפסטיבל טורונטו 2017 והוחבא מאז, מעניין למה.

בקיצור – זה שמה של רצועת סרטים קצרים חדשה שתשודר בערוץ יס קולנוע ישראלי, בשבוע הבא, כלומר בין ה-7 ל-11 באפריל. הרשימה המגוונת והמרשימה למדי כוללת את: ״איך לשחות״ של נעה גוסקוב, ״אושרי״ של ליהי סבג, ״אינטרגלקטיק סמוראי״ של הגר בן אשר, ״רכבת החופש״ של תאופיק אבו ואיל, ״שלא ייגמר לי הלילה״ של זיו ממון, ״אני אשתה את דמעותי״ של תום שובל, ״את מי את אוהבת יותר״ של שירה פורת, ״מעמקים״ של מיה קלר, ו״חופש גדול״ של טל גרניט ושרון מימון.