אימת החודש – מרץ 2019: ההופעות הטובות ביותר בסרטי אימה – מצעד המבקרים של ישראל (מקומות 1-10)

ברוכים השבים לחלקו השני של משאל ההופעות הגדולות בסרטי האימה מכל הזמנים, כפי שנבחרו על ידי קבוצת עילית של מבקרי קולנוע בישראל. אם פספסתם את החלק הראשון, שכלל את מקומות 25 עד 11 פלוס ארבעה נספחים חשובים לא פחות, אתם יותר ממוזמנים ללכת ולהתחיל שם לפני שתגלו מיהם עשרת הגדולים.

הפסקאות הבאות הן הפתיחה של הפוסט הקודם, שמסבירה מי ולמה וכמה, אז אם כבר קראתם את הדברים האלו בחלק הראשון שהתפרסם אתמול, אתם יכולים לקפוץ קדימה, או להתרענן שוב כי למה לא.

שלוש שנים חלפו מאז מצעד סרטי האימה הגדולים של האלף החדש, שהיה כאן בסריטה לרגל חגיגות יום ההולדת השלישי של "אימת החודש" בשיתוף כמה מהקולגות שלי מעולם הביקורת. ועכשיו, כשאנחנו בחגיגות שש השנים לפינה, החלטתי שוב להטריח כמה אנשים עסוקים במשאל אימה חדש. והפעם העליתי את רמת הקושי – לא לבחור רק סרטים מהשנים האחרונות, אלא לבחור את תצוגות המשחק הטובות ביותר בקולנוע האימה… מכל הזמנים.
אולי לאנשים שעסוקים בעיקר בתחומי הז'אנר זה יכול להיות קל, או לפחות לא נוראי, אבל כמו בפעם שעברה, רציתי לפנות לאנשים מקשת מאוד רחבה של סיקור קולנועי, לאו דווקא אימה, ואני בטוח שלחלקם מלאכת החיפוש והדירוג הייתה הרבה יותר קשה.

24 כתבים, מבקרים, פודקאסטרים ובלוגרים אמיצים, ותיקים וחדשים, מצאו לנכון להצטרף אלי ולהיענות לקריאתי, ודירגו את 10 הופעות המשחק הטובות ביותר בז'אנר האימה. כל מיקום קיבל סכום נקודות מסוים, האמת שלא רחוק משיטת ההצבעה של האירוויזיון, וכך הצטברה לה לאט לאט רשימה ארוכה ומאוד מגוונת של שחקנים ושחקניות שבלטו ושדרגו את סרטי האימה (המצעד מעורב לכל המגדרים).

24 המופלאים שאני ממש מודה להם שהצליחו לארגן קצת זמן, לדרג ולשלוח הם:
יוני ביינרט (פנאי פלוס), יונתן גל (רדיו תל אביב, גיא פינס), יהונתן דורון (אי.די.בי.), מרלן וניג (סלונה),בנימין טוביאס (ידיעות אחרונות), רותם יפעת (סרטים זה אנחנו, נבלים זה אנחנו), עמית לוי (פריק), עופר ליברגל (סריטה, סינמטק), אוהד לנדסמן (DocTalk, תקריב), לירון סיני (סריטה, דברים עם מילים, סרטים זה אנחנו), רון פוגל (סרט, כאן 11), גל פלודה (מולטיוורס, אולם ומלואו), יובל פרנס-מדר (אוף-סקרין), יאיר רוה(כלכליסט, סינמסקופ), גדי רימר (תזה, אוף-סקרין, סינמטק), נעמה רק (עין הדג, טיים אאוט), יהונתן צוריה(עין הדג), זהר צלח (אתר חדשות 13, האשטאג קולנוע), תומר קמרלינג (מאקו), שי שגב (מגפון, שבוע ישראלי, MovieShy), אבנר שביט (וואלה!), יעל שוב (טיים אאוט), אלעד שלו (סרט), אורון שמיר (סריטה, הארץ), ואני – אור סיגולי (סריטה, גלובס).

ועכשיו הגענו לעשרת הגדולים: 7 שחקניות ו-3 שחקנים, 4 מתוכם זכו באוסקר על התפקיד הזה ממש. בסוף המשאל יהיו כמה נספחים שייתנו לנו תמונה כללית על הבחירות והדירוגים.

משאל המבקרים לבחירת ההופעות הטובות ביותר בסרטי האימה – מקומות 10 עד 1

10.
איזבל אדז'ני בתפקיד אנה והלן – "פוזשן"
Possession, 1981, צרפת

אחת ההפתעות הגדולות שלי כאשר התחילו לזרום הדירוגים השונים, היא האהבה שקיבלה איזבל אדז'ני בסרט האימה הלאבקרפטיאני הזה של הבמאי הפולני אנדי זולאווסקי. לא בגלל איכות ההופעה של השחקנית הצרפתייה כמובן, עליה זכתה בעיטורים גם מפסטיבל קאן וגם בסזאר, אלא כי לא חשבתי שהסרט הזה מוכר מספיק בשביל להביא לה כמות ניקוד ל-25 הגדולים, בטח שלא לעשירייה הפותחת. ועם זאת, ארבעה מהמשתתפים הזכירו את שמה, כאשר עמית לוי אפילו הגדיל והניח אותה במקום הראשון בדירוג האישי שלו.
הסרט זכה לפרק משלו בסדרת "סרטים מן העבר", אז אתם מוזמנים לקרוא עליו שם באריכות. לצרכינו, אכתוב שאדז'ני מגלמת בו תפקיד כפול, המרכזי הוא של אנה, אשתו היפה של איש ביון החוזר ממשימה כלשהי (סאם ניל), אשר צוללת לתוך תהומות הטירוף בעקבות רומן שיש לה עם יצור שאיננו לגמרי מהעולם הזה. את הסרט כתב וביים זולאווסקי לאחר גירושים קשים שעבר, ואפשר לומר שזו מהות היצירה המאתגרת שלו, רק בשילוב כמה מהסצנות הכי עוכרות שלווה של שנות השמונים.

הופעתה של אדז'ני, אז בת 26 בסך הכל, היא די שנויה במחלוקת. אני למשל לא לגמרי עמדתי בעומס ההיסטריה שהיא מביאה למסך, בטח כאשר הטונים הגבוהים מאפיינים לא רק אותה אלא כל דבר ודבר בסרט הזה. עם זאת, משהו שאי אפשר להתווכח עליו, הוא שמדובר באחת ההופעות האינטנסיביות ביותר בתולדות הקולנוע. לכן השמועות על התמוטטות העצבים והמחשבות האובדניות של אדז'ני לאחר הצילומים לא נשמעות מופרכות מדי. זה מגיע לשיא בסצנה מפורסמת במיוחד, כולה בשוט אחד המתרחש במסדרונות הרכבת התחתית, בו אדז'ני פשוט מאבדת את זה לגמרי. הרגע הזה הפך להיות קאלט בפני עצמו, ואם במקרה נתקלתם בקליפ של להקת מאסיב אטאק לשיר "וודו בדמי" משנת 2016 בכיכובה של אהובתי רוזמונד פייק, דעו לכם שהוא כולו מחווה לאדז'ני ו"פוזשן".
הסרט הזה צולם בין שתי המועמדויות לאוסקר של הגברת אדז'ני, על "סיפורה של אדל ה." ו"קאמי קלודל". היא שיחקה באינספור סרטים והפכה ליקירת האימה בזכות "פוזשן", גרסת "נוספרטו" של וורנר הרצוג, "הדייר" של פולנסקי, וקישור נוסף שלה למצעד הופעות האימה הוא שהיא כיכבה גם ברימייק הנוראי ל"בנות השטן", שהכניס את סימון סיניורה למקום ה-25. היא ממשיכה לשחק ולהופיע גם היום, והשנה אפילו הרוויחה את מועמדותה התשיעית לסזאר, בזכות "העולם הוא שלך".

9.
נטלי פורטמן בתפקיד נינה סאיירס – "ברבור שחור"
Black Swan, 2010, ארה"ב

עוד אישה צעירה ויפה שהולכת ומאבדת את שפיותה נמצאת גם במקום ה-9, זוהי לא אחרת מזוכת האוסקר נטלי פורטמן ב"ברבור שחור", הסרט הצעיר ביותר מכל אלו שמופיעים במשאל. בסרטו של דארן ארונופסקי, אחד מסרטי האימה הבודדים שגם זכו להיות מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר (פורטמן הייתה זכייתו היחידה). פורטמן היא נינה, בלרינה מוכשרת ששאיפתה לשלמות גורמת לה לאבד את אחיזתה במציאות, וכאשר היא מלוהקת לתפקיד כפול בגרסה ל"אגם הברבורים", האפילה משתלטת עליה.
התפקיד של נינה הביא לפורטמן את כל השבחים בעולם. היא לא רק זכתה באוסקר, אלא גם באפט"א, איגוד השחקנים, איגוד המבקרים, הספיריטס ועוד. אמנם נדמה שמאז יציאתו "ברבור שחור" מעט איבד ממניותיו, והיום התקררה החיבה הגדולה שהייתה אליו בעת יציאתו, אבל עדיין מדובר ביצירה מסוייטת ומרשימה, כזו שקרבה בין ז'אנר האימה לביקורת והפרסים.

פורטמן נולדה בישראל וגדלה בארה"ב. את הפריצה שלה עשתה כאשר הייתה רק בת 13 בדרמת הפעולה המשובחת "ליאון" ושם הוזנקה אחת הקריירות המרשימות של הדור שלנו. פורטמן נחטפה במהירות על ידי כמה מהבמאים המהוללים של הניינטיז, נכנסה לגיק-דום בזכות תפקידה כפאדמה בפריקוולים ל"מלחמת הכוכבים", ועשר שנים לאחר "ליאון" קיבלה את מועמדותה הראשונה לאוסקר עם "קרוב יותר". היא שילבה הפקות ענק ("ת'ור") לבין סרטים קטנים יותר, וב-2015 הפכה לבמאית עם הפקתה (הכושלת מסחרית, למרבה הצער) ל"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז. שנה לאחר מכן הרוויחה מועמדות שלישית לאוסקר בזכות "ג'קי".
פורטמן גם הספיקה לעצבן כל מיני טוקבקיסטים במדינת ישראל כשהתבטאה נגד השלטון המקומי וסירבה לבוא לקבל את פרס "בראשית" בירושלים. כך הפכה הגאווה הכי גדולה של מדינת ישראל בניכר, טרום גל גדות, למוקד של עצבים. אבל לא פה אצלנו במשאל המבקרים ובסריטה. אנחנו עדיין מעריצים אותה.

8.
סיסי ספייסק בתפקיד קארי ווייט – "קארי"
Carrie, 1976, ארה"ב

לא יפתיע אתכם לגלות שמספר עיבודים לסטיבן קינג יככבו בחלק הזה של המשאל, כי באמת שכמה מהם העניקו לשחקנים את הטובים שבתפקידיהם. כבר נתקלנו באחת, שלי דובאל של "הניצוץ", בחלקו הקודם של המשאל, ועכשיו אנחנו שוב בטריטוריה הקינגית, קופצים הישר להתחלה. שלא נאמר – לרעידת האדמה שהתחילה את הכל. "קארי" הוא הספר הראשון של קינג שיצא לאור, הוא גם העיבוד הקולנועי הראשון שעשו לו, והוא אחד מארבעה סרטים בלבד, מכל העשרות שנעשו, שהצליחו לסדר לשחקניו מועמדויות לאוסקר.
סיסי ספייסק בתפקיד קארי ווייט היא אחד הפרצופים המוכרים ביותר של העולם הקולנועי על פי קינג, והיא עשתה זאת בהיותה בת 24 בלבד עם התפקיד הנפלא, המצמרר וקורע הלב כמתבגרת הדחויה שמגלה שהיא בעלת כוחות טלקינטיים ומשתמשת בהם לשחרר נקמת אלוהים על עיירתה, באחד הסיקוונסים הגדולים ביותר בתולדות קולנוע האימה.

הופעתה של ספייסק ב"קארי" הפכה להיות אייקון של התבגרות בקולנוע, ולא רק זה של האימה, ובזכותה רבבות של צופים מצאו נקודת הזדהות עם הדמות האומללה שלה. היא בהחלט חלק משמעותי ממה שהפך את הסרט לא רק לקאלט, אלא גם ליצירה כואבת ומרגשת. מי שהביא את ספייסק לסרט, שביים במיומנות בלתי נלאית בריאן דה פלמה, הוא בעלה, מעצב הסטים האגדי ג'ון פיסק, ו"קארי" הפך להיות נקודת ההזנקה של הקריירה המרשימה שלה. אחרי המועמדות המפתיעה הזו לאוסקר, זכתה ספייסק על "בתו של כורה הפחם" והייתה מועמדת ארבע פעמים נוספות. לאחרונה היא חזרה לעולם של קינג בסדרת הטלוויזיה "קאסל רוק" בתפקיד רות דיוור, והוכיחה שעדיין יש לה את זה.
סיסי ספייסק הופיעה בשמונה דירוגים שונים של המבקרים, כאשר מי שמגלמת את אמה של קארי בסרט, פייפר לורי, גם היא זכתה לאי אילו מקומות במשאל, אבל לא פרצה קדימה אל 25 הגדולים.

7.
סיגורני וויבר בתפקיד ריפלי – "הנוסע השמיני"
Alien, 1979, אנגליה

קשה לחשוב על הרבה דמויות יותר איקוניות בתולדות האימה והמד"ב מאשר זו של סגן ריפלי, חברת צוות ספינת החלל המסחרית נוסטרומו, שמוצאת את עצמה במלחמת הישרדות מול מכונת לחימה בדמות חייזר עוצמתי וקטלני במיוחד, בסרטו של רידלי סקוט. קשה גם לחשוב על הרבה שחקניות שמזוהות יותר עם דמות ספציפית כמו סיגורני וויבר הנפלאה, שלקחה תפקיד שבמקור יועד לגבר. וויבר גילמה את ריפלי בכל ארבעת סרטי "הנוסע השמיני", בין 1979 ל-1998 (על הסרט השני אפילו הייתה מועמדת לאוסקר), ובין אם מדובר היה בפרק מוצלח יותר או פחות, תמיד היה אפשר לסמוך על וויבר שתהיה הדבר המצטיין בכל אחד מהסרטים, אפילו כשהיא צריכה לשחק מול בובה מכנית. השילוב יוצא הדופן-לתקופה בין נשיות ועוצמה, יחד עם הכישרון שלה, נתן השראה לעשות גיבורות אקשן בעתיד. היא ללא ספק משהו שאי אפשר לעשות מצעד הופעות גדולות בלעדיה.

וויבר האמריקאית הייתה בת 30 כאשר קיבלה את התפקיד של ריפלי, לאחר כמה הופעות קטנות בסרטים בודדים. מאותו הרגע היא הפכה לשחקנית מבוקשת ואחת המהוללות של שנות השמונים, ובין 1986 ל-1988 הייתה מועמדת שלוש פעמים לאוסקר. וויבר מצטיינת גם בדרמות ("גורילות בערפל"), קומדיות ("גלקסי קווסט"), מותחנים ("קופיקאט") וסרטי אפקטים ("אוואטר"). היא צברה לעצמה מעמד קאלט כל כך משמעותי, שלעיתים רק משפט אחד בקולה יכול להיות רגע שיא של סרט, כפי שלמדנו מ"מוצאים את דורי". לאחרונה ראינו אותה בסדרת הטלוויזיה של נטפליקס-מארוול "המגינים" ואנחנו רק מחכים שג'יימס קמרון ישחרר אותה משבי ההמשכונים ל"אוואטר" כדי שתיתן לנו עוד הופעה בלתי נשכחת כמו שרק היא יודעת.
וויבר הופיעה בדירוגיהם של לא פחות מ-11 משתתפים שונים, כאשר לירון סיני היא היחידה שהציבה אותה במקום הראשון.
ורק עוד פרט אינפורמציה מעניין אחרון – "הנוסע השמיני" הוא הסרט שמדורג הכי גבוה במשאל שאיננו מבוסס על ספר, אלא על תסריט מקורי, עליו חתומים דן או'באנון ורונלד שוסט.

6.
ג'ודי פוסטר בתפקיד קלריס סטרלינג – "שתיקת הכבשים"
The Silence of the Lambs, 1991, ארה"ב

ההופעה זוכת האוסקר השנייה של המצעד (אחרי נטלי פורטמן במקום ה-9) היא לא אחרת מאשר סוכנת ה-FBI המפורסמת ביותר של הקולנוע, קלאריס סטרלינג בגילומה המופלא של ג'ודי פוסטר, מיצירת המופת האולטימטיבית של ג'ונתן דמי, "שתיקת הכבשים" – אחד משלושה סרטים בהיסטוריה של האוסקר שזכה בכל חמשת הקטגוריות הראשיות.
קלאריס סטרלינג מתחילה את הסרט כמתלמדת בשורות סוכנות הביון האמריקאית, שנשלחת לדובב את הרוצח הסדרתי הגאון חניבעל לקטר על מנת למצוא קצה חוט לגבי זהותו של רוצח סדרתי חדש עם חוש מפותח לאופנה, המכונה באפלו ביל. אבל בתוך מעשיית המתח הזו, מסתתר סיפור מרתק יותר על אישה צעירה שהופכת מגולם לפרפר, ונאלצת לא רק להתמודד עם טראומות העבר שלה אלא גם להוכיח את עצמה בעולם של גברים שמשתמשים בה ומתמרנים אותה. ההופעה של פוסטר היא באמת אחת לספרים, בגלל מעטה הקשיחות שלה שמחפה על נפש כואבת כאשר היא מפלסת את דרכה בעולם שהוא כולו אימה ורוע אנושי מהסוג האפל ביותר. תוך כמה דקות בלבד מתחילת הסרט, פוסטר בוראת דמות שאי אפשר שלא לאהוב וזאת רק אחת מהסיבות למה היא הפכה לאייקון של נשיות בקולנוע והשפיעה על לא מעט תפקידים אחריה, מהלן האנט של "בחסות העלטה", דרך ג'יליאן אנדרסן של "תיקים באפילה" ועוד. היא הופיעה בתשעה דירוגים שונים של המשאל.

פוסטר כבר נחשבה לאחת השחקניות הגדולות כאשר לוהקה ל"שתיקת הכבשים" על אף שהייתה רק בת 29. היא התחילה את הקריירה שלה כבר בגיל שבע, ואת מועמדותה הראשונה לאוסקר הרוויח בגיל 14 על "נהג מונית". עוד לפני האוסקר על "שתיקת הכבשים" היא כבר ניצחה בזכות "הנאשמים", ומאז ועד היום מתחזקת קריירה משובחת לא רק כשחקנית אלא כבמאית ומפיקה, נחשבת לאחת הנשים הכי מעוררות השראה של הקולנוע המודרני.

5.
מיה פארו בתפקיד רוזמרי וודהאוס – "תינוקה של רוזמרי"
Rosemary’s Baby, 1968, ארה"ב

"זה לא חלום, זה באמת קורה" ו"העיניים שלו… מה עשיתם לעיניים שלו?!", הם שניים מהמשפטים המצמררים ביותר של הקולנוע, והם שניהם רשומים על שמה של השחקנית מיה פארו, בהופעתה הראשית בסרט האימה הגדול של רומן פולנסקי, "תינוקה של רוזמרי". פארו, למרבה הצער, מוכרת כיום בעיקר בזכות מערכת היחסים העצובה שלה עם הבמאי וודי אלן והסנסציה הרכילותית שהגיעה בעקבותיה, שכמעט ושוכחים איזו שחקנית מוצלחת היא הייתה בין אם ב"אליס", "שושנת קהיר הסגולה" ו"חנה ואחיותיה" (כולם של אלן) או כרוזמרי וודהאוס כאשר הייתה בת 23.
בסרט על פי ספרו של אירה לווין, רוזמרי היא אישה צעירה המתחילה להרגיש שלא בנוח בדירה החדשה אליה עברה עם בעלה השחקן, וכאשר היא מגלה שהיא נושאת ברחמה תינוק, הפראנויה מתגברת והיא בטוחה שגם אהובה וגם שאר דיירי הבניין רקמו תוכנית אפלה במיוחד שהיא במרכזה.

"תינוקה של רוזמרי" הוא סרט האימה הראשון שהפך את ההיריון למוקד הפחד האולטימטיבי, והופעתה של פארו (עם התספורת הקצרה האיקונית, בין ג'יין סיברג של "עד כלות הנשימה" לניקול קידמן ב"לידה"), גרמו לסרט להיות אחד החשובים בנראטיב הנשי-אימהי של הקולנוע. על כתפיה של פארו הועמס מטען לא פשוט לשחקנית, להעביר את החרדה ההולכת וגדלה מבלי לגלוש להיסטריה, ולשקוע בביצת הבלבול מבלי לצאת מטורפת, לגרום לקהל לחשוב ולנסות להבין מה קורה, ואצל מי האמת. ניסיון נוסף לעבד את הספר התרחש ב-2014 כמיני סדרה, ואת התפקיד של רוזמרי לקחה על עצמה זואי סלדנה. העובדה שאיש לא זוכר את זה, רק מעצימה את ההישג של פארו.
הייתה זו שחקנית אחרת מהסרט, רות גורדון, שעוטרה על הופעתה כאן באוסקר, אבל פארו צברה מועמדויות לבאפט"א ולגלובוס הזהב. פארו אמנם עדיין מתהלכת בנינו, אבל הופעתה האחרונה בקולנוע הייתה ב"סוס שחור" של טוד סולונדז (2011).
למקום החמישי הגיעה בזכות לא פחות מ-13 מדרגים שונים, והיא גם הראשונה במצעד שהוצבה במקום הראשון של שתי עשיריות: זו של אורון שמיר וזו של יונתן דורון.

4.
קאת'י בייטס בתפקיד אנני ווילקס – "מיזרי"
Misery, 1990, ארה"ב

מכל עשרות העיבודים לסטיבן קינג, סרטי האימה והדרמות, המהוללים והכושלים, רק אחד מהם ניכס לעצמו אוסקר יוקרתי. זה קרה ב-1990 בקטגורית השחקנית הראשית הטובה ביותר, ומי שעשתה זאת היא כמובן קאת'י בייטס המפוארת, בחסות הבמאי רוב ריינר והתסריטאי האגדי וויליאם גולדמן.
ההישג של בייטס בפרסי האקדמיה מרשים פי כמה וכמה גם כי מדובר בסרט ז'אנר, גם כי זו הייתה מועמדותו היחידה של הסרט, וגם כי בייטס מגלמת דמות פסיכוטית ומלחיצה באופן מבהיל, לא בדיוק מסוג ההופעות שחוטפות פרסים בתפקידים הראשיים (בקטגוריות המשנה זה סיפור אחר).
בייטס, אז בת 42, נכנסה לנעליה של אחת הגיבורות המוכרות ביותר בעולם הקינגי, אנני ווילקס, אחות רחמנייה לשעבר בעלת עבר אפל, שסועדת את הסופר הנערץ עליה בביתה המבודד לאחר שעבר תאונת דרכים. במהרה מתגלה כי ווילקס היא אישיות מעורערת לחלוטין ומיטת חוליו של הסופר המפורסם הופכת לסד עינויים פיזיים ומנטליים.

"מיזרי" הוא ללא צל של ספק אחד העיבודים הטובים ביותר של סטיבן קינג, ולא מעט מזה בזכות הופעתה של בייטס (קרדיט ענק חייב להגיע גם לשותפה למסך, ג'יימס קאן, בהופעה נהדרת ולא מוערכת כראוי). בייטס מעבירה למסך את שלבי הטירוף בדרכים שמעטים מאוד הצליחו לפניה, היא עוברת מקיצוניות אחת למשנה באופן פנומנלי, אמינה להפליא בכל דקה ודקה בסרט, ויוצקת לווילקס שכבות ומורכבויות רבות. האוסקר הזה היה מוצדק שבמוצדקים. לכן מאוד קל להאמין לדיווחים כי קינג כתב את דמותה של דולורס קלייבורן בספרו הנושא את שמה במיוחד לבייטס, בתקווה שתגלם אותה בעיבוד הקולנועי. ואכן כך קרה, בסרט שבעברית קיבל את השם "חשדות מן העבר".
בייטס הייתה מועמדת פעמיים נוספות לאוסקר לאחר מכן ("צבעי השלטון", "אודות שמידט") בקטגורית המשנה, ובשנים האחרונות זכתה לעדנה מחודשת בזכות ריאן מרפי וסדרת האנתולוגיה שלו "אימה אמריקאית", שהעניקה לבייטס כמה מתפקידיה הטובים ביותר ופרס אמי על הדרך.
כמו מיה פארו לפניה, גם בייטס הופיעה ב-13 דירוגים שונים, מתוכם שניים במקום הראשון – של יוני ביינרט ונעמה רק. עוד שחקן אחד מהסרט הוזכר במהלך הדירוגים, אבל למרבה ההפתעה לא היה זה ג'יימס קאן, אלא ריצ'רד פארנסוורת' המגלם את השריף החכם וטוב הלב שמנסה לעצור את ווילקס.
אה, והיא גם השחקנית שמדורגת הכי גבוה במצעד. בייטס סוגרת את הרצף הנשי הארוך של העשירייה הגדולה, ומעתה אנחנו בעולם של גברים מטורללים להפליא.

3.
אנתוני פרקינס בתפקיד נורמן בייטס – "פסיכו"
Psycho, 1960, ארה"ב

את שלושת הגדולים מזניק אנתוני פרקינס בסרטו של אלפרד היצ'קוק מ-1960, עליו אפשר להגיד שהוא אולי סרט האימה המוכר והמפורסם בכל הזמנים. או לפחות בחמישייה הפותחת. היצ'קוק הגדול עשה פלאים ביצירת המופת שלו, שעובדת נפלא גם היום, אבל אנחנו פה בשביל לדבר על ההופעה המדהימה של פרקינס, זה שאחר כך לקח על עצמו את מורשת "פסיכו" והוביל את הסרט לשלושה המשכים נוספים.
הכוח המרכזי בהופעתו של פרקינס היה השילוב בין תווי פניו הנעימים ומעוררי החיבה לבין הדמות האפילה והרדופה שהוא מגלם, זו של נורמן בייטס, מנהל מלון הדרכים הצעיר שחי בצילה של אמו המתעללת, בין אם היא בין החיים או לא. הטוויסט השני של הסרט, שכיום הוא כבר מוכר וידוע אבל עדיין אנסה לרקוד סביבו, עובד היטב בעיקר בגלל שעד הרגע האחרון אנחנו רוצים להאמין שבייטס איננו יותר מקורבן.

פרקינס היה רק בן 28 כאשר גילם לראשונה את בייטס, ומאחוריו לא מעט הופעות קולנועיות ואפילו מועמדות לאוסקר ארבע שנים לפני כן. הצלחתו בגילום הדמות הפך אותו למזוהה איתה באופן מוחלט, וניתן להאמין שזה גם מעט מנע ממנו להתקדם לתפקידים אחרים לאחר מכן, אם כי הוא כן עוטר בפרס השחקן של פסטיבל קאן שנה לאחר "פסיכו" בזכות "להתראות שוב" הצרפתי. הוא המשיך להופיע בסרטים עד מותו בטרם עת בשנת 1992.
14 דירוגים שונים של המשתתפים במשאל הציבו את פרקינס כחלק מהופעות האימה הגדולות בכל הזמנים, כאשר אוהד לנדסמן, אבנר שביט ויאיר רוה העניקו לו את המקום הראשון.

2.
ג'ק ניקולסון בתפקיד ג'ק טורנס – "הניצוץ"
The Shining, 1980, ארה"ב

מעטים השחקנים שמזוהים עם טירוף כמו ג'ק ניקולסון האמריקאי, שעשה קריירה מגילום דמויות של גברים בלתי צפויים. אבל על אף שלושת האוסקרים בהם זכה, הדמות הקיצונית והזכירה ביותר שלו בתרבות הפופולרית היא כפי הנראה זו של ג'ק טורנס, בעיבוד המהולל שעשה סטנלי קובריק ל"הניצוץ", על פי סטיבן קינג.
בסרט, אותו קינג דחה מכל וכל בעת יציאתו, מגלם ניקולסון סופר מתוסכל ומורה שאיבד את משרתו, היוצא עם אשתו ובנו היחיד לשמור על מלון האוברלוק הצפוני בעונת החורף. במהלך שהותם שם, כוחות אפלים שבמלון הרדוף משתלטים על נפשו של טורנס, והוא הופך להיות סכנה איומה לשני האנשים אותם הוא אוהב יותר מכל. כך הפך טורנס בגילום ניקולסון לאחד הייצוגים המוכרים ביותר לאבהות בקולנוע, או יותר נכון, לצד הרעוע והרצחני של אבהות.
האמת היא שעל אף הופעתו המבריקה, גם היום נשמעת ביקורת על ליהוקו של ניקולסון לסרט. זאת מכיוון שהשחקן, שהיה בן 43 בעת הצילומים וכבר אז נחשב לאחד השחקנים הגדולים בתקופתו, מביא תחושה של חוסר יציבות ואלימות כבר מהרגע הראשון, ולא הופך את עורו לרוצח קטלני כפי שהספר מציג. זאת אחת הסיבות מדוע קינג כל כך לא אהב את הסרט. זה אולי נכון, אבל באמת שניקולסון עושה פה דברים שלא הרבה שחקנים יכלו לעשות, ולא פלא שהופעתו נחשבת ממש לקאנונית כיום. ניקולסון כטורנס גם זכה לארבעה מקומות ראשונים במשאל, ברשימותיהם של זהר צלח, יונתן גל, מרלן וניג וגדי רימר. בסך הכל צבר 14 דירוגים שונים.

מכיוון שגם שותפתו למסך של ניקולסון בסרט, שלי דובאל המגלמת את אשתו, נכנסה למצעד (במקום ה-18), הפך "הניצוץ" לאחד משני הסרטים היחידים שהצליחו להכניס שני שחקנים שונים ל-25 ההופעות הגדולות בקולנוע האימה. ויכול להיות שזה גם היה רמז די עבה למי שחטף את המקום הראשון…

1.
אנתוני הופקינס בתפקיד חניבעל לקטר – "שתיקת הכבשים"
The Silence of the Lambs, 1991, ארה"ב

אין ספק שזה משעשע שההופעה הקצרה ביותר מבין 25 הגדולים היא גם זו שנמצאת במקום הראשון, אבל תרשו לי להמר שיש רק מעטי מעט מכם שמופתעים מהתוצאות, אם בכלל.
אנתוני הופקינס עשה היסטוריה בעזרת 16 דקות זמן מסך, זכה באוסקר לפרס השחקן הראשי, והתמקם לנצח כאייקון קולנועי. אין ספק שחלק משמעותי מכך היו התסריט המבריק שכתב טד טאלי (על פי הספר של תומאס האריס), הבימוי הגאוני של ג'ונתן דמי והקונטרה המשובחת שהעניקה לו ג'ודי פוסטר, אבל היכולת של הופקינס לקחת את המעט שניתן לו ולהיכנס לדברי הימים של הקולנוע היא לגמרי מרהיבה. מספיק להיזכר בכך שהוא לא הראשון שגילם את חניבעל לקטר. הקדים אותו שחקן גדול אחר, בריאן קוקס הסקוטי ב"מנהאנטר" משנת 1986.

הופקינס הבריטי, אז בן 54 ומזוהה בעיקר עם דרמות תקופתיות המבוססות על יצירות ספרותיות ותיאטרליות חשובות, לקח את התפקיד שנדחה על ידי שון קונרי וצלל פנימה אל תהומותיו האפלים של דוקטור חניבעל לקטר, פסיכיאטר מבריק שתחביביו הם קריאה, ציור, האזנה למוזיקה ואכילת אנשים. ב"שתיקת הכבשים" הוא משמש כיועץ לקלרינס סטרלינג, מתלמדת בשורות ה-FBI המנסה לאתר אינפורמציה על רוצח סדרתי שמשתולל בחוץ, אבל משתמש בהזדמנות שנקרתה בדרכו כדי להימלט מזרועות החוק.
ההופעה של הופקינס תפסה כל כך הרבה תשומת לב שהוא, כאמור, נחשב כאחת משתי ההופעות הראשיות של הסרט, והצליח לייצר כל כך הרבה משיכה וסקרנות לדמות שהיא המשיכה לחיות הרבה אחרי 1990. לסרט נעשו שני המשכים בהשתתפות הופקינס ("חניבעל" ו"דרקון אדום"), פריקוול על ימיו הראשונים של הפסיכופט האהוב ("חניבעל: מקור הרוע") וסדרת טלוויזיה מופתית וקצרת חיים הקרויה על שמו, שם גילם אותו מס מיקלסן.
בין עצירות הביניים שלו בעולם הלקטרי, הופקינס צבר לעצמו עוד שלוש מועמדויות לאוסקר תוך שש שנים ("שארית היום", "ניקסון", "אמיסטד"), ונע בין דרמות איכות ("הוכחה", "טיטוס", "היצ'קוק") ובין הפקות ענק רבות תקציב ("ת'ור", "משימה בלתי אפשרית 2" ו"רובוטריקים: האביר האחרון" רחמנא ליצלן). לאחרונה הרהיב בסדרת הטלוויזיה "ווסטוורלד" ועדיין בגיל 81 הוא ממשיך להופיע ולשחק.
הופקינס התברג ל-16 דירוגים שונים (יותר מכל אחד אחר), וצבר ארבעה מקומות ראשונים בחסות בנימין טוביאס, אלעד שלו, שי שגב וגל פלודה.

ואלו 25 ההופעות הגדולות ביותר בסרטי האימה, על פי 25 מבקרים ומבקרות ישראלים. לפני שנעבור לכמה פריטי טריוויה לרשימה, הנה עוד כמה הופעות שהופיעו ביותר מדירוג אחד, אבל במקומות נמוכים יחסית שלא אפשרו להם להיכנס לרשימה הסופית: היילי ג'ואל אוסמנט – "החוש השישי"; מי שגילמה את אמו של אוסמונט, טוני קולט – "תורשתי" (היא פיצלה קולות עם "החוש השישי"); ג'ון גודמן – "דרך קלוברפילד 10"; דאג ג'ונס – "המבוך של פאן"; לורה דרן – "אינלנד אמפייר"; לינה לנדרסון – "הכניסו את האדם הנכון"; צ'וי מין-סיק – "שבעה צעדים"; קווין ספייסי – "שבעה חטאים"; קורט ראסל – "הדבר"; ורוברט דה נירו – "פסגת הפחד".
בסך הכל 103 הופעות מ-88 סרטים שונים הצטברו להן יחדיו.
השחקן שהופיע הכי הרבה פעמים בזכות סרטים שונים היה רוברט אנגלנד (שלושה: "סיוט ברחוב אלם", "סיוט ברחוב אלם 2" ו"סיוט ברחוב אלם: הסיוט החדש"). היו כמה סרטים שהוזכרו בזכות שני תפקידים שונים, אבל רק אחד הוזכר בזכות שלושה תפקידים שונים. זהו "מלתעות" כמובן עם רוי שיידר (שנכנס בסופו של דבר), ריצ'רד דרייפוס ורוברט שו.

מבין 25 ההופעות הגדולות, 13 היו של נשים ו-12 של גברים. בעשירייה הראשונה המצב אפילו היה יותר מובהק – 7 נשים ו-3 גברים, אם כי שלושתם במקומות הראשונים.
ארבע מכל ההופעות זכו באוסקר (הופקינס, בייטס, פוסטר, פורטמן) ושלוש נוספות היו מועמדות (בלייר, דייויס, ספייסק).
ההופעה הצעירה ביותר היא של לינדה בלייר ב"מגרש השדים" (14) ובתואר ההופעה המבוגרת ביותר יש לנו שניים: דייויס של "מה קרה לבייבי ג'יין" והופקינס ב"שתיקת הכבשים". שניהם מבוגרים מבלייר בארבעים שנה.
הופעה הטרייה ביותר היא של נטלי פורטמן ("ברבור שחור", 2010) והוותיקה ביותר היא של מקס שרק ("נוספרטו", 1922).

רק הופעה אחת מכל ה-25 לא הייתה באנגלית, זו שפתחה את המצעד – סימון סיניורה מ"נשות השטן". אליה אפשר גם להוסיף את ההופעה היחידה בסרט אילם, זו של מקס שרק ב"נוספרטו".
"הניצוץ" ו"שתיקת הכבשים" הם כאמור שני הסרטים היחידים שהכניסו יותר מהופעה אחת למצעד. בסך הכל, מכל 23 הסרטים, היו מתוכם 18 אמריקאים (19, אם כוללים את "האחרים" שהוא הפקה משותפת לארה"ב וספרד), 2 מצרפת, אחד מגרמניה ואחד מאנגליה.
רק חמישה מתוך כל 23 הסרטים היו תסריטים מקוריים ("הנוסע השמיני", "ברבור שחור", "פוזשן", "מוות אכזרי 2" ו"האחרים") ולא מבוססים על ספר, הצגה, או סרט. וכאמור, מכל ההופעות במצעד, רק אחת, זו של כריסטיאן בייל ב"אמריקן פסיכו", בוימה על ידי אישה.

וכאן תמו חגיגות יום ההולדת השישי של אימת החודש. אתם מוזמנים להמשיך את הדיון, אם תבחרו, בדף הפייסבוק של סריטה או של חתולשחור. אני שוב רוצה להוקיר תודה לכל המשתתפים במשאל שמצאו את הזמן לחשוב, לדרג ולשלוח. לי זה היה כיף גדול.
בחודש הבא נחזור למתכונת רגילה, ועכשיו יש לי כנראה שלוש שנים לחשוב על המצעד הבא.

אתם מוזמנים לקרוא את כל פרקי אימת החודש, אם רק תלחצו על התגית פה למטה.