סרטים חדשים: ״פרא אציל״, ״אליטה: מלאך קרב״, ״האם אי פעם תסלחי לי?״, ״קולט״, ״מז"ל טוב 2״, ״מה גברים רוצים״

יום אהבה שמח! יש לנו שישה סרטים חדשים לכבוד ולנטיינז דיי שמגיע מחר, אלא שנדמה לי כי באופן די מרתק כמעט אף אחד מהם לא יהיה חומר קלאסי לדייט. בשירותי הצפייה הביתית מנסים לפצות עם קטגוריות ובכורות ייעודיות לסרטי VOD אבל אני לא בטוח איזה מן יום אהבה זה יהיה מול סרט כמו ״נקמה״ הקנדי (אצל yes), או אפילו ״כוכב נולד״ שמגיע לסלון (אצל כולם). גם בנטפליקס החליטו שהסרט היחידי שלהם לסופש יהיה קומדיה ניו-זילנדית על פרידות, בשם ״זה נגמר״ (The Breaker Upperers), ובו שתי חברות מקימות עסק שמאפשר להיפרד מבן/בת הזוג דרכן וללא אי נעימות לכאורה. מדלין סאמי וג׳קי ואן ביק ביימו-כתבו-מככבות והמפיק הוא טאיקה וואיטיטי, שכנראה מכיר את כל ניו זילנד. בקיצור, כנראה שתיאלצו למצוא אופציות אחרות לפגישה רומנטית שאינה סרט, או להנות מההיצע הקולנועי השבועי בלי קשר לחג הנוצרי שמגיע יחד איתו.

״פרא אציל״, הסרט הישראלי לשבוע זה, מגיע לאקרנים מעוטר בפרסי אופיר וזכיות מפסטיבל חיפה. הבמאי הוא מרקו כרמל (״אחותי היפה״, ״כמעט מפורסמת״) והתסריט מבוסס על ספרו של דודו בוסי באותו השם, עם חלוקת הקרדיט בין שני היוצרים. זוכה האופיר נוה צור מגלם את הדמות הראשית, צעיר משכונת התקווה שמחלק את ימיו בין אביו (אלון אבוטבול) ואמו (ליאת אקטע), האחד אמן מיוסר ושתיין והאחרת נרקומנית בשיקום החיה עם בן זוג שלא מסתדר כלל עם הגיבור. בין אכילה רגשית ובליסת ספרים, גיבורנו מתיידד עם פאנקיסטית (שירה האס) ומנסה להתקרב אל אביו ולהתרחק מבית אמו, אבל אז מתחילות הטרגדיות. לא קל להמליץ על סרט כל-כך קשה רגשית, ברמה שאני מסוגל להבין את מי שיתנשאו עליו ויתייגו אותו כטלנובלה, אבל החוויה שעברתי איתו הייתה מטלטלת ומגובה בעשייה קולנועית בוטחת ואותנטית. יצא שיש לנו שלושה טקסטים קצרים על הסרט: של עופר מפסטיבל קולנוע דרום שם הוקרן הסרט בבכורה, של אור מפסטיבל חיפה המוזכר לעיל, ושלי מיום הקולנוע הישראלי.

״אליטה: מלאך קרב״ (Alita: Battle Angel), הסרט ההוליוודי עתיר התקציב לשבוע זה, מגיע מבית היוצר של הבמאי רוברט רודריגז והמפיק-תסריטאי ג׳יימס קמרון. מדובר בסרט שהאחרון מנסה להפוך למציאות כבר שנים, עוד לפני שנתקע באיזור הלימבו שנקרא ״אוואטאר והמשכיו״, וכעת בשלה הטכנולוגיה להביא למסך את העיבוד למנגה של יוקיטו קישירו. על התסריט חתומים המוזכרים לעיל וכן לאיטה קאלוגרידיס שעבודתה האחרונה היא הסדרה ״פחמן משודרג״, כך ש״אליטה״ ודאי היה עבורה המשך טבעי. זאת משום שהסרט מתרחש בעולם עתידני והדמות מן הכותרת, בגילומה של רוזה סלזאר (״קופסת הציפורים״) בתוספת איפור דיגיטלי, היא סייבורגית מבולבלת. מדען (כריסטוף וולץ) שמוצא אותה בערימת גרוטאות משקם אותה אבל הזכרונות שלה מחוקים, והסרט הוא המסע שלה לגילוי העצמי והעבר. עם המון אפקטים ואקשן מדע-בדיוני, כמובן. עוד בקאסט: ג׳ניפר קונלי, מהרשלה עלי ואד סקריין בין היתר. סקירה תגיע במהלך הסופש, ברגע שיוסר האמברגו על ביקורות.

״האם אי פעם תסלחי לי?״ (?Can You Ever Forgive Me) מביא אותנו אל פינת ״מוטב מאוחר מאשר לעולם לא״. שלוש המועמדויות לאוסקר ודאי שיחקו תפקיד בהגעת סרטה של מריאל הלר (״יומנה של מתבגרת״), עליו כתבתי ב״מחכים לתרגום״ בתקווה שימצא את דרכו למסכים על אף שמדובר בדרמה-קומית זעירה ונישתית למדי. מליסה מקארתי, בתפקיד לא אופייני, מגלמת את הסופרת האמיתית לי ישראל, שהתמחתה בכתיבת צללים עבור ידוענים. מזגה הלא פשוט והיעדר ביקוש לעבודתה מובילים אותה לקושש מזומן איפה שרק אפשר, והיא נתקלת ברעיון מבריק: זיוף מכתבים אישיים וצהבהבים של מפורסמי עבר למרבה במחיר. מי שמסייע לה הוא הנפש היחידה מלבד החתול שלה שמסוגל לסבול את נוכחותה וחתיכת נוכל חלקלק בעצמו, אותו מגלם ריצ׳ארד אי גרנט. שני השחקנים מועמדים לאוסקר וכך גם התסריט אותו כתבו ניקול הולופסנר וג׳ף וויטי, תמונות מתוך הסרט מעטרות את הפוסט.

״קולט״ (Colette) גם הוא סרט ביוגרפי, אבל לא של השחקנית טוני קולט, אלא של סופרת נוספת – גבריאל קולט הצרפתייה. עם זאת מדובר בהפקה דוברת אנגלית, ובה קירה נייטלי מגלמת את הכותבת המהפכנית בת המאה ה-20 ודומיניק ווסט את בעלה הראשון, סופר פריזאי הלוקח אותה תחת חסותו והלכה למעשה מכריח אותה לכתוב ספרים שהוא יהיה חתום עליהם. ההצלחה של ״קלודין״ אודות נערה כפרית מוביל למלחמה פנימית בין בני הזוג אך גם להזדהות בקרב נשים ונערות ולשחרור אינטלקטואלי ואף מיני של הסופרת עצמה. הבמאי הוא ווש ווסטמורלנד, חצי מהצמד של סרטים רבים (למשל ״עדיין אליס״) שחתום הפעם לבדו לאחר מותו של שותפו ליצירה ולחיים ריצ׳רד גלאצר. השניים חתומים על התסריט במשותף עם רבקה לנקייביץ׳ (״אידה״, ״שאהבה נפשי״) ואני יכול רק לקוות שהוא מכיל חילופי דברים בסגנון ״אתה קולט? לא, אני קולט!״. סליחה על זה.

״מז"ל טוב 2״ (Happy Death Day 2U) מגיע כשנה וחצי אחרי הצלחת הסרט הראשון, מה שקצת מפחיד אותי. אם כי זה בסדר להיבהל משום שמדובר בסרט אימה על פי הנוסחה של ״לקום אתמול בבוקר״ (או הסדרה ״בובה רוסית״ שעלתה לאחרונה לנטפליקס), אלא שבמקרה זה גיבורת הסרט (ג׳סיקה רותה) מתעוררת בכל פעם בחדר המעוֹנות לאחר שרוצח במסיכת תינוק שם קץ לחייה. בסרט הקודם זה קרה ביום הולדתה, ומכאן הכותרת, והוטל עליה לגלות את זהות הרוצח כדי לצאת מלולאת הזמן הנצחית. בסרט ההמשך נראה שהכל חוזר על עצמו, תרתי משמע, אלא שהפעם דמויות נוספות מודעות להיותן תקועות בלופ תמידי והופכות לקורבנות שצריכים להשיב מלחמה יחד עם הגיבורה. הבמאי הוא שוב כריסטופר לנדון, למקרה שלא הייתה כאן מספיק חזרתיות, שגם חתום לבדו על התסריט. חובב או חובבת האימה של סריטה יבדקו את העניין בקרוב.

״מה גברים רוצים״ (What Men Want) קשור גם הוא לסרט מן העבר, אלא שהפעם מדובר בעבר רחוק יותר – הקומדיה מראשית האלף ״מה נשים רוצות״, מאת ננסי מאיירס ובכיכובם של מל גיבסון, הלן האנט ומריסה טומיי. הסרט החדש הוא כנראה סרט קצר משום שהפעם כל שעל הגיבורה לגלות הוא מה גברים רוצים, והרי כולנו יודעים את התשובה – לחסל את הפטריארכיה. טארג׳י פי הנסון מככבת כסוכנת שחקני ספורט עם גישה אינטנסיבית שמאיימת על עמיתיה הגברים, ומרסקת לה את האגו כאשר צעיר לבנבן חסר מושג זוכה בקידום על חשבונה. מסיבת רווקות שיוצאת משליטה, כולל מדיום מופרעת בגילומה של אריקה באדו, מובילה אותה להתעורר עם היכולת להאזין למחשבות של כל גבר שנמצא סביבה. היא מחליטה לנצל את העניין לטובתה ולהיות עוד יותר הישגית, אם הבנתי נכון. מהצד הגברי של הקאסט אפשר למנות את טרייסי מורגן, אלדיס הודג', ג'וש ברנר וקלן לוץ, ולהוסיף את הבמאי אדם שנקמן (״היירספריי״) וערימת תסריטאים. נשמע כמו הסרט הכי ולנטיינז דיי מהרשימה, לא?