פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – פרק 16: "משמרת בית הקברות" (1990)

האייטיז מאחורינו, והשנה הראשונה של העשור שרדף אותם ממש וכמעט הסתיימה כשהגיעו לבתי הקולנוע, פחות או יותר בזה אחר זה, שני סרטים חדשים מבית היוצר של סטיבן קינג – ה-16 וה-17 במספר. הראשון צץ לקראת סוף אוקטובר, ממש עם חג ההאלווין, והשני בנובמבר. מכיוון שאנחנו פה בפרויקט כל סרטי סטיבן קינג אוהבים מאוד כרונולוגיה, נתחיל עם זה שיצא ראשון, "משמרת בית הקברות" (Graveyard Shift).

כמו עם הסרט הקודם, "בית קברות לחיות", גם הפעם מדובר בהפקה שלא התהדרה בשמות גדולים או מפורסמים במיוחד. את התסריט כתב ג'ון אספוסיטו שזהו אחד משני תסריטי הקולנוע הבודדים לשמו (הוא חתום כמפיק שותף גם על "מצאת החמה עד צאת הנשמה" של רודריגז. אל תסתכלו עלי ככה, לא אני נתתי את השם העברי), והבימוי ניתן לידיו של ראלף ס. סינגלטון, שהגיע לפרויקט לאחר הצלחת תוכנית הטלוויזיה המשטרתית שלו "קגני ולייסי" שגם העניקה לו את פרס האמי. "משמרת בית הקברות" היה לסרט הקולנוע הראשון והיחיד שביים.
הקאסט גם הוא אלמוני להוציא אחד, בראד דוריף, ש-15 שנים לפני כן הועמד לאוסקר על "קן הקוקייה" ומאז הפך לאייקון אימה בזכות תרומתו ל"משחק ילדים" כצ'אקי בכבודו ובעצמו. אבל זה תפקיד מצומצם למדי, וגם לא כזה שהצלחתי לפענח את נחיצותו העלילתית. הוא בכל זאת נחשב לדבר הכי טוב בסרט, אם כי מבחינתי יש משהו אחד שמתעלה עליו, ואת זאת אחשוף בהמשך.
השחקנים הראשיים הם דיויד אנדרוס, סטיבן מאכט וקלי וולף. אל תרגישו רע אם אתם לא מזהים את השמות.

מבוסס על סיפור קצר של קינג שפורסם לא פחות מ-20 שנה בדיוק לפני כן, "משמרת בית הקברות" מתרחש גם הוא במדינת מיין הצפונית, המאכלסת את רוב סרטיו וספריו של קינג, אבל מתרחשת כמעט כולה במפעל טקסטיל מצ'וקמק למדי, הסובל ממכת עכברושים.
אני צריך לעצור רגע ולהבהיר משהו בשלב הזה. כל מי שהמכרסם הזה בא לו לא טוב, חייב, ואני סופר רציני, להתרחק כמה שיותר מ"משמרת בית הקברות". בכל חיי לא ראיתי כל כך הרבה עכברושים בסרט אחד, ומכיוון שאנחנו לפני מהפכת האפקטים הממוחשבים, תהיו בטוחים שההפקה דלת התקציב הזו השתמשה בכאלה אמיתיים. הם מופיעים בהמוניהם ובתצורתם המחוספסת ביותר. אני באופן אישי ממש מחבב את היצורונים האלה, לא נגעל ולא מפחד מהם, אבל אני יכול להזדהות עם הפוביה, כי אם, לצורך העניין, במקום עכברושים היו אלו עכבישים, לא הייתי עובר את הסצנה הראשונה. ודווקא ממקום של אוהב חיות, היה לי לא פשוט לצפות במה שקורה להם שם, ואני די בטוח שהמשתתפים הפרוותיים לא נהנו במיוחד מההפקה הזו. קחו בחשבון וראו הוזהרתם.

אז מה שקורה הוא שבמפעל המלוכלך הזה, פועלים מתחילים להיעלם ואיש לא יודע כיצד מדוע. אנחנו קיבלנו כבר רמז ממש בהתחלה שיש משהו מפלצתי שכנראה איננו מוכר מדי למדע שגורם למותם של העובדים, אבל אנחנו לא לגמרי מבינים מה. אל העיירה מגיע ג'ון הול, גבר זר, שתקן, מסוקס ומסתורי (דיויד אנדרוס), המחפש עבודה, ונשכר די במהירות למפעל כי כאמור, יש כרגע קצת מצוקת עובדים. שם הוא נחשף למנהל המפעל, שהוא דוחה ממש כמו המוסד שהוא מנהל (סטיבן מאכט), ולאחת העובדות שם עימה הוא פוצח ברומן (קלי וולף). בקטע מאוד מוזר, כל שלוש הדמויות האלה מרגישות בדיוק כמו המקבילות שלהן מ"בהילוך רצחני". אלו ממש ארכיטיפים, והסרט לא באמת יוצא מגדרו כדי לשדרג אותם.
יחד עם שני עובדים, גם הם לא בדיוק אצולה אוסטרית נגיד את זה ככה, ג'ון וחברתו החדשה מתבקשים לנקות את המרתף, ושם מגלים שיש מנהרות ופתחים מוזרים ממש מתחת למפעל, ובציווי הבוס נאלצים לרדת למטה לחקור. שם הם מגלים לא רק את כל העכברושים בעולם, גם את התפלצת הסיוטית שלקחה כל כך הרבה חיים, ומנסים להימלט על נפשם.

על פני פחות משעה וחצי, "משמרת בית הקברות" הוא סרט די דל בעלילה, ברמה שנדמה שאפילו הסיפור הקצר של קינג עמוס ביותר עניין ותוכן מאשר העיבוד הקולנועי. המון שינויים נעשו במעבר בין הספר לסרט, אני מאמין שבעיקר בגלל תקציב, כי מה שקינג כתב מצריך המון המון אפקטים. הגרסה של אספוסיטו הסירה לא מעט אלמנטים, וגם שינתה את הסוף.
אם לתאר את הסרט במילה אחת, לא הייתי מהסס בבחירתה – "מגעיל". הסרט הזה נורא נורא מגעיל, לרמה שאי אפשר שלא להעריך את הדבקות במטרה של היוצרים, ששמו לעצמם, אם לא הייתי ברור מספיק, להגעיל את הצופים שלהם. הם הלכו על זה בכל הכוח. כל פריים מרגיש טחוב, מטונף ומזוהם (הצלם הוא פיטר סטיין, האיש שצילם גם את "בית קברות לחיות"). זה סרט שמצריך מקלחת אחריו. זה ניכר בעיצוב הסטים וגם בדמויות. לא רק שמעבר לשחקן הראשי כל שאר הצוות מאוד לא אטרקטיבי, כולם גם מתנהגים כמו בהמות איומות. האמת שזה הזכיר לי את אחד הסרטים האחרונים של אלכס דה לה איגלסיה, "הבאר", ודווקא בקטע משונה בהשוואה בין שניהם אני מעדיף את זה הניינטיזי.

המקום שבו זה הופך ליתרון, וזה באמת הדבר היחיד שאני יכול למצוא לו מילה טובה בדבר הזה, הוא עיצוב המפלצת. באמת שמדובר באחד היצורים הכי מרשימים, מגניבים ומחליאים שראיתי. נראה כאילו 80 אחוז מתקציב ההפקה הושקע רק בה, וזה עובד יופי. מה גם שהסרט עושה בדיוק מה שסרטי יצורים צריכים לעשות כדי להיות אפקטיביים, ומסתיר את גודל הזוועה ממש עד הרגע שאי אפשר יותר. במהלך כל הסרט אנחנו מקבלים רק הבזקים ופיסות קטנטנות מהתפלץ, מה שהופך אותו למאיים עוד יותר, אבל בשונה מרוב סרטי הז'אנר – כאשר הוא נחשף בגדולתו זה לא מאכזב.

אם אתם שואלים אותי, זאת עדיין לא סיבה מספיק טובה לצפות באירוע הזה, אלא אם כן אתם באמת חייבים לראות כל סרט קינגי באשר הוא, או שיש לכם חיבה קיצונית (ומדאיגה) לסרטי מפלצות (creature features). הוא גם בהחלט לא קיבל מקום משמעותי בקאנון הקינגי, אם כי כן ישנם כאלו שיחשיבו אותו כקאלט.

הפרק הבא יעסוק בסרט שיצא חודש אחרי "משמרת בית הקברות", שייחשב כאחד מסרטי המתח הטובים ביותר אי פעם ויעשה משהו שאף עיבוד לקינג לא הצליח לעשות לפניו או אחריו – לחטוף לעצמו אוסקר.

המצעד המתעדכן של כל סרטי סטיבן קינג:
1. "הניצוץ" (1980)
2. "קארי" (1976)
3. "אני והחבר'ה" (1986)
4. "בית קברות לחיות" (1989)
5. "סילבר בולט" (1985)
6. "בהילוך רצחני" (1986)
7. "קוז'ו" (1983)
8. "איזור הדמדומים / האיזור המת" (1983)
9. "הנרדף" (1987)
10. "כריסטין" (1983)
11. "קריפשואו 2" (1987)
12. "יורקת האש" (1984)
13. "ילדי התירס" (1984)
14. "משמרת בית הקברות" (1990)
15. "קריפשואו" (1982)
16. "עין החתול" (1985)