• סרטים חדשים: ״האדם הראשון״ של דמיאן שאזל
  • כוכב נולד
  • פסטיבל ניו יורק 2018: דיווח שני ואחרון
  • ״בערה״, ניתוח לסרטו של לי צ׳אנג דונג
  • Won't You Be My Neighbor?
  • ״ארץ ההרגלים היציבים״, סקירת נטפליקס
  • זמנים קשוחים באל רויאל
  • דיווח ראשון מפסטיבל ניו יורק 2018
  • פרס האוסקר לסרט בשפה זרה: הרשימה הרשמית
  • הכהנים הגדולים: פרק 10 - ״אכזריות בלתי נסבלת״
  • ״בחשכת הליל״, סקירת נטפליקס
  • ונום
  • ״הג׳נטלמן והאקדח״, סקירה
  • כוכב נולד
  • ״חיפוש״, סקירה
  • אימת החודש - ספטמבר 2018
  • המלצות סינמטקים: מהדורת אוקטובר 2018

פרויקט כל סרטי סטיבן קינג – פרק 11: "בהילוך רצחני" (1986)

6 באוגוסט 2018 מאת אור סיגולי

אפשר לחלק, באופן די גס, את כל סרטי סטיבן קינג לארבע קטגוריות. הראשונה היא הסרטים שמשתייכים לקונצזוס הטוב, שכולם אוהבים ("הניצוץ", "חומות של תקווה", "אני והחבר'ה", "מיזרי"); השנייה היא הסרטים שמפצלים את דעת הקהל או שנחשבים לנפילות כואבות ("קוז'ו", "ילדי התירס", "המגדל האפל"); השלישית היא הסרטים שאף אחד לא זוכר ("ווילה", "מילקמן", "לרכוב על קליע"); והרביעית היא "בהילוך רצחני", שממש עובד בפני עצמו בהתחשב בבוז המוחלט שיש אליו.
"בהילוך רצחני" (Maximum Overdrive), הראשון מבין שני סרטי קינג שיצא בשנת 1986, הוא גם ככה יוצא דופן מכיוון שהוא הסרט היחיד שהסופר המפורסם ביים אי פעם.

קינג, בשיא תהילתו כסופר ואחרי מספר עיבודים קולנועיים שהפכו אותו כנראה לכותב העכשווי המפורסם ביותר בעולם נכון לאותו הרגע, היה עמוק בתוך מערבולת די קיצונית של אלכוהול וסמים שכנראה גרמו לו לחשוב שהוא גם יכול לביים. הפופולריות שלו בטח גם גרמה למפיק דינו דה לורנטיס להאמין שמגיע לו גם לעשות סרט משלו, וכך נולד לעולם "בהילוך רצחני", עליו קינג מתנצל על עצם היום הזה. על פי היחס שאני מכיר לסרט הזה, קשה להאמין שסלחו לו.

"בהילוך רצחני", המבוסס בערך על סיפור קצר של קינג בשם "משאיות" שראה אור ב-1973, הוא בעצם פי 1,000 "כריסטין". במקום מכונית אחת שעושה צרות, הפעם יש לנו צי שלם של משאיות שמתכנן לחסל את האנושות. אבל אלו לא רק משאיות, אלא כל מכשיר באשר הוא (לא לגמרי הבנתי את החוקיות, אם להודות על האמת. סביר להניח שגם קינג לא) וזה כולל מכסחות דשא, סכינים חשמליים, מכונות מזל ומכונות שתייה בין היתר.
המבנה של הסרט גם הוא משהו שקינג התעסק בו לא מעט לפני ואחרי, והוא בכלל מבוסס על מתכונת סרטי הזומבים שג'ורג' רומרו פחות או יותר פיתח בעצמו החל מסוף שנות השישים. בגדול, בזמן שהעולם מותקף על ידי כוח על טבעי ולא מוכר, קבוצת זרים מוצאת את עצמה כלואה במקום אחד ומנסה לשרוד את התופת, בזמן שהדינמיקה הפנימית מתחילה לפורר את היסודות.
אצל קינג נראה את זה גם ב"הערפל" ו"דספריישן", אבל בדברי ימי הקולנוע יש אינספור דוגמאות טובות יותר או פחות לתבנית הזו, כמו "פלאנט טרור" המושלם, "Feast", "שחר המתים", "דרך קלוברפילד 10" ו"ים כחול עמוק".

זאת הייתה הצפייה הראשונה שלי בסרט המושמץ, וכמובן שכבר הכנתי את עצמי לרע מכל. ואכן, הדקות הראשונות לא בישרו טובות וכבר בשלב הזה הבטיחו משהו שיכול ליפול לשני כיוונים – האחד הוא סרט מביך וקטסטרופלי, והשני הוא משהו אובר-דה-טופ מופרך ומטומטם שמצטבר לכדי חוויית צפייה מהנה במיוחד.
התמונה הראשונה של "בהילוך רצחני" היא של החלל החיצון, לא פחות ולא יותר, ואז מופיע כדור הארץ שלנו בזמן שעננה ירוקה שנעשתה על ידי גרועי אנשי האפקטים המיוחדים מקיפה אותו. על המסך עולה כתובית ההסבר המפורטת ביותר שלא לצורך שאני אי פעם ראיתי. וכך כתוב בה: "ב-19 ביוני, 1987, ב-9:47 בבוקר שעון החוף המזרחי, כדור הארץ נכנס אל תוך שובל מנוטרל ויוצא דופן של ריהא-מ, כוכב שביט עצמאי. על פי חישובים אסטרונומיים, כדור הארץ יישאר בשובל כוכב השביט למשך 8 הימים, 5 השעות, 29 הדקות, ו-23 השניות הבאות".
על אף שרמת האנגלית שלי טובה מאוד, נאלצתי להקפיא את התמונה כדי לקרוא הכל שוב להבין באמת שאני לא צריך להבין שום דבר מבוננזת האינפורמציה הלא רלוונטית הזו, שיש בה יותר מספרים מדוחות כספיים של אמזון. מה גם שלא היה לי ברור למה צריך מסגרת זמן כל כך ספציפית, כזו שתבהיר לנו שלא משנה מה קורה לגיבורים, הם פשוט צריכים להחזיק מעמד 8 ימים. לא בדיוק מסגרת הזמן המלחיצה ביותר בתולדות הקולנוע.
לאחר הכתובית הזו, אנחנו פוגשים את לא פחות מאשר סטיבן קינג בכבודו ובעצמו, כאיש מן השורה אשר הולך לתומו להוציא כסף מהכספומט. לאחר הכנסת הקוד שלו, על מסך הכספומט מתחילים לרוץ המשפט "you’re an asshole". כלומר, לא רק שכל המכשירים עומדים לצאת מכלל שליטה ולאיים על הקיום האנושי, אלא שהם גם עם פה מלוכלך! אין ספק שרק בעלי הקיבה החזקה ביותר ישרדו את העומד לבוא.

אבל האמת היא שהסצנה הבאה היא זו שבאמת תעיד על מהות הסרט, ותכניס אותי לזון אחר ממה שחשבתי. מדובר בסצנה המתרחשת על גשר נפתח מעל נהר, שבזמן שהמכוניות נוסעות עליו ללא מפריע, הוא מחליט על דעת עצמו להתנתק ולהתרומם. התוצאה היא סצנת אסונות מוזרה ומוגזמת להפליא, ובה אנשים נופלים, מתדרדרים, נמחצים, צורחים ונפטרים בשלל דרכים משונות. ברגע הזה היה לי ברור שאני ו"בהילוך רצחני" עומדים להסתדר.
ואכן, הסרט השנוא הזה שביים סטיבן קינג, הוא ללא ספק אחת ההנאות הגדולות שלי לאחרונה מול המסך. שיהיה ברור כבר בשלב הזה שמדובר בסרט איום ונורא, אבל כזה שמספק כיף צרוף של כשעה וחצי. אני יכול להבטיח לכם שזאת לא תהיה הצפייה האחרונה שלי בו. אם אי פעם אצליח למצוא מישהו שישתכנע לראות אותו איתי, זאת אומרת.

בהמשך חלקו הראשון של הסרט אנחנו נראה איך בני האדם מאבדים שליטה על המכונות שהם בעצמם המציאו, ונכיר את הגיבורים המרכזיים שלנו. והאמת היא שעל אף שלא משנה כמה משתדלים, אי אפשר למצוא שום היגיון או סיבה למה שמתרחש על המסך, או אולי דווקא בגלל זה, אני פשוט לא הפסקתי לצחוק ולהזדעזע. סיקוונס אחד בלתי נשכח מתרחש על מגרש בייסבול של נבחרת ילדים, שהמאמן שלהם עושה את הטעות ללכת לקנות לעצמו שתייה באחת מהמכונות, ומגלה שפחית שמוטחת החוצה בכוח זה דבר די קטלני. משם מגרש הספורט הופך להיות שדה קטל, בו ילדים אמריקאים תמימים ימצאו את מותם הרע, חלקם בעקבות פחיות, ואחד שגורלו לא שפר עליו במיוחד ימחץ באיטיות מתחת מכבש (כל מגרש בייסבול צריך מכבש) כאילו היה דום של "מי הפליל את רוג'ר רביט?".
זירת ההתרחשות העיקרית של הסרט היא תחנת דלק על הכביש המהיר, שם ימצאו את עצמם מספר אנשים שהצליחו להימלט מאימת המכונות והמכוניות שמצד אחד באמת מעוניינות לקטול כל שבדרכן, אך מצד שני, ואת זאת נגלה בהמשך, למעשה תלויות בבני האדם בדבר אחר קריטי.

גיבור הסרט הוא ביל רובינסון (אמיליו אסטבז, שאביו מרטין שין, הוא בוגר קינג מדופלם שהשתתף ב"האיזור המת" ו"יורקת האש"), שהוא אם הבנתי נכון גם סטודנט מבריק וגם פושע מורשע וגם עובד בתחנת הדלק. את הספייס חולקים אתו מנהל תחנת הדלק הדוחה והמרושע (פאט הינגל, שלדור שלי מוכר בעיקר בזכות הופעתו כמפקח גורדון בסרטי "באטמן" הראשונים), ברט העצמאית והיפה שבורחת מעברה (לורה הרינג, שממש לאחרונה גם הפכה לתסריטאית), זוג שנישא לאחרונה (ג'ון שורט וירדלי סמית', הלא היא ליסה מ"משפחת סימפסון"), איש מכירות מגעיל (כריסטופר מורני), ילד כחול עיניים וזהוב שיער (הולטר גרהאם, אז בן 13) שאביו נהרג על ידי אחת המשאיות לא אחרי שצינור הדלק עשה בו שפטים ועיוור אותו, נהג של משאית בצורת גרין גובלין (פרנקי פייסון, בורל של "הסמויה") ועוד מספר עובדים ועוברי אורח. כך קינג בונה לנו גלריית דמויות די איומות, שאנחנו אמורים לרצות שישרדו, אבל בעצם מתפללים בסתר למוות של רובן.
כל זה מוצף בפסקול של הלהקה האהובה של קינג, AC/DC, שתרמה משיריה לליווי המוזיקלי.

באמת שאין אפילו דבר אחד ב"בהילוך רצחני" שלא הוגבר עד ל-11. המשחק, הדיאלוגים ("WE MADE YOU!!!"), המוזיקה, המיתות, המשאיות, הדרמה האנושית והאיפיונים של הדמויות. אבל אני, באמת שבכל היקר לי, לא מבין איך אפשר לשנוא את זה. אז נכון שכאמור אין שום הסבר למה יש מכונות שיש להן חיים משל עצמן ולמה חלק דוממות, נכון שמשום מה סיפרו לנו שתוך 8 ימים זה נגמר למרות שכותרות הסיום מעידות על משהו אחר, זה נכון שבעצם קינג גילה באמצע התסריט שאין לו מה לעשות עם הדמויות אז הוא הכניס איזו חצי עלילת הצלה חסרת רלוונטיות לחלוטין שנגמרת באותה מהירות שהתחילה, זה נכון שכל דבר טוב שקרה בסרט הזה הוא לחלוטין בטעות, אבל לא משנה כמה חיצים ישלחו ויפגעו בו, אני לא זז מעמדתי.

מסיבות שאני לא בטוח אם איש יצליח להסביר, הסיפור "משאיות" עובד שוב לקולנוע בשנת 1997, וזכה לגורל עגום אפילו יותר. הוא כמובן יופיע בהמשך הפרויקט, אם אצליח לשים ידי על איזשהו עותק שלו. משימה שנראית די מורכבת בשלב הזה.
בכל מקרה, אין לכם מה לדאוג לקינג. שנה אחרי הכישלון המוחלט של "בהילוך רצחני" ייצא סרט נוסף המבוסס על ספרו, אבל הוא יהפוך להיות קלאסיקה מודרנית ולאחד הסרטים האהובים ביותר אי פעם. זה כבר לפרק הבא.

המצעד המתעדכן של כל סרטי סטיבן קינג:
1. "הניצוץ" (1980)
2. "קארי" (1976)
3. "סילבר בולט" (1985)
4. "בהילוך רצחני" (1986)
5. "קוז'ו" (1983)
6. "איזור הדמדומים / האיזור המת" (1983)
7. "כריסטין" (1983)
8. "יורקת האש" (184)
9. "ילדי התירס" (1984)
10. "קריפשואו" (1982)
11. "עין החתול" (1985)