פרסי אופיר 2018: הזוכים, הזוכות והטקס

״האופה מברלין״, סרטו של אופיר ראול גרייצר בהפקת איתי תמיר, הוא הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר ה-29 שהתקיים הערב במשכן לאמנויות הבמה באשדוד. הסרט גרף שבעה פרסים במהלך הטקס, כולל בימוי, תסריט, עריכה ופרס השחקנית הראשית שהוענק לשרה אדלר. ״פרא אציל״ שלט בקטגוריות המשחק עם זכיות לנוה צור (שחקן ראשי) ושירה האס (שחקנית משנה), בעוד דב גליקמן ייצג את ״שרוכים״ עם זכייה בפרס שחקן המשנה. ״הנשף״ לקח הביתה שלושה פרסים מתוך תריסר אליהם היה מועמד, ״עץ תאנה״ ו״כאן ועכשיו״ התכבדו בפרס אחד כל אחד. הרשימה המלאה ורשמים מתעדכנים מהטקס אפשר למצוא בהמשך, החל מהאופן בו התחיל הערב עוד לפני הטקס, דרך סיכום הסיקור שלנו וכלה באופן ובסדר בו חולקו הפרסים. תובנות בזק וכמה סטטיסטיקות תוצרת אור סיגולי, ימשיכו להתווסף בשעות הקרובות.

הערב מגיעה לסיומה עונת פרסי אופיר הכי מצופה, ארוכה ובסופו של יום גם הכי מבאסת שידענו בתולדות סריטה. לא בגלל הסרטים חלילה וגם לא באשמת אף אחד ספציפי, אבל נדמה לי שהורגש גם כאן אצלנו שאת האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, או לפחות את חלק מחבריה, לא נוכל להבין לעולם עד הסוף. זה כמובן לא סוף העולם אבל נדמה לי שזה בהחלט סוף של פרק מסויים בסריטה. כפי שאפשר יהיה לראות בהמשך, הסיקור שלנו היה שונה מאוד מהרגיל ואולי אף יצטמצם עוד יותר בשנה הבאה, אז יחגגו באקדמיה 30 שנות אופיר. זה מבאס כי פרסי אופיר חשובים לנו ואהובים עלינו, מסיבות שגם הקוראים והקוראות ולעיתים גם אנחנו לא יכולים להבין או להסביר – למרות שניסינו לא פעם. עוד דוגמה לכך שהשנה הכל אחרת עבורנו היא שלראשונה מאז שסריטה קיים, לא יהיה לנו נציג באולם. אז סליחה מראש אם יחולקו פרסים בזמן הפרסומות וניתקע עם הדיווח ממש כמו שאר הצופים והצופות בבית.

למרות הכל, הערב נניח את המשקעים הרגשיים בצידי התודעה, נתרכז במי שנמצא במקום במי שלא, ובעיקר נצטרף אל מה שטקס פרסי אופיר אמור להיות ועדיין מוגדר ככזה – חגיגה של הקולנוע הישראלי והילולת הסרטים המועמדים והזוכים כאחד. כתמיד, די שבטוח יהיו סיבות לחגוג אז הצטרפו אל הדיווח המתעדכן כאן וכן אל השידור הישיר של רשת, אפיק 13, החל מהשעה 20:45. לא מכירים או מכירות את רוב הסרטים? זו בעיה חוזרת שהייתה אמורה להיפתר השנה, אבל גם בשביל זה אנחנו כאן עם סיכום העונה כחומר קריאה עד בוא הטקס.

פרסי אופיר יצאו לדרך מוקדם השנה, כאשר בפברואר נתבשרנו על השינוי בתקנון – שלא היה מה שקיווינו לו. בסוף חודש מרץ כבר הייתה רשימת מתמודדים ראשונית, ממנה פרשו לבסוף כמה סרטים, שלמעשה מוכיחים את כל מה שהיה ונותר בעייתי במירוץ בין יצירות שאיש לא ראה. שני הפוסטים האישיים היחידים של אור ועופר הגיעו בתחילת ובסוף הסיבוב הראשון – אור סיפר מדוע ויתר השנה על חברות באקדמיה (ועל סיקור העונה) בעוד עופר, בהיותו היחיד שצפה בכל הסרטים, עשה סדר רגע לפני ההצבעות. באמצע יוני פורסמה רשימת המועמדים הסופיים המרכיבים את החמישיות, אבל מאז ועד אמצע אוגוסט לא כתבנו עוד דבר על האופיר, מלבד הפוסט הנוסף שלי לקראת השלב המכריע. כנראה שזה הכי מוכנים שאי פעם נהיה לקראת הטקס ה-29 של פרסי אופיר המתקיים פעם נוספת במשכן לאמנויות הבמה באשדוד.

הטקס נפתח עם קליפ מחווה ל-70 שנות קולנוע ישראלי, והמנחה החוזר אילן פלד, עם ובלי דראג. לאחר דברי ברכה של נשיא המדינה רובי ריבלין, ניגשים מיד אל הפרס הראשון. הפוליטיקה מתגנבת מיד בדמות הכרזת המועמדים, לפחות טקסטואלית, בעברית ובערבית. רשת מאמינה כי לשלב פרסומות על חצי מסך בזמן הכרזת הזכייה הוא רעיון מוצלח.

צילום: דניאל מילר, ״עץ תאנה״
מועמדות ראשונה ואופיר ראשון לצלם הצעיר! מילר צילם סרטים נוספים השנה והפרס מוענק לו בצדק על עבודתו המרהיבה ביותר.

הבמאית מייסלון חמוד מגישה את הפרס הבא בערבית ועברית יחד, והפוליטיקה היא כבר רשמית הנושא המשני הרשמי של הטקס.

עריכה: מיכל אופנהיים, ״האופה מברלין״
זכייה ראשונה לפייבוריט, המשחזרת את הזכייה של אופנהיים מפסטיבל ירושלים 2017.

מוזיקה: אקים גולאייב, אלכסנדר רומננקו, ולאד דובינסקי, דידי ארז, ״כאן ועכשיו״
סרטו של רומן שומונוב עם פרס שמייצג אותו היטב, כאשר השחקנים-מוזיקאים מתכבדים בזכייה.

בשידורי רשת לא מסתפקים בשילוב פרסומות ברגעי ההכרזה, אלא גם מחלקים פרסים בזמן הפסקת הפרסומות. על זה הבא בתור למדתי רק בדיעבד ודרך הפייסבוק של האקדמיה, שהיה המקום להתעדכן בו בהיעדר מודיע באולם.

עיצוב פסקול: אבי מזרחי, ״האופה מברלין״
שני פרסים לסרט המוביל, שמתמקם בניחותא בפסגה מיד בסמוך לראשית הטקס.

ליהוק: הילה יובל, ״הנשף״
סרטם של שרון מימון וטל גרניט עולה על הלוח בזכות אנסמבל המשלב הופעות בכורה ושחקנים ותיקים.

יושב ראש האקדמיה, המפיק מוש דנון, בנאום אנטי-פוליטי ואנטי-פוליטיקאים, מזכיר שהיצירה היא של היוצרים ובשביל הקהל. הוא אף מתייחס לניסיון לגריפת כותרות ומציג לעומתו את העשייה של האקדמיה השנה, בהקרנות ברחבי הארץ. החיבה של סריטה לדנון כיו״ר האקדמיה ידועה, בין היתר בזכות הנושאים האלה, אבל אם יורשה לי – קצת יותר כותרות היו מסייעות, לפחות לי, לדעת על כל פועלה של האקדמיה. עכשיו בזכות הטקס השלמתי פערים.

שחקנית משנה: שירה האס, ״פרא אציל״
אני יודע שלא ערכנו הימורים ותחזיות אבל בעיניי זו הפתעה, בעיקר כי האס מועמדות גם לפרס השחקנית הראשית. בשיחות פנימיות תוך כדי הטקס עופר לא הסכים איתי והזכיר לי שהאס היא שחקנית אהובה שמועמדת שוב ושוב, וזו הייתה הזדמנות טובה להעניק לה את הפרס. כך או אחרת, סרטו של מרקו כרמל, החולש על כל קטגוריות המשחק, מבטיח לעצמו לא לצאת בידיים ריקות.

שירה האס מתרגשת לקבל את פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה ב״פרא אציל״

החלק בטקס המוקדש לזכרם של אלה שהלכו לעולמם נפתח בהספד של השחקנית אסי לוי למפיק לאון אדרי. על רקע שירה של הזמרת דיקלה ״אין עוד אהבה כזאת״ הקליפ המזכיר את הנפטרים מצמרר מכמה סיבות, בעיקר אלה שהלכו מאיתנו ממש בשבועות האחרונים. יהי זכרם ברוך.

איפור: זיו קטנוב, ״הנשף״
מימון וגרניט מצמצמים פערים, ומזכירים לי להעיר שהרבה מהזוכים בינתיים לא נוכחים באולם ומכריחים אחרים לעלות במקומם ולגמגם כמה מילים.

שחקן משנה: דב גליקמן, ״שרוכים״
הנה הגיע לטקס גם סרטו של ינקול גולדווסר, והאקדמיה ממשיכה להשתמש בקטגוריה הזו לחלוקת פרסים לוותיקים שטרם זכו לכבוד, כפי שהיה אשתקד. להגיד שהתפקיד של גליקמן הוא משני זה לא לגמרי מדוייק, אבל ההחלטה השתלמה להפקה, לפחות בקטגוריה זו.

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר: ״קילומטר 147״, בימוי: בעז פרנקל
באמת שכל סרט שהיה זוכה פה היה ראוי, אבל יכול להיות שעזרה העובדה שהסרט הזה הופץ בקולנוע (יחד עם ״בדרך חזרה״ שהיה מועמד). פרנקל מוסיף פרסים לארונו, שנבנה לכבוד סרטו הקודם ״212״, ופסטיבל סרטים בערבה יכולים להתגאות בהפקת הסרט.

הסרט התיעודי הטוב ביותר עד 60 דקות: ״הארץ מעבר להרים״, הפקה: שולה שפיגל, דנה עדן, בימוי: מיכאל אללו, ניר ברעם.
מיכאל אללו שב אל פרסי אופיר לאותה קטגוריה בה היה מועמד אשתקד ״הקרב האחרון של פפה״ – והפעם זוכה, יחד עם ניר ברעם וההפקה כמובן.

עיצוב אמנותי: יעל ביבלניק, ״האופה מברלין״
פרס שלישי לסרטו של ראול גרייצר, שתופס את ההובלה. גם הפרס הזה חולק בזמן הפרסומות, ואני מניח שפספסתי את אחיו, עיצוב התלבושות.

עיצוב תלבושות: לאורה שיים, ״הנשף״
כזה דבר אני לא זוכר – היעדר מוחלט של הפרס הזה לא רק מהשידור, אלא גם באזכור אחריו. הייתי צריך ללקט אינפורמציה ממקור חיצוני, מקווה שהזוכה הוותיקה התבאסה פחות ממני. גם ״הנשף״ מתייצב על שלושה פרסים.

דב גליקמן מקבל את הפרס מאוולין הגואל, שותפתו למסך בסרט ״שרוכים״

הסרט התיעודי הטוב ביותר: ״ארץ זרה״, הפקה: אהוד בלייברג, יואב זאבי, בימוי: שלומי אלדר
סרט פוליטי נוסף שזוכה הערב, פוליטי גם בגלל הנושא וגם בזכות התמיכה של תאגיד השידור, כך הסתבר בנאום בזכייה שנמשך למרות מוזיקת ״נא לרדת מהבמה״ שהתגברה. אלדר חוזר אל פרס אופיר וחוזר לזכות אחרי שכבר עשה זאת עם ״חיים יקרים״, עוקף בדרך קולנוענים ותיקים כמו יאיר לב ורן טל, ושתי קולנועניות צעירות וזוכות פרסים, מורן איפרגן ורנא אבו-פריחה.

למי שהייתה חסרה עוד שפה בטקס, שלומי סרנגה מזמר ביוונית על רקע קליפ מלא חגיגות מוזיקליות מסרטים ישראליים.

שחקנית ראשית: שרה אדלר, ״האופה מברלין״
יש עדיין מי שלא מהמרים על סוויפ לסרטו של גרייצר? כרגע זה נראה כמו ההימור הנכון. הקטגוריה הבאה היא הזדמנות של השאר לצמצם.

שחקן ראשי: נוה צור, ״פרא אציל״
מי שחשב שייסגר כאן דאבל ״שרוכים״ עם נבו קמחי בתפקיד שהוא מגנט לפרסים, קיבל דאבל ״פרא אציל״. זכייה ראויה ומרגשת לשחקן הצעיר.

תסריט: אופיר ראול גרייצר, ״האופה מברלין״
האיש שעלה לבמה הכי הרבה פעמים הערב, בשם אנשי הצוות שלו שזכו ולא הגיעו, סוף סוף זוכה לנאום ולהודות על סרטו כמו שצריך.

פרס הבימוי ע״ש משה מזרחי: אופיר ראול גרייצר, ״האופה מברלין״
נדמה שכבר ברור לאן זה הולך, לא? אלא אם מתכננים לנו כאן שידור חוזר של 2014. כמו כן, מחווה מרגשת לבמאי המנוח שהפרס ייקרא על שמו מעתה. אם כי השנה היה מתאים גם לקרוא לטקס כולו ״פרסי אופיר ראול גרייצר״. עכשיו חסר רק הדובדבן שבעוגת הקצפת.

הסרט העלילתי הטוב ביותר: ״האופה מברלין״, הפקה: איתי תמיר, תיאס שוורברוק, אופיר ראול גרייצר

עוד כמה מחשבות ותובנות בזק לסיום, לאחר שיחת סריטה פנימית בסיום הטקס:

/// מעבר לכך שהשנה ייצג את ישראל באוסקר האמריקאי סרט שחברי וחברות האקדמיה מעבר לים שמעו עליו, מה שכמובן הופך את הסיכוי מאפסי לקיים, נעשה כאן סוג של צדק מערכתי בעיניי. המפיק איתי תמיר לא מרבה וגם לא ממהר לרשום את סרטיו לתחרות האופיר, ואף התייחס לכך בנאומו כשהזכיר שיש הקוראים לו ״אויב האקדמיה״. אבל תמיר צודק, והלוואי שילכו אחריו כל המפיקים והמפיקות – קודם סבב פסטיבלים, הפצה בקולנוע בישראל והיכרות עם הקהל, ואם אפשר גם הפצה אמריקאית. רק אחר-כך פרסי אופיר, שאמורים להיות התחנה הישראלית האחרונה עבור סרטים, לא הראשונה.

/// ״האופה״ מצטרף אל סרטים כמו ״וואלס עם באשיר״, ״הערת שוליים״ וגם ״גט״ שבחרו להיות מופצים לפני הטקס, ובכל זאת יצאו ממנו עם הפרס הגדול. אור מציין שזה סוויפ מרשים במונחי פרסי אופיר של אחרי חוק הקולנוע, ויחד התקשנו לחשוב על סרט להט״בי אחר שזכה, אז נעניק לו גם התואר הזה. חיבתי לסרט כבר ידועה אבל אני שמח כפליים על כך שזכה הסרט היחידי שהקהל מכיר. אולי השינוי המיוחל, שכה ציפינו לו השנה, יגיע בדרך עקיפה דרך היוצרים, שיבחרו לרשום את סרטיהם לאקדמיה רק אחרי שסיימו את המסלול של הפצה ופסטיבלים.

/// זו הפעם השנייה מאז 2013 שכל המועמדים לפרס הסרט יוצאים עם פרס כלשהו. לעומת זאת, יש לנו הרבה כאלה שיצאו בידיים ריקות: ״אין בתולות בקריות״, ״עירום״, ״הד״, ״פרה אדומה״, ״ליידי טיטי״ ו״מונטנה״. אליהם יש להוסיף סרטים בעלי מועמדות אחת בלבד: ״אנתרקס״, ״הסוסיתא של הרצל״, ״התשיעית של אסי״, ״ילדי הסתיו״, ״קריאה לחלומות״, וכמובן כל סרטי הקטגוריות הייעודיות, מהתיעודיים לקצרים. זה הצד הפחות נחמד של שנות סוויפ, כאשר 18 סרטים המועמדים בשלל הקטגוריות הצטמצמו בשליש והפכו לשישה זוכים.

/// כאמור, לראשונה אנחנו לא יכולים לדווח כיצד נראה הטקס מתוך האולם, אבל על מסך הטלוויזיה זה לא היה מזהיר. אין לי שום בעיה עם פאשלות בשידור חי וגם אין לי שום כוונה להכפיש את הנהלת האקדמיה שאני יודע שעובדת מאוד קשה (אפילו מדי) על הטקס הזה. אבל מהתאורה והצבעים האדומים-צהובים אפשר להתרשם מהתמונות לעיל, לא גוון מחמיא ובטח שלא נעים לעין, ואין לי איך להסביר את אי הכללת פרס עיצוב התלבושות בשום שלב בטקס (אלא אם פספסתי למרות שהעיניים היו דבוקות למסך). אין לי גם קובלנות לזוכי הפרסים או אלה שקיבלו את הגביע בשמם של הזוכים, על מיני גמגומים וניסוחים שלא מתאימים לטלוויזיה – ככה זה כשההתרגשות מדברת. אבל מה עם המגישים? גם הם התרגשו?

/// ושלא לדבר על המנחה הנוכח-נפקד. למה צריך מנחה לטקס אם הוא מופיע רק בתור הולוגרמה וקטעי קישור בהם הוא מסתלבט על המועמדים? אבל הכי משונה – המחוות לנציגי ישראל שהגיעו עד האוסקר, מ״סאלח שבתי״ ועד ימינו. במקום תקציר פלד פשוט קישקש כל מיני גיבובי שטויות ונונסנס על רקע מונטאז׳ים שאולי אמורים להיות מצחיקים, אבל גם לא מוסיפים כבוד וגם גרמו לי לאחל איחולי החלמה מהירה למי שאחראי להם. עבורי זה התחבר לכל הכתוב לעיל והתחושה הייתה שלא לוקחים את הטקס ברצינות, גם אם אני יודע שזה לא נכון. אבל מה יחשבו הצופים והצופות? איך רוצים שהם עצמם יתנו כבוד ויפנו זמן לטקס שהם גם לא מכירים את הסרטים בו וגם נראה כפי שנראה? אולי גם פה הקיצונים צודקים, והטקס צריך להיות עניין פנימי של האקדמיה, במקום מופע ראווה בטלוויזיה באורך שעתיים.

/// תשובה מעניינת לשאלת טריוויה עתידית: נכון לעכשיו אבי קושניר הוא היחיד מהצוות המקורי של ״זהו זה״ שלא זכה באופיר.

מניין הפרסים:
האופה מברלין – 7 (סרט, בימוי, תסריט, שחקנית, עריכה, סאונד, עיצוב אמנותי)
הנשף – 3 (ליהוק, איפור, תלבושות)
פרא אציל – 2 (שחקן ראשי, שחקנית משנה)
שרוכים – 1 (שחקן משנה)
עץ תאנה – 1 (צילום)
כאן ועכשיו – 1 (מוזיקה)
ארץ זרה – 1 (סרט תיעודי)
קילומטר 147 – 1 (סרט עלילתי קצר)
הארץ שמעבר להרים – 1 (תיעודי עד 60 דקות)