• פרסי אופיר 2019: של מי האופיר הזה בכלל
  • מתכוננים אל ״מלך האריות״ בגרסת 2019
  • פרסי אופיר 2019: החמישיות של סריטה
  • ״דמוקרטיה על סף תהום״, סקירה
  • ״הצלילה״, סקירה וניתוח
  • סרטים חדשים: ״שוטר על הדרך״
  • כמה תלונות שאי אפשר יותר לשמוע על נטפליקס
  • ״המתים אינם מתים״, ניתוח קצר והצעה לפרשנות
  • ספיידרמן: רחוק מהבית
  • סרטי 2019 - סיכום המחצית
  • המלצות סינמטקים: מהדורת יולי 2019
  • ״המוסד״, סקירה
  • ״לייט נייט״, סקירה
  • ״אישה עובדת״, סקירה
  • אימת החודש - יוני 2019

סרטים חדשים: ״עשיר בהפתעה״, ״דוג-מן״, ״בובה של רצח״, ״הפרפר״, ״משודרג״, ״סלנדרמן״

22 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר

בדרך כלל בבואי לסדר את סרטי השבוע, יש לי איזה היגיון פנימי שאני לא תמיד יכול להסביר. אם יש סרט ישראלי, הוא יקבל את הכבוד להיות ראשון, אבל חוץ מזה אני פחות או יותר נאמן למדדים לא תמיד אוניברסליים של גודל וחשיבות הסרט בנוף. כך הפקות הוליוודיות נוצצות או סרטים אירופאיים איכותיים מקבלים את הבכורה. השבוע יש לנו שישה סרטים חדשים שאני לא לגמרי בטוח שסידרתי נכון, לכאורה כיוון שבשלב הנוכחי של הקיץ נדמה שכל התותחים הכבדים כבר נשלפו ומה שצץ על המסכים די שווה בגודלו. אולי בשל כך היה לי קשה להחליט מהו הסרט הגדול או המשמעותי של הסופש ומי הם הלווינים שלו, או באיזה סדר לדאוג למי שבאים אחרי הצמרת. אבל גם יכול להיות שכמעט ומעדתי לאותו בור בו מצויים השבוע האנליסטים שהופתעו מגודל הצלחת הסרט שבכל זאת בחרתי בו להיות ראשון. לפני כן אדווח ש״סיפור אחר״, סרטו של אבי נשר שהוזכר בשבוע שעבר בקשר לפסטיבל טורונטו, נבחר לסרט הפתיחה של פסטיבל חיפה המתקרב אף הוא. כך שגם בחיפה, כמו בירושלים, יחלו את החגיגות עם סרט ישראלי וזה תמיד נחמד. עוד בהקשרי חיפה-טורונטו – ״עץ תאנה״ של עלמוורק דוידיאן יוצג גם הוא בפסטיבל הקנדי, בנוסף לרשימה שכבר הוזכרה, אך בניגוד ליתר הסרטים הוא גם רלוונטי לפרסי אופיר ואף לאוסקר. כמה חבל שאני לא טס לטורונטו גם השנה.

״עשיר בהפתעה״ (Crazy Rich Asians), אם להתעלם מהשם העברי שמוציא לו את כל הייחוד (על גבול הגזענות), הוא המדובר מבין הסרטים האמריקאיים לשבוע זה. זאת משום שהוא מגיע אל המסכים בארץ כשבוע לאחר בכורתו שהניבה הצלחה נאה בקופות, אחרי שבועות רבים יותר של יח״צ סביב זהותו האתנית – זו הפעם הראשונה ברבע המאה הנוכחית שאולפן הוליוודי מהמר על קאסט אסיאתי-אמריקאי בלבד (הקודם הוא ״חוג שמחת המזל״). זה כמובן רק הגיוני בהתחשב בעיבוד לרב המכר של קווין קוואן, עליו חתומים הבמאי ג׳ון צ׳ו (״סטפ-אפ 2״) והתסריטאים אדל לים ופיטר שיארלי (״האשליה 2״, מאת אותו במאי). הקאסט הוא אכן אולסטאר אסיאתי וכולל את קונסטנס וו (״שמע את קולי״) בתפקיד הראשי כצעירה שנולדה וגדלה באמריקה ומתכוננת לפגוש לראשונה את המשפחה של בן זוגה (הנרי גולדינג) בסינגפור. מה שהוא הסתיר ממנה במהלך שנה של קשר הוא עד כמה עשירה באופן מגוחך המשפחה שלו, את היותו הרווק המבוקש במולדתו ואת אמא שלו (מישל יאו). עוד מככבים: ג׳מה צ׳אן, אקוואפינה, קן ג׳יאונג ובאמת כמעט כל מי שתרצו מארצות המוצא הרלוונטיות.

״דוג-מן״ (Dogman), זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון, הוא סרטו החדש של מתאו גארונה (״גומורה״, ״ריאליטי״). הסרט ערך את בכורתו הישראלית בפסטיבל ירושלים מוקדם יותר החודש, אז גם כתב עליו עופר. גיבור הסרט ואיש הכלבים שעל שמו הוא נקרא מגולם בידי מרצ׳לו פונטה, החולק שם עם הדמות הראשית, והוא אכן נודע באיזורו בטיפול בהולכים על ארבע ובעדינות הנפש שמאפיינת אותו. בריון מקומי (אדוארדו פסקה) עם חיבה לאגרוף ונטייה לפשיעה, מתחיל להציק לגיבורנו במסווה של קשר ״חברי״ שהולך ונעשה סדיסטי, עד כי גם לגיבור המופנם אין ברירה אלא להגיב. הסרט מבוסס על מקרה אמיתי שהסעיר את איטליה בתקופה של אחרי מלחמת העולם.

״בובה של רצח״ (The Happytime Murders), הסרט המצופה ביותר מבחינת אור לקיץ הנוכחי, היה נשמע כמו הזיה עוד לפני שהגיע הטריילר, שהבהיר סופית כמה זה עומד להיות מופרע. הסרט משתמש בהנחת היסוד של החבובות, אך מבלי לקרוא בשם המותג, לפיה בני אדם ובובות חיים יחדיו ויש אפילו תוכנית לילדים בכיכובן. אבל כאן לוקח הסרט חירות אמנותית משום שלא רק שחלק מן הבובות חיות ברחוב או עוסקות בפשע, אלא שמקצתן מתחילות להירצח באופן שיטתי. על הקייס עובד צוות שהוא שילוב בין שוטרת (מליסה מקארתי) ובובה שהוא שוטר בעברו ובלש פרטי בהווה. מי שביים את הסרט, שהסתבך עם מותג ״החבובות״ עוד בשלב מסע הפרסום (כולל הטאגליין ״רק רחוב, בלי סומסום״), הוא לא אחר מאשר בריאן הנסון, בנו של ממציא החבובות ג׳ים הנסון ובמאי של כמה מסרטי קרמיט וחבריו בזכות עצמו. טוד ברגר (״הרי זה אסון״) כתב את התסריט יחד עם די אוסטין רוברטסון, ועל המסך אפשר יהיה למצוא גם אליזבת׳ בנקס, מיה רודולף, ג׳ואל מקהייל ולסלי דייויד בייקר.
אור כתב את הסקירה.

״הפרפר״ (Papillon) הוא רימייק לסרט מ-1973 בבימויו של פרנקלין שאפנר (״כוכב הקופים״, ״פאטון״) ובכיכובם של סטיב מקווין ודסטין הופמן. או עיבוד נוסף לספרו האוטוביוגרפי של הנרי שרייר הצרפתי, איך שתרצו. צ׳ארלי האנם מגלם את בן דמותו של שרייר, ואני חייב להתעכב רגע על האופן בו נהוג בישראל לכתוב את שם השחקן הזה. אז זמני בהחלט ״הונאם״ בזכותו בעבר, אבל שמו האנם. ״הא״ כמו ״הא! איזה קטע, האות U עושה צליל של אה אם יש אחריה שני עיצורים״ ואז ״נם״, כמו איך שאמריקאים מכנים את המלחמה שלהם בוויאטנם. אז האנם/שרייר נזרק לכלא על לא עוול בכפו, שם הוא זוכה לכינוי ״פפיון״ בזכות קעקוע שיש לו על החזה. כי הסאבטקסט של פרפר כסמל למאבק לחופש כנראה משני בכלא של גינאה הצרפתית בשנות ה-30 וה-40 בהן מתרחשת העלילה. הפרפר רוקם ברית עם אסיר תמהוני (רמי מאליק) שכולם מנסים לסחוט בזכות הונו הרב, ובתמורה להגנה מצד פפיון מבטיח לו העשיר מימון כל עוד יצליח להבריח אותם החוצה. הבמאי הוא הדני מייקל נואר (״Northwest״) ואת התסריט כתב אהרון גוזיקאוסקי (״אסירים״). מה זה? שוב האות U והפעם היא עושה צליל של אוּ כי יש אחריה עיצור בודד? מדהים.

״משודרג״ (Upgrade) אולי יישמע מוכר לקוראי וקוראות הבלוג, שכן הוא היה זכה לסקירה מצידי לגמרי במקרה. החל מהשבוע הסקירות האלה שלי לסרטים שתפסתי בארה״ב יקוטלגו תחת ״מחכים לתרגום״, והנה אחד מהם שהמשאלה שלי לחלוק אותו עם צופי ישראל התגשמה מוקדם מן הצפוי. לוגאן מרשל-גרין, שאני שב ומזכיר שאינו טום הארדי, מגלם את התפקיד הראשי – מכונאי רכב המעדיף את האנלוגי, בעולם מתקדם יותר משלנו מבחינה טכנולוגית. אבל כאשר תאונת רכב אוטונומי מותירה אותו משותק מהצוואר ומטה וגוזלת ממנו גם את אשתו האהובה – אפשר לומר שחלה התגמשות בחוט השדרה שלו. זה מותיר מקום להשתלת שבב כל-יכול בעורפו, שמסוגל להזיז את גופו, לקשקש איתו בשיחה פנימית בתוך הראש, וגם לשכנע אותו לצאת לחקור את אותו לילה משנה גורלות ולנקום באחראים לכאביו. לי ווינל (״המסור״, סרטי ״הרוע שבפנים״) כתב וביים, ועל המסך תמצאו גם את: מלני ולחו, אבבי קריידן, הריסון גילברטסון ובנדיקט הארדי. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

״סלנדרמן״ (Slender Man) יסגור את סקשן הסרטים במדור להפעם, ספק כי הוא סרט אימה וספק משום שהוא נראה לי כבעל הפרופיל הכי נמוך השבוע. חבורת נערים ונערות בעיירה קטנה במסצ׳וסטס מתחרפנת בגלל היעלמותה של אחת מהן, ודרך חקירה אינטרנטית מגיעה אל קונספירציית סלנדרמן. מסתבר שזוהי ישות על-טבעית שלכאורה חיה ביער וניזונה מצעירים וצעירות, אבל בהיותה המפתח האפשרי להבנת המסתורין סביב הנערה הנעדרת, החבורה מחליטה לזמן אותו – וכצפוי, סובלת מהתוצאות ומתחרפנת עוד יותר. הבמאי הוא סילבן ווייט (״המפסידנים״), ועל התסריט חתום דייויד בירק (״היא״ של ורהובן) על-פי דמות ממשחק מחשב שיצר ויקטור סרג׳, אם הבנתי נכון.

וגם:

שבת מכשפות – תתקיים בסינמטק תל אביב ב-25.8 ותכלול מספר סרטים וכן פאנל בנושא שבדיוק נסקר על ידי לירון – מיתוס המכשפה וייצוגו בקולנוע. עופר הזכיר את האירוע בהמלצות הסינמטקים שלו לחודש זה, אז אני רק מציף ואולי קצת מוסיף. הסרטים מוקרנים מהקל אל הכבד, אם אפשר לקרוא ל״הטירה הנעה״ של מיאזאקי פתיחה קלילה. אחריו אפשר יהיה להנות על המסך הגדול משר, מישל פייפר, סוזן סרנדון וג'ק ניקולסון ב״המכשפות מאיסטוויק״ של ג'ורג' מילר, סרט שוודאי אפשר לקרוא אחרת ב-2018. במוצאי השבת יוקרן סרט ישראלי בנושא, ״בבגה״ של גן דה לנגה, ואחריו פאנל בהשתתפות הבמאית, ליאור אלפנט, שהרה בלאו, ובהנחיית שרון קנטור. לסיום יוצג לראשונה בישראל סרט בשם ״האקסן״ (Haxan) שיהווה אטרקציה מסוג אחר – מדובר בסרט דני מ-1922 המתיימר לתעד ולהביא אל המסך את המכשפות של ימי הביניים. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים נסו את אתר הסינמטק (התמונה בהמשך היא מתוך ״בבגה״).

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.