• סרטים חדשים: ״אימה במצולות״ וגם
  • ״הורדוס איילנד״, סקירה
  • ״ג׳ולייט, הגרסה העירומה״, סקירה
  • אימה במצולות
  • פרסי אופיר 2018: חזרה מהפגרה אל שלב ההכרעה
  • לקראת פסטיבל ונציה 2018: 50 סרטים מסקרנים
  • ״תוכנית בריחה 2: הגיהנום״, סקירה בשידור חי
  • ״נקודת שוויון 2״, סקירה
  • ״קיר״, סקירה מפסטיבל אנימיקס 2018
  • ״המרגל שזרק אותי״, סקירה
  • פרויקט כל סרטי סטיבן קינג - פרק 11
  • פסטיבל ירושלים 2018: דיווח רביעי כולל זוכים
  • המלצות סינמטקים - מהדורת אוגוסט 2018
  • אימת החודש - יולי 2018
  • ״נקמה״, סקירה מיוחדת לכבוד הגעה לצפייה ביתית
  • ״הבלתי רשמיים״, סקירה
  • משימה בלתי אפשרית: התרסקות
  • מכשפות בקולנוע: מבט על ייצוג נשי בתרבות הפופולרית

סרטים חדשים: ״שחור על לבן״, ״אי הכלבים״, ״נקודת שוויון 2״, ״המסע המופלא של הפקיר״, ״קשר משפחתי״, ״טקסי בהילוך 5״, ״אבא אווזה״, ״נורם בעיר הגדולה 2״

8 באוגוסט 2018 מאת אורון שמיר

עוד סוף שבוע שמביא עימו שמונה סרטים חדשים לפנינו, מה שלכאורה מבטיח סקירות לרוב, אבל העניין הוא שכמעט חצי כבר כיסינו מבעוד מועד. נראה איך נטפל בעניין, מבטיחים לא להשאיר אתכם ואתכן בלי דעותינו על סרטים, עכשיו כשפסטיבל ירושלים הסתיים. בחלק השני של המדור אנסה למלא את החלל הזה בדיוק עם פסטיבל קולנוע נוסף המתקיים בימים אלו וגם מבט אל המידע הראשון שמטפטף אלינו מכיוון פסטיבל חיפה.

״שחור על לבן״ (BlacKkKlansman), הג׳וינט החדש של ספייק לי, מגיע אל בתי הקולנוע עם הייפ שלא זכור לגבי סרט של הבמאי מאז הניינטיז. או לפחות מאז ״האיש שבפנים״ ב-2006, אם להיות יותר הוגן. הסרט זיכה את יוצרו בגרנד פרי בפסטיבל קאן, שם גם ראיתי וכתבתי עליו לא ממש בקצרה, ואחרי טרום הבכורה בפסטיבל ירושלים נראה שהוא מוכן ומזומן. ג׳ון דייויד וושינגטון (הבן של כוכב סרטו המדובר הקודם של לי, שתמצאו בהמשך המדור) מגלם את רון סטולוורת׳ – שוטר אפרו-אמריקאי בקולורדו ספרינגס של שלבי הסבנטיז. אם הגזענות בתחנה לא מספיקה, סטולוורת׳ מחליט להרים טלפון לסניף המקומי של הקו קלאקס קלאן, בתקווה לחלץ מידע על פעולות עתידיות שאפשר לסכל. החבר׳ה עטויי הגלימות הלבנות בצד השני של הקו דווקא מחבבים אותו ורוצים להיפגש, מה שיוצר בעיה צבעונית. הפתרון: בעזרת שוטר לבן שיגלם אותו בפגישה (אדם דרייבר), תוך הסתרת העובדה שהוא יהודי. לורה הארייר (״ספיידרמן: השיבה הביתה״) מגלמת אקטיביסטית שלוכדת את עינו של הגיבור, וטופר גרייס חוזר אל שנות ה-70, אבל בתפקיד מנהיג הקלאן, דייויד דיוק. אגב, כל זה מבוסס על ספר ועל סיפורו של בלש אמיתי בשם רון סטולוורת׳.

״אי הכלבים״ (Isle of Dogs) הוא סרט נוסף של במאי בעל שם שמגיע אל הקולנוע אחרי בכורה עולמית באחד משלושת הגדולים ובכורה ארצית בירושלים. מדובר בחדש של ווס אנדרסון וההתנסות השנייה שלו באנימציה אחרי ״מר שועל המהולל״, שמאז פסטיבל ברלין צץ ונמוג בלוח ההפצה הישראלי כבר חצי שנה. סגנון האנימציה מזכיר אך לא זהה במאה אחוז לזה של סרטו המונפש הקודם, לא משום שהוא מתרחש ביפן בדיונית וכולו מחוות סגנוניות למאסטרים של קולנוע מארץ השמש העולה. העלילה עוקבת אחר צעיר בשם אטארי, המגיע אל אי של זבל אליו הוגלו כל כלבי יפן בשל מגיפה מסתורית, ביניהם כלבו האהוב אותו הוא מבקש למצוא בעזרת חבורת זכרי אלפא השולטת במקום. רשימת המפורסמים שתרמו קולם היא אחת המוגזמות אי פעם, כאשר את הדמויות היפניות מדברות אך ורק בשפת אימם בעוד הכלבלבים דוברי אנגלית. טעימה חלקית: בריאן קרנסטון, סקרלט ג׳והנסון, אדוארד נורטון, ג׳ף גולדבלום, ביל מאריי, בוב בלאבן, קויו רנקין, גרטה גרוויג, פרנסס מקדורמנד, אקירה איטו, קוניצ׳י נומורה, טילדה סווינטון בתפקיד הכלבלב הטוב בסרט בעיניי, וגם יוקו אונו. כיסיתי בערך שליש, אגב. כתבתי בקצרצרה על ההתשה הזו בהמלצות ירושלים.

״נקודת שוויון 2״ (The Equalizer 2) יכול להיחשב בתור הסרט השלישי לשבוע זה שהבמאי שלו בולט במיוחד, אלא שגם אנטואן פוקווה וגם הכוכב הקבוע שלו, דנזל וושינגטון, צריכים קודם למחוק מהתודעה את סרטם הקודם – ״שבעת המופלאים״. הם בחרו לעשות זאת עם המשכון לסרטם המצליח והמפתיע מ-2014, ״נקודת שוויון״, שגם בישראל וגם בעולם יוצא באותו סוף שבוע ומתמודד מול הסרט בהובלת וושינגטון ג׳וניור. דנזל שב לתפקיד רוברט מקול, אדם בעל כישורים מיוחדים בעברו אבל המצוי בפנסיה, שמשווה את התוצאה עבור חסרי המזל והאונים אל מול פשע ודיכוי. כשארגון של מחסלים מיומנים שכמותו בוחר לו למטרה את ידידתו (מליסה ליאו), גיבורנו הצדקן הופך לנקמן בקטע אישי. עוד מככבים: ביל פולמן, פדרו פסקל, אשטון סנדרס ואורסון בין. הסרט מבוסס על סדרת טלוויזיה באותו השם והבמאי שב אל התסריטאי הדי-קבוע שלו, ריצ׳רד וונק, שמתמחה באקשן גריאטרי (״16 רחובות״, ״הבלתי נשכחים 2״). הנה סרט שעדיין לא כתבנו עליו, אז ייתכן בהחלט שזה יקרה.

״המסע המופלא של הפקיר״ (The Extraordinary Journey of the Fakir) הוא אחד מבין שלושה סרטים השבוע שמגיעים אלינו מצרפת, אבל במקרה שלו לא בטוח שתדעו – שכן הוא דובר אנגלית. הספר עליו הוא מבוסס נקרא ״המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה״ וזו גם פחות או יותר העלילה שנחשפת בקדימון – פקיר הודי בשם אג׳א (דאנוש, כלומר כך נקרא השחקן שמגלם אותו) מגיע אל פריז בנסיבות משפחתיות והולך לבקר בסניף איקיאה. שם הוא פוגש במארי (ארין מוריארטי) וגם מבלה את הלילה בתוך רהיט, שלצערו נשלח אל לונדון. הוא ייאלץ לשוב במהרה אם ברצונו להספיק לפגישה שלו עם הגברת שנקבעה למחרת. את הקאסט משלימים ברניס בז׳ו ברקאד עבדי וג׳ראר ז׳וניו, ואם היה חסר לכם או לכן משהו בעירוב הזה של אקזוטיקה ורומנטיקה, בטריילר יש התייחסות הומוריסטית לפליטים. תודו שזה נשמע מאוד לבבי, תרתי משמע. על הבימוי הופקד מי שקראוד פליזרים אינם זרים לו, קן סקוט (״סטארבאק״), שגם חתום על העיבוד יחד עם לוק בוסי, ג׳ון גולדמן והסופר עצמו, רומן פוארטולס.

״קשר משפחתי״ (Just to Be Sure / Ôtez-moi D'un Doute) הוא כבר צרפתי אורגינל, עם קאסט פרנקופוני לחלוטין ועלילה קומית על תסבוכת משפחתית. פרנסואה דמיאן מגלם את הגיבור התקוע בין שתי בעיות דוריות. ראשית, בתו הצעירה מצויה בהריון אך לא מוכנה לגלות מי האב. שנית, במהלך בדיקות לשלילת אפשרות של מחלות גנטיות אצל העובר מתגלה כי אביו של גיבור הסרט אינו ההורה הביולוגי שלו, מה שמוביל אותו למסע אל מציאת האב האמיתי וגם מפגיש אותו עם הבת של אותו קשיש, שלרוע המזל מתאהבת בו מבלי לדעת שהם עשויים להיות קרובי משפחה. ססיל דה פראנס, גי מרשאן, אנדרה וילמס ואליס דה לנקואסיין משלימים את הקאסט בסרטה של קארין טארדיו (״סביונים״) שערך את בכורתו בפסטיבל קאן 2017. בישראל הוקרן הסרט לראשונה בפסטיבל חיפה של אותו השנה, אבל תחת שם אחר! אז אם העלילה נשמעה כאילו כבר צפיתם בסרט, כנראה שראיתם את ״רציתי להיות בטוח״, כפי שעשה גם עופר בשעתו. זה לא רימייק, אלא אותו סרט בשינוי כותרת, וזאת על אף שהשם הקודם היה תרגום ישיר של הכותר הלועזי ונאמן למדי לשם הצרפתי ״הסירו ממני את הספק״ או ״למען הסר ספק״ אם לתרגם בעקיפין.

״טקסי בהילוך 5״ (Taxi 5) משאיר אותנו בצרפת אבל מוביל אל מחוזות האקשן הקומי. זהו למעשה הנדבך החמישי בסדרת סרטי המונית המהירה בהיסטוריה של הקולנוע (את קיומו של הרביעי פספסתי או הדחקתי), עם לוק בסון כמפיק ושותף בתסריט. הבמאי-כוכב הוא פרנק גסטמביד והעלילה נשמעת כמו שילוב של ״שוטרים לוהטים״ ו״החיפושית בהילוך גבוה״ – שוטר פריזאי בעל שיטות לא קונבנציונליות וחיבה למרדפים ואקשן, מועבר אל תחנה רגועה הרבה יותר אי שם במרסיי. אלא שנדמה כי דווקא שם זקוקים לכישוריו כדי לתפוס כנופיית שודדים איטלקית. כדי להביס את מכונית הפרארי המהירה שלהם, גיבורנו חובר אל שוטה הכפר כיוון שהינו בעל גישה למונית לבנה אגדית שאין מהירה ממנה.

״אבא אווזה״ (Duck Duck Goose) הוא הבכיר מבין שני סרטי האנימציה לילדים לשבוע זה, ואני כותב זאת מכיוון שהם יוצגו בישראל בדיבוב עברי בלבד, הפעם ללא טרוניה מצידי. בעברית תוכלו לשמוע את קולו של טל פרידמן בתפקיד אווז שלא מוצא את מקומו בלהקה, ובניסיון להפגין חופשיות ועצמאות מבצע פעלול שמותיר אותו שבור כנף והרחק מחבריו המצויים בנדידה. יתרה מזאת, הוא מוצא אחרי על שני ברווזונים שזה עתה בקעו ורואים בו דמות אב, מה שילמד את כל המעורבים בנושא שיעור או שניים. מעניין לציין כי מדובר בהפקה סינית-אמריקאית שבארץ משום מה מנסים להדגיש את הצד המערבי שלה – שמו של הגיבור שונה בעברית מ״פנג״ ל״ג׳ק״. הבמאי הוא האנימטור ואיש האפקטים כריסטופר ג׳נקינס.

״נורם בעיר הגדולה 2״ (Norm of the North 2), מבלי להעליב אף אחד, תופס את המשבצת השבועית של סרט אנימציה שבעין הבלתי מקצועית שלי נראה כאילו לא סיימו לרנדר. העלילה היא כבר הזיה מסוג אחר, שכן אם הבנתי נכון זה הולך בערך ככה: דב הקוטב הצפוני נורם, גיבור הסרט הראשון שהתרחש בחלקו בניו יורק, נקרא לשוב לעיר הגדולה כדי לקבל את מפתח העיר. אלא שבהגיעו שמו נקשר לגל פריצות ופשע המשתולל בעיר, כאילו שנות ה-90 לא נגמרו מעולם. במקביל, חברת מים מינרליים מרושעת מתחילה לגנוב קרח מהקוטב הצפוני במטרה לבקבק אותו, מה שמשיב את נורם אל ביתו כדי…להזמינם למשחק הוקי קרח שיקבע מי ישלוט בקוטב. אוקיי, אני לא רק רוצה לראות את זה עכשיו, אלא גם מתחיל מאמר שכותרתו ״רפרנסים למלחמת 90 הדקות בסרטי אנימציה לילדים, מהקדמונים ועד נורם 2״. טים מלטבי ביים.

ג׳ון דייויד וושינגטון ב״שחור על לבן״, עולה לאקרנים מול סרט בכיכובו של אביו, דנזל

וגם:

פסטיבל אנימיקס – הלא הוא הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, חוגג 18 בסינמטק תל אביב, החל מאתמול למעשה ועד מוצאי שבת. בהיותנו בלוג קולנוע נתמקד בהיצע הקולנועי, אבל שווה גם להזכיר שיש משקל כמעט שווה לקומיקס ולקריקטורה שהוזכרו לעיל, עם המון סדנאות ותערוכות שגם זולגות אל תחום הסרטים. הפסטיבל בעיקר מאפשר הזדמנות להשלים צפייה בסרטי אנימציה בולטים מהעת האחרונה, ביניהם ״הקדמונים״, ״המפרנסת״, ״אפריל והעולם המופלא״. לצידם אפשר למצוא מקבצי סרטים קצרים, בהם זוכי ומועמדי אוסקר, כולל חמישיית השנה הנוכחית שהייתה מרהיבה במיוחד (חוץ מהזוכה הבינוני), וגם חלק מיבול פסטיבל אנסי וכן את טקס זוכי ״אסיף״ לאנימציה ישראלית לשנת 2018. הסרט הבולט היחיד שטרם כתבנו עליו, ולכן ננסה לעשות זאת בזמן הפסטיבל, הוא ״קיר״ (Wall) – יצירת אנימציה קנדית מאת קאם כריסטיאנסן על גדר ההפרדה ביהודה ושומרון. פרטים נוספים ותוכניה מלאה אפשר למצוא באתר הסינמטק. ואגב, עוד סיבה להגיע למקום כבר מחר היא שספריית הסינמטק מוסרת את אוסף קלטות הווידאו שלה, באירוע שהיה צריך להיות יותר חגיגי בעיניי אבל נסתפק באיבנט.

פסטיבל חיפה – אמנם ייפתח רק עוד חודש וחצי, אבל כבר היום מפרסם מי הסרטים הישראלים שיקחו בו חלק, אז אפשר להתחיל להתרגש. בתחרות העלילתית אפשר לזהות מעונת פרסי אופיר שלושה שמות – ״עירום״ של ירון שני שיוקרן קודם לכן בפסטיבל ונציה, ״עץ תאנה״ של עלמוורק דוידיאן, ו״פרא אציל״ של מרקו כרמל, שכבר הוצג בפסטיבל קולנוע דרום. אפשר גם לעגל לארבע אם מחשיבים גם את ״קריאה לחלומות״ של רן סלוין, שיוקרן מחוץ לתחרות וגם הוא אחרי בכורה שדרותית. אבל גם במקרה כזה, ושוב כפי שקרה בפסטיבל ירושלים, חצי מהתחרות זרה לנו מסקרי האופיר ולכן מסקרנת פי כמה. הרביעייה הזו כוללת את ״בוקר טוב ילד״ של שרון בר-זיו (״חדר 514״) המספר על חייל שנפצע ועל משפחתו וחבריו הנלחמים יחד עימו על החיים, ״בלי דם״ של המחזאי והסאטיריקן יוסף אל-דרור (״החמישייה הקאמרית״) שנשמע כמו קומדיה קיומית על מהות הישראליוּת, ״תל אביב על האש״ של סאמח זועבי (״איש ללא סלולרי״) שיגיע גם הוא לחיפה מיד אחרי ונציה עם סרטו העוסק במאחורי הקלעים של טלנובלה רמאללית, ו״עכו חלומות״ של דניאל וקסמן (״חמסין״), שם שלא נשמע בקולנוע הישראלי מזה עידנים, בסרט אודות במאי תיאטרון פלסטיני הנתקל בקשיים בהרמת הצגה אוטוביוגרפית.

בקטגוריה התיעודית גם כן יש שבעה סרטים המתמודדים, המשלבים בין סרטי ביכורים ליוצרים ותיקים. ״אבן נייר ומספריים״ של לילך מרקמן הוא תיעוד עצמי של היוצרת, מטיפולי פוריות ועד התמודדות עם מחלת בן הזוג. ״אור חוזר״ של מרדכי ורדי עוקב אחרי תהליך ההתפקחות של חלק מבעלי תשובה ובני הדור השני לבעלי תשובה. ״ארמי אוף לאברז בארץ הקודש״ של אסף גלאי בוחן את הקשר בין להקת הפופ השבדית שבכותרת לבין ארץ ישראל. ״חוקרת״ של ענת יוטה צוריה מביא אל המסך חוקרת פרטית לא שגרתית – חרדית המסרבת להינשא. ״מוייסרים״ של דלית קימור נשען על עדותן של שתי נשים חרדיות המבקשות לשבור את קשר השתיקה בנושא פדופיליה בחברה הסגורה. ״המראה של השמש״ של נטע אריאל מתמקד בסיפורה של נווטת הקרב הדתייה הראשונה בחיל האוויר הישראלי. ״סוחר הקרקעות״ של טל מיכאל ודוד אופק (עם סרט שלישי השנה אחרי אחד בדוקאביב ואחד בירושלים) מלווה את האדם מן הכותרת, המצוי על ערש דוויי ועורך חשבון נפש אחרי חיים של סיוע ליהודים ברכישת קרקעות של פלסטינים. מחוץ לתחרות יוקרנו שלושה סרטים מתוך פרויקט "העברים" לתיעוד ביוגרפי של כותבים וכותבות חשובים – ״לבדיתי / האגדה על מרים ילן-שטקליס״ של ראובן ברודסקי ואודות משוררת הילדים, ״מורי / חידת שבזי״ של ישראלה שעאר מעודד על גדול משוררי תימן, ו״אל עבר הדממה, דויד פוגל״ של איילת עופרים על הכותב היצרי.

מלבד כל אלה יש להוסיף גם את תחרות הסרטים הקצרים שנותרו עלומים בינתיים, התחרות ליצירה צעירה וכן אירועים מיוחדים ששווה לציין כבר עכשיו – הקרנת עותק משוחזר של ״אחד משלנו״ בבימוי אורי ברבש ובהפקת צבי שפילמן, לכבוד שלושים שנה לסרט, וכן מחווה לעורכת הסרטים שהלכה לעולמה לפני כחודשיים, ערה לפיד, שתכלול את: "גן ילדים", "עד סוף הלילה", "מקודשת", "מחסומים", ו"הגננת". אנחנו כמובן נהיה עם האצבע על הדופק בכל הקשור לעדכוני תוכניה, וסמוך יותר לפסטיבל גם נוכל לשתף בהמלצות על סרטים שראינו או נספיק לראות עד אז.

מתוך ״עירום״ של ירון שני – מפסטיבל ונציה אל פסטיבל חיפה

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.