סרטים חדשים: ״האיש שבקיר״, ״חוטים נסתרים״, ״אהבה חסרה״, ״12 לוחמים״, ״הדבורה מאיה: גביע הדבש״

חמישה סרטים חדשים מתווספים אל בתי הקולנוע לכבוד חודש פברואר, כולל מילת הקסם ״אוסקר״ שרלוונטית לשניים מהם וגם הפצה מאוחרת לסרט ישראלי. חודש חדש גם אומר שפינת המלצות הסינמטקים של עופר תשוב בקרוב למהדורה נוספת, אז תסלחו לי אם לא ארחיב בנושא בחלק השני של המדור. במקום זאת, אנסה לסיים מעתה גם מדורים שלא כוללים אירועים מיוחדים עם איזה טריילר טרי, אבל רק בתנאי שהוא אשכרה הגניב אותי. אז עם כל הכבוד ל״אנטמן והצרעה״, החדש של וים ונדרס או החדש-חדש של סטיבן סודרברג, הפעם בחרתי לסיים עם קדימון שבאמת עשה חשק לראות סרט שלא הייתי מוכן לקראת בואו.

״האיש שבקיר״, הסרט הישראלי לשבוע זה, משיב אותנו לימים הרחוקים של קיץ 2015 אז התמודד בפסטיבל ירושלים ובפרסי אופיר. כמובן שנקבל בברכה גם אל שנת הקולנוע הנוכחית את סרטו של יבגני רומן (״איגור ומסע העגורים״), שהחל בתור ניסוי קולנועי מעניין – עלילה המתרחשת על פני לוקיישן אחד ובמהלך לילה אחד, המורכבת מתריסר סצנות שרובן המכריע הן שוט רציף המתאר מפגש בין שתיים-שלוש דמויות בכל פעם. מתוך הגבלות אמנותיות מעין אלה בדרך כלל צומחת יצירתיות, והסרט מספר את סיפורה של שיר (תמר אלקן), שבעלה (גלעד כהנא) נעלם בערב שבת מבלי להשאיר עקבות אבל תוך הותרת חפציו בדירתם. אחרי שאחד השכנים דופק בדלתה כדי להחזיר את הכלב שנראה כאילו הוציא את עצמו לבד לטיול, סדרה של אורחים בדרגות הפתעה שונות מגיעות לבקר את הגיבורה ולנסות לעזור לה להבין מה הולך כאן. מגלמים אותן: זאב שמשוני, רות רסיוק, רוי מילר, שלומי אברהם, אמיתי יעיש בן אוזיליו, אלי גורנשטיין, רודייה קוזלובסקי, עלית קרייז, יואב דונט, ותום אנטופולסקי. עבור הפסקול, נועם ענבר חידש את השיר ששמו שימש השראה ברורה לכותרת הסרט.

״חוטים נסתרים״ (Phantom Thread) מגיע לאקרנים מעוטר בשש מועמדויות לאוסקר, אחת מההפתעות המרנינות של הכרזת המועמדים, על אף שקשה להתפלא ברצינות כשמדובר בסרט חדש של פול תומאס אנדרסון. הגאון ממשיך לבסס את מעמדו כאחד הקולנוענים האמריקאיים הגדולים שפועלים כיום ויצירתו הנוכחית היא תצוגת תכלית של אמן בשיא אונו. זה ודאי לא מזיק שאת התפקיד הראשי מחזיק דניאל דיי לואיס, במה שאמורה להיות הופעתו האחרונה עקב הודעת פרישה, מגובה בשתי דמויות נשיות כתובות ומשוחקות לעילא מצידן של ויקי קריפס ולזלי מנוויל. העלילה מתרחשת בלונדון של הפיפטיז, בבית האופנה ״וודקוק״ המתמחה ברקימת שמלות עבור לקוחות אמידות. ריינולדס (דיי לואיס) הוא המעצב והאמן הקפריזי, בעוד אחותו סיריל (מנוויל) היא המנהלת היציבה והקשוחה של בית העסק. אל חייהם האישיים והמקצועיים נכנסת אלמה (קריפס), מלצרית שריינולדס נשבה בקסמיה, או אולי רק שואב ממנה השראה יצירתית שעלולה לחלוף כפי שקרה כל כך הרבה פעמים בעבר. אבל אלמה מתגלה כמקרה שונה, ואולי תהיה זו שתשבור את קללת הרווקות של וודקוק, אם לא תישבר קודם רוחה החופשית. בעיניי יש בסרט הזה כל-כך הרבה יותר מאשר שמלות ורומנטיקה, ואנסה לפרט על כך בסקירה שלי, שוודאי תצטרך להיעזר בטקסט נוסף כדי לכסות את כל הסרט העצום הזה.

״אהבה חסרה״ (Loveless), סרטו החדש של אנדריי זבייגינצב הרוסי, כבר נידון כאן בבלוג לא מעט בשנה שעברה. כתבתי עליו כשצפיתי בו בפסטיבל קאן, אז זכה לבסוף בפרס חבר השופטים, בעוד אור וגם עופר התבטאו לגביו במסגרת פסטיבל חיפה. כעת הוא הפך למועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, זמן מוצלח להגיע להקרנות מסחריות. הפתיחה הזכירה מיד שמדובר בבמאי של ״לוויתן״, וגם הסיפור יכול להיקרא כהרחבה של אחד מקווי העלילה של סרטו הקודם – ילדון (מאטווי נוביקוב) שבורח מהבית, והוריו (מריאנה ספיבק ואלכסיי רוזין) המודאגים שמחפשים אחריו. אל בדידותו של הילד ואל המצוקה הנפשית שלו אפשר להיחשף בפתיחה, בה הוא לא מוצא את מקומו לא בבית הספר, לא בדרך ממנו ובעיקר לא בביתו שהפך לזירת התגוששות בין שני ההורים, המצויים בסופם של גירושין מכוערים. לאחר הבריחה של הילד מהבית, והזמן שלוקח להורים להבחין בה כיוון שזה היה אמור להיות היום הראשון של חייהם החדשים, מסע החיפוש שלהם מלא אף הוא בהאשמות הדדיות ממש כמו סיום הנישואין שלהם שהבריח את הצאצא מלכתחילה. זוהי רק ההתחלה וההמשך מלא במתח וחרדה אף יותר, כמו גם בקולנוע מופתי.

״12 לוחמים״ (Twelve Strong) הוא סרט שנדמה כי ראוי לקרוא את התקציר שלו תוך כדי הצדעה נרגשת לדגל האמריקאי. ביום שאחרי נפילת מגדלי התאומים, אמריקה מתעוררת חדורת נקמה וזעם ושולחת יחידת עילית של תריסר לוחמים להילחם באוייב החדש על אדמת אפגניסטן. כמובן שלצד המפקד העשוי ללא חת, בגילומו של כריס המסוורת׳, מצטופפים לא האוונג׳רס אלא חבורה של בני תמותה, עם גיוון אתני בולט – ממייקל פנייה ועד טרבנטה רודס (שגילם את הגרסה המבוגרת של שיירון ב״אור ירח״). כמובן שלא כל האפגנים רעים, למשל זה שמגלם נאביד נגהבן (״באבא ג׳ון״), שר צבא מקומי המשתף פעולה עם האמריקאים ומלמד אותם כיצד סוסים יכולים לנצח טנקים. ניקולאי פאגלסיג ביים את את מה שלפחות על הנייר (והטריילר) נראה כמו סרט פטריוטי חסר התנצלות, אותו כתבו טד טאלי (״שתיקת הכבשים״) ופיטר קרייג (״משחקי הרעב 3 ו-4״, ״נמלטת״) על פי ספרו של דאג סטנטון. וכן, זה מבוסס על סיפור אמיתי שלאחרונה הוסר ממנו הסיווג הבטחוני למען העלאת המורל.

״הדבורה מאיה: גביע הדבש״ (Maya the Bee: The Honey Games) מביא אותנו אל משבצת סרטי האנימציה שמיועדים כנראה רק לקטנטנים ולקטנטנות, שכן הוא יוקרן בישראל רק בדיבוב לעברית. ודאי שמתם לב שיש עוד זמן עד חופש פסח או אפילו פורים, אבל הסרט בכל זאת מגיע למסכים דווקא כעת, וגם עושה זאת בבכורה עולמית (הוא יוצא קודם כל בארץ ורק בחודשים הבאים בשאר הגלובוס). זהו למעשה הסרט השני במיתוג המחודש של הרפתקאות הדבורה מאיה (שחגגה מאה שנים בתחילת העשור), שאין להתבלבל בינה ובין בזיק ויויו גם ושאר סרטי חרקים המונפשים. כפי שניתן להבין משמו הלועזי של הסרט, מאיה הדבורה תצטרך לנצח בתחרות שאולי ואולי לא מזכירה את משחקי הרעב, כדי להציל את הכוורת שלה ולזכות בסליחתה של דבורה קיסרית, שבכבודה פגעה בראשית העלילה. מדובר בהפקה גרמנית-אוסטרלית בראשות האנימטורים סרג׳יו דלפינו ונואל קלירלי (״בלינקי ביל״) שחברו אל אלכס סטרדרמן, שביים גם את הסרט הקודם. על הפקת ובימוי הקולות בגרסה העברית חתומים עמיחי בר טוב ומגי בר טוב.

טריילר – ״אילם״ (Mute)

למי שתהה מה עשה דאנקן ג׳ונס אחרי ההצלחה המפתיעה של ״וורקראפט״, התשובה היא מותחן מדע-בדיוני עצמאי בחסות נטפליקס. הסרט, שיגיע לספרייה המקוונת בסוף החודש, מתרחש בברלין של איזור סוף שנות ה-40 של המאה הנוכחית, ואם הטריילר מזכיר מעט את העולם של ״בלייד ראנר״ (כמו חצי מסדרות הטלוויזיה שניסיתי לראות השבוע ללא הצלחה יתרה) אז ג׳ונס כבר הודיע שדווקא מדובר באותו העולם כמו של סרטו הראשון, ״ירח״ (Moon), כולל תקופת ההתרחשות העלילתית, פסקול של קלינט מנסל ורמז לגבי הופעת אורח של סם רוקוול. העלילה שונה בתכלית ועוקבת אחרי ברמן אילם ואלים (אלכסנדר סקארסגארד, שחקן שמילים אכן רק מזיקות להופעה שלו) שזוגתו כחולת השיער (סיינב סאלה) נעלמת ובמסעו לעלות על עקבותיה הוא ספק מסתבך וספק נעזר בשני פושעים אמריקאים (פול ראד עם וואחד שפם, וג׳סטין ת׳רו בלוק מזעזע אף יותר). מהסרט עצמו אפשר לקוות לקצת יותר מן הבסיסיות של עלילה או עיצוב הדמויות, אבל העיצוב העתידני שווה את ליבי כבר בשלב הקדימון: