• דוקאביב 2018: המלצות ואזהרות מסרטי התוכנייה
  • סרטים חדשים: ״סולו: סיפור מלחמת הכוכבים״
  • אימת החודש - מאי 2018
  • פסטיבל דוקאביב 2018: דיווח ראשון של עופר
  • פסטיבל קאן 2018 - דיווח רביעי ואחרון של אורון
  • דדפול 2
  • פסטיבל קאן 2018 - דיווח שלישי ואמריקאי במיוחד
  • פרויקט כל זוכי האוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר - סיכום
  • הנוקמים: מלחמת האינסוף
  • ״העודף בשבילך״, סקירה
  • ״אל-שפויה״, סקירה לחדש של סטיבן סודרברג
  • ״יום נפלא״, סקירה
  • ״גבר מהסרטים״ ו״ערפל ירוק״, סקירה כפולה
  • המלצות סינמטקים: מהדורת מאי 2018

סרטים חדשים: ״3 סיפורי ערבה״, ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי״, ״המשחק הגדול״, ״הנוסע״, ״מאורת הגנבים״

17 בינואר 2018 מאת אורון שמיר

אם חמשת הסרטים של סוף השבוע הנוכחי היו שישה כפי שתוכנן ממש עד לפני שבוע, הסידור שלהם בזוגות ובשלשות היה יכול להיות מרהיב. אבל ״חי בסרט״ (The Disaster Artist) נדחה לחודש הבא והותיר אותנו עם חמישייה, אותה אנסה להרחיב בפינת הפלוס שתשוב אחרי שבועיים מנוחה. בכל זאת, יש לנו הפעם שני סרטים שמתחילים במילה ״שלושה״, זוג שחולם על מועמדויות לאוסקר בשבוע הבא, שני תסריטאים שמביימים לראשונה, צמד סרטי אקשן וכן הלאה זיווגים וצימודים שאפשר לרקוח. כמובן שאתייחס לכל סרט בנפרד, ונתחיל עם הישראלי שבחבורה.

״3 סיפורי ערבה״ כשמו כן הוא – שלושה סרטים קצרים שהופקו והוצגו במסגרת פסטיבל קולנוע בערבה, והולחמו למשבצת הקרנה אחת של כשעה. בעיניי מדובר בפתרון מעניין ונכון לבעיה שמשום מה עדיין קיימת עבור סרטים שאינם ארוכים מספיק עבור בתי הקולנוע (שמעתי על לפחות שתי יוזמות כאלה שנפלו לפני שראו אור מקרנה) והלוואי שיהיו עוד כאלה. על שלושת הסרטים חתומים מפיקי הפסטיבל, טינקר ואייל שיראי, אבל יש להם שלושה יוצרים שונים. את הסרט הראשון, ״הדרך חזרה״, ביים משה רוזנטל (״שבתון״) והוא מספר על שני גברים, מבוגר וצעיר (ליאור אשכנזי ושחר נץ) המטיילים במדבר ונאלצים לבחון את הקשר הסודי ביניהם. השני הוא ״קילומטר 147״ של הבמאי חובב הכותרות המספריות בעז פרנקל (״212״), וגם העלילה מזכירה במשהו את סרטו הקודם והמצויין – גופת גמל המוטלת על כביש הערבה במיקום ששמו כשם הסרט, מתחילה מלחמת הסרת אחריות מצד שני היישובים הסמוכים. מנשה נוי, רותם קינן וששי מטו מובילים את הקאסט. הסרט השלישי שנקרא ״חמורים״ שייך ליוצר שכבר ביים פיצ׳ר בעברו, דוד וולך (״חופשת קיץ״), והוא האניגמטי מכולם מבחינת התקציר וגם הקצר ביותר – הוא מבטיח להפוך את הנוף המדברי השלו לפראי ואלים. עופר יכתוב על כל אחד מהם, ביחד ולחוד, במהלך סוף השבוע.

״שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי״ (Three Billboards Outside Ebbing, Missouri), הכותרת הבלתי אפשרית שמלווה אותנו מאז פסטיבל ונציה, אז כתב עליו עופר, הוא נכון לכרגע הפייבוריט לקחת הביתה את פרס הסרט הטוב ביותר בתחילת מרץ, אם תבחרו להאמין לכמה וכמה פרשני אוסקר, למשל אור סיגולי. הצעתי היא להנות מהימים האחרונים של הסרט המשובח הזה בתור יצירה בפני עצמה, לפני שסופת האוסקר תכה באמת. כתב וביים אותו מרטין מקדונה – מחזאי גאון, אחיו של ג׳ון מייקל המבריק לא פחות, והאחראי לסרטים ״ברוז׳״ ו״שבעה פסיכופטים״. הסרט מתרחש בעיירה מן הכותרת, ששלושה שלטי פרסום בכביש גישה אחורי אליה נשכרים בידי מילדרד (פרנסס מקדורמנד) כדי לצאת במסע השמצות נגד כוחות השיטור המקומיים. כבר חודשים שהם לא ביצעו אפילו מעצר אחד בקשר למקרה של בתה הצעירה, שנאנסה ונרצחה, והטלטלה שמעורר המהלך תורגש בכל רחבי האיזור, כמו אדוות על פני מים שיהפכו לסוערים יותר ויותר ככל שתתקדם העלילה, המזגזגת בין המצחיק למרתיע ואפילו למרגש. וודי הרלסון וסם רוקוול מגלמים את מפקד המשטרה וסגנו שנמצאים חזק על הכוונת של הגיבורה, וסביבם ג׳ון הוקס, פיטר דינקלדג׳, כיילב לנדרי ג׳ונס, אבי קורניש, לוקאס הדג׳ס סאמרה וויבינג ועוד. לפחות עוד טקסט אחד שלנו בוא יבוא, מלבד זה של עופר כאמור.

״המשחק הגדול״ (Molly's Game) מסמל את בכורת הבימוי של אהרון סורקין, עד כה תסריטאי זוכה אוסקר (״הרשת החברתית״, ״מאניבול״, ״סטיב ג׳ובס״). כמו לא מעט מסרטיו, ודאי האחרונים, מדובר בעיבוד לספר ביוגרפי של דמות מצליחנית ויזמית ברוחה, עם קשת שלמה של בעיות רגשיות וחברתיות. מולי בלום (ג׳סיקה צ׳סטיין) התפרסמה באופן שונה מן הדמות הספרותית שחולקת עימה שם – היא הייתה ספורטאית עם פוטנציאל אולימפי בהחלקה במדרון, שהפכה למארגנת מדופלמת של ערבי פוקר לעשירים וידוענים. הסרט מתחיל בנפילתה, בשני התחומים למעשה, ומוצא אותה נרדפת בידי ה-FBI בשל קשריה לכאורה עם דמויות חזקות ומפוקפקות ופונה בלית ברירה אל עורך דין הססן (אידריס אלבה). כדי ליצור ביניהם אמון מספרת לו מולי (וגם לנו כמובן) את סיפור עלייתה לגדולה, מנקודת מבטה ותוך הגנה פאנטית על הזהות האמיתית של המעורבים בפרשות השונות שהפכו אותה למה שמכונה בתקשורת ״נסיכת הפוקר״. את הסקירה לסרט אכתוב אנוכי.

״הנוסע״ (The Commuter) מפגיש מחדש את כוכב האקשן ליאם ניסן (גם אחרי עשור עדיין מוזר לי לכתוב את זה) ואת הבמאי חאומה קולט-סרה, שאחראי למיתוג המחודש של השחקן בסרטים ״זהות לא ידועה״, ״נון-סטופ״ ו״מרדף לילי״. בשנה שעברו השניים התפצלו לרגע כשהבמאי החליף את ניסן במודל הצעיר והמשופר של בלייק לייבלי בסרט ״מים לא שקטים״, אבל כעת הסדר שב על כנו. ואחרי ״ליאם ניסן במטוס״ מגיע ״ליאם ניסן ברכבת״, בסרט שמתחיל לפחות כשהוא מגלם אדם רגיל לכאורה – נוסע קבוע ברכבת בינעירונית, שיום אחד מקבל הצעה מזרה מסתורית (ורה פרמיגה) לסייע לה לאתר נוסע שאינו שייך לרכבת ולזכות בגמול כספי. מכאן העלילה איכשהו מתגלגלת למותחן אקשן קונספירטיבי, ונצטרך לצפות בסרט כדי להבין כיצד זה קורה. אפשר גם לשאול את התסריטאים ביירון ווילנגר, פיליפ דה בלסי וריאן אנגל (״נון-סטופ״, אלא מה).

״מאורת הגנבים״ (Den of Thieves), סרט הפעולה הנוסף לשבוע זה, גם הוא בכורת בימוי לתסריטאי שלו – כריסטיאן גודגאסט (״המטרה: לונדון״). בקאסט שלו יש יותר שרירים וטסטוסטרון מאשר בתחרות כפילים של דה רוק, ומתוכו שווה להזכיר את ג׳רארד באטלר, פבלו שרייבר, ג׳ורדן ברידג׳ס, אושיה ג׳קסון ג׳וניור (בנו של אייס קיוב) וגם קרטיס ג׳קסון (״50 סנט״ בכבודו ובעצמו). כל הנ״ל מפוזרים משני צדי המתרס של סרט השוטרים והגנבים הזה, המתרחש בלוס אנג׳לס ומתאר מאבק בין יחידת עילית של משטרת אל.איי. לבין צוות שודדי בנק עילאיים, המתכננים לבזוז את הבנק המרכזי של ארצות הברית – הפדרל ריזרב. גודגאסט חתום גם על התסריט כמובן, במשותף עם פול שורינג (״הניסוי״ והסדרה ״נמלטים״).

זה רק אני, או שג׳רארד באטלר הופך עם הזמן לראסל קרואו?

עוד ענייני ואירועי קולנוע:

החיים על פי אגפא – סרטו המיתולוגי של אסי דיין ז״ל, חוזר אל פסטיבל ברלין בדיוק 25 שנים אחרי שהוקרן בו לראשונה. זה יקרה במסגרת הקלאסיקות של הברלינלה, שיתכבד השנה בעותק דיגיטלי משוחזר באיכות 4K – הגבוהה ביותר לסרטים כיום. זה רק הוגן שהפעם הראשונה בה סרט ישראלי מומר לאיכות זו, יהיה זה הסרט המכונן והמדכא הזה על בר תל-אביבי שמארח ללילה אחד מטורף את המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית על גווניה הקיצוניים. אם לא תגיעו לפסטיבל ברלין השנה (זה בסדר, גם אנחנו לא) תוכלו לצפות בעותק המחודש בקיץ, בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, שהסינמטק והארכיון שלו הם יוזמי הפרוייקט וממשיכים לשמר ולשפץ את מיטב הקולנוע הישראלי של לפני שנות האלפיים. שאפו!

המוסד מת מצחוק – כך ייקרא סרטו הבא של אלון גור אריה (״המוסד הסגור״, ״מבצע ביצה״), מעין המשכון שמגיע עשור אחרי סרטו הקצר-ארוך שהפך לסרט פולחן. בדרך כלל אנחנו לא מרבים להתייחס לידיעות מסוג זה בסריטה, לא עד שיש לפחות טריילר או שהצילומים לפחות יצאו לדרך, אבל הפעם היה קשה להתעלם בזכות החלק הבא בידיעה – הסרט יופק ויבויים בליווי דייויד צוקר, שליש מהצוות המלכותי של הקולנוע הפארודי מאחורי ״סודי ביותר״, ״טיסה נעימה״ ו״האקדח מת מצחוק״. מה זה אומר במאי מלווה אני לא ממש יודע, אז הלוואי שצוות התיעוד של מאחורי הקלעים עובד שעות נוספות. צוקר עצמו, שביקר בארץ לפני כחצי שנה ונדלק על ״המוסד הסגור״ (שמלא במחוות לסרטיו), שב ארצה לטובת שלב החזרות ויישאר גם לצילומים. באשר לעלילה, צחי הלוי מגלם סוכן מוסד אשר חובר לסוכנת CIA (אפרת דור), במטרה לעצור ארגון טרור המתכנן להשמיד את העולם עם טלפונים סלולריים וחשוב יותר – למנוע מצב שבו ראש המוסד (אילן דר) לא יזכה להדליק משואה ביום העצמאות. עוד יככבו: טל פרידמן, דביר בנדק, עדי הימלבלוי, עומר דרור, שלומי קוריאט, תומר שרון, עידו מוסרי, טל טירנגל, וגילה אלמגור, כוכבת הסרט הקודם שהוזכר.

הית׳ לדג׳ר – שהלך לעולמו לפני 10 שנים (תאמינו או לא, אני קצת לא מאמין שעבר כל-כך הרבה זמן) יזכה לערב מחווה לציון יום מותו (ה-22 בינואר) בערוץ yes3. הסרטים שיוקרנו הם "הר ברוקבק" (מועמדות ראשונה לאוסקר) "10 דברים שאני הכי שונאת אצלך" (מה שנחשב לתפקיד הפריצה שלו) ו"מופע הפלאים של ד״ר פרנסוס" (הסרט האחרון בו לקח חלק ושאת צילומיו לא השלים). זו גם הזדמנות להזכיר את הסרט התיעודי והאוטוביוגרפי בחלקו ״אני הית׳ לדג׳ר״ שהגיע לפלטפורמות ביתיות ותפסתי בבכורתו בפסטיבל טרייבקה, בתור צפייה משלימה.

פסטיבל הקולנוע הטורקי – יוצא לדרך בסינמטקים החל מהשבוע הבא, ואני מצטרף להמלצה של עופר להתרענן עם קצת סרטים מאחת הארצות הכי מרתקות מבחינה קולנועית בתקופה הנוכחית. בנוסף לסרטים שעופר ציין בהמלצותיו, אוסיף ואדגיש עוד אחד – ״קדי – החתולים של איסטנבול״ (Kedi) של ג׳יידה טורון. מדובר בדיוקן של המטרופולין הטורקי דרך כמה מרבבות חתולי הרחוב שלו, בסרט תיעודי שהפך ללהיט בקרב קולנועי הבוטיק של ניו יורק למשל (עיר בה שולטים עכברושים ויונים ולכן זר וקסום בעיניה הקונספט של חתולי רחוב). לפי האתר החדש של סינמטק תל אביב (ראיתם? ראיתן? יש דעות? אני התרגלתי אליו תוך כמה דקות בלבד) מדובר בהקרנה חד-פעמית שתתקיים ביום שלישי ה-23 בינואר בשעה 21:00 (בסינמטקים אחרים המועדים שונים מן הסתם). לכן אני מתריע מראש שמדובר בסרט חובה לחובבי וחובבות המפלצות הקטנות.

אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל – זה שמו, בתרגום חופשי ומאוד לא רשמי, של הסרט החדש של גאס ון סנט (Don't Worry, He Won't Get Far on Foot) שיצא לו טריילר ממש אתמול. מדובר בביוגרפיה של האמן וצייר הקריקטורות ג׳ון קלאהן, שתאונה בצעירותו הפכה אותו למשותק ומאז הוא פנה אל הציור כסוג של תרפיה ואולי גם תחליף לשתייה מופרזת. הטריילר חושף השפעה מסגנון ההומור המקאברי והמאוד לא פוליטיקלי קורקט של קאלהן, בגילומו של חואקין פיניקס. כמו בכל סרט מעתה ועד עולם, גם רוני מארה כאן, ולצידם ג׳ונה היל, ג׳ק בלאק, מארק וובר ואודו קייר. הסרט יוצג בבכורה בפסטיבל סאנדנס שייפתח בסוף השבוע, אבל נראה שרובנו נסתפק בינתיים בקדימון:

תגובות

  1. שלושה שלטים-חוויית צפיה מאוד אינטנסיבית,אבל דועכת במהירות גבוהה מאוד.ככל שעובר הזמן שמים לב יותר לפגמים,בעיקר למערכה השלישית החלשה.היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הסיום היה ישיר כמו הסרט

השאר תגובה