סרטים חדשים: ״לה לה לנד״, ״מואנה״, ״בגרות״, ״להילחם על זה״

ארבעה סרטים חדשים מכניסים את חודש דצמבר להילוך גבוה בכל הקשור לעונת הפרסים, כולל הפייבוריט לזכייה. מלבדו אפשר יהיה למצוא בבתי הקולנוע החל ממחר גם את סרט האנימציה החדש של דיסני, זוכה פרס הבימוי בפסטיבל קאן, וגם דרמת אגרוף די סטנדרטית, אם מתחשקת לכם או לכן הפוגה מסוג זה. בפינת הפלוס אנסה לדחוס את רוב אירועי דצמבר שלא הזכרתי בשבוע שעבר.

״לה לה לנד״ (La La Land), מגיע לאקרנים בארץ ובעולם עם וייב של זוכה אוסקר עוד לפני שנחשף לקהל הרחב. סרטו החדש של דמיאן שאזל (״וויפלאש״) נשמע מקסים מכדי להיות אמיתי – מחזמר רומנטי על אהבתם של פסנתרן ג׳אז (ריאן גוסלינג) ושחקנית מתחילה (אמה סטון) בלוס אנג׳לס. זו שורת התקציר הרווחת, אז אדבוק בה. ג׳יי קיי סימונס, שהתפקיד הקודם שלו אצל שאזל הביא לו את האוסקר, משתתף גם הפעם וכך גם רוזמרי דה-וויט, פין וויטרוק, ג׳וש פנס, וגם רוב הרקדנים והרקדניות בכדור הארץ אם לשפוט על פי הקרדיטים. גם הצוות המנצח של שאזל מאחורי הקלעים שב לעבוד עם הבמאי-תסריטאי. אכתוב על הסרט לעכבר העיר, ועופר יהיה אמון על הסקירה אצלנו.

״מואנה״ (Moana) הוא הסרט הגדול הנוסף של חטיבת האנימציה של דיסני לשנה זו (אחרי ״זוטרופוליס״ בחצי הראשון של השנה, ולהוציא את ״מוצאים את דורי״ של דיסני-פיקסאר). מדובר בעיבוד חופשי למיתולוגיה הפולינזית, במסגרתו חצי-האל מאווי (בקולו של דווין ג׳ונסון) מטיל קללה הגורמת לכשלון בדיג וחקלאות באחד מאיי פולינזיה, ובת הצ׳יף, הלא היא מואנה (בקולה של אליאי קראבלהו), חוצה את הים במטרה להתעמת עימו. עוד מדבבים: ג׳מיין קלמנט, ניקול שרזינגר, אלן טיודיק, רייצ׳ל האוס וטמוארה מוריסון. לסרט יש ארבעה במאים ושמונה תסריטאים, אז תסלחו לי אם אציין מתוכם רק את הצמד רון קלמנטס וג׳ון מאסקר (״אלאדין״, ״בת הים הקטנה״). אור כתב עליו לכלכליסט ובסריטה תכתוב עליו לירון.

״בגרות״ (Bacalaureat / Graduation), סרטו החדש של המאסטר הרומני כריסטיאן מונג׳יו (״4-3-2״, ״מעבר לגבעות״), הוזכר כבר מספר פעמים בבלוג. ראשית כשזכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון, והמשך בהקרנתו בפסטיבלים של ניו יורק, חיפה והערבה, אז כתבנו עליו עופר וגם אני. העלילה של הסרט היא מלאכת מחשבת של ממש, וכל מה שצריך לדעת עליה הוא שזהו סיפור על אב (אדריאן טיטיאני) שיעשה הכל למען בתו (מריה ויקטוריה-דראגוש, הילדה המקריפה מ״סרט לבן״), שאמורה להתחיל את לימודיה באנגליה על סמך קבלת מלגה התלויה בתוצאות מבחני הבגרות שלה. חובבי הקולנוע הרומני, או העולמי למען האמת, ודאי ישמחו גם בהשתתפותו של ולאד איבאנוב.

״להילחם על זה״ (Bleed for This) הוא דרמת אגרוף שלא לגמרי ברור למה מופצת דווקא עכשיו (גם בארה״ב היא עלתה לאקרנים לפני כחודש, כך שאין פה טענות כלפי המפיץ המקומי). מיילס טלר (אזכור שני ל״וויפלאש״ בפוסט) מגלם את המתאגרף-שהיה-באמת ויני פזיאנזה, שהקריירה שלו די מעניינת – אלוף בשתי קטגוריות משקל שונות, שהיה על פסגת העולם אחרי קרב האליפות בו זכה בתחילת העלילה. אלא שהסיבה לעשות סרט דווקא עליו נעוצה במה שקרה לו מחוץ לזירה – תאונת דרכים כמעט קטלנית, שהותירה אותו שבור צוואר ועם ברזלים המוברגים לגולגולת. בניגוד לעצת הרופאים, שלא היו בטוחים שאי פעם יילך שוב, ויני מתחיל להרים משקולות ולהתאמן לקראת הקאמבק שלו אל זירת האגרוף. אהרון אקהרט, קייטי סגל וקירן היינדס משתתפים אף הם, בסרטו של בן יאנגר (״Prime״). כתבתי גם על הסרט הזה לעכבר, ואור יהיה אמון על סקירתו כאן בבלוג.

פלוס – אירועי דצמבר לרוב

״לא לנשום״ – סרט האימה המהולל של פדה אלוורז, מגיע אל סינמטק ירושלים (הנה הסקירה של לירון לרענון). זה יקרה ב-14 בדצמבר, בשעה 21:00, ומצאתי לכך משבצת משתי סיבות. ראשית, יקדים דברים לסרט אור סיגולי, עם הרצאה על קולנוע האימה כמיצג התת מודע בארה"ב, צרפת וישראל. שנית, וכתוצאה מהסיבה הראשונה, החברים בירושלים הסכימו שכל מי שיגיעו לקופות ויגיד שסריטה שלחו אותו, יקבלו כרטיס ב-25 ש"ח בלבד. כדי לממש את ההטבה באינטרנט, יש להשתמש בקוד 9060 בעת רכישת הכרטיסים באתר הסינמטק. זו לא הפעם האחרונה שיוזכרו במדור סינמטק ירושלים, או לירון, שימו לב.

טבלת המבקרות – המיזם של אתר פוליטיקלי קוראת שמטרתו לרכז תחת טבלה אחת את כל מבקרות הקולנוע בישראל, כולל החל מהחודש את לירון סיני, בזכות כתיבתה כאן אצלנו בסריטה ובבלוגה הפרטי ״דברים עם מילים״. שמחים להיות מיוצגים גם בטבלה הזו, ושמחים בשביל לירון.

פסטיבל הקולנוע היהודי – שביסס את עצמו בשנים האחרונות כמהדורת החורף של פסטיבל ירושלים, יבקש להמשיך ולעשות חיל גם השנה. האירוע יתקיים בין ה-24 וה-29 בדצמבר, ואני מקווה ומאמין שנקדיש לו פוסט נפרד. בינתיים, שווה לציין כי סרט הפתיחה יהיה ״הכחשה״, על משפטה של פרופסור דבורה ליפשטדט (בגילומה של רייצ׳ל וייס, ובנוכחות האמיתית של ליפשטדט בפסטיבל), וסרט הנעילה יהיה ״גן חיות קדוש״ של קתרינה וייסבורד, המביא את סיפורו של גן החיות התנ״כי בירושלים בו יהודים וערבים עובדים אלה לצד אלה (תפסתי את הסרט בניו יורק השבוע והוא נהדר). לא פחות חשוב, במהלך האירוע יושק ספרו החדש של ד״ר פבלו אוטין ״שיעורים בקולנוע״, ולצידו הקרנה מיוחדת של ״החטאים״ של אבי נשר. עוד צדו את עיני בתוכניה העמוסה בכ-40 סרטים: ״האדם העשירי״ של דניאל בורמן הארגנטינאי, ״כנר על הגג״ בעותק משוחזר ובהקרנה בה הקהל מוזמן לשיר את השירים המוכרים, ״באנג! סיפורו של בֶּרְט ברנס״ על כותב הלהיטים המשפיע של שנות ה-60, "גן עדן" של אנדריי קונצ'לובסקי זוכה אריה הכסף לבימוי בוונציה, ועוד שמות או נושאים מעניינים שמצדיקים, כאמור, פוסט בפני עצמו. פרטים מלאים באתר הפסטיבל.

השבועיים של הבמאים – המסגרת המשנית של פסטיבל קאן שכבר התארחה בישראל אשתקד, עושה זאת גם השנה, בין ה-11 ל-18 בדצמבר. גם הפעם מדובר ביוזמה של שלומי אלקבץ ובית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר, שיפתחו את האירועים בתל-אביב ושדרות במקביל עם הקרנת ״פסיכו ראמן 2.0״ של אנוראג קשיאפ, אורח הפסטיבלון. עוד סרטים בולטים שיגיעו השנה ארצה הם ״זאב וכבש״ של שהרבאנו סאדאת שהיה לזוכה, וכן סרטים שכבר כתבנו עליהם בסריטה כשהתארחו בפסטיבלים קודמים – ״חיי כקישוא״, ״אחרי האהבה״ ו״שירה אינסופית״. חבל לי שלא כל הסרטים מתוך המסגרת הגיעו ארצה, וכך לא אוכל להמליץ למשל על ״נרודה״ המופתי של פבלו לאריין, אבל נשמח במה שיש.

שבוע הבמאיות – שיתרחש באופן די מדהים אחרי השבועיים של הבמאים, הוא מעין חלופה לפסטיבל סרטי הנשים ברחובות מאז שנסגר. מה-18 ועד ה-25 בדצמבר יוקרן לפחות חצי מהיבול שנעשה השנה בידי יוצרות ישראליות, מה שאומר הזדמנות לתפוס סרטים כמו ״אנשים שהם לא אני״ של הדס בן ארויה ו״הפורצת״ של הגר בן אשר שכבשו את ליבנו בעונת האופירים, ולצידם ״נדיה – שם זמני״ של טובה אשר הזכור לטוב מעונת האופירים הקודמת ומפסטיבל ירושלים, ״עניינים אישיים״ של מהא חאג׳ זוכה פסטיבל חיפה, ממנו יגיעו גם ״הדרך לאן״ של מיכל בת אדם ו״בין העולמות״ של מיה חטאב. כמובן שיהיה גם ייצוג לדוקומנטרים כמו ״טהורה לעד״, ״פיתוי בע״מ״, או ״פואטיקה של המוח״ שכיכבו גם הם בפסטיבלים, ולסרטים קצרים כמו ״אנה״ זולל הפרסים. המסקרנים מכל הם כמובן הפרוייקטים המעטים שלא שמענו עליהם דבר, דוגמת ״מצברוח טוב״ של מילי בן חייל ותמר שפוני. כל הטוב ועוד, מהשקת סדרות חדשות ועד פאנלים בנושאים כמו פמיניזם בחברה הדתית והחרדית, בסינמטקים ברחבי הארץ.

מרצ׳לו מאסטרויאני – השחקן האיטלקי הגדול שהלך לעולמו לפני 20 שנה, זוכה למחווה בסינמטקים שיקרינו ממיטב הסרטים להם העניק מזוהרו ועוצמתו (ולסירוגין גם פגיעותו). אפשר למצוא ברשימה את החשודים המיידיים כמו שיתופי הפעולה עם פליני, אבל גם הפתעות הזויות כמו ״חלום של קוף״ של מרקו פררי, כמעט כל במאי איטלקי אחר שתרצו או שלא (דה סיקה, סקולה, אנטוניוני, טורנטורה והאחים טביאני אם למנות כמה) לצד סרטים שאינם איטלקיים כמו ״עיניים שחורות״ של ניקיטה מיכאלקוב או ״על רגל אחת״ של תיאו אנגלופולוס. בכל סינמטק התוכניה תיראה קצת אחרת, אז בחרו את שלכם או שלכן (הנה של תל-אביב לשם דוגמה) ובואו להצדיע ולהנות מן השחקן הענק הזה פעם נוספת.