מסמנים טריטוריות: שני מפיקים ישראלים ושני מפיצים אמריקאים מדברים על מכירת ושיווק סרטים
23 באוגוסט 2016 מאת אור סיגוליבשבוע שעבר כתבתי ל"כלכליסט" כתבה שמנסה לרדת לעומק עניין מכירות הסרטים הישראלים לחו"ל. לאחרונה נחשפנו להרבה ידיעות על הרכישות החמות של כמה מהסרטים, וכמובן שהעובדה שפרסי האופיר מתקרבים בהחלט אחראים על התזמון הזה – מכיוון שפרס הקולנוע הישראלי הוא עדיין בגדר קדם-אירוויזיון לאוסקר, הסרטים מנסים להוכיח שהם בעלי פוטנציאל אצל האמריקאים, וזו הפכה להיות חשיבות עליונה.
אתם יכולים לקרוא את הכתבה המלאה בלינק הזה.
לטובת הכתבה ראיינתי את המפיקים הישראלים חיים מקלברג ("סופת חול") ואילון רצ'קובסקי ("מעבר להרים ולגבעות"), כמו גם את המפיץ האמריקאי של סרטו של ערן קולירין, ג'ף ליפסקי מ"אדופט פילמס" שסיפר איך זה נראה מהצד השני. בגלל מגבלות המקום נאלצתי להשאיר הרבה מהדברים המעניינים שאמרו לי מחוץ לכתבה, ולכן החלטתי לעשות מין גרסת בונוס לסריטה עם הראיונות המלאים.
לאחר פרסום הכתבה, פנו אלי אנשי "שבוע ויום" והציעו לי לצרף גם אותם לגרסת הראיונות המורחבת בבלוג. שמחתי מאוד על ההזדמנות הזו, גם לפתוח עוד יותר את היריעה, וגם לדבר על סרט שאהבתי והוא שונה מאוד מהשניים האחרים.
אזכיר שאם אתם רוצים לקרוא את דעותיי על "מעבר ולהרים ולגבעות" ו"שבוע ויום", יש לכם לאן לפנות.
אז לאלו שקראו את הכתבה מ"כלכליסט" ורצו לדעת עוד קצת, וכמובן לאלו שהנושא לא מוכר להם, הפוסט הזה הוא בשבילכם. מיותר לציין שבמסגרת הזמן שעמד לרשותי יכולתי לגרד רק את קצה הקרחון. עם זאת, אני די בטוח שכמה מהדברים פה שופכים אור על העבודה שנעשית מאחורי הקלעים, ומקווה שעוד אנשים ימצאו זאת מעניין.
המפיקים
אילון רצ'קובסקי ("יולי-אוגוסט הפקות")
נתחיל מההתחלה – איפה בעצם סרט נפתח תהליך המכירה לחו"ל?
זה משתנה מסרט לסרט. סרטים שהם קופרודוקציה ובעצם "נמכרו" כבר משלב התסריט. "מעבר להרים ולגבעות" הוא הפקה משותפת לישראל, גרמניה ובלגיה, אז למעשה הוא כבר תוכנן להיות מופץ שם ברגע שנחתמו ההסכמים על ההפקה. מעבר לזה, לכל סרט יש לרוב סוכן מכירות, שמעורב כבר משלב התסריט, והוא הבן אדם שאמון למכור את הסרט בכל שלב שנראה לו נכון. יש פעמים שסוכנים מנסים לעניין קונים עוד בשלב התסריט, יש בשלב הראף-קאט, או כשהסרט כבר גמור. האופציה האחרונה היא השכיחה יותר, כי ככה המפיצים יכולים לדעת אם הסרט יעבור אצל הקהל שלהם או יתקבל לפסטיבל או ביקורות.
עסקת המכירה לטריטוריה מסוימת, נעשית אם היא פנויה. סוגרים את העסקה אחרי משא ומתן על סכום ובלעדיות, ולאחר מכן המפיץ בוחר מתי להוציא את הסרט. לרוב הוא לוקח לטריטוריה שלו גם זכויות לקולנוע וגם לטלוויזיה המקומית, כאשר לכל מדינה יש מישהו אחד שהוא המפיץ ולכן הוא מקבל בלעדיות. הוא זה שפונה לבעלי בתי קולנוע, תחנות טלוויזיה ול-VOD ובנוסף לכך אחראי לתרגם, יחסי ציבור, פוסטר, ופרסום. שלא כמו בישראל, פה "יונייטד" גם מפיצים וגם בעלי בתי קולנוע, ברוב העולם אילו מקצועות נפרדים שעומדים בפני עצמם.
הפצה לבתי הקולנוע זה דבר וקשה ומורכב. מכיוון התחרות קשה מאוד, המפיץ בעצם מתחייב להוצאה כלכלית גדולה. מי שהכי נזהרים הם האמריקאים, המכירות לשם מאוד לא מובנות מאליהן.
מה זה בעצם "טריטוריה"?
לרוב טריטוריה זו מילה מקבילה למדינות, אבל לא תמיד. "טריטוריה" בצרפת מתייחס גם לבלגיה ושוויץ, לצורך העניין.
מי מרוויחים ממכירה?
בגדול, סרט קולנוע ישראלי רגיל ממומן על ידי קרנות הקולנוע ("מעבר להרים ולגבעות" מומן על ידי קרן רבינוביץ' והמיזם לירושלים, שהן קרנות ציבוריות), ובעצם כשהסרט נמכר הרווח שלו מתחלק בין "בעלי המניות", כל מי שהשקיע ויש לו אחוזים בנכס, זכאי לחלקו היחסי. הרווח הכלכלי מגיע למשקיעים, בין אם הם פרטים וציבוריים.
מה נחשב "מכירה טובה?"
מכירה טובה בעיקר מתייחסת לטריטוריה, פחות לכסף. אני לא חושב שמישהו מאתנו חולם באמת להתעשר מזה… מכירה לארה"ב, שהיא הכי קשה ולכן טריטוריה נחשקת ויוקרתית, נחשבת הצלחה ולכן "מכירה טובה". אם חברה אמריקאית רוצה להפיץ את הסרט שלך, בזמן שהוא צריך להתחרות בבלוקבאסטרים, זה מרשים. זה סמן מאוד חיובי. "מעבר להרים ולגבעות" נמכר ממש בסמוך להקרנה שלו בקאן, וזה לא מובן מאליו. האמריקאים חיכו הרבה זמן עד שקנו את "ביקור התזמורת" שהיה להצלחה גדולה שם, את "מעבר" הם רכשו אפילו מהר יותר.
אז אם הכסף פחות משמעותי, מה בעצם החשיבות של מכירה?
כמובן שמאוד רוצים להרוויח ממכירה, אבל בסופו של דבר זה לא מאוד מצליח. עם זאת, מכירה יכולה להביא משקיעים לסרט הבא, בין אם הרוויח או לא (כמובן שאם המספרים טובים זה בהחלט עוזר).
מה לדעתך מעניין מפיצים זרים בסרטים ישראלים?
איכות הסרט היא הדבר המרכזי. בסוף היום אם הסרט לא טוב או לא מעניין, אז זה לא יקרה. הסרטים שהופצו לאחרונה בארה"ב מאוד שונים זה מזה: סרטי מלחמה ("בופור", "וואלס עם באשיר", "לבנון"), סרטים פוליטיים ("עג'מי", "בית לחם"), וסיפורים בעלי ניחוח אישי ("חתונה מאוחרת", "ביקור התזמורת"). אין תבנית.
הצרפתים, למשל, מאוד אוהבים סרטים ישראלים, בלי קשור לפוליטיקה. הם פשוט אוהבים את העשייה הישראלית. כמעט כמו האולימפיאדה, הם עושים הבדלה בין פוליטיקה להנאה ובידור.
חיים מקלברג ("תותים הפקות")
מה היה התהליך של "סופת חול" עד שנמכר לחו"ל?
התחלנו את המסע בפסטיבל לוקרנו של 2015 עם "סרט בתהליך עבודה". שלחנו אותו אחרי שלושה שבועות של עריכה, כאשר היה בסך הכל קאט של 50 דקות. זאת בעצם הייתה הפעם ראשונה שחיברנו סצנות אחת לשנייה. היה חשוב לי להראות את הסרט למפיצים ומנהלי פסטיבלים לפני עונת הפסטיבלים הגדולה, זאת מכיוון שרציתי לדעת מה בעולם שמציג הסרט יכול להיות לא מובן לעיניים זרות לפני שיוצאים לצילומי השלמה. שמחתי לגלות שהסרט התגלה ככל כך אוניברסלי שלא היה מה להסביר. על אף שהוא מדבר על הקהילה הבדואית שלא הרבה מכירים בחו"ל, הנושא של הסרט – המחיר שאנחנו צריכים לשלם בשביל להשתחרר מהכבלים – היה מובן לכולם.
כשהגענו לפסטיבל סאנדנס כבר הייתה שורה של פסטיבלים קדימה, וגם היה לנו סוכן מכירות שפטר אותנו מעבודת המכירה.
לטובת הפצה בחו"ל, בחרנו בחברה גרמנית "בטא סינמה", איתם עבדנו על "מיתה טובה", והם עשו עבודה נהדרת. כמובן שחשוב לנו שהביזנס יהיה טוב, אבל גם לא פחות חשוב לנו לעבוד אנשים שנהנה להיות איתם, שישתפו אותנו בהחלטות. אנחנו גם סומכים על הניסיון שלהם, וגם יש תחושה מצוינת של שותפות.
אחד הדברים שהחלטנו הוא להשהות רגע את היציאה לבתי הקולנוע בעולם, כדי לצבור יותר פסטיבלים, בעיקר בשביל המוניטין של הבמאית (עלית זקצר).
מדוע לא הלכתם לכיוון של קופרודוקציה, כדי שתבטיח מלכתחילה כמה טריטוריות?
ניסינו עם צרפת אבל שם לא הצליחו לגייס את הכסף. לכן החלטנו לוותר על קונספט של הפקה משותפת עם מדינה זרה, וזה הוכיח את עצמו. בסופו של דבר "סופת חול" מופץ ביותר ממאה בתי קולנוע בצרפת ובמקומות נוספים. בנוסף, היתרון הכלכלי הוא שהרווחים הולכים רק אל המשקיעים הישראלים. הם כמובן מאוד מרוצים.
מה בשבילכם נחשבת "מכירה טובה"?
זה משתנה מסרט לסרט, ולגבי כל דבר ההצלחה היא שונה. יש כמה רבדים: 1) מיהו סוכן המכירות שלך, והאם הצלחת לעניין מישהו מהטופ, כזה עם מוניטין בעולם הארט האוס והפסטיבלים. 2) מקדמה. 3) כמות הטריטוריות וכמה צופים יגיעו.
כלכלית זה לא משנה, מעט מאוד סרטים מרוויחים מעל המקדמה, אבל אין ספק שיש לזה בעיקר משמעות למוניטין של הבמאי ושל חברת ההפקה. אם עושים סרטים שראה אותם קהל גדול בהרבה מדינות זה מקל על העשייה לסרט הבא.
המפיצים
ג'ף ליפסקי ("אדופט פילמס")
פילמוגרפיה נבחרת: "ויקטוריה", "שנת חורף", "קפה דה פלור", "בית לחם"
מהן ההנחיות לבחירת סרט זר להפצה בארה"ב? האם אלו בעיקר איכויותיו האומנותיות, חשיבה כלכלית או קצת משניהם?
אה, כל כך הרבה פקטורים, כל כך הרבה משתנים. בין אם אני צופה בסרט בפסטיבל או בסקרינר אני צריך לשאול את עצמי שלוש שאלות: אחת, האם אני משכונע שהתשוקה המיידית שאני מרגיש תהיה תקפה (או, אפילו יותר טוב, תתעצם) על פני השנתיים הדרושות כדי לטפח את הסרט בשוק, כמו גם כדי לנצל את הפוטנציאל שלו ברמת ההפצה לקולנוע ומעבר לכך? שתיים, האם יש לי הרגשה שאני יכול לפתח, די בין לילה, גישה שיווקית חכמה ונהירה שתרשים את היוצר ואת סוכן המכירות, ובהמשך, את הקהל? שלוש, האם הסכום הנדרש לרכוש ולשווק את הסרט מסכן, מילולית, את החברה במקרה ששגיתי בהבנת הפוטנציאל המסחרי שלו?
אם התשובה ללפחות שתיים מהשאלות האלו היא "לא", או אם התשובה לשאלה השלישית היא "כן", אז הדבר הנכון לעשות יהיה בהכנעה לסרב ליוצר ולהמשיך הלאה לסרט הבא בעל פוטנציאל הרכישה.
שיקולים אחרים הם כמובן האם יש לי כבר מערכת יחסים קיימת עם היוצר או אחד השחקנים, או קשר טוב עם סוכן המכירות. ביקורות מפסטיבלים (ואפילו ציוצי טוויטר), על אף שהם לא תמיד אינדיקציות אמינות, גם הן משחקות תפקיד. אף אחד לא באמת חסין מפני כוח השכנוע של שבחים חיוביים וכתובים היטב. פרסים בפסטיבלים גם הם די מפתים.
יש שיאמרו ש"מעבר להרים ולגבעות" הוא מאוד ישראלי-מקומי. איזה עניין אתה חושב שהוא ייצר אצל קהל זר?
כבר מהרגע הראשון ראינו פוטנציאל בינלאומי רב בקווי העלילה הנטווים בעבודתו המרהיבה של ערן. התימות שלו עכשוויות להפליא, ועל כן מזמינות. האתגרים שעומדים בפני ארבעת הדמויות הם אוניברסליים באופן מעורר הזדהות: איש צבא, שזה עתה פרש, מוצא את עצמו אבוד וחסר יכולות להתחיל את השלב הבא של חייו, מה שמוביל למהלך שיש בו פוטנציאל להרס עצמי; אישה העומדת בפני משבר אמצע-החיים ונופלת קורבן ליהירות שלה; בן צעיר שעל פניו אין לו שום חיבור רגשי לאביו, אמו או אחותו, ומוצא את עצמו בסיטואציה יוצאת דופן בה הוא יכול להושיע אותם; ובחורה צעירה שהופכת להיות כלי משחק לא מודע במערבולת של חשדות, תככים ובגידה משפחתית. אלו תימות אפיות המסופרות בסדר גודל אנושי.
הפלא בסרטו של ערן הוא בכך שהוא מאפשר לנו להעריך בקלות את המוטיבציה של כל אחת מהדמויות. במהלך הצפייה, הקהל יכול לראות את עצמו בסיטואציות זהות. אם אנחנו שופטים אותם, אנחנו גם שופטים את עצמנו. אלו בדיוק החולשות והפגיעות האנושיות שמשותפות למשפחות מודרניות וצופי קולנוע בכל העולם, בוודאי שפה בחצר האחורית שלנו. ה"הוליווד ריפורטר" צדק כשטען שהסרט הזה הוא כמו "אמריקן ביוטי" הישראלי.
איזה סוג של קהל אמריקאי מתעניין בקולנוע ישראלי? למי אתם מנסים לפנות?
האמת היא שרוב צופי הקולנוע הנאמנים ביותר בארה"ב הם קהל הבייבי-בומרס. זוהי דמוגרפיה שהגיעה לבגרות בשנות השישים והשבעים, וזללו ללא הפסקה כמה סרטים זרים שהם יכלו לתפוס. והחדשות הטובות הן שהטעם שלהם לא השתנה במהלך השנים, הם פשוט לקחו הפוגה מצפייה בסרטים לטובת גידול ילדים ומימון השכלתם. אבל עכשיו הקינים שלהם ריקים ויש להם כיסים עמוקים מאוד בזכות ההכנסות שלהם, וכמעט בטוח שהם יכולים לשוב ולהפוך סרטים ללהיטים. יותר מזה, קהל יהודי-אמריקאי משכיל הוא חלק מהקהל החוזר הנאמן ביותר של מדינתנו. מעבר לכך, אנחנו גם שואפים לחשוף קהל צעיר יותר לשתי הדמויות של הצעירים הכריזמטיים, דרך פסטיבלים והקרנות מוקדמות. הדמויות האלו מציאותיות, צעירים שחיים את חייהם על הקצה, כפי שהמון כמוהם בעולם עושים. אם אנחנו יכולים לגרום לצעירים כאן לדבר על הסרט ברשתות החברתיות, נוכל לזכות ברוח גבית נוספת לסרט. אבל פרה פרה, צריך לעבוד מסודר שמא נתחיל לאבד את הדרך.
סרטו הקודם של קולירין, "ביקור התזמורת", היה להצלחה גדולה בארה"ב. האם אתה חושב שסרטו החדש יוכל לשחזר את זה?
אני חושב שהוא יצליח אפילו יותר. אין באמת דוגמא תקדימית לכך מהזמן האחרון, אבל בשנה האחרונה כשסרט מסתורי כמו "הלובסטר" של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס הופך, לצורך הדיון, להצלחה גדולה ומפתיעה ומרוויח 10 מיליון בארה"ב בלבד, או כשהקומדיה החביבה מניו זילנד "Hunt for the Wilderpeople" מגיעה משום מקום ומכניסה ארבעה מיליון דולר בבתי הקולנוע הקטנים, אין שום סיבה למה "מעבר להרים ולגבעות" לא יצליח גם מחוץ לערים.
(אני לרגע מתערב – האמת שהיה מוזר לי שליפסקי משווה את "מעבר להרים ולגבעות" דווקא לשני הסרטים שבחר, בהתחשב בכך שלמרות שהם לא מגיעים מאמריקה, שניהם דוברי אנגלית ובכך יש להם יתרון ענק על סרטים עם תרגום)
האם תוכל לפרט על אסטרטגיית ההפצה של הסרט?
אנחנו מקווים שהסרט יגיע למעבר מאה מסכי קולנוע פה, וזה עוד לפני – או בזמן – שהסרט יציג במספר פסטיבלים לקולנוע יהודי/ישראלי בכל רחבי אמריקה. אנחנו גם מתכוונים לעבוד באופן צמוד עם מפיקי הסרט, סוכן המכירות, ועם ערן כדי להבטיח את מועמדותו לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה, כבוד והכרה שבהחלט מגיעים לו. מועמדות כזו תבטיח הצלחה כלכלית ותעזור המון להגדיל את העניין בסרט בשלב ההפצה הדיגיטלית שלו בהמשך 2017.
דן ברגר ("אוסקילוסקופ")
פילמוגרפיה נבחרת: "הפלאים", "מא מא", "האמא השנייה", "חייבים לדבר על קווין", "וונדי ולוסי"
הערה לפני – ברגר מזכיר כמה פעמים את הסרט "חיבוק הנחש". מדובר בסרט דרום-אמריקאי מרהיב בשחור-לבן, שנשלח לייצג את קולומביה באוסקר של שנה שעברה, הפך לאחד המועמדים המפתיעים ביותר בחמישייה הסופית וסימן את מועמדותה הראשונה של קולומביה. בארץ הוא הוקרן בפסטיבל חיפה.
נתחיל באותה שאלה – מהן ההנחיות שלכם לבחירת סרט זר להפצה בארה"ב?
כשאנו רוכשים סרט להפצה אנחנו תמיד משתדלים למצוא איזון בסרטים שיש להם איכויות אומנותיות וגם יתאימו לצופים בארה"ב. אנחנו חברה מאוד סלקטיבית, בוחרים רק כעשרה סרטים בשנה (רוב מתחרינו בוחרים פי שלושה מהכמות הזאת), כדי שנוכל להתרכז בהם כמה יותר, ולתת להם את תשומת הלב הדרושה כדי להגיע לקהל רחב ככל הניתן. כשאנחנו רוכשים סרט זה אומר שיש לנו אמון רב בו, גם כיצירת אומנות אבל גם ככזה שיכול לקבל תהודה אצל הקהל האמריקאי.
מתי נחשפתם ל"שבוע ויום" ומדוע אתם חושבים שהוא יצליח בשוק הזר?
רכשנו את "שבוע ויום" ממש בסמוך להקרנתו בפסטיבל קאן. זה סרט שהתאהבנו בו ברגע שצפינו בו, וידענו שהקהל יגיב באותו אופן. ההצלחה שלו אחרי קאן רק אישרה את האמון שלנו בו – קיבלנו תגובות נפלאות מכל מי שראה אותנו, ואנחנו עומדים בחודשים הקרובים בפני סבב פסטיבלים מרשים שיוביל להפצה קולנועית חזקה ומסעירה לקראת האוסקר.
מה היתרונות והחסרונות בלשווק סרט ביכורים של במאי?
האתגר בכל סרט של במאי זר, קל וחומר במאי שלו זה סרט ראשון, הוא השם. יש המון יוצרים וסרטים שמתחרים על מעט מאוד יחסי ציבור. עם זאת, לאסף פולונסקי יש היסטוריה של הצלחה מוכחת בארה"ב, עם סרט הסטודנטים שלו שהיה מועמד לאוסקר. אנחנו בטוחים שנוכל להתעלות על האתגרים שבהצגת מישהו לא מוכר לעיתונאים וקהל – הוא הרי מועמד לאוסקר בעברו!
האם תוכל לפרט על אסטרטגיית ההפצה של הסרט?
אנחנו מתכננים להפיץ את הסרט בתחילת 2017, כמו שעשינו בשנה שעברה עם "חיבוק הנחש" שהבאנו למועמדות לפרס הסרט בשפה זרה באוסקר, ועשה מעל מיליון בקופות. עד לשם, הסרט ישתתף בעשרות פסטיבלים ברחבי ארה"ב ויעבוד היטב בשיטת הפה-לאוזן, כולל פסטיבלים שמייצרים דיבורי אוסקר כמו AFI (האירוע הגדול של המכון האמריקאי לקולנוע – א.ס) ו"מיל וואלי". הסרט יפתח בכל עיר מרכזית במדינה, וגם בכמה ערים קטנות יותר. אנחנו מתכננים לתת לו פחות או יותר את ההפצה הרחבה ביותר שאנחנו יכולים להעניק לסרט זר בשוק האמריקאי. עם "חיבוק הנחש", הגענו למעל 300 מסכים ואנחנו בטוחים ש"שבוע ויום" יגיע לאותן כמויות.
אני תוהה מתי סופסוף יפרידו גם אצלנו את השילוש מפיקים-מפיצים-מקרינים:/
"אנחנו גם מתכוונים לעבוד באופן צמוד עם מפיקי הסרט, סוכן המכירות, ועם ערן כדי להבטיח את מועמדותו לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה". איך בדיוק הוא מתכוון "להבטיח" דבר כזה? המפיץ הנכבד נשמע כאילו הוא מתכוון לשחד חברי אקדמיה.