סרטים חדשים: ״ג׳רוזלם״, ״חולייטה״, ״מלכת המדבר״, ״האגדה של טרזן״, ״מייק ודייב מחפשים דייט״, ״הצילו כיווצתי את המורה״ ו״כלבים בחלל: הרפתקה אל הירח״

אחרי הדלות של השבוע שעבר, יום חמישי ה-7 ל-7 מביא עימו 7 סרטים חדשים. אחד מהם פותח את פסטיבל הקולנוע של ירושלים, אחד אחר צולם בירושלים ונושא את שמה (ואף השתתף בפסטיבל הקודם) וכצפוי מהעונה, חלק מכוונים לקהל צעיר ואחרים לקהל צעיר מאוד. בניגוד לשבוע שעבר יהיו לנו גם סקירה או שתיים הפעם, אבל את מירב המאמצים נמקד בסיקור הפסטיבל הירושלמי ה-33, בפריסת כוחות משתנה. אגב, היום גם מתחיל "סופעולם" של רוני קידר את הסיבוב שלו בסינמטקים, בדיוק בזמן לעונת האופירים בה הוא מתמודד. כתבנו על הסרט במספר הזדמנויות, למשל בבכורתו בפסטיבל קולנוע דרום 2014, לאחר מכן בפסטיבל אוטופיה של אותה השנה, בטרום-הבכורה הירושלמית, ועוד. בפינת הפלוס – פסטיבל נוסף שיתרחש בתל-אביב במקביל לי-ם, ושתי פרידות.

״ג'רוזלם״ (Jeruzalem) סרט האימה החדשני של האחים יואב ודורון פז (״פובידיליה״) מגיע סוף כל סוף אל בתי הקולנוע. בדיוק לפני שנה התמודד בתחרות הרשמית של פסטיבל ירושלים, ממנה יצאה עם פרס העריכה וחביב הקהל, ושם גם כתבתי עליו בקצרות. מאז הספיק סרטם של הפזים לא רק לצוץ שנית בפסטיבל אוטופיה האחרון אלא גם לחרוך פסטיבלי ז׳אנר ברחבי תבל ולזכות בהפצה מסחרית הרחק מטריטוריית הבית שלו, ואף לזכות ממש לפני כמה ימים בחדשות משמחות על סרט המשך. איך ממשיכים סרט שמציג אפוקליפסת זומבים מעופפים בירושלים? אשמח לראות. בינתיים נזכיר שמדובר בפרוייקט דובר אנגלית, בכיכובם של יון תומרקין, יעל גרובגלס, דניאל ג׳יידלין ותום גרציאני (בתפקיד שהיה צריך לזכות אותו בפרס אופיר), ובו תיירים אמריקאיים מגיעים לירושלים ביום כיפור שהופך ליום הדין התנ״כי. הכל מצולם דרך משקפיים חכמים בסגנון גוגל-גלאס עליהם השלום, מה שלא רק מוסיף לאימה הנחוות בגוף ראשון, אלא גם מאפשר לסרט ליצור מציאות רבודה, כלומר להציג לא רק את המתרחש באמת, אלא גם לזרוק על מהסך מגוון אפליקציות בהן משתמשת הגיבורה. צפו להתייחסות נוספת בבלוג, כי כשמגיע מגיע.

״חולייטה״ (Julieta) גם הוא סרט עם קשר לירושלים, אבל פחות מובהק ויותר אקטואלי. מדובר בסרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ה-33 שהחל אמש, אבל בעיקר בסרטו החדש של פדרו אלמודובר. היוצר הספרדי האהוד מאוד בישראל (ולא רק כאן כמובן) בוחר הפעם לעבד שלושה סיפורים קצרים של זוכת פרס נובל לספרות אליס מונרו, להעתיק את עלילתם מקנדה למדריד ולשנות את שם הגיבורה מג׳ולייט לחולייטה. אמה סוארז מגלמת אותה בראשית הסרט, ואדריאנה אוגרטה עושה זאת בפלאשבקים הרבים. זאת משום שחולייטה המבוגרת יותר מחליטה להתעמת עם עברה ולשפוך את תוכנו במכתב ארוך לבתה אותה לא ראתה שנים, לאחר מפגש עם חברת ילדות של הבת המערער אותה. כתבתי על הסרט, שאינו כוס התה שלי מן הסתם, לעכבר העיר ואור עשה זאת עבור כלכליסט. עופר, שציפה לסרט מאז פסטיבל קאן וקרא את כתבי מונרו הרלוונטיים, ייסקר בסריטה.

״מלכת המדבר״ (Queen of the Desert), סרטו העלילתי של ורנר הרצוג, מגיע ארצה יחד עם סרטו התיעודי ״חלומות בהקיץ על העולם המקוון״ שיוצג אף הוא בפסטיבל ירושלים. זהו לא סרט פריסיליה, אלא על גרטרוד בל, בגילומה של ניקול קידמן. קצרה היריעה מלפרט על פועלה של אשת האשכולות הבריטית, ואני מקווה שהסרט כן יעשה זאת, אז רק אספר שמדובר בשליחה מטעם האימפריה למזרח התיכון של ראשית המאה ה-20, שלהיותה ארכיאולוגית, סופרת, חוקרת והרפתקנית הייתה השפעה לא קטנה על עתיד האיזור. את קידמן מקיפים ג׳יימס פרנקו, רוברט פטינסון ודמיאן לואיס, והמדבריות שתראו בסרט צולמו במרוקו.

״האגדה של טרזן״ (The Legend of Tarzan) הוא פרוייקט ההתאווררות של דייויד ייטס מן העולם הקסום של הארי פוטר, רגע לפני שישוב אליו ב״חיות הפלא והיכן למצוא אותן״. אלכסנדר סקארסגארד מוריד חולצה ונכרך סביב ענפים כדי לגלם את מלך הג׳ונגל, שדווקא מתחיל את הסרט בתור הלורד הבריטי ג׳ון קלייטון. הפרא האציל בחר להשאיר את ימיו באפריקה מאחוריו ולשוב אל התארים האבודים של הוריו, אבל כשמגיע הזדמנות לשוב למקורות ג׳יין (מרגו רובי) לוחצת עליו לחזור. יחד עם לחץ מכיוון אחר, של אמריקאי בשם ג׳ורג׳ וושינגטון וויליאמס (סמואל אל. ג׳קסון) המבקש מבני הזוג להתלוות אליו למשלחת שתבחון האם מתקיימים תנאי עבדות ביבשת. זאת משום שמלך בלגיה מנצל את המקומיים לצרכיו, ומי שימתין לג׳ון, ג׳יין וג׳ורג׳ עם שובם הם לא רק חברים ותיקים, אלא גם יד ימינו של המלך הבלגי (כריסטוף וולץ) וגם צ׳יף בונגה (דג׳ימון הונסו) החפץ במותו של טרזן בגלל טינה ישנה. כתבתי על הסרט לעכבר העיר, ואולי הספקתם כבר לקרוא את דעתו של אור שהתפרסמה בבלוג אתמול.

״מייק ודייב מחפשים דייט״ (Mike and Dave Need Wedding Dates) מבקש לגזול את תואר הסרט המצחיק ביותר שיש כרגע בקולנוע מ״שכנים 2״ או ״מוצאים את דורי״, לשיקולכם ושיקולכן. הקומדיה של ג׳ייק זימנסקי מתמקדת במאמציהם של האחים מייק ודייב (אדם דווין וזאק אפרון) לא להרוס את החתונה המתקרבת של אחותם הקטנה והאהובה ג׳יני (שוגר לין ברד). החשש נובע מן העובדה הפשוטה שהשניים הספיקו להפוך על מפגש משפחתי קליל למסיבה פרועה, שתמיד הסתיימה בכמעט-אסון. כדי לנסות ולמנוע זאת, דורשים ההורים (סטיבן רות וסטפני פראסי) שהבנים יגיעו לחתונה עם דייט, וגם יתרכזו בבנות זוגן. מי ששומעות על המיזם הן שתי שבורות (בב׳ דגושה, ובגילומן של אנה קנדריק ואוברי פלאזה) המחליטות להתחזות לנשים מהוגנות, כדי לטוס לחופשת הכל-כלול בהוואי. ברנדן אובריאן ואנדרו ג׳יי כהן, שכתבו את ״שכנים״ הראשון והשני, חתומים על התסריט גם הפעם. אם נמצא זמן באמצע הפסטיבל, תיתכן סקירה. אם לא, דעו שהסרט מאוד בוטה ולגמרי מצחיק.

שני סרטי ילדים מובהקים מצטרפים אף הם אל לוח ההקרנות. האחד הוא ״הצילו כיווצתי את המורה״ (Hilfe, ich hab meine Lehrerin geschrumpft) מגיע מגרמניה כפי שאפשר לנחש מהכותרת הלועזית שבחרתי, אבל יוצג בדיבוב עברי בלבד (למרות שלא מדובר בסרט אנימציה). הכותרת די מסבירה את העלילה ועל הסרט חתום הבמאי סוון אלטרוולדט. השני הוא ״כלבים בחלל הרפתקה אל הירח״ (Space Dogs 2), שוב כותרת שאומרת לא מעט על התוכן, הוא המשכון לסרט האנימציה מ-2010, שבמולדתו הרוסית הוקרן כבר לפני שנתיים. שלושה במאים יש לסרט, והם אינה אבלניקובה, אלכסנדר חראמטסוב, ו-ואדים סוצקוב. הורים, ספרו לנו מה אנחנו מפסידים.

פלוס – ילדים והספדים

פסטיבל סרטי ילדים ונוער – נפתח גם הוא אמש, בסינמטק תל-אביב, וירוץ במקביל לפסטיבל ירושלים עד יום ראשון ה-17 ביולי. אמנם בחרנו לרכז כוחות בירושלים במקום להתפרש, אבל זה לא אומר שהתוכניה של פסטיבל הילדים, הקטן מזה הירושלמי בשני עשורים, נעלמה מעינינו. למעשה, היא מכילה כמה וכמה סרטים מעניינים: ״אפריקה!״ של דבורית שרגל, המשכון ללהיט ״איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן״, ״המלכודת״ ההודי שמגיע מפסטיבל ברלין, או ״אודבול״ ובו כלבלב מנסה להציל פינגווינים משועלים המבקש לטרוף אותם ומתיידד עם בעלי הכנף. הפסטיבל מבחין בין אירועים המיועדים לכל גיל, כך שהוא אחד המקומות הבטוחים לקחת אליהם את הנוער, הילדים והטף לראות סרטים שיתאימו לגילם. לפרטים מלאים ותוכניית הסרטים המלאה, וכן מידע על מגוון הסדנאות, המפגשים וכל מה שסביב – נסו את עמוד הפסטיבל בתאר סינמטק תל-אביב.

מייקל צ׳ימינו – הלך השבוע לעולמו, בגיל 77. לא הספדנו אותו אפילו בפייסבוק, מהסיבה הפשוטה שמסתבר כי אין לנו אפילו טקסט אחד בסריטה על אף אחד מסרטיו, מלבד אזכורים תכופים של ״צייד הצבאים״. אתם כבר יודעים ואתן כבר יודעות איך אני מרגיש כלפי הספדים מאולצים, אבל אני גם מאמין שכל מי שקרא את הידיעה במקום אחר חש ודאי צביטה בלב על קריירה מוחמצת. צ׳ימינו היה במאי שאפנתן, מוכשר ולא מתפשר, שהגדולה שלו היא גם מה שהביא לנפילה שלו, וגם של עידן החופש האמנותי בהוליווד. אולי זוהי הזדמנות לצפות (שוב) במעט הסרטים שכן עשה.

עבאס קיארוסטמי – מגדולי במאיי איראן, הלך גם הוא לעולמו השבוע, בגיל 76. למי שפיספסו את ההספד של עופר בעמוד הפייסבוק שלנו, אצרף אותו כאן. לפני כן אזכיר שעליו לא רק כתבנו אלא גם דיברנו, כפי שעשו עופר ופבלו בפודקאסט עם נחמן אינגבר על הסרט ״טעם הדובדבן״. הנה מילות הפרידה של עופר, שלקח הכי קשה את לכתו של הקולנוען מאיתנו: ״אחד מן המסעות הכי מופלאים בתולדות הקולנוע לא כלל קרבות קשים או התמודדות עם איתני הטבע. זה היה מסע של ילד אשר רצה להחזיר מחברת שחברו שכח בביתו. מן הסיפור הפשוט הזה (שכמעט אין בו סיפור) יצר עבאס קיארוסטמי סרט שפתח טרילוגיה מופלאה שהסתיימה בסרט בו הוא מראה כמה תכנון וזיוף יש בסרטים אשר מנסים להיראות דמויי מציאות ומאולתרים, וכמה אותנטיות יש בזיוף הקולנועי. קיארוסטמי לא בדיוק טשטש בסרטיו את הגבולות בין התיעודי לעלילתי או בין פשטות וצמצום לבין מורכבות – הוא פשוט יצר קולנוע שהמילה היחידה היכולה להתאים לו במדויק היא ׳אנושי׳. כל השאר אולי מעורר מחשבה, אולי שובר את הלב, אבל נשגב מתיאור. בסרטים שלו, נדמה כי כל עלה שעף ברוח תוכנן היטב וכל טקסט ששונן הוא אקראי. הוא היה אמן בסרטיו, וגם ההמתנה למוות נראית אצלו כמו אקט של אהבה והקשבה. עבור רבים, סרטיו יראו פשוטים וחסרי ייחוד – עד לרגע בו מגלים כי הם לא מרפים לעולם״.