• סרטים חדשים: ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״
  • אימת החודש - דצמבר 2017: סיכום שנה
  • דיווח מסכם מפסטיבל אוטופיה 2017
  • ״המפרנסת״, סקירה לקראת הקרנה בסינמטק חולון
  • פרדיננד
  • תשיעיית הפיינליסטים לסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, סקירה
  • כל המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 58
  • מצעד 20 הסרטים הגדולים של בילי ויילדר, על פי עופר
  • ״פרחים בבוץ״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 57
  • ״בהתחלה הם הרגו את אבא״, סקירה אורחת
  • ״גלגל ענק״, סקירה לסרטו החדש של וודי אלן
  • ״המוזיאון״, סקירה
  • מבט מפורט בפסטיבל הקולנוע היהודי 2017

סרטים חדשים: ״מוצאים את דורי״, ״היום השלישי: התחדשות״, ״הרומן של מגי״, ״לזמן את הרוע 2״, ״חטאים קטנים״

22 ביוני 2016 מאת אורון שמיר

חמישה סרטים חדשים עושים את דרכם אל בתי הקולנוע. שלושה מתוכם הם סרטי המשך מספר 2 (אבל אחד של פיקסאר, זה מאזן), ושניים לא חולמים אפילו על להפוך לסדרת שוברי קופות. בפינת הפלוס – תזכורת להערב, וטריילר ישראלי מבטיח.

״מוצאים את דורי״ (Finding Dory), המשכון ראשון ולא אחרון לסופש זה, מגיע 13 שנים אחרי ״מוצאים את נמו״, שגם אותו ביים אנדרו סטנטון. בין לבין חתום הבמאי על ״וול-אי״ המופתי, ועל ״ג'ון קרטר״ שכמעט הרס לו את הקריירה. אולפני פיקסאר שמחו לקבל אותו חזרה, ולהעניק סרט לאחת הדמויות האהובות בתולדות האולפנים – הדגיגה הכחולה בעלת בעיית הזיכרון ששמה דורי (בדיבובה של אלן דג'נרס). בראשית הסרט אנו נחשפים אל עברה של דורי, הסובלת בהווה מזכרונות שבורים וטורדניים המביאים אותה לידי החלטה – עליה לצאת למסע למצוא את הוריה, ממש כפי שמרלין (אלברט ברוקס) מצא את נמו (היידן רולנס, שמחליף את אלכסנדר גולד). יחד שוחים הדגים במורד שביל הזיכרון הקטוע והאסוציאטיבי של דורי, ומגיעים למכון למחקר ימי, שם יפגשו גלריית דמויות חדשה. אחת מהן, תמנון בשם האנק, יכולה מבחינתי להצטרף כאן ועכשיו לפנתיאון של פיקסאר, והשאר מצחיקות בקול רם לכל הפחות. אל הקאסט המפואר מצטרפים אידריס אלבה ודומיניק קופר (באיחוד שיירגש את צופי "הסמויה"), טיי ברל, קייטלין אולסון, יוג'ין לוי, דיאן קיטון וסיגורני וויבר. אנגוס מקליין ביים לצד סטנטון, והשניים גם חתומים על התסריט יחד עם ויקטוריה שטראוס ובוב פטרסון. כתבתי על הסרט לעכבר העיר, עופר יהיה אמון על הסקירה שלו אצלנו.

״היום השלישי: התחדשות״ (Independence Day: Resurgence) הולך אפילו יותר רחוק – הסרט מתחקה אחר עקבותיו של סרט בן 20, הלא הוא "היום השלישי", וגם הוא מחזיר אל כס הבמאי את יוצר הסרט המקורי, רולנד אמריך. העלילה מתרחשת שני עשורים לאחר הסיפור של הסרט הקודם, בו האנושות נמנעה מהשמדה המונית בידי גזע חייזרי בדרך ספק מתוחכמת וספק מגוחכת. והנה הם חוזרים החייזרים, למרבה הנוחות שוב ביום העצמאות של ארצות הברית של אמריקה, מה שמעורר רגשות פטריוטיים מוגברים בצוות הנוכחי שנאלץ להגות תוכנית פעולה למיגור האיום מהחלל החיצון. ביל פולמן הוא עדיין נשיא ארה"ב, וגם ג'ף גולדבלום חוזר לתפקיד המדען המבריק, בעוד וויל סמית' נעדר במופגן. הבשר הטרי כולל את ליאם המסוורת', מייקה מונרו וגם שרלוט גינזבורג. המוני תסריטאים יש בפרוייקט הזה, מעניין למה. גם עליו כתבתי לעכבר.

״לזמן את הרוע 2״ (The Conjuring 2) תאמינו או לא, גם הוא פרק ב׳ שאותו מביים הבמאי של פרק א׳. הפעם מדובר בסיפור מעט יותר סטנדרטי, שכן ההמשכון מגיע שלוש שנים בלבד לאחר ההצלחה של הראשון. אלא שבין לבין, הבמאי ג׳יימס וואן הפך מיוצר של סרטי אימה מצליחים למדי (״המסור״, ״הרוע שבפנים״) לאיש שחתום על אחד הסרטים המצליחים בהיסטוריה (״מהיר ועצבני 7״). וואן גייס את שני התסריטאים שעבדו עימו על הסרט הקודם, צ׳אד וקארי הייס, ותיגבר בדייויד ג׳ונסון (״יתומה״), ואף השיב לתפקידים הראשיים את ורה פרמיגה ופטריק ווילסון בתור זוג חוקרי תופעות על-טבעיות. העלילה מתרחשת בשנת 1977 ובני הזוג נוסעים לאנגליה, שם הם מקווים לעזור לאם חד-הורית (פרנסס אוקונר) המאמינה כי משהו מרושע השתלט על ביתה ועל בתה (מדיסון וולף). אור יהיה אחראי לסקירה הפעם, באופן (על)טבעי.

״הרומן של מגי״ (Maggie's Plan) הוא סרט בז'אנר גרטה גרוויג. נדמה לי שזה כבר ז'אנר עכשיו, לא? עזרו לי להחליט – השחקנית מגלמת את מגי, ניו-יורקית לא לגמרי סגורה על עצמה שמתחילה להרגיש את השעון הביולוגי, אבל לא מצליחה להישאר מאוהבת לאורך זמן בגבר אחד (כך כהגדרתה). היא מבקשת תרומת זרע ממכר (טרביס פימל), ובמקביל נדלקת על עמית מבוגר שהוא גם נשוי-שלא-באושר (איתן הוק) לאקדמאית עם מבטא זר (ג'וליאן מור). מכאן העלילה רק מתפתלת עוד ועוד, אז אעבור לשמות מוכרים נוספים מהקאסט: מיה רודולף, ביל הדר, וגם וואלאס שון בקמאו קצרצר. הבמאית והתסריטאית היא רבקה מילר, שעבורי תמיד מעניין יותר לדבר על חייה האישיים (היא בתו של ארתור מילר, וזוגתו של דניאל דיי לואיס) מאשר על הסרטים שלה ("הבלדה על ג'ק ורוז", "חייה הפרטיים של פיפה לי"). לכן, עופר יהיה זה שיכתוב על הסרט.

״חטאים קטנים״ (The Little Death) ממלא השבוע את הפינה שהלוואי שתיעלם מן המדור הזה, אותה אני מכנה ״סרטים מן העבר הקרוב״. מדובר בסרטים שכבר סקרנו בבלוג אחרי שהתייבשו על מדפי ספריות ההשאלה, וכעת מוצאים איכשהו את דרכם אל בתי הקולנוע. אור כתב על קומדיית היחסים האוסטרלית לפני כשנה וחצי, אז כינה אותה ״המוות הקטן״ בתרגום ישיר לשם המקורי (ותוך התייחסות לביטוי הצרפתי שמשמעותו אורגזמה). הסרט אף מצא את עצמו ברשימת רגעי השנה של אור, כחלק מפוסט סיכום 2015 שלו. עם הגיעו לקולנועי ישראל הפך סרט הביכורים כבמאי של השחקן ג׳וש לוסון ל״חטאים קטנים״, והעלילה שלו עדיין מורכבת מסיפורים של חמישה זוגות, כולם מאותה פרבר, הקשורים באופן זה או אחר למיניות.

פלוס – פסטיבלים בקרוב וברחוק

פרינט סקרין – הפסטיבל השישי לתרבות דיגיטלית נפתח ממש הערב בסינמטק חולון, וזו הזדמנות אחרונה בשבילי להפציר בכם ובכן להציץ בתוכניה לארבעת הימים הקרובים, וכמובן להגיע לאירוע סריטה במסגרת הפסטיבל, בו אור יקדים דברים לפני המותחן הדוקומנטרי המפתיע ״Tickled״. זאת גם הזדמנות אחרונה לפרגן לחברים הקשורים באירוע, מליאור זלמנסון שמנהל את הפסטיבל הזה ביד רמה ועד שלו מורן שימשיך להציג תערוכת משחקי מחשב גם השנה, שתענה אף היא לתמה המרכזית של הפסטיבל מודל 2016 – עונג. נתראה שם.

ילדי הסתיו – סרטו החדש של איתן גפני, התהדר בטריילר מסקרן. הרגשות שלי כלפי הסרט מעורבים, כי מצד אחד אני לא נמנה על מעריציו של ״בשר תותחים״, ומאידך הסרט נבחר להציג בפסטיבל ירושלים המתקרב, במשבצת שמילא בהצלחה ״מסווג חריג״ בעבר. באותו עניין, מירב הסקרנות שלי מהסרט נובעת מהז׳אנר בו הסרט מבקש לפעול – הסלאשר. ואחרי ״כלבת״ שהיה סלאשר עם טוויסט ו״מסווג חריג״ שהתחיל כקומדיה וזלג למחוזות הסלאשינג, נדמה לי שלקולנוע הישראלי החדש עדיין חסר עוד סלאשר פר-אקסלנס לאוסף. הבחירה למקם את העלילה של ״ילדי הסתיו״ (Children of the Fall) בקיבוץ ולהכניס לטריילר שוטים של אקי אבני בכובע קאובוי שבו את תשומת ליבי. אפשר רק לקוות שהסרט יצליח לעשות את מה שלי אישית היה חסר בסרטו הקודם של גפני ולהוות גם אלגוריה חברתית לצד נהרות הדם וערימות הגוויות. במילים אחרות, התודעה הישראלית הקולקטיבית כל-כך ספוגה באלימות ושנאת האחר בימים אלה עד כי אני מתפלא שזה טרם התפרץ בקולנוע במלוא העוצמה, ויכול להיות ש״ילדי הסתיו״ הוא צעד בכיוון. רק שיעגנו את העובדה שכמעט כולם מדברים אנגלית בעלילה, וישמרו על האינטנסיביות ועל השוטינג והתאורה (תום גולדווסר, שגם הפיק, חתום על הצילום) המשתקפים בטריילר ואני לגמרי איתם. גם הפרצופים המוכרים ואווירת האופוריה של לפני מלחמת יום הכיפורים מסייעים לייצר סקרנות כלפי הסרט הזה, שיערוך את בכורתו בירושלים עוד פחות מחודש.

השאר תגובה