אוסקר 2015/16: תשיעיית הפיינליסטים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה

בדרך כלל זה קורה בשישי בערב, אבל בלוס אנג'לס לא הצליחו להתאפק ופרסמו אתמול בלילה את תשיעיית הסרטים שיתחרו על חמשת המקומות בקטגוריה ה"עולמית" של האוסקר הקרוב.
80 מדינות שלחו נציגים לתחרות השנה (81, אבל אפגניסטן נפלה), על כל אחד ואחד מהם תוכלו לקרוא בפוסט המתמודדים השנתי שפורסם אצלנו באוקטובר, ומתוכם נשארו רק אלו.

כמו תמיד, הרבה הפתעות, הרבה הרמות גבה, והרבה שאלות. בכל זאת, שבעים ואחת סרטים יצאו מאוכזבים, ביניהם כמה שחשבנו שגורלם יהיה אחר.
בחדשות המקומיות, "באבא ג'ון", נציג ישראל, לא בפנים. למרבה הצער זה לא באמת מפתיע אף אחד (אולי מלבד חברי האקדמיה עצמם), אבל לפחות הסרט זכה להפצה מקומית וליח"צ טוב, ואני בטוח שזה מספיק לו.
גם השנה אירופה שולטת בגדול, עם שבעה סרטים, כאשר את השניים האחרים מייצגים דרום אמריקה וכן, גם המזרח התיכון.

אני ראיתי שישה נציגים מתוך התשיעייה השמחה הזו, אז הנה לכם פירוט, לינקים, איך הלך לי בהימורים המקדימים (כמו בדרך כלל. אין מה להיות במתח), ואילו סרטים בולטים נשארו בחוץ.

תשיעיית הפיינליסטים בקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה:

אירלנד – "ויוה" (Viva)
כמו צרפת ששלחה סרט דובר טורקית שמתרחש בטורקיה, כך אירלנד שלחה סרט קובני דובר ספרדית, והצליחה במקום בו מדינות אחרות כמו אנגליה ואוסטרליה בדרך כלל נופלות בו.
מדובר בסיפור התבגרות להט"בי, שנראה כמו ערבוב של כל הדברים המאפיינים סרטי פסטיבליים רגישים. גם ילד מתבגר, גם נטיות מיניות, גם אבא שחזר מהכלא, ואם זה לא מספיק, לגיבור קוראים "ג'יזס".
ג'יזס…
פאדי ברת'נץ' ביים, ובניסיו דל טורו פרש את חסותו.

בלגיה – "הברית הלגמרי חדשה"/"'קומדיה אלוהית" (Le tout Nouveau Testament)
סרטו של ז'אקו ון דורמל התחיל את סיבוב הנצחון שלו בפסטיבל קאן, שם אורון ראה אותו ונהנה למדי. הוא כינה אותו "הברית החדשה דנדשה". אז הגיע לפסטיבל חיפה תחת השם "הברית הלגמרי חדשה", וזאת הייתה ההזדמנות שלי לצפות בו, אך אני לא הבנתי על מה המהומה.
התחנה הבאה של הסרט היה בפסטיבל אוטופיה, בדיוק בשלב שבו התבשרנו שהוא הולך להיות מופץ בארץ לקהל הרחב, תחת השם… "קומדיה אלוהית".
למה לתת לקומדיה שם של יצירה קאנונית אחרת (ודי אכזרית ומקאברית, בלשון המעטה) שתבלבל אנשים כשהם יחפשו את השם בגוגל, במקום ללכת עם השם שכבר צבר לא מעט ביקורות און-ליין בזכות שני פסטיבלים מקומיים זה משהו שאני לא מבין, אבל אני כתב, לא מפיץ, ולכן אסמוך עליהם שיש להם רציונל מאחורי זה.
בלגיה מעולם לא זכתה אך הייתה מועמדת שבע פעמים בעבר, לאחרונה לפני שנתיים עם "המעגל השבור".

גרמניה – "מבוך השקרים" (Im Labyrinth des Schweigens)
אחד משלושת סרטי השואה שבתשיעייה מגיעה מגרמניה, והוא אפילו זכה להפצה בארץ במהלך הקיץ. השחקן אלכסנדר פיילינג (שזכור לכם אולי מ"פלאפל אטומי") מככב בסיפור האמיתי על עיתונאי צעיר שמגלה כמה הנאצים היו לא נחמדים, אבל כשהוא מנסה לחקור לעומק הוא מגלה שיש לא מעט אנשים שלא מעוניינים שהאמת תצא לאור. ג'וליו ריצ'לי ביים. אם זה יצליח, גרמניה תחזור לאוסקר לראשונה מאז 2009 ("סרט לבן").
כנראה שאשלים את הצפייה בסרט במהלך הימים הקרובים, ואז אולי אחזור לעדכן.

דנמרק – "מלחמה" (Krigen)
בפוסט על כל מתמודדי השנה, כתבתי שאני שם כסף שהסרט הזה בפנים, אז אני שמח מאוד שלא יצאתי בהפסד. באמת שלא ראיתי מצב שהסרט הזה נשאר בחוץ. זה קשור לכך שהקולנוע הדני לרוב זוכה לחיבה מטעם האקדמיה (12 מועמדויות ושלוש זכיות עד כה), ובטח לעלילת הסרט – המספרת על מפקד חולייה נערץ באפגניסטן (פילו אסבק ההורס, שכנראה אסור לצלם סרט בדנמרק בלעדיו) המוצא את עצמו מואשם בפשעי מלחמה.
הכי רחוק מ"צלף אמריקאי" שיש, זהו סרט שמתקדם בקצב איטי יחסית, אבל יש בו חופן של סצנות חזקות, והוא גם שואל שאלות מעניינות, אם כי לא תמיד בדרך הכי מתוחכמת שיש. באופן כללי מדובר בסרט משובח במיוחד. ביים אותו טוביאס לינדהולם ("חטיפה בלב ים") שגם כתב את המועמד האחרון של דנמרק לאוסקר, "ניצוד".

הונגריה – "הבן של שאול" (Son of Saul)
הפרונטראנר הגדול של האוסקר, שכנראה שום דבר לא יעמוד בדרכו בדרך לנאום התודה. סרט הביכורים של לזלו נמש ממש התפוצץ בפסטיבל קאן, שם זכה בפרס חבר השופטים, והפך לשיחת היום. אורון היה אחד מברי המזל שצפו בו.
מתחילת עונת הפרסים הסרט הוא רכבת דוהרת, וכבר עכשיו יש לשמו תשעה פרסי "הסרט הזר" שונים (בינהם מטעם ניו יורק, לוס אנג'לס, וושינגטון ושיקאגו) ועוד פרס אחד ממבקרי האון-ליין של ניו יורק לסרט הביכורים הטוב ביותר. אן תומפסון ואריק קוהן מ"אינדיוויר", שניהם הכריזו עליו כסרט השנה שלהם.
צפו למצוא אותו בבתי הקולנוע בארץ בסמוך להכרזת המועמדים.

ירדן – "תיב" (Theeb)
ללא צל של ספק, הרגע המשמח ביותר של ההכרזה הזו. את הנציגות הירדנית (יותר כמו הפקה של האמירויות הערביות, אבל בואו נפרגן) ראיתי לא הרבה אחרי שהיא נשלחה לאוסקר, וגיליתי את אחד הסרטים האהובים עלי ביותר מהשנה החולפת.
מערבון הרפתקאות נהדר, המספר על ילד קטן בימי השלטון העותמאני, הנשלח עם אחיו ומורה דרך לעזור לחייל בריטי לחצות את הנקיקים והדיונות, ובדרך מוצאים את עצמם במסע השרדות קשה. מכל ששת הסרטים שראיתי ברשימה הזו זה האהוב עלי ביותר, ואני ממש מקווה שהיו יגיע עד לאוסקר.
נאג'י אבו נוואר ביים. "האוזן השלישית" הביאו עותק שלו, ואני מאוד ממליץ לכם לרוץ לשם עכשיו ולראות אותו.

פינלנד – "הסייף" (Miekkailija)
כל הנתונים היבשים עמדו לצדה של הנציגות הפינית – גם הפקה גדולה, גם מלחמת העולם השנייה, גם סיפור אמיתי וגם דרמה אנושית מרגשת. אני חשבתי שהשקט היחסי בו התקבל בעולם, בלי הרבה פסטיבלים או פרסים לשמו, יגרמו לאקדמיה לפסוח עליו, אבל הוא עבד עליהם בכל זאת.
קלאוס הארו ביים את סיפורו של צעיר הנמלט מהמשטרה הרוסית לאסטוניה, ושם מנסה לבנות את חייו מחדש כמורה לספורט בבית ספר לנערים, אך עברו דולק בעקבותיו. אני מופתע שהסרט לא זכה למפיץ ישראלי עדיין, אבל אולי עכשיו זה ישתנה.
פינלנד הייתה מועמדת רק פעם אחת מזמן.

צרפת – "ילדות פרא" (Mustang)
כשצריך להודות בתבוסה, אין הרבה ברירות. אני חשבתי שהאקדמיה לא תתרשם מהסרט הזה, בעיקר כי היחס האישי שלי אל הלהיט הטורקי-צרפתי הזה עיוורה אותי, אבל מסתבר שהיא זרמה עם הקונצנזוס הכללי.
אחד מהסרטים המדוברים של השנה, שזכה לתשואות בפסטיבל קאן ולקהל רב בארץ, שביימה דניז גאמזה ארגובן נשלח לייצג את צרפת, על אף הפקתו הטורקית (כנראה בגלל סיבות בירוקטריות וטכניות). סיפורן של חמש אחיות בצל הדוד המדכא, כנראה היה זוכה אילולא נציג הונגריה. אבל אתם יודעים מה, אולי שום דבר עדיין לא סגור.
מה שכן, כנראה שצרפת תחזור לאוסקר השנה לראשונה מאז 2009.

קולומביה – "חיבוק הנחש" (El Abrazo de la Serpiente)
אחת הכניסות המפתיעות. סרט מסע מצויין בשחור-לבן, עליו המלצתי לקראת הקרנות בפסטיבל חיפה. סרטו של סירו גווארה מתנהל על שני צירי זמן, בהם יצאו אנתרופולוגים גרמנים לנהרות האמזונס למצוא צמח בעלי סגולות מרפא. את הסרט גם הזכרתי בהקשר של אביו הרוחני, "אגירה, זעם האלים".
אני יוצא מנקודת הנחה שהועדה למניעת פאדיחות של האקדמיה הכניסה אותו, ובכל מקרה, עדיין קשה לי לראות אותו בחמישייה הסופית, אבל כמובן שאי אפשר לדעת. בכל מקרה, מדובר בסרט מרהיב עם טוויסטים פסיכדליים, שאני שמח שמקבל קצת מקום תחת השמש. אם יצליח, הוא יהיה הקולומביאני הראשון באוסקר.

הבולטים שנשארו בחוץ:
לא נורא מפתיע, אבל אוסטריה ו"לילה טוב אמא" לא הצליחו להתברג פנימהף אבל בואו נגיד שאין פה הלם מוחלט; "אילים" המקסים מאיסלנד נותר בחוץ; אהוב הפסטיבלים של ברזיל, "האמא השנייה" גם; זוכה פרס הבימוי בקאן, "המתנקשת" כנראה בכל זאת שעמם להם את הצורה כפי שחשדתי; כל מה שקשור לבלקן לא פה; שבדיה, כצפוי, לא שכנעה את המצביעים להצביע לרוי אנדרסון ו"יונה יושבת על ענף ומהרהרת בקיום" שלו; הפקת הענק של אירן על הנביא מוחמד כנראה לא באה להם טוב; "בית משפט" מהודו שהיה בירושלים וזכה לשבחים; הסרט המרהיב של גואטמלה, "הר געש" לא צלח; אין מזרח רחוק בכלל; והנוכחות של טים רות לא הצליחה להכניס את "600 קליעים" ממקסיקו.
הנעדר המפתיע מכולם הוא כנראה "המועדון" של צ'ילה, שהייתי בטוח שיהיה בפנים.

בסיומו של אותו פוסט מאוקטובר המפרט את כל המתמודדים, עשיתי כהרגלי מין הימור לא מושכל לגבי התשיעייה הסופית. והנה הגיע רגע המבחן, וכרגיל, הייתי די גרוע.
הצלחתי לקלוע רק לשלוש מתוך התשיעייה (גרמניה, הונגריה, דנמרק). אבל לא אכפת לי כי ירדן בפנים ואני שמח ועולץ.

המועמדים הסופיים יוכרזו עם שאר הקטגוריות הכלליות ביום חמישי, ה-14 לינואר.

ילדות פרא