• סרטים חדשים:
  • סימן חיים
  • פאוור ריינג'רס
  • ״נמל בית״, סקירה לסרטו של ארז תדמור
  • כל סרטי אינגמר ברגמן: פרק 22
  • סקירת נקמה כפולה
  • פרויקט כל זוכי הסרט הטוב ביותר באוסקר - פרק 9
  • ״קונג: אי הגולגולת״, סקירה
  • האמון
  • ״הסוכן״, סרטו זוכה האוסקר של אסגר פרהאדי
  • מה לראות בפסטיבל הקולנוע הצרפתי 2017
  • ״תברח״, סקירה לקראת הקרנה בסינמטק הרצליה
  • ״נורמן״, סקירה לסרטו של יוסף סידר

אופיר 2015: כל החוקים נשברו והכל נשאר אותו דבר

22 בספטמבר 2015 מאת אור סיגולי

טקס פרסי הקולנוע הישראלי ה-26, או פרסי אופיר 2015, התחיל, כמו הטקס שלפניו וזה שלפניו, במונטאז' של הסרטים הישראלים שמצאו תרופה לסרטן, כלומר היו מועמדים לאוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה.
שוב הטקס נפתח בשלמה בראבא וליאור אשכנזי יושבים זה לצד זה, אשרי כהן במדי צבא מביט בבעתה בחברו הפצוע הזועק לעזרה, ושוב אותו קול רדיופוני מאחורי הקלעים מבהיר לנו שעד סוף הערב נדע מי ייצג אותנו באמריקה.

האמת היא שמבחינת גופי השידור והפקת הטקס אני לגמרי יכול להבין את הבחירה הקבועה הזו. בשביל הקהל היושב בבית, זה אולי הדבר היחיד שיכול לעניין בטקס הארוך ורב המשתתפים הזה, בו מעניקים פרסים לסרטים שאיש מעבר לבאי סינמטק תל אביב לא מכיר. זוהי הרלוונטיות האחרונה שנותרה לו.
לעומת זאת, אני חושב שכל אלו שהקולנוע הישראלי יקר להם, כל המועמדים וכל אנשי התעשייה, צריכים להליט פניהם במבוכה ברגע הזה. הוא כל כך צורם, כל כך לא נעים, כל כך מבטל את כל ההישגים המרשימים של הקולנוע הישראלי בשנה נתונה, ואת פועלה המוטל בספק מלכתחילה של האקדמיה, שכל מה שבא אחריו פשוט בטל ומבוטל.

הקטגוריה האחרונה של הטקס היא "הסרט הטוב ביותר". אולי השקר הכי גדול של הערב, כי ברור שזה לא מה שעמד לנגד עיני מצביעי האקדמיה בבואם להטיל את קולם. מאז שגילינו שמועמדות לאוסקר היא דבר מה בר השגה למדינת ישראל (ארבעה מועמדויות בחמש שנים בין 2007 ל-2011), הבהלה לזהב הפכה להיות מעוורת לחלוטין.
בשנה שעברה זכה "גט: המשפט של ויויאן אמסלם" שלקח עוד פרס אחד, לשחקן המשנה. השנה לקח את פרס "הסרט הטוב ביותר", כפי שדיווח אורון, סרטו של יובל דלשד "באבא ג'ון". סרט שלא היה אחד מחמשת המועמדים לתסריט הטוב ביותר, סרט שלא זכה בפרס הבימוי באותו ערב. אלו הן, לפי טקס פרסי הקולנוע הישראלי, האינדיקציות לכך שמדובר בסרט הטוב ביותר.

אני רוצה להבהיר ולהדגיש שאני לא מדבר פה על טעם אישי. "באבא ג'ון" הוא סרט שיקסום לקהל הרחב, יש בו רגעים נפלאים ומשחק נהדר, ואני באמת ובתמים מאמין שמחכה לו הצלחה בקופות, דבר שיהיה חייב לקרות ביום חמישי אחרת הוא בכלל לא יהיה כשיר לאותו טקס הוליוודי נחשק ונכסף. אבל "באבא ג'ון", שבוודאי ובוודאי היה הסרט האהוב בעיניהם של לא מעט חברי אקדמיה, לא זכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" הוא זכה בפרס "הסרט שאנחנו חושבים שיצליח באוסקר".
לא שיש בעיה עקרונית עם השידוך בין הסרט הזה ובין האוסקר. אם להתוודות פה מולכם, אם הייתי צריך לבחור את הנציג הישראלי לאוסקר מתוך חמשת המועמדים, בלי קשר לטעם אישי, הייתי גם אני אומר "באבא ג'ון". אבל בבקשה אל תקראו לזה פרס הסרט הטוב ביותר. זה לא קשור למה שקורה כבר מי יודע כמה זמן בפרסי אופיר. זה מזלזל בכל אלו שזכו בפרס עד אותו הרגע בערב.

מעל 70 מדינות מגישות נציגות לאוסקר האמריקני כל שנה. ישראל היא היחידה – היחידה! – שבוחרת במסגרת של קדם-אירוויזיון. מאיטליה ועד בנגלדש, אין שום קשר בין טקס פרסי התעשייה המקומית והבחירה לאוסקר. אלו שני שיקולים אחרים.

והנה לכם נקודה למחשבה, לאלו שחושבים שהם יודעים לקלוע לטעמם של האוסקר. נכון לרגע פרסום הפוסט הזה, כבר 57 מדינות הכריזו על נציגיהם לאוסקר. האם אתם יודעים כמה מהם מספרים את סיפורו של ילד קטן בצל אביו השתלטן בסטינג של חיי דלות (אם לצמצם באופן מעט לא הוגן את עלילת "באבא ג'ון")?
התשובה היא: שבעה. שבעה סרטים, נכון לרגע זה בדיוק, חולקים את אותו סינופסיס. ובואו נכיר בעובדה שבעשרים הסרטים הבאים שיוכרזו מסביב לעולם עד הדד-ליין בראשון באוקטובר יהיו עוד כאלו. עכשיו, דמיינו את זה דרך עיניהם של האמריקאים. האם הם יצליחו להבדיל?

באבא ג'ון

באבא ג'ון

שלא כמו זכיית האוסקר של "גט" בשנה שעברה, "באבא ג'ון" זכה גם בארבעה פרסים אחרים במהלך הטקס, מה שמעט דילל את התסכול של הבחירה הסופית. קטגוריות העיצוב האומנותי, המוזיקה, הליהוק והצילום נפלו בחלקו. את פרס הבימוי הפסיד לארז תדמור עם "ארץ פצועה" ואת פרס התסריט והעריכה הפסיד כי לא היה מועמד להם בכלל.
אתוודה – בחלק מהקטגוריות האלו גם אני הצבעתי לסרטו של יובל דלשד, ושמחתי כאשר הם קרו. יותר מזה, אני התומך הכי נלהב בפיזור הפרסים, בללכת נגד הצבעה אוטומטית שלוחצת על אותו הסרט בכל הקטגוריות. בעיני זה מצביע על בגרות של האקדמיה, וחלוקת הפרסים של הערב, במיוחד התמיכה המשמחת ב"היורד למעלה" שזכה בשלושה פרסים מתוך ארבע מועמדויות, נראה לי שמוכיחה את זה. אני לא חושב שפרסי הבימוי, התסריט והסרט חייבים ללכת יד ביד. אבל השורה התחתונה, סגירת מעגל מדהימה לאותה פתיחה מעוררת אי נוחות של הטקס, מבהירה ששיקול מאוד לא נכון מכוון את ידם של חברי האקדמיה.

מבחינת סטטיסטיקת אופיר, השנה הזו שברה את כל הכללים. לראשונה אי פעם פוצלו קטגוריות הבימוי, התסריט והסרט בין שלושה סרטים שונים. לראשונה זכה תסריט לסרט שאין לו מועמדות לבימוי. אבל ההימורים והסטטיסטיקות האלו נטולות משמעות.

מנקודת מבט אישית רוב אופיר 2015 דווקא היה משמח. לא מעט מההצבעות שלי אכן לקחו בסופו של דבר, ובכל מקרה היה כיף ומרגש לראות חברים ואהובים, כמו קרן אייל-מלמד, כמו יונתן דקל, נותנים נאומי זכייה נפלאים על הבמה.
וכמובן, מכיוון שנכחתי באולם אין לי מושג איך נראה השידור הטלוויזיוני. הבנתי שלא מדהים, אבל מתוך האולם, תתפלאו, הטקס הזה היה טוב עשרות מונים מהשנה הקודמת. הוויתור על מנחה התברר כבחירה נבונה שמתקתקת את הטקס, הדיאלוג של אורנה בנאי וליטל שוורץ היה נהדר בעיני רוב הזמן, והחלק של דודו ארז היה מעולה. שלא נדבר על זה שקטעי הוידיאו עבדו בזמן, שזה בהחלט לא משהו שהיה בשנה שעברה.
מהצד השני של העניין, תצוגות הפרסים היו לא טובות. עם כל האהבה הגדולה לעודד תאומי ומרים זוהר, שני ענקים עם נוכחות שאפשר לראות דרך לוויין, הם לא תפסו את הקהל ודיברו יותר מדי זמן. שני הכוכבים היפים במיוחד של "איביזה" שהציגו את פרס הליהוק ממש לא הצליחו להציל את כבודו של הסרט הנקטל ביותר של השנה. ובנוסף, ההחלטה לתת לאנשי החוץ-קולנוע של הערב, ראש עיריית אשדוד ושרת התרבות מירי רגב, זמן דיבור לקראת תום הטקס אולי נשמעת הגיונית, כי הרי הסוף הוא החשוב יותר, אבל בשלב הזה רוב האנשים פשוט רצו ללכת הביתה (והרבה אכן עשו זאת). בשנים הבאות כדאי לחשוב לתת להם זמן לפני שכולם עייפים.
בעיני החלק החלש ביותר היה המחווה לג'ורג' עובדיה. לא שלא ראוי לעשות אחת כזאת, פשוט שהרגע הזה הרגיש יותר כמו פארודיה מאשר מחווה. וגם הוא הגיע בשלב מאוחר מדי.

אנחנו, כתבי הקולנוע ומסקרי האופיר (סריטה הצטרף לפני ארבע שנים לדרך שסללו לפנינו יאיר רוה ואבנר שביט), מנסים כל שנה בדבקות שלא תבייש צלבן ספרדי להכניס עניין לפרס הקולנוע הישראלי, להפוך אותו לרלוונטי לקהל, לקרב בין אותם סרטים שאיש לא מכיר לצופי הקולנוע שלא מכירים אף אחד מהמועמדים. אבל האמת שהיא שהשנה, יותר מתמיד, זה נראה כמו מלחמה אבודה. האקדמיה רוצה אוסקר, וזורקת את כל השאר לים. אולי בשנה הבאה, עם שינוי מבנה האקדמיה ויושב הראש החדש, הדברים ישתנו.
גמר חתימה טובה לכולם, וברכות לכל הזוכים.

ophir15elad

תגובות

  1. אורי הגיב:

    השידור הטלוויזיוני היה בעייתי מאוד, כולל כל התקלות הנפוצות. כך לדוגמא, פרס האיפור כן הועבר בשידור, אבל פרס המלחין כלל לא הוזכר – החלטה שרירותית ומקוממת. ניתוב התמונה היה תמוהה, כולל הרבה שוטים ארוכים ומתסכלים ממצלמת הרחף, במקום לראות את המתרחש על הבמה או בקהל. כשרועי אסף הודה לדביר בנדק – מה שראינו היה שוט של בנדק מוסתר ע"י צלם סטילס המכוון את המצלמה על רועי אסף – עד כדי כך אבסורד. ולקינוח – הנאום של יובל דלשד נחתך באכזריות כדי שהשידור יסתיים. קלאסיקה ישראלית.

  2. איתן הגיב:

    אני חושב שזאת טעות לייחס את הזכייה של באבא ג'ון לשאיפת חברי האקדמיה לבחור סרט שיתאים לאוסקר האמריקאי. אני הצבעתי לו כי בעיניי הוא הסרט הטוב והשלם בשנה החלשה הזאת. לפי תגובות של אנשים אחרי ההקרנות אני לא היחיד שחשב כך.
    התסריט שלו אומנם לא מבריק או מקורי במיוחד אבל כל השאר מצוין ואם היו מאפשרים לשחקנים האיראניים להיות מועמדים הוא היה זוכה גם בעוד 2 פרסי אופיר.
    ובכלל נמאס כבר מהפולמוס בנושא האוסקר האמריקאי, מהרעיון לפלג את ההצבעה לשני קטגוריות, או להקים וועדה מיוחדת או כל הבולשיט הזה. מישהו בכלל יודע משהו? מישהו יכול לנבא דברים כאלה? וזה גם באמת לא כזה חשוב או מעיד על משהו (חוץ מהאספקט המסחרי).
    כדאי להתייחס לכל העניין ולנסיעה ללוס אנג'לס כבונוס, מגיע להם להתחכך קצת בזוהר, הם עשו את הסרט הכי טוב, אנחנו נישאר פה וקצת נפרגן וקצת נקנא. ואם מבחינה טכנית הסרט שייזכה באופיר לא יתאים לדרישות אקדמיה האמריקאית (ביקור התזמורת למשל) אז שישלחו לשם את הסרט שזכה במקום השני מבחינת מספר הקולות. ואז הרווחנו גם פרס ניחומים (כיפי ביותר).

    1. אור סיגולי הגיב:

      הי, איתן
      קודם כל, כפי שכתבתי בפוסט, אין לי ספק שלא מעט הצביעו ל"באבא ג'ון" כי הם חשבו שהוא הסרט הטוב ביותר. לא נראה לי שמישהו מערער על זה, אבל צריך לעצום עיניים ממש חזק בשביל לראות מה קורה כאן בשנים האחרונות, ומה היחס האמיתי אל קטגורית "הסרט הטוב ביותר". ברצינות, זה נמצא בכל הודעה לעיתונות של האקדמיה ובכל משדר.
      ואגב, אם באמת חברי האקדמיה עושים את ההפרדה הזו כל כך בקלות, מדוע "באבא ג'ון" הוציאו מייל בהול במהלך ההקרנות שמבהיר שעל אף שהסרט דובר פרסית הוא עדיין כשיר לאוסקר? כי הם ידעו שאם יחשבו שהסרט לא כשיר, הוא לא יזכה בסרט הטוב ביותר. אפילו הם הבינו את זה.

      נקודת המבט שלך היא אוטופית, והלוואי שכולם היו רואים את העניין כמוך ומתנהלים כמוך, אבל העובדות בשטח מעידות שזה לא המצב. יש פה שני שיקולים זרים זה לזה ולחברי האקדמיה קשה להפריד בין שניהם. ההוכחות מדברות בעד עצמן.

      אתה חוזר שוב ומדבר על "הועדה". ואני מאוד מסכים אתך, ועדת בחירה לאוסקר איננה פורמט טוב לישראל. אבל בין ה"סרט הטוב ביותר" ו"הועדה" יש לא מעט אופציות. גם על זה כתבתי הרבה בעבר. בחירת הסרט לאוסקר צריכה להשאר אצל האקדמיה (מה עוד יש לה לעשות?) אבל במנותק מקטגורית הסרט הטוב ביותר באופיר.

      1. איתן הגיב:

        אז אתה חושב שזה הדבר הנכון? שחברי האקדמיה יפעילו את כישוריהם הנבואיים כדי לנחש מה יאהבו האמריקאים? סיכוי גדול שבקטגוריה הזאת יווצר יתרון (כנראה מוצדק) לסרטים אקזוטיים בעלי ממד אנתרופולוגי או כאלה העוסקים בסכסוך עם הפלסטינים ושאר שכנינו, או כל נושא אחר בעל אפיל אוניברסלי. לכל סרט העוסק בנושאים אלה (גם אם הוא בינוני ולא מוצלח במיוחד) יהיה סיכוי גבוה יותר להיבחר ולייצג אותנו כי הוא יותר "מתאים לאמריקאים". סרטים מקומיים נהדרים כמו "חולה אהבה בשיכון ג" ו"אפס ביחסי אנוש") יראו איך סרטים פחותים מהם ברמתם זוכים בכבוד ובפינוקים הנלווים לנסיעה לאוסקר בעוד הם, נבך שכמותם, מתאימים בעיני האקדמיה רק לקהל המקומי. איפה פה הצדק? איפה פה החוכמה?

        1. איתן הגיב:

          ועוד משהו אור,
          א. זה שבאבא ג'ון נבהלו ושלחו את המייל הנ"ל לא אומר שזה המצב לאשורו אלא שהם חששו שזה המצב.
          ב. מעריך שאכן ישנם חברי אקדמיה שעניין האוסקר באמריקאי מהווה חלק נכבד משיקוליהם. חבל שכך אבל זה לא אומר שצריך לתקן את העיוות ע"י עיוות נוסף.

          1. אור סיגולי הגיב:

            לא, חבר. אני לא אומר שמה שכדאי שיקרה הוא שחברי האקדמיה "יפעילו את כישוריהם הנבואיים". אני אומר שזה כבר מה שהם עושים *עכשיו* . בלשון הווה. וככה זה נראה. ולכן אני מעדיף שיפעילו את הכישורים המפוקפקים האלה בקטגוריה נפרדת, ולא יכתימו את קטגורית הסרט הטוב ביותר.

          2. אור סיגולי הגיב:

            ועוד משהו, איתן
            לצערי אני לא מכיר אותך ולא יודע מהם ניסיונך וידיעותך, אז סלח לי אם אני חוטא בדברי. אבל ממה שאתה כותב אתה מציג את הנסיעה לאוסקר כשיט תענוגות, כנופש קסום על חשבון האקדמיה. מכיוון שאני מכיר את הנושא ודיברתי עם כמה מפיקים שעשו את המסע, אני יודע שזה הכל חוץ מזה. זו עבודה קשה ויקרה ומתישה נורא של לחיצות ידיים, שמוזינג, דחיפת סקרינרים, ישיבות, טרטורים ומה לא. כמעט 80 מדינות מגישות כל שנה, מתוכן נבחרות בשלב הראשון תשע בלבד. אתה מתאר לעצמך כמה עבודה זה להבליט את עצמך בשלב הזה? אתה כותב על "כבוד ופינוקים" וממה שאני יודע זה רחוק מלהיות המצב.

  3. לב הגיב:

    מאז "הערת שוליים" אהבתי מאוד את כל אחד מהסרטים שזכו באופיר לסרט הטוב ביותר. לא כולם היו הטובים ביותר של השנה או יצירות מופת, אבל כולם היו יצירות שמאפתניות, מרתקות ומוצלחות. סרטים שאפשר להתגאות בהם, כאלה שמראים שיש בארצנו עשייה קולנועית יוצאת דופן ומשובחת, ברמה הגבוהה ביותר. השנה זה נגמר. "באבא ג'ון" הוא באמת סרט טוב לב עם המון יופי חיצוני ופנימי. השחקנים שלו נפלאים ומטעינים אותו בתשוקה שחסרה לו בגלל הסיפור העייף שלו. אבל אלה הסרטים שאנחנו רוצים שיעשו בארץ? זה הקולנוע שאליו אנו שואפים ובו אנו מתגאים? האם העובדה שזהו הסרט "השלם" ביותר היא שהופכת אותו לראוי? אני חושב שהיו השנה בתחרות לא מעט סרטים נועזים, יצירתיים ומשמעותיים ממנו. פשוט קולנוע טוב יותר. בחירה מאוד מסתכלת של האקדמיה.

כתיבת תגובה