• ?פסטיבל אוטופיה חוזר, מה כדאי לראות
  • פרדיננד
  • תשיעיית הפיינליסטים לסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, סקירה
  • כל המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • סרטים חדשים: ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 58
  • מצעד 20 הסרטים הגדולים של בילי ויילדר, על פי עופר
  • ״פרחים בבוץ״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 57
  • ״בהתחלה הם הרגו את אבא״, סקירה אורחת
  • ״גלגל ענק״, סקירה לסרטו החדש של וודי אלן
  • ״המוזיאון״, סקירה
  • זה בא בלילה
  • ״קוקו״, סקירה לסרט החדש של פיקסאר
  • מבט מפורט בפסטיבל הקולנוע היהודי 2017
  • אימת החודש - נובמבר 2017

"סרט אפס", סקירה

5 בפברואר 2015 מאת אור סיגולי

שנת 2014 כנראה בדרכה להיזכר כשנת הקומדיה הישראלית, אחרי ההצלחות המרשימות של "אפס ביחסי אנוש", "זינוק בעלייה" ו"שושנה חלוץ מרכזי". אבל כל מי שיש לו פייסבוק יודע שהאינפלציה בהומור ישראלי מצליחה במקביל לכבוש גם את הרשת. בשנים האחרונות הקומיקאים הוויראלים הפכו להיות תופעות קאלט, ביניהם איתי זבולון ("יניר האחמ"ש"), "ניצה ולחם", "משיח", הסרטונים של וניה היימן, "כל מה שמצחיק בעולם" ועוד הרבה. ההומור המאפיין אותם הוא לרוב נונסנס מאוד ישראלי ובכל זאת נע בין משהו מתוך SNL ל-"30 רוק", ל"ספייסד" של אדגר רייט, ל"סאות' פארק" ו"איש משפחה", אם למנות כמה שעולים לראש. טירוף מבוקר ברמת עשייה שחוגגת את העליבות, אבל גם מדי פעם מכניסה בקטנה ברגע מפתיע של אפטר-אפקטס מוצלחים, או, רחמנא ליצלן, סאטירה.
אנחנו בסריטה לא נכנסנו עד כה למקום הזה, על אף שלצורך העניין "המחברת הסגורה" הוא אחד הסרטים הקצרים הכי טובים שהיו פה, בגלל שאנחנו בקושי מצליחים לתפוס את כל מה שקורה בקולנוע. עכשיו, לראשונה, הקו הזה הטשטש.

השבוע קיבלתי מהבמאי בועז ארמוני ("מסווג חריג" בכיכבו של זבולון) לינק ליו-טיוב עם המלצה אישית, למשהו שנקרא "סרט אפס". לקח לי רגע לזהות שמדובר במשהו מבית היוצר של, ובכן, סרטוני הרשת "אפס" של אור פז ותום טרגר.
אני חייב לומר שמכל האינפלציה של מערכוני הרשת, "אפס" די עבר לי מעל הראש. ראיתי כמה פרקים שלהם, צחקתי נורא בהתחלה, אבל אחרי כמה הבנתי את הקונספט ואז ויתרתי. הספקתי לראות שיש איזושהי קהילה מסביבם, וכמה חקיינים, אבל זה לא נרשם אצלי במיוחד. מה שכן מאוד בלט לי בלינק שקיבלתי, היה שאורך הטיים-ליין עמד על שעה ורבע, כלומר משהו שלפחות לפי ההגדרות שלי נחשב כפיצ'ר לכל דבר.
לחצתי פליי בעיקר מתוך הרצון לאשר את חששותי שמדובר ברצף ממערכוניהם ששודך לכדי משהו שיצא מפרופורציות, והנחתי שכמו מה שקרה לי עם עבודותיהם עד כה, אהנה לי מכמה דקות עד שיימאס ואמשיך למשהו אחר.
לא הרבה אחרי שהסרט התחיל, הבנתי שאני הולך לראות אותו עד הסוף. עצרתי פעם אחת אחרי חצי שעה כדי להתקשר לאורון ולהגיד לי שאני חושב שאנחנו צריכים לכתוב על זה, שזה סרט לכל דבר, והוא לכל הפחות צריך לקבל סקירה על אמת. קיבלתי את ברכתו וחזרתי לצפייה. בתום הצפייה הראשונה ("הראשונה" כי היו עוד לאחר מכן) לא היה לי ספק שאת הדבר הזה עוד אנשים צריכים להכיר.
(לינק והטמעה לסרט תוכלו למצוא בסוף הסקירה)

קשה מאוד להגיד שמדובר באיזושהי תגלית שאף אחד לא מכיר. למעשה, יום לפני הצפייה שלי בסרט, התברר לי שהייתה לו הקרנה בסינמטק שהייתה מלאה למדי. התברר לי גם שפז וטרגר כבר זמן מה במרכז העניינים ולא היה קשה למצוא עליהם כתבות נוספות. לדף הפייסבוק של בית ההפקה שלהם, שוגר זאזא, כבר יש כמעט 27,000 מנויים, ואת הסרט הזה הם הצליחו לממן דרך מימון המונים באתר "הדסטארט", שם הבטיחו סרטון של 45 דקות. אני לא יודע מתי זה הפך לשעה ורבע, אבל יכול להיות שזה קשור למעורבות של ערוץ Comedy Central הישראלי שבטח תרם לכל העניין.
מדד הצפיות בסרט שלהם עולה באופן מרשים כמעט כל יום, וכרגע עומד על 68,606.

"סרט אפס" מביא את דמותם של המכונה אפס (טרגר) – בחור שהוא התגלמות הישראלי המכוער, בהמי, צרחן, חסר סובלנות, ובאופן כללי חלאה – ושל חברו אור (או "זה עם הכובע שמנסה לא לצחוק", בדיחה על חשבון אור המתאפק ללא הצלחה בסרטוניהם המוקדמים). הם מחליטים להפיק סרט באורך מלא, מקבצים סביבם קבוצת תמהונים, נמלטים ממתנקשים יראי שמיים, מתמודדים עם בחורות וטראומות ילדות, ועוד הרבה יותר דברים ממה שתוכלו למצוא בסרט שאורכו כפול.
העלילה, כפי שהבנתם, היא תירוץ מוחלט להתפרעות חסרת אחריות, אבל – וזו הייתה ההפתעה הכי גדולה שלי, וכנראה הסיבה למה כל כך נגנבתי מהסרט הזה – שלא מדובר בקקופוניה של סצנות, אפיזודות מפוקפקות והיסטריה כללית.
זאת אומרת, כל אלה לחלוטין נמצאים ב"סרט אפס", אבל נדמה שבכתיבה שלו הושקעה לא מעט, בעיקר ביחס של premise ו-payoff, שניים מהאלמנטים התסריטאים הכי פחות שכיחים בקולנוע הישראלי (על בסיס "אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה באחרונה"). המונח שהולך עם אלו נקרא easter-eggs והוא מתייחס לרמיזות קטנות שבאות בחלקים שונים של הסרט, שבשלבים מאוחרים יותר מקבלות משמעות.
אלו טכניקות ידועה בתסריטאות (הסרטים של אדגר רייט וסיימון פג לקחו את זה לאקסטרים), אבל הן בעיקר מזוהות עם סטיקומים. "משפחה בהפרעה", למשל, הפכה את זה לאומנות, ומתחה את זה מעבר לפרק הבודד ופרשה את זה על עונות שלמות ("תמיד יש כסף בדוכן הבננה" ועוד).
גם בקולנוע הדוגמאות לא נגמרות, אבל בזה הישראלי בקושי אפשר למצוא אותן ("הוא לא ימצא גופה אפילו באבו-כביר" מתוך "מי מפחד מהזאב הרע" היא אחת הדוגמאות הבודדות שעולות לי).

ב"סרט אפס" תשתתף אחת הדמויות בפרסומת לבושם מונפץ, ואם תשימו לב, תוכלו לראות מודעה פרסומית לבושם הזה כבר בתחילת הסרט, כאשר אפס ישתטח מתחת לדלפק בבית קפה; בדיחה קטנה ולא נורא מוצלחת על ליאור אשכנזי בסצנה החמישית, תהפוך להיות מצחיקה באמת רק בחלק האחרון שלו. וזה בלי להזכיר בכלל את פסי המלחמה על פניו של ניב מג'ר והחישוק.
מה זה אומר? שפז וטרגר חשבו על הדברים מראש, הם בנו את הבדיחות בסבלנות כדי שיקבלו תהודה בהמשך. תגידו מה שתגידו, זה מעיד על הרבה הבנה והרבה כישרון.

פתחתי עם זה רק כדי להגיד שב"סרט אפס" יש יותר ממה שנראה לעין, ושהוא סרט לכל דבר. אבל, ואם כבר מתייחסים אליו כסרט אמיתי כמו שראוי, קשה לומר שזו נסיעה חלקה.
זה נכון שצחקתי ב"סרט אפס" כמו שלא צחקתי כבר הרבה זמן מסרט ישראלי. אבל בהתחלה חשבתי שאולי אלמנט ההפתעה הוא זה שאחראי לכך, כי לא ידעתי למה לצפות. לכן ראיתי אותו שוב. וצחקתי באותה מידה. ככה בונים קאלט. זה נכון שההומור של "אפס" רחוק מאוד מלהיות נחלת הכלל, ואני לא בטוח כמה אנשים מהסובבים אותי יכולים להקשיב לטרגר צורח במשך שעה ורבע. אבל לכו תתווכחו על הומור.

effes movie

כדאי לסייג – ההומור המודע לעצמו לא תמיד מציל את העניין. זה שאפס ואור יודעים שהם סרט בתוך סרט, ושוברים את הקיר הרביעי כדי להוכיח את זה, לא הופך את עלילת המסגרת לפחות מאכזבת. היא בעיקר הזכירה לי מאוד את "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן", כשהמערכה האחרונה זהה אחד לאחד, חוץ מזה ש"אפס" קורע מצחוק ומודע לעצמו וזה שהוזכר לפניו… ובכן, קצת פחות.
אני חושב שגם היה אפשר לוותר על בדיחות ההמשכיות שמשום מה חייבת להיות בכל סרט פרוע על עשיית סרט, בו הדמויות מדברות על החשיבות בהמשכיות בזמן שהחולצות שלהן משתנות מטייק לטייק. גם סצנת הבניין הבוער, אם להזכיר עוד רגע לא נעים, לא הייתה צריכה להישאר בסרט והיא מגיעה בשיאה של בטן רכה. ובכלל, מבחינה עלילתית אולי היה יותר הגיוני להתחיל את הסרט כשאפס מנסה להשיג את שרון, מה שמצית בו את הרצון לעשות סרט כדי ללהק אותה כשחקנית הראשית, ולא להפך. בטח שגם כמה משפטי-מחץ חוזרים על עצמם רגע אחרי שהיה עדיף להפסיק.

אבל העובדה שאני נתפס על דברים ספציפיים רק אומרת משהו על התמונה הגדולה. משהו נהדר. "סרט אפס" הוא הדבר הכי קרוב שהיה לנו לסרטים שמבוססים על דמויות מ-SNL (הטובים שבהם, לפחות) ואם אני זוכר נכון, זו פעם ראשונה שדמות ויראלית הופכת לסרט שלם, ועוד עושה את זה בהצלחה ענקית.
טרגר אדיר בתור אפס, והעובדה שהוא מצליח לסחוב את כל הסרט עם המניירות הפסיכיות שלו מעידה על יכולת מרשימה. פז (שעשה עבודה מדהימה גם בתחום העריכה) נותן לו קונטרה מצוינת, ואפילו קולע בכמה בדיחות באופן מדויק.
הדר זוסמן מקסימה ממש בתפקיד הנשי הראשי, ועובדת מעולה גם כחיצונית לטירוף, וגם כחלק אינטגרלי ממנו.
תפקידי המשנה והאורח גם הם כולם קולעים. אלון גור אריה, אלעד וייסמן, קארין כהן, ניב מג'ר, טל טירנגל, ליאון רוזנברג וגורי אלפי מוסיפים המון, והם בעיקר נורא נורא מצחיקים.

"סרט אפס" מתקדם במהירות של 500 קמ"ש לשעה, ברצף נונסנס שלא מפסיק לרגע על פני 76 דקות. בעקבות המהירות הוא גם דורס כמה בדיחות טובות, והוא לא משהו בלקחת פניות הצידה, אבל הוא מהנה כמו שהוא מעורר מחשבה לגבי מה אפשר לעשות כיום באמצעים דלים.

בגדול הייתי אמור להגיד משהו כמו "שמישהו כבר ייתן לחבר'ה המוכשרים האלה לעשות סרט", אבל תראו איזה קטע, הם לא חיכו לאף אחד ועשו סרט. ואז הוציאו אותו לכולם באינטרנט כי פאק איט. אז עכשיו אני מקווה שיראו אותו. ואני גם מקווה שיהיה סרט המשך. אם אפשר, אז עם סיפור מסגרת קצת יותר מתוחכם. הם לגמרי יכולים להרים את זה.

הסרט:

 

תגובות

  1. tomersh22 הגיב:

    מסכים לגמרי

  2. (חובה) הגיב:

    לא מצאתי את הסרט מצחיק (אין מה להרחיב, זה עניין של טעם אישי) אבל קצת מפריע לי שיר ההלל על הרמזים המטרימים הנורא.. מעפנים שהיו בסרט. כן, ראו שהפרסומת הופיעה קודם בדלפק – אבל מה זה מוסיף לסרט? זה לא מצחיק, כי הפרסומת לא מצחיקה. זה לא ממש מגניב, כי זה פשוט.. פרסומת?
    הבדיחה על אשכנזי הרגישה לי עייפה, אבל אולי זה רק בגלל שאני וחברים שלי דיברנו עליה מלא זמן לפני הסרט. זה לא בדיוק אשמתם, אבל בשביל בדיחות שאני עושה עם חברים שלי אני לא צריך סרט. וגם פה הבדיחה מרגישה מבוזבזת.

    הרמזים המטרימים הם טובים ביותר כאשר הם יוצרים בדיחות שאתה יכול להבין רק בצפייה חוזרת (כמו משפחה בהפרעה) או כאשר הם מבהירים לך כמה מתחת לאף הכל היה תמיד ופשוט לא שמת לב (שוטרים לוהטים). סתם לשים משהו בסצנה אחת ואז לחזור אליו בעצמו זה לא כזה להיט בפני עצמו. גם פה, וגם בזאב הרע זה לא בדיוק פגם בסרט, אבל זה רחוק מלהיות שנון.

השאר תגובה