• סרטים חדשים: ״מי שעומד מאחורי...״
  • ״מפעל אמריקני״, סקירת נטפליקס תיעודית
  • מי שעומד מאחורי
  • הסיפור של אולפן הקולנוע ״הנד מייד״, שהוקם בטעות
  • ״השיר של רוז״, סקירה חצויה
  • ״ילדים טובים״, סקירה
  • פרזיטים
  • ״היו זמנים בהוליווד״, סקירה
  • מבט מחודש בסרטי האחים כהן: ״יהודי טוב״
  • The Art of Self Defense :מחכים לתרגום
  • טוויסט בעלילה: וידוי של אדם שלא חושש מספוילרים
  • מידסומר
  • ״סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה״, סקירה
  • הכירו את
  • המלצות סינמטקים: מהדורת אוגוסט 2019

סרטים חדשים: "לוויה בצהריים", "6 גיבורים", "גאווה", "איך להיפטר מהבוס 2", "שבויה", "העלמותה של אלינור ריגבי"

3 בדצמבר 2014 מאת אורון שמיר

אני יודע שיום רביעי היום, אבל חשבתי לנסות להעלות לאוויר את פוסט הסרטים החדשים השבועי כבר עכשיו, כי יש לנו הרבה סקירות לסופש. שישה סרטים חדשים עולים היום בבתי הקולנוע, ובאופן משעשע שניים מהם כוללים מספרים בכותרת, מה שמפתה אותי לסדר לפיהם את הפוסט (2 ו-6). אבל נראה לי שאעמוד בפיתוי ואלך על הסידור הרגיל, שנותן קדימות ברוב המקרים לקולנוע הישראלי ואז ממשיך מטה בסדר חשיבות או עניין יורד. בפינת הפלוס תמצאו כמה סרטונים שהצטברו בתיבת הדואר של המערכת וכן התייחסות ראשונית לקדחת סיכומי השנה שתחולל במהלך החודש. עוד עדכון בעניין סיכום תקופה – אני מקווה ומאמין שזהו השבוע האחרון של הבלוג במשכנו הנוכחי, כי ביתנו החדש מוכן סוף סוף.

"לוויה בצהריים", סרטו של אדם סנדרסון ("זוהי סדום"), מבוסס על ספרו של ישעיהו קורן באותה השם ועוקב אחר הגר (הילה וידור), המתגוררת ביישוב קטן בישראל של שנות החמישים. החברה מצפה ממנה לדברים מסויימים, אבל היא בשלה, וקשר מיוחד נרקם בינה ובין בן השכנים (מתן אברבך). מכאן קצרה הדרך להרפתקה מסוכנת, ההופכת למשל שמרומם את הסרט אל מעבר לעלילתו. הסרט כבר נידון כאן בבלוג במספר הזדמנויות. ראשית פגשנו אותה בפסטיבל חיפה 2013, אז כתב עליו אור. בהמשך, היה אמור הסרט להיות חלק מפרסי אופיר של אותה השנה אבל השתתף למעשה רק ב-2014, שם הסתפק בשלוש מועמדויות, למורת רוחנו (קיוונו ליותר). למזלנו, התאפשר לנו לערוך אירוע טרום-הבכורה החינמי שהתקיים השבוע, שם הבהרנו את חיבתינו (אני מקווה). השלב הבא הוא כמובן טקסטים ממוקדים על הסרט, מה שכבר עשיתי עבור עכבר העיר השבוע ועופר יעשה בקרוב גם אצלנו.

"6 גיבורים" (Big Hero 6) הוא המנה הדיסנאית המונפשת לחורף זה, המבוססת על קומיקס של מארוול (שגם היא כבר חלק מתאגיד דיסני התמנוני). הסיפור מתרחש בעיר הבדיונית סן-פרנסוקיו, ומתחקה אחר הירו האמדה, גאון צעיר וחסר מוטיבציה שמגלה התרגשות פתאומית נוכח המצאתו של אחיו – רובוט מטפל בשם ביימקס. הירו מעוניין ללכת בדרכו של אחיו הבכור וללמוד בבית ספר עתיר טכנולוגיה, אבל אירועים טרגיים מאלצים אותו לשנות את חייו ומפעילים תגובת שרשרת שתגרום לו, לביימקס הרובוט ולעוד ארבעה ממציאים צעירים להפוך ליחידת גיבורי-על שתגן על העיר מאימתו של נבל במסכת קבוקי וצבא הרובוטים המיניאטורי שלו. במאיי האנימציה הם דון הול ("פו הדב") וכריס וויליאמס ("בולט"). כתבתי על הסרט החביב הזה לעכבר העיר, עופר התרשם יותר ממני ויעשה זאת כאן בסריטה.

"גאווה" (Pride), נציג הממלכה המאוחדת לשבוע זה, מביא אל המסך את סיפורה האמיתי של שביתת הכורים מווילס בבריטניה של אמצע שנות ה-80 ושיא שלטון תאצ'ר. כורי הפחם זוכים בחיזוק לא צפוי מצידה של הקהילה הגאה בלונדון, שמצליחה לאסוף תרומות נכבדות עבור השובתים אבל בכל זאת מתקשה להתמודד מול ההומופוביה הגואה. מתיו וורצ'אס, איש תיאטרון עם סרט אחד נוסף בעברו ("סימפטיקו"), ביים את תסריט הביכורים של סטיבן ברספורד. הקאסט הוא תענוג של ממש, החל מוותיקים ואהובים דוגמת ביל ניי, אימלדה סטונטון, דומיניק ווסט ופאדי קונסידיין, ועד הדור הצעיר יותר אותו מובילים בן שנצר, ג'ורג' מקיי, פיי מארסיי, ג'וזף גילגאן וג'סיקה גאנינג. גם הפעם תוכלו למצוא את דעתי (האוהדת למדי) בעכבר העיר, ומי שיהיה אמון הפעם על סקירה לבלוג הוא אור.

"איך להיפטר מהבוס 2" (Horrible Bosses 2) ממשיך את הקומדיה משנת 2011 שכותרתה היא עלילתה. ג'ייסון בייטמן, ג'ייסון סודקיס וצ'ארלי דיי שבים אל תפקידיהם המקוריים, מחוזקים בג'ניפר אניסטון, קווין ספייסי וג'יימי פוקס, גם הם מכוכבי הפרק הקודם. השלישיה הראשונה מחליטה לפתוח עסק משלה, ומשקיע פוטנציאלי (כריסטוף וולץ) מסבן אותם כהוגן. כנקמה, הם מחליטים לחטוף את בנו (כריס פיין), שדווקא משתף פעולה באופן מפתיע. הבמאי הוא שון אנדרס ("אנחנו המילרים", "סקס דרייב").

"שבויה" (The Captive), שלא רבים זוכרים זאת אבל התמודד בפסטיבל קאן האחרון על דקל הזהב, הוא סרטו החדש של אטום אגויאן ("המתיקות שאחרי", "אררט") בכיכובו של ריאן ריינולדס. השחקן מגלם אב שבתו נעלמה באופן מסתורי לפני מספר שנים וכעת צפים ועולים פרטים חדשים על הפרשה. עוד בקאסט: סקוט ספידמן, רוזריו דוסון, ברוס גרינווד ואלכסיה פסט ("גרייס – הדיבוק") בתפקיד הנעדרת.

"העלמותה של אלינור ריגבי" (The Disappearance of Eleanor Rigby: Them) גם הוא ממשיך את הטרנד השנתי של היעלמויות מסתוריות, כפי שניתן ללמוד משמו. בדומה ל"נעלמת", זהו סיפורו של זוג (ג'יימס מקאבוי וג'סיקה צ'סטיין) שהצלע הנשית בו מתאדה והצופים זוכים לראות את נקודת המבט הגברית והנשית לאירועים שהובילה לכך. אלא שזוהי לא הגרסה המקורית לסרטו הראשון והשאפתני של נד בנסון. במקור, חולק "אלינור ריגבי" לשני חלקים – "Him" ו-"Her". מה שיוקרן בישראל היא גרסת המפיק, הארווי וויינסטין, זו המכונה "Them", המשלבת בין שני הסרטים, שכל אחד מהם בן כשעה וחצי במקור, לכדי סרט אחד בן שעתיים. אור הסביר על כך, וגם שטח את דעתו על הסרט עוד בפסטיבל חיפה. באופן אישי, הייתי מעדיף לחכות לאופציה לצפות בסרט הכפול, כפי שהבמאי דמיין אותו, ולא בחזון של המפיק הדורסני והמתערב יתר על המידה שלו. אבל לשם השוואה יש צורך לצפות בכל הגרסאות. התלבטות.

פלוס – מתחילים לסכם שנה, וגם לקט סרטונים מוצלחים שאולי כבר ראיתם או ראיתן במקומות אחרים

מסיבות שאני לא לחלוטין מבין, המון אתרי אינטרנט בעולם כבר מסכמים את השנה הקולנועית. בפעם האחרונה שבדקתי, שנה אזרחית מתחילה בינואר ומסתיימת רק בסוף דצמבר, אבל כנראה שעולם האינטרנט מאמץ את האימרה המפורסמת (והפארודית) מ"לילות טלדגה" – אם אתה לא ראשון, אתה אחרון. ברשותכם, אנחנו נחכה עד שלהי דצמבר עם סיכום השנה של הבלוג, ונזמין אתכם ואתכן להעביר את הזמן בבחירת סרטי השנה באתר עכבר העיר.
"פרסי עכבר העיר", כך נקרא המיזם, מזמין לבחור את סרט השנה הישראלי והלא-ישראלי של השנה, יחד עם עוד קטגוריות הקשורות לתחומי בילוי ותרבות שאינם קולנוע (מסתבר שיש כאלה). כיוון שאור ואני היינו בצוות שאצר את עשרת המועמדים בכל קטגוריה קולנועית, אני מרגיש בנוח להפנות להצבעה, אבל לא מספיק בנוח בכדי להוות כתובת לטענות לגבי היכללותם או אי-היכללותם של סרטים מסויימים. בשביל זה יהיה לנו סיכום משלנו. הצביעו, השפיעו ואולי תזכו בחופשה בחו"ל. והלוואי שיכולתי לכתוב את המשפט האחרון על בחירות מסוג אחר שמאיימות ליפול על ראשינו מהר יותר ממה שהיו אמורות.

באופן אישי, הקטגוריה הישראלית מעניינת השנה בעיניי אפילו יותר מרעותה, ודרך ודאית לדעת שהייתה כאן שנה מקומית טובה היא בואן של פארודיות מבורכות. אחת ששמה "ללא חשש שביעית", שמסתלבטת באופן ספציפי על "גט" של האלקבצים ובכללי על קולנוע ישראלי עכשווי, אחראית חבורת קופי המקלדות. עם גורי אלפי בתפקיד רונית אלקבץ, אלי פיניש בהופעת אורח כששון גבאי ובכיכובם של הקלישאות שכבר התרגלנו אליהן. אני חייב להודות שיש כאן הרבה שטויות לצד כמה פגיעות בול, בעיקר ברמת השוטינג:

נמצאה הוכחה נוספת לעליונותו של בנדיקט קאמברבץ' על הגזע האנושי – לכבוד "משחק החיקוי", בו מגלם מר מלפפונוביץ' את הגאון המהפכני אלן טיורינג, אותגר השחקן למשחק חיקוי נוסח MTV, בו עליו לחקות כמה שיותר מפורסמים בדקה. לא רק שהוא עשה כמו "ספיינל טאפ" והגיע עד ל-11, הוא פשוט לא פספס אף אחד מהם. אני ממליץ לחפש ביוטיוב עוד חיקויים של קאמברבץ', שכנראה מדהים בכל מה שהוא עושה. המלצה נוספת היא לתפוס את "משחק החיקוי" בטרום-בכורה בסינמטק חולון, בשיתוף פסטיבל פרינט-סקרין (שיתקיים עוד הרבה זמן, לא לדאוג, זו רק הקרנה בחסותו). והנה בני:

לסיום, למקרה שפספסתם או פספתן – שיר השעיה להבף של רוב קנטור, שרבים מכירים כבר לפחות שנתיים להערכתי, זוכה לגרסה חיה וקליפ ביזארי במיוחד. בהתאם לפרסונה הנוכחית של השחקן.

 

תגובות

  1. צביקה הגיב:

    לא נעים לי לקטול
    ונתחיל במילה טובה- השתתפתי בהקרנת הסרט מטעמכם בסינמטק תא

    אני לא מבקר סרטים
    סתם צופה

    הגעתי בעניין רב לצפות בלוויה בצהריים
    התאכזבתי מאוד
    סרט מוזר
    קצב עלילה ותוכן דל
    תפאורה וצילומים יפים
    אבל סרט לא מהנה ולא מעניין

    מעיק במיוחד בחלקו הראשון
    אין בו שום התפתחות מעניינת
    לא בדרמה
    לא במתח
    וודאי לא משעשע
    דמויות שטחיות ולא מובנות
    עלילה שניתן לתמצת בכמה משפטים
    מבין וסנדרסון גם דיבר על מינימליזם אבל התאפקתי לא ללכת באמצע וגם בת זוגי

    כיבדתי את המעמד ונשארתי גם לשיח
    חוץ מהסוף שלו
    מעניין אם לעוד אנשים יש אומץ להגיד את זה
    כי התרשמתי שמבקרי הבית דנים בכובד ראש בסרט ולא אומרים מילה על החוויה.

    לא חייבים להנות בסרט
    אבל שתהיה משמעות או עניין
    לוויה בצהריים -הסרט הכי גרוע שראיתי השנה

    ואני כותב את זה בצער רב
    כאוהב סרטים ישראליים וכאוהב את משפחת סנדרסון

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.