• סרטים חדשים: ״בשורות טובות״ של ארז תדמור
  • ״ג׳וג׳ו ראביט״, סקירה מוקדמת ותיאום ציפיות
  • ״המלאכיות של צ׳ארלי״, סקירה
  • ״בשורות טובות״, סקירה לסרטו של ארז תדמור
  • נפתח פסטיבל או לה לה! לקומדיה צרפתית 2019
  • אימת החודש - נובמבר 2019
  • ״דיוקן של נערה עולה באש״, סקירה וניתוח משותפים
  • ״חיים שלי״, סקירה שלא מפחדת מחג המולד
  • דוקטור סליפ
  • ״המחשמלים״, סקירה
  • מה לראות בפסטיבל סרטים בערבה 2019
  • קוראים לי דולמייט
  • ״המלחמה על הכוח״, סקירה
  • ״שליחות קטלנית: גורל אפל״, סקירה
  • המלצות סינמטקים: מהדורת נובמבר 2019
  • מצעד סרטי העשור של סריטה - ארבעת הגדולים

"וינסנט "הקדוש"", סקירה

29 בנובמבר 2014 מאת אור סיגולי

וינסנט הוא גבר מבוגר, עני, מוזנח ונרגן, שגר בבית מתפורר עם חתול. הוא מיזנטרופ, שותה בלי הפסקה, מעשן, מהמר, ובנוסף לכל אלו חייב כסף לכל מיני אנשים מפוקפקים. אפשר להרגיש שהוא גם לא בדיוק מריח מאפטר-שייב. בתחילת "וינסנט הקדוש" (St. Vincent) אנחנו פוגשים אותו בנקודה מאוד נמוכה בחיים שלו, ולא נראה שהוא לגמרי יכול לצאת ממנה.
בוקר אחד הוא מגלה ששכנים חדשים עוברים לגור לידו, ולא סתם שכנים אלא משפחה חד הורית, שכוללת אישה פגועה ורגישה, וילד בגיל בית הספר היסודי. האינטרקציה ביניהם לא מתחילה נורא טוב, אבל את מה שיקרה בהמשך אתם כבר יודעים היטב, כי כנראה ראיתם את זה ב-20 סרטים אחרים, או שכבר סתם ראיתם את "הכי טוב שיש" 20 פעמים.

האמת המרה היא שאם "וינסנט הקדוש" היה מתרחש בכפר קטן בסין או בצרפת, כנראה שלא הייתי טורח לראות אותו. אלו בדיוק התקצירים שגורמים לי לפהק מלוא הציניות ולהנהנן בנימוס בזמן שאנשים אחרים אומרים לי כמה הם התמוגגו מהסרט הזה, ואם לא הייתי מבקר קטנוני הייתי יכול נורא לאהוב.
אבל הפעם זה שונה כי אכן מאוד נהנתי מהסרט. וזה בעיקר בגלל שיש לו משהו אחד ספציפי, משהו שלא תמצאו בכל סין הענקית, וזה, כמובן, השחקן ביל מארי.

אי אפשר לומר ש"וינסנט הקדוש" הוא הצגת יחיד של מארי, אבל הוא ללא ספק נשען על כתפיו. גם אי אפשר לומר שמוראי פשוט מביא את עצמו למה שהיה יכול להיות הסרט הכי שגרתי וחנפני בעולם, כי הוא כן נדרש לברוא פה דמות ולהכניס את עצמו לסיטואציות דרמטיות מאוד.
מארי אמנם עשה קריירה יפה מדמויות של אנשים נרגנים וחסרי סובלנות עם לב פועם עמוק בתוכם, אבל בסרט הזה הוא הולך קצת יותר רחוק, שומר על איזון נהדר בין הקומי והדרמטי, ועושה פה את אחד מתפקידיו המרשימים והמהנים ביותר. זה מאוד מאכזב שהוא בכלל לא נמצא בשיח של עונת הפרסים השנתית.

הדבר הכי קל לבמאי והתסריטאי תאודור מלפי – וברכות על כך שכבר בסרטו הראשון הצליח לסגור שחקן כל כך אהוב ומוכשר כמו מוראי – היה להתרכז אך ורק בשחקן הראשי שלו. מארי כבר הוכיח בעבר שהוא יכול לסחוב על גבו סרטים, בטח קומדיות בסדר הגודל הקטן-ממוצע הזה. ואולי יש משהו מוכר מדי בתסריט, והדבר האחרון שאפשר לומר הוא שיש בו תפניות עלילתיות שיתפסו אתכם לא מוכנים או היגיון ריאליסטי כלשהו, אבל אל עבודת הבימוי ניכר שמלפי יצק רגישות עצומה והתמודד יפה מאוד עם הזגזוג בין הקומדיה והדרמה.

מארי מגובה בעוד שלוש הופעות מצוינות, שעוזרות לו לנתב את הסרט למקומות הרצויים. המשמחת מכולן היא זו של מליסה מקארתי. היא קומיקאית מעולה ומוכרת, שמאז המועמדות שלה לאוסקר על "מסיבת רווקות" נדמה שדבקה בתפקידי הבהמה הגסה, משהו שרוזאן בר כבר התישה הרבה לפניה. על אף שאין ספק שהיא מהכשרוניות ביותר, סרטיה האחרונים כמו "עצבניות אש", "חשבון משותף", "תמי" והופעתה הקצרה ב"הכל יחסים", כבר החלו להמאיס אותה עלי, ופיללתי לשלב שבו תחזור לדמויות המעודנות יותר, כמו למשל זו שפרסמה אותה בסדרה "בנות גילמור".
מקארתי, אני שמח לבשר, עושה בדיוק את זה. בתור האמא המותשת היא אחראית, במהלך חלקו הראשון של הסרט, להסיט אותו מהקומי לדרמטי. היא הדמות "הנורמלית" שצריכה להחזיר את הטרלול של הסרט חזרה לקרקע ולהעניק לו את הנפח הרגשי. היא מצליחה בגדול, וזה מצוין.

הברקה נוספת היא הילד המתוק שכמובן יפתח את ליבו הקר והשחור של וינסנט. ג'יידן ליברהר, בן 11, הוא אחד הילדים הכי חמודים שראיתי לאחרונה בקולנוע, אבל הוא הרבה יותר מזה. אני בעיקר חשבתי שהוא הדבר הכי קרוב למקולי קאלקין של "שכחו אותי בבית", והוא מתמודד באופן מרשים עם שני ענקי הקומדיה שמעליו, מארי ומקארתי.
זה נכון שיהיה קשה מאוד למצוא בעולמינו ילד חכם, שנון וחריף כמו אוליבר, הדמות שמגלם ליברהר, והוא יותר "ילד קולנועי" מאשר מה שאנחנו היינו בגילו, אבל בעזרת ההדרכה של מלפי הבמאי, אפשר להניח את זה בצד ולהתרגש ממנו ללא הרגשת הדביקות שלעיתים באה יחד עם הופעות כאלו.

הצלע השלישית של שחקני המשנה היא האוסטרלית נעמי ווטס, אותה אנחנו רגילים לראות בתור השחקנית הסובלת ביותר על המסך. בין אם בתפקידים שהעניקו לה מועמדות לאוסקר, "21 גרם" וסרט האימה "הבלתי אפשרי", ובין אם ב"הצלצול", "דיאנה", "ג'יי אדגר", "משחקי שעשוע" ועוד. היא לא בדיוק מזוהה עם קומדיות, ולמעשה התפקיד הקומי פר-אקסלנס האחרון שלה היה לפני עשר שנים ב"אלי פארקר", אם אינני טועה.
הפעם, ווטס משילה את ההופעות הבוכיות שלה, ומגלמת חשפנית רוסייה בהיריון. אם להיות כן, ההופעה שלה חרקה לי מאוד בתחילת הסרט, ובזמן שכל שאר הצוות סביבה נראה שמתייחס ברצינות לתפקיד שניתן לו, ווטס עם המבטא הרוסי הכבד והבטן ההיריונית, לא נראתה כמו חלק מהאפורציה, ונדמה שהפרסונה שלה קצת גדולה על דאקה, הדמות אותה היא מגלמת. אבל ככל שהסרט התקדם איכשהו התרגלתי. הרגעים שלה על המסך, שבעיקר מאופינים בשיבושי אנגלית קשים (בסצנות איתה, נסו להקשיב למילים ולא לקרוא את התרגום. אתם תרוויחו), עבדו עלי יותר ויותר, עד שלקראת הסוף היא לגמרי עברה לי כמו דמות אורגנית לסרט.
מה גם שהכימיה בין כל ארבעת השחקנים מצליחה לטשטש את כל מה שהיינו יכולים לחוות כקיטשי או מעצבן. כריס או'דאוד ("מסיבת רווקות", "הכומר") גם הוא גונב את ההצגה בכמה סצנות, בתור המורה של אוליבר.

ל"וינסנט הקדוש", שזכה לאהדה בפסטיבל טורונטו וממש לאחרונה קיבל מועמדות לפרס סרט הביכורים בפרסי הקולנוע האמריקאי העצמאי, יש לא מעט נקודות תורפה מבחינת כתיבה.
נראה שהסרט מתקדם למקומות המצופים ממנו כקומדיית אינדי אמריקאית חביבה, ופחות לכיוון מה שהיה סביר שיקרה בעולם של הסרט. הוא ממהר לקראת סופו, והתהליכים של חלק מהדמויות קופצים מרחקים לא סבירים לקראת הפיתרונות העלילתיים. הסרט גם נתפס כמה פעמים עם המכנסיים למטה ברצון בניסיון לרגש, ולוחץ חזק מדי על הרגעים המתוקים בשביל מקסימום אפקט.
כל הדברים האלה בדרך כלל שולפים אותי החוצה, אבל הפעם נדמה שמלפי ושחקניו מיהרו להחזיר אותי חזרה. אז אני מודה להם על זה. זה היה ממש נחמד וכיפי מצידם.

st vincent

תגובות

  1. אבי הגיב:

    לא נעים לי להיות כזה, אבל בחיים לא ראיתי את התעתיק העברי הזה לשם של השחקן כ"ביל מוראי". גם לא מבטאים ככה את השם שלו. לרוב קוראים לו "ביל מארי" (לדעתי התעתיק הקרוב ביותר לצורה שבה מבטאים את שמו) או "מרי", יש את האלה שמתבלבלים קצת עם "מאריי", ויש את הטעות הנפוצה של "מורי" אבל – איחולי! "מוראי" זה ללא ספק התעתיק העברי המוטעה ביותר של השם הזה שנתקלתי בו. 🙂 העברת את השם שלו לפי איך שכותבים אותו באנגלית, לא איך שמבטאים אותו. בהתחלה חשבתי שאולי אתה מדבר על שחקן אחר עם שם דומה, ורק כשהגעתי לתמונה הבנתי שלא, זה אותו מארי הישן והטוב.

    זה לא משנה את העובדה שהביקורת טובה כרגיל אצלך. יש לך אישור מבחינתי לערוך את הביקורת ולמחוק את התגובה הזו (אלא אם כן אתה קורא תיגר על דעתי לגבי צורת ביטוי שמו, או פשוט הולך לפי כללי תעתיק כתיב).

    1. אם בחיים לא ראית את התעתיק הזה כנראה שלא הסתובבת איתנו מספיק – ככה אור כותב את שמו של השחקן מאז שאני זוכר את הבלוג 🙂
      לגבי התעתיק עצמו, הוא למעשה די קרוב לאיך שאמורים להגות את השם ברוב המבטאים שאני מכיר – מוּר-אי. כמובן שהתנועה אוּ מוחלשת וקרובה גם למרי, או מארי, באותה המידה. אבל התנועה בסוף לגמרי צריכה להיות עם שני י׳ או א׳ ו-י׳ לדעתי. לגבי ההגיה, מומלץ להיעזר בפורבו:
      http://www.forvo.com/word/bill_murray/#en

      1. אבי הגיב:

        לא הבנתי מה זה אומר "איך שצריכים להגות ברוב המבטאים". מה שחשוב זה איך הוגים את השם במבטא של ארץ המקור של השחקן, לא? או לפחות במבטא אמריקאי, כמו שקורה הרבה עם שחקנים זרים, למרבה הצער. 🙂 ובמקרה שלו, העיצור האחרון הוא חיריק. באיזה מבטאים הסוף יבוטא כ- "אי"? אתה מדבר על, נגיד, ספרדית וצרפתית?

        בכל מקרה, שמתי לב שכן שיניתם את השם שלו בסקירה, אבל לא בכל המקרים. נראה שזה בערך חצי חצי. זה כדי שכולם יצאו מרוצים? גם מי שמכיר את השם שלו בתעתיק הנפוץ וגם אור? 🙂 או כדי שלא משנה איך יחפשו את השם שלו בגוגל יגיעו לעמוד הזה?…

        1. אור סיגולי הגיב:

          אתה נותן לי יותר מדי קרדיט. תיקנתי בעצתך, וכנראה פספסתי כמה…

        2. לגבי הגיית המבטא מארץ המקור, אתה מוזמן להיעזר בלינק ששמתי לפורבו, התנ״ך של הגיית שמות (ומילים) בשפות זרות על ידי דוברי אותה שפה.
          אין לנו ויכוח על התנועה האחרונה (ובטח לא על העיצור), רק על אורכה. כן יש לנו ויכוח על התנועה הראשונה, לדעתי ו׳ עם שורוק יותר קרובה להגיה הנכונה. זה כמו שלשחקן שהבקיע עבור גרמניה בגמר המונדיאל לא קוראים מריו גצה אלא ‏גוּצה, אבל בישראלית זה יוצא משובש, בין לבין כזה. כשכותבים ״ביל מארי״ כולם קוראים את זה כמו מארי אנטואנט, וזה כבר שיבוש על שיבוש. כמו ״סטלונה״, וכמו אלפי שמות של כוכבי קולנוע שגדלתי על ההגיה המוטעית שלהם ולוקח זמן לשנות.

          לגבי ההאשמה בגוגליזציה, אתה מוזמן לראות מתי אנחנו מיישרים קו עם אתרים אחרים לגבי טעויות ומתי כותבים הכי נכון שאפשר לפי דעתנו למרות שזה יעלה לנו ביוקר בגוגל. תופתע לגלות למי יש יותר משקל 🙂

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.