• סרטים חדשים: ״מי שעומד מאחורי...״
  • The Beach Bum :מחכים לתרגום
  • אימת החודש - אוגוסט 2019
  • ״מפעל אמריקני״, סקירת נטפליקס תיעודית
  • מי שעומד מאחורי
  • הסיפור של אולפן הקולנוע ״הנד מייד״, שהוקם בטעות
  • ״השיר של רוז״, סקירה חצויה
  • ״ילדים טובים״, סקירה
  • פרזיטים
  • ״היו זמנים בהוליווד״, סקירה
  • מבט מחודש בסרטי האחים כהן: ״יהודי טוב״
  • The Art of Self Defense :מחכים לתרגום
  • טוויסט בעלילה: וידוי של אדם שלא חושש מספוילרים
  • מידסומר
  • ״סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה״, סקירה
  • הכירו את

פרסי אופיר 2014: טריוויה והיסטוריה של מועמדי השנה

18 באוגוסט 2014 מאת אור סיגולי

זה הולך ככה: ביום הכרזת המועמדים לאופיר אני מגיע בסביבות 10:30 למסיבת העיתונאים, ומקבל בתוספת חיוך תיקייה בה רשומים כל המועמדים לפרסי אופיר השנתיים. מהרגע שזה נפתח, אין דרך חזרה.
השלב הבא הוא להתיישב ולהתחיל להקליד לבלוג במרץ את כל המועמדים בכל הקטגוריות. זה קורה מהר, ולכן צריך מדי פעם לעצור כדי לבדוק שגיאות הקלדה, ולא תמיד עולים על כולן. אחרי שאני מסיים את זה, מגיע השלב שבו אני מעכל. בודק מי הושמט, מי הפתיע ומי אכזב.
מכאן נותר לחכות בסבלנות עד שיו"ר האקדמיה, איתן אבן, יסיים להקריא את המועמדים, ואנחנו נוכל לפרסם את הטקסט. בשלב הקצר הזה אני משתדל לתת איזשהו אינפוט לקטגוריות – מועמדי עבר שחוזרים לסיבוב נוסף, מועמדים טריים, שיאים ותארים וכו'.

כשצריך לעשות את זה לטקס האוסקר זה נורא קל. לאקדמיה האמריקנית יש את האתר שלה שמרכז את האינפורמציה, יש את ה-IMDB ויש את דפי הויקיפדיה השונים, אם ממש נתקעים.
לעומת זאת, אם אני רוצה לבדוק לכמה פרסים הייתה מועמדת, לדוגמא, עינת גלזר-זרחין – אין לי שום יכולת לעשות את זה. לאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה עדיין אין שום מאגר שמרכז את כל הזוכים והמועמדים מאז הטקס הראשון ב-1990 ועד היום, שיעזור לייצר היסטוריה, המשכיות, ויחס אמיתי לפרס.
את זה אני יודע בוודאות כי לפני שנתיים ניסיתי לבנות אחד. בעזרתה של מאיה מהאקדמיה, עברתי על אין ספור מקורות כדי לשאוב את מעט האינפורמציה שיש. השיא היה ערב קורע של מרתוני צפייה בטקסים ישנים על קלטות VHS עם מכשיר וידיאו שהגיע במיוחד מירושלים, שתועד לעכבר העיר, רק כדי לגלות שכשהכריזו על פרס עיצוב התלבושות, המשדר יצא לפרסומות ולכן לעולם לא נדע מי המועמדים.

בשלב כתיבת פוסט המועמדים, לעיתים אני בכל זאת מתפתה לזרוק איזה פרט אינפורמציה, ולעיתים מתקנים אותי בתגובות, אבל בעצם אין שום מקום שהמידע בו זמין. וזה, אגב, זמן טוב לפנות אל המרחב הוירטואלי ואל קוראינו: אני הצלחתי להרים רשימות של כל המועמדים חוץ מהשנים 1990 ("שורו"), 1992 ("החיים על פי אגפא"), 1994 ("שחור"), 1996 ("קלרה הקדושה"). משנת 1997 חסרות לי קטגוריות פסקול, עריכה, עיצוב אומנותי, תלבושות וסרט (הזוכה היה "עפולה אקספרס"), ומשנת 1998 חסרים לי פסקול ועיצוב אומנותי. כך שאם במקרה יש לכם עדויות, רשימות, טפסים, או כל דבר שיכול להרכיב את התמונה וליצור דאטא-בייס של האקדמיה, אנא צרו קשר.
מ-1999 ועד היום יש הכל.

ועדיין, לא ניתן לכמה חורים במארג לעצור אותנו, נכון? אז כדי לעשות סדר ביוצרים ובסרטים שמועמדים השנה, בטח אחרי הסחרור של רגע אחרי ההכרזה, אני פותח את הפוסט הזה בו נוכל להכיר לעומק את ההיסטוריה האופירית של המועמדים לפרסי הקולנוע הישראלי 2014.

כמובן שקחו בחשבון שהאינפורמציה מנוקבת, אז אתם מוזמנים בהחלט להשלים לי אותה, או לתקן.

אזהרה: ניים-דרופינג לפניכם.

המועמדים ברציפות

המפיקים שמי שינפלד ועמיתן מנלזון והבמאים ארז תדמור וגיא נתיב, מועמדים השנה לפרס הסרט הקצר בזכות "אלוהים יקר" (וסביר שגם יזכו, אם יורשה לי). שני המפיקים היו מועמדים ממש בשנה שעברה בקטגורית הסרט עם "הבן של אלוהים", שביימו תדמור ונתיב (אם כי לא היו מועמדים לבימוי או כתיבה).
את המסלול ההפוך בדיוק לתדמור ונתיב עשו שרון מימון וטל גרניט. בשנה שעברה היו מועמדים על הסרט הקצר "חופש גדול", והשנה הם מועמדים על כתיבת ובימוי "מיתה טובה", שיאן המועמדויות של השנה (14).
וזה ממשיך להתפתל – מימון הועמד בעבר לפרסים כשותפו של תדמור על בימוי וכתיבת "סיפור גדול", כך שהשנה הוא מועמד בפעם השלישית והרביעית שלו.

המפיקה טליה קלינהנדלר שזכתה בשנה שעברה עם "בית לחם", מועמדת שוב השנה עם "מיתה טובה". היא זכתה בעבר עם "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" והייתה מועמדת שוב עם "העולם מצחיק".

האחים משה ולאון אדרי מציינים את שנתם השביעית ברציפות בה הם מועמדים לפרס הסרט. אך אל תטעו לחשוב שמדובר רק בשבעה סרטים. מאז 2008, האדרים היו מועמדים על לא פחות מ-17 סרטים שונים. הם זכו רק פעמיים, עם "הערת שוליים" ב-2011 ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" בשנה לפני כן. השנה "את לי לילה", מיתה טובה" או "יונה" יכולים להפוך אותם לזוכים בפעם השלישית.

העורכים אסף קורמן ואריק להב ליבוביץ' מועמדים שנה שלישית ברציפות, ללא זכיות. קורמן בזכות "המשגיחים", "מי מפחד מהזאב הרע" ו"את לי לילה" (עליו הוא מועמד גם לבימוי). להב-ליבוביץ' היה מועמד עם "ההתחלפות", "שש פעמים" ועכשיו עם "אפס ביחסי אנוש".
להב ליבוביץ' מציין השנה את מועמדותו השמינית (עד כמה שידוע לי) אחרי "אסקימו לימון – החגיגה נמשכת", "המנגליסטים", "סיפורי בית קפה", "ביקור התזמורת", "לבנון" והרצף המשולש. הוא טרם זכה.

ששון גבאי הועמד בשנה שעברה על "לצוד פילים" כראשי, והשנה כמשנה ב"גט". להוציא את שנות האופיר החסרות, השחקן המדהים הזה מציין השנה את מועמדותו השמינית לפחות אחרי "עונת הדובדבנים" (משנה + זכייה), "צלקת" (משנה), "מייד אין איזראל" (משנה), "אביבה אהובתי" (משנה), "ביקור התזמורת" (ראשי + זכייה), "בוקר טוב, אדון פידלמן" (ראשי") ו"לצוד פילים" (ראשי).

ריימונד אמסלם, אחת מהשחקניות האהובות על הבלוג, מועמדת השנה בפעם השביעית עם "תפוחים מן המדבר". בשנה שעברה הייתה מועמדת לא פעם אחת, אלא פעמיים בקטגוריית השחקנית הראשית ("כידון" ו"פלסטלינה". היא הפסידה לסיון לוי). זו לא הייתה הפעם הראשונה שלה בדאבל מועמדות – בשנת 2009 הייתה מועמדת על "שבע דקות בגן עדן" כראשית, ועל "לבנון" כמשנה, באחת המועמדויות התמוהות ביותר בהיסטוריה של האופיר.
מועמדותה הראשונה, ככל הידוע לי, הייתה בשנת 2001 עם "ג'אנם ג'אנם". בשנת 2011 זכתה על הופעת המשנה שלה ב"אחותי היפה".

שי גולדמן הוא הצלם היחיד מהחמישייה שזכה השנה למועמדות רצופה. למעשה, גולדמן מועמד רצוף כבר ארבע פעמים ("השוטר", "ההתחלפות", "פלסטלינה", "הגננת"). לפני הרצף הזה הוא היה מועמד בזכות "לנגד עיניים מערביות", "בסמה מוצ'ו", "המנגליסטים", "שלוש אמהות" (זכייה) ו"ביקור התזמורת".

העורכת ג'ואל אלכסיס הייתה מועמדת בשנה שעברה על עריכת "הנוער" והשנה על "גט". בעבר הייתה מועמדת בזכות "ג'ירפות", "חכמת הבייגל'ה", "קרוב לבית" וכמובן החלק הקודם בטרילוגיה, "שבעה".

בתחום העיצוב האומנותי, ערד שאואט האשף, שמועמד השנה פעמיים ("בורג" ו"מיתה טובה"), זכה בשנה שעברה עם "מי מפחד מהזאב הרע". ב-2011 זכה עם "הערת שוליים".

בקטגוריית התלבושות אנחנו רגילים שיש לנו שמות קבועים, של כמה מעצבים ומעצבות שבאמת קשה לחשוב מתי הם מוצאים ומוצאות זמן לישון.
לי אלמביק מועמדת השנה בזכות "גט". היא מועמדת משנת 2007 כמעט רצוף (הייתה לה הפוגה ב-2010) עם "מדוזות", "מוקי בוערה", "הנותנת", "העולם מצחיק" ו"מפריח היונים" עליו זכתה בשנה שעברה.
אדם קלדרון מועמד השנה עם "פרחים של מרציפן" אותו גם ביים. בשנה שעברה היה מועמד פעמיים על העיצוב האומנותי ועיצוב התלבושות של "שש פעמים".
לאורה שיים, המועמדת השנה עם "לוויה בצהריים", הייתה מועמדת בשנה שעברה עם "מקום בגן עדן". להוציא את השנים החסרות – בהן בטוח הייתה מועמדת – שיים מציינת השנה את מועמדותה, שימו לב, ה-17! היא זכתה בעבר עם "הירושה", "קדמה" ו"זוהי סדום".

ישי אדר הוא המוזיקאי היחיד עם מועמדות רצופה. השנה עם "פרינסס" ובשנה שעברה עם "בית לחם". לפני כן הוא הועמד עם "שנת אפס", "בופור" ו"וביום השלישי". הוא טרם זכה.

בתחום הסאונד אנחנו גם רואים מעצבים רבים שמועמדים ברציפות, כנראה דבר מה המעיד על כמות אנשי הסאונד שעובדים על פרוייקטים גדולים. אשי מילוא מועמד כבר שלוש שנים רצוף ("העולם מצחיק", "בית לחם", "אפס ביחסי אנוש"), ואיציק כהן פעמיים ("שש פעמים", גט").
גיל תורן, לעומת זאת, מועמד השנה עם "ערבים רוקדים" וזו מועמדותו השישית בתוך שלוש שנים. הוא כבר היה מועמד מעל ל-30 פעמים לאופיר וזכה שש פעמים (שלוש מתוכם רצוף מ-2002 ועד 2004). זה זמן טוב להזכיר שהפרס עצמו קיים רק 24 שנה. זכייתו האחרונה הייתה עם "בלדה לאביב הבוכה".

אורלי רונן היא המאפרת הרצופה היחידה של השנה. השנה היא מועמדת עם "מיתה טובה". בשנה שעברה הועמדה בזכות "בית לחם" ו"לצוד פילים".

הקטגוריה הצעירה ביותר של האופיר לסרטים ארוכים, קטגוריית הליהוק, קיימת שלוש שנים. היחידה שלא פספסה אפילו שנה אחת היא אורית אזולאי, שהייתה גם הראשונה לזכות עם "העולם מצחיק". בשנה שעברה קיבלה מועמדות בזכות "הנוער", והשנה – "אפס ביחסי אנוש".

מועמדים כפולים

Zero2

דאנה איבגי היא אחת ממלכות הדאבל-דיפ. השנה היא מועמדת לפרס השחקנית הראשית ("אפס ביחסי אנוש") והמשנה ("את לי לילה"). אבל זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לה. זו אפילו לא הפעם השנייה.
בשנת 2002 הייתה מועמדת פעמיים בקטגוריית המשנה ("המנגליסטים", "בית"ר פרובנס") ובשנת 2009 פעמיים כראשית ("היו לילות", "כלת הים") היא הפסידה את הארבעה האלה, אבל באמצע זכתה בזכות "אור".

שלומי אלקבץ מועמד על סרט, בימוי ותסריט ("גט"). אחותו, רונית, מועמדת גם היא שלוש פעמים (סרט, בימוי, שחקנית).
אסף קורמן מועמד לפרס הבימוי והעריכה ("את לי לילה") ובת-זוגו לירון בן שלוש מועמדת כשחקנית וכתסריטאית.
טליה לביא מועמדת על בימוי ותסריט ("אפס ביחסי אנוש"), כמוהה שרון מימון וטל גרניט ("מיתה טובה").

ערד שאואט, כאמור, מתחרה נגד עצמו בקטגורית העיצוב ("בורג" ו"מיתה טובה"); אבי בללי נגד עצמו בפרס המוזיקה ("מיתה טובה", "יונה"); לאיציק כהן יש שתי מועמדויות בפרס הפסקול ("אפס ביחסי אנוש", "גט") וכמוהו אביב אלדמע ("הגננת", "מיתה טובה"); קרין גבע שולטת בקטגוריית האיפור עם "יונה" ו"את לי לילה".

דברים מיוחדים

farewell party

שבעה כותבים מועמדים לפרס התסריט. ארבע מהן תסריטאיות. בהתחשב בעובדה שרק אישה אחת זכתה בפרס הזה בעבר (רמה בורשטיין, "למלא את החלל"), זה עניין די גדול.
לירון בן-שלוש שמועמדת בקטגוריה הזו על "את לי לילה" היא היחידה שלא ביימה את הסרט שכתבה.

"אפס ביחסי אנוש" הצליח להכניס שתי שחקניות לקטגורית המשנה, שני קליין ונלי תגר. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה בשנת 2010 כאשר מיכאל אלוני ואסף בן שמעון חלקו את הקטגוריה בזכות "התגנבות יחידים". בקטגורית שחקנית המשנה, הדאבל התרחש גם בשנת 2001 עם "ג'ירפות" (ליאת גליק וטינקרבל), בשנת 1999 (מוסקו אלקלעי ושמיל בן ארי: "החברים של יאנה"), בשנת 1993 הייתה שנה היסטורית מכיוון שזה קרה פעמיים בקטגורית שחקנית המשנה (ניקול קאסל וענת וקסמן: "גולם במעגל") ובקטגוריית שחקן המשנה (ג'וליאנו מר ומנחם עיני: "זוהר"). מלבד אלקלעי שזכה, כל השאר הפסידו לסרט שלישי.
אני משמיט את שנת 1991 מכיוון שאז החוקים היו אחרים. כך, לדוגמא, בקטגוריית שחקן המשנה היו מועמדים שמונה שחקנים, אחד מ"אבא גנוב 3", אחד מ"מעבר לים", שניים מ"גמר גביע", שניים מ"זמן אמת" ושניים מ"עונת הדובדבנים". כלומר, כל שחקני המשנה של אותה שנה.

"מיתה טובה" הוא היחיד שהצליח להיות מועמד בכל ארבעת קטגוריות המשחק: זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, אילן דר ועליזה רוזן.
קדמו לו "העולם מצחיק", "הדקדוק הפנימי", "סיפור גדול" (שזיכה את פינקלשטיין בפרס המשנה), "איים אבודים", "שבעה", "ביקור התזמורת", "אביבה אהובתי", "איזה מקום נפלא", "מוכרחים להיות שמח", "הכוכבים של שלומי", "מתנה משמיים", "חוכמת הבייגל'ה", "בית"ר פרובנס" (שזיכה את רווח בפרס השחקן), "ג'ירפות", "חתונה מאוחרת", "מייד אין איזראל", "הבולשת חוקרת", "כיכר החלומות", "החברים של יאנה", "צור הדסים", "קדוש", "מסוכנת", "קרקס פלשתינה", "קשר עיר", "מר באום", "עפולה אקספרס", "כלבים לא נובחים בירוק", "חולה אהבה משיכון ג'", "לילסדה", "שחור" וסרטי 1991. זה כמובן לא כולל את השנים החסרות.
ועכשיו, חברים, נסו לחשוב כמה מהסרטים האלו ערכה עינת גלזר-זרחין? אני ספרתי לפחות 12.

הפעם האחרונה שקטגוריית התסריט והסרט לא חלקו את אותו זוכה הייתה אי שם בשנת 1997 ("מר באום", "עפולה אקספרס"). כך שעל פניו "יונה" הוא בעל הסיכויים הנמוכים ביותר לזכייה.

20 שחקנים מועמדים השנה לפרסי המשחק. את התיקו בפרס השחקנית הראשית, מאזנת דאנה איבגי עם מועמדות כפולה. בהתחשב בשנים החסרות, לפי מיטב ידיעתי, לכחצי מהם זו מועמדות ראשונה. באופן פלאי, אילן דר ועליזה רוזן מועמדים השנה בפעם הראשונה. אם מישהו יודע על מועמדות שלהם במהלך הניינטיז, אנא אמרו.
שמונת האחרים שלהם זאת מועמדות הראשונה הם נלי תגר, שני קליין, שירה האס, נעמי לבוב, נווה צור, תאופיק ברהום, יוסי מרשק, יעקב זאדה-דניאל ואלישע בנאי.

השחקנים שכבר היו מועמדים בעבר הם מנשה נוי (מועמדות רביעית ללא זכיות הכוללת את "כלבים לא נובחים בירוק", "איש החשמל" ו"מייד אין איזראל", שני האחרונים מ-2001), זאב רווח (מעומדות שנייה אחרי הזכיה עם "בית"ר פרובנס"), רונית אלקבץ (ככל הידוע לי זו מועמדותה ה-12. שמונה מתוכן כשחקנית. היא זכתה שלוש פעמים), לירון בן-שלוש (הייתה מועמדת בעבר עם "מאיה"), לבנה פינקלשטיין ("סיפור גדול"), מיכאל מושונוב (עם רקורד מצויין של שתי זכיות על שתי מועמדויות: "איים אבודים" ו"מבול") וכמובן ששון גבאי, דאנה איבגי וריימונד אמסלם שהוזכרו קודם.

שבעה מתוך 20 שחקני השנה הם זוכי עבר: זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, רונית אלקבץ, דאנה איבגי, ריימונד אמסלם, מיכאל מושונוב וששון גבאי.

ועוד משהו להרהר בו: בשנת 2012, כחמישה סרטים מועמדים יצאו לבתי הקולנוע לפרסי הטקס. בשנת 2013 לפחות ארבעה. בשנת 2014… רק אחד.

אז אלו כמה דברים שהצלחתי לחשוב עליהם. אם יש לכם טריוויות נוספות, או דברים אחרים שעלולים להיות מעניינים בהקשר, תרגישו חופשי לחלוק.

תגובות

  1. יונתן הגיב:

    שאפו על הסמינריון! איזה תחקיר

    יהיה מעניין לשמוע אם מצאת איזשהי קורולציה לגבי הפעמים בהם הסרט הזוכה גם התקבל לשורטליסט של האוסקר האמריקאי… יש איזשהי התאמה בין הזכיות באופירים (תסריט ובימוי לעומת רק הסרט הטוב ביותר למשל) לבין הסיכויים להכנס לטקס האוסקר??

    1. אור סיגולי הגיב:

      תודה!
      האמת היא שמכיוון שבעיני החתונה הזו, בין פרסי האופיר והאוסקר האמריקני, כל כך פסולה וכל כך פוגמת בכל המוסד הזה, שבכוונה לא נכנסתי לעניין הזה. שאף אחד עוד לא יתחיל לחשוב פה שאפשר לפענח איזושהי נוסחה שקשורה לאוסקר…

      1. יונתן הגיב:

        מסכים. יש לך מודל יותר מוצלח לקביעת מה נשלח לאוסקר?

        1. אור סיגולי הגיב:

          לפי הידוע לי, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שזכייה בטקס הפרסים המקומי היא הפקטור לבחירת הנציג לאוסקר. שאר המדינות עושות את זה דרך ועדה מתחלפת של אנשים. אם רוצים לשמור את זה באקדמיה אפשר תמיד לעשות שתי הצבעות: אחת לסרט הטוב ביותר של השנה, והשנייה לנציג הראוי ביותר באוסקר. יהיו שנים בהן תהיה חפיפה, ויהיו שנים שלא.
          הבעיה המשנית של השילוב בין האוסקר והאופיר (מעבר לעוול שזה עושה בשלב ההצבעה) היא שהאופיר הופך להיות קדם-אירוויזיון, והאוסקר פתאום נהיה המטרה המרכזית. שזה מוזר. למה שפרסי הקולנוע היחידים בישראל יהיו רק שלב בדרך אל טקס יח"צ בצד השני של העולם, ולא משהו שעומד בפני עצמו?

          1. spartak הגיב:

            החלוקה לשני פרסים לא תעזור (איני מאמין שאקדמיה תעז לבחור סרט אחר כטוב ביותר על חשבון סרט שהיא שולחת לאוסקר)…
            צריך לעשות יותר מדי שינויים שעל רובם אתם (צוות הסריטה), יאיר ואיתן מדברים כבר שנים כדי לשנות את האופי של הטקס.

  2. צביקה הגיב:

    יש לי ב-VHS את הטקס של 1994, אז אני אנסה במהלך סוף השבוע לצפות בו שוב ולהעלות את שמות המועמדים והזוכים בכל קטגוריה. בינתיים אני זוכר שהיו שלושה מועמדים בכל קטגוריה, ושזאת הייתה שנה בה השקיעו בטקס יותר ממה שהשקיעו בקולנוע הישראלי… (התקיים בהיכל התרבות, ואת הפרסים הגישו שרים בממשלה, כל שר הגיש עם שחקן…).

    1. אור סיגולי הגיב:

      תודה. זה יהיה נהדר מצדך.

    2. צביקה הגיב:

      טקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע לשנת 1994 (מנחה: אבי נשר)

      פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר
      מועמדות: מרים גבריאלי ("אחרי החגים"), אורלי זילברשץ בנאי ("שירת הסירנה"), אורלי בן גרטי ("שחור").
      הזוכה: אורלי זילברשץ בנאי

      פרס שחקן המשנה הטוב ביותר
      מועמדים: ששון גבאי ("צלקת"), עמוס לביא ("שחור"), אורי קלאוזנר ("שמיכה חשמלית ושמה משה")
      הזוכה: עמוס לביא

      פרס המלחין הטוב ביותר
      מועמדים: ארקדי דוכין ("צלקת"), אורי וידיסלבסקי ("שחור"), אורי וידיסלבסקי ("ארץ חדשה")
      הזוכה: ארקדי דוכין

      פרס הפסקול הטוב ביותר
      מועמדים: משה יוחאי, חן הרפז, זוהר סלע ("שירת הסירנה"), אלי ירקוני, ישראל דוד ("צלקת"), מקסים סגל, ציון אברהמיאן, דוד אוז'כוב ("שחור")
      הזוכים: אלי ירקוני, ישראל דוד ("צלקת")

      פרס עיצוב התלבושות הטוב ביותר
      מועמדות: שירה ברויאר, שרון בלומנפלד ("שירת הסירנה"), רותה שאודינסקי ("צלקת"), עדה לוין ("ארץ חדשה")
      הזוכה: רותה שאודינסקי ("צלקת")

      פרס העיצוב האומנותי הטוב ביותר
      מועמדים: איתן לוי ("ארץ חדשה"), יעקב תורג'מן ("שחור"), יוסי פלד ("צלקת")
      הזוכה: יעקב תורג'מן ("שחור")

      פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר
      מועמדים: אשר טללים ("אל תיגעו לי בשואה"), עמית גורן ("שש פתוח, 21 סגור"), אורי רוזנווקס ("מי היה עמוס אוריון")
      הזוכה: "אל תיגעו לי בשואה" (מפיקים: דני סיטון, דני פארן)

      פרס האקדמיה למפעל חיים הוענק למנחם גולן ז"ל (יורם גלובוס הגיש את הפרס)

      פרס העריכה הטובה ביותר:
      מועמדים: ציון אברהמיאן ("שחור"), זוהר סלע ("שירת הסירנה"), ערה לפיד ("צלקת")
      הזוכה: ערה לפיד

      פרס הצילום הטוב ביותר:
      מועמדים: אמנון זלאייט ("ארץ חדשה"), אורן שמוקלר ("צלקת"), דוד גורפינקל ("שחור")
      הזוכה: דוד גורפינקל

      פרס השחקנית הראשית הטובה ביותר:
      מועמדות: דלית קהן ("שירת הסירנה"), רונית אלקבץ ("שחור"), רבקה נוימן ("שמיכה חשמלית ושמה משה")
      הזוכה: רונית אלקבץ

      (רונית אלקבץ עולה לבמה נרגשת ללא נאום מוכן, אך לבושה כמו רונית אלקבץ. בדיחה טובה של המנחה דורון נשר: "עכשיו נראה מה השחקן הראשי ילבש. זה נקרא לא הכנתי כלום?")

      פרס השחקן הראשי הטוב ביותר:
      מועמדים: סלים דאו ("הגמל המעופף"), יעקב כהן ("שחור"), שמיל בן ארי ("שמיכה חשמלית ושמה משה")
      הזוכה: שמיל בן ארי

      פרס התסריט הטוב ביותר:
      מועמדים: דן וולמן ("המרחק"), חנה אזולאי הספרי ("שחור"), אסי דיין ("שמיכה חשמלית ושמה משה")
      הזוכה: אסי דיין

      (אסי דיין ז"ל עולה לבמה ואומר: "אני נמצא פה רק בגלל שהתקשרו אליי מהבנק ואמרו לי תיקח מה שיש").

      פרס דרמת הטלוויזיה הטובה ביותר:
      מועמדים: תמיר פאול ("דו קרב"), ניסים דיין ("סיפור מקומי"), אורי ברבש ("פרשת קסטנר")
      הזוכה: "פרשת קסטנר"

      פרס הבמאי הטוב ביותר:
      מועמדים: חיים בוזגלו ("צלקת"), שמואל הספרי ("שחור"), אסי דיין ("שמיכה חשמלית ושמה משה")
      הזוכה: שמואל הספרי

      פרס הסרט הטוב ביותר:
      מועמדים: "שחור", "צלקת", "שמיכה חשמלית ושמה משה"
      הזוכה: "שחור" (בהפקת יורם כסלו)

      יורם כסלו נמצא בחו"ל, וחנה אזולאי הספרי עולה לקבל את הפרס עם בנו הקטן של יורם כסלו ונואמת בהתרגשות ("אני סולחת לכם על שלא בחרתם בי על התסריט, אך אם אסי דיין זכה בתסריט ואני זכיתי להיות מועמדת לצידו, די לי").

      1. אור סיגולי הגיב:

        מעולה!!
        תודה רבה, צביקה.

      2. אורי 1 הגיב:

        טוב, חייבים להעלות את הדברים הללו ליוטיוב. אני כה סקרן לראות טקס זה.

        1. אור סיגולי הגיב:

          הטקס של 1991 הוא אחד הקורעים. דורון נשר עשה עבודת הנחיה מצוינת.

  3. אורי 1 הגיב:

    [שי גולדמן היה מועמד על 'לנגד' ולא על 'קלרה' ואפשר לצרף את הקאסט של 'כלבים' לקאסטים שהיו מועמדים לכל 4 קטגוריות המשחק.תודה ושלום]

    1. אור סיגולי הגיב:

      תודה!

  4. spartak הגיב:

    ראשית, תודה על הפוסט…
    האם יש אפשרות שתרשום (כאן/בפוסט נוסף/ או באימייל) את המועמדים מ1993, 1995, 1999 ומ1998 חסרים עיצוב תלבושות, עריכה ומלחין).

    די, "משעשע" (את האמת לא ממש) שאקדמיה בעצמה לא יודעת מי היו המועמדים שלה ולא שומרת על ההקלטות של הטקסים.

    אתחיל עם הטריוויה, כי זאת נקודה מאוד מעניינת ופיקנטית. לעולם (ליתר הדיוק, מ1997, משם והלך יש לי את המידע המפורט) לא הצליח לזכות סרט בפרס הראשי אם לא היה מועמד בקטגוריית הצילום (למעט "אדמה משוגעת" ו"שליחותו…" שהיו להם צלמים זרים). ומי לא מועמד השנה לפרס צילום? "אפס ביחסי אנוש"… אז מה זה אומר לגבי סיכוייו? 🙂

    לגבי המועמדים החסרים… לפניי כחודשיים ניסיתי למצוא את המידע בעזרת של מאגר הכתבות משנים אלו שמתייחסים לטקס (עשיתי זאת בסיפרייה של סינמטק תל-אביב). בכל הכתבות לפניי 1997 היה רשום שאין מועמדים רשמיים (או משהו בסגנון)… אז די הופתעתי לגלות שלפניי כן היו מועמדים. אז אולי בשנים שחסרות לך פשוט לא היו מועמדים רשמיים (כמו ב1991, אז ב1990 ואולי גם 1992)…
    מה ש כן הצלחתי למצוא, 1997, זה מאוד קל, תכנס לIMDB, העליתי לשם אינפורמציה לגבי כל המועמדים. 1998, נמצא שם חלקית (אני יכול רק להגיד ש"יום יום" ו"אהבה ממבט שני" לא היו מועמדים לעיצוב אמנתי ו"קשר עיר", "יום יום" ו"אהבה ממבט שני" לא היו מועמדים לפסקול).

    נ.ב. כמו כן, עומדות בפניך כמה אפשרויות (שלי לעומתך אין יכולת לממש אותם) כמו למשל לפנות ליוצרי/מפיקי הסרטים מאותם השנים ולשאול לכמה מהפרסים (אם בכלל) היו מועמדים סרטיהם (אני מניח שרובם זוכרים)…

  5. אורי 1 הגיב:

    נזכרתי גם שבסדרה על אסי דיין "החיים כשמועה" יש קטעים מהטקס של 92', מה שאומר שלכאורה ניתן לאתר תיעוד של הטקס הזה

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.