• סרטים חדשים: ״הפורצת״ של הגר בן אשר
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • האוורסט של הסינפיליה - Out 1
  • תור: ראגנארוק
  • סרטי רוחות לא כולל אימה: מצעד הרפאים של סריטה

"השוטר", סקירה

11 ביולי 2011 מאת אור סיגולי

כבר די הרבה זמן שאני שומע די הרבה על "השוטר". גם מכיוון שנדב לפיד הוא בוגר בית הספר שלי ובעיקר ומכיוון שהסרט עצמו מצליח לבלבל די הרבה אנשים. אני התבלבלתי עוד לפני שצפיתי בו. אחד אומר "ארט-האוס" והשני שזה בכלל לא, אחד אומר מצויין, השני לא הבין מה רצו ממנו (הנה מחשבותיו הראשונות של אורון על הסרט). היה בלתי אפשרי ללקט קונצנזוס אפילו הכי קטן שאפשר על "השוטר". לשמחתי, פסטיבל ירושלים נתן לי הזדמנות לבדוק את זה בעצמי.

האמת היא שסרטו העלילתי הארון הראשון של לפיד מזכיר מאוד את סרט הגמר שלו "החברה של אמיל" (גם הוא בכיכובו של יפתח קליין), מעבר לכך שבשניהם הוא מתעמק וחוקר ובוחן את ההוויה הישראלית (בעיקר ההוויה הגברית), שני הסרטים הן יצירות מתסכלות לעיתים לצפייה אך בכל זאת מרתקות באמירתם ובדרך בה זו מועברת.

 ארבעים וחמש הדקות הראשונות של "השוטר" סובבת סביב שוטר במשמר הגבול. לפיד וצלמו שי גולדמן עוקבים אחרי הגיבור בפעולות יום-יומיות סביב הריונה המתקדם של אשתו וטיוח של פעולה משטרתית שהשתבשה.
בעיני המחצית הראשונה של הסרט היא אחד המסמכים הכי מעניינים על גבריות שנראו בקולנוע המקומי. הפעולות הפיזיות של השוטר (יפתח קליין המצוין, במה שנראה כמו סאטירה על הטייפ-קאסט הקבוע שלו) ושל סביבתו הופכות להיות ריטואליות ככל שהסצינות מתקדמות והבימוי מפרק ומקצין את הג'סטות הרגילות של הישראלי וחושפות אותו – באופן שמצליח להתחמק מההגחכה או שיפוטיות – כטקסים של חיבה ואלימות המשולבים באופן בלתי ניתן לניתוק או להבדלה. אילו הרגעים הכי נפלאים של "השוטר" והם אחת הסיבות העיקריות להצלחתו של הסרט בעיני.
סצינת השיא היא בהלוויה שמפאת יופיה וחוזקה עדיף שתראו אותה בעצמכם במקום לקרוא עליה כאן.
העניין הוא שלא כל הסצינות מרשימות כגון זו ולעיתים הסרט קצת ברור מדי וחשוף מדי. בולטת בצרימותה סצינת הפלרטוט עם המלצרית הקטינה ובה ישנה התנהלות פאלית למדי סביב אקדחו של השוטר. הסצינה הזו הייתה יכולה להיות פארודית אם הסמל הזה, והבדיחה על איש הביטחון הישראלי והנשק שלו, לא הייתה חבוטה כבר מזמן. זה חבל כי סצינה כזו היא בוודאי שלא ברמת הסרט או ברמת הדיון שהוא מעביר.

הקולנוע הישראלי – ודאי זה של סוף שנות השמונים – היה עמוס בחקירת הגבריות הישראלית בוודאי ובוודאי שדרך פריזמת הצבא. "עונת הדובדבנים", "גמר גביע", "מאחורי הסורגים", "לא שם זין" והרשימה עוד ארוכה. "השוטר" מתעלה מעליהם מבחינת החיפוש וההתבוננות קודם כל מכיוון שרמת העשייה שלו גבוהה יותר, ובעיקר מכיוון שהוא מודע לכך, ולכן מעמיד הכל לשאלה ולמבחן וכיוצא בכך הוא מתוחכם יותר.
בהקשר הזה יהיה מעניין להעמיד את חלקו הראשון של "השוטר" דווקא אל מול "הערת שוליים". שניהם טקסטים יחודיים במינם על הגבריות הישראלית, האחת של הצבר הקלאסי, של הנשק והזרוע; והשני של ההשכלה והספר.

 אבל ממש ברגע שחשבתי שפענחתי את הסרט, לפיד התחכם. משוט של שמש מדברית חזקה, המצלמה פונה אל קן נמלים ומעבירה אותנו לסיפור הבא. אם כי גם השוט הזה, משמעותי ואינטליגנטי, הוא מעט ישיר מדי. לפחות לטעמי.
הציר העלילתי הבא של הסרט סובב סביב שלושה נערים ובחורה, כולם מהמעמד הבינוני ומעלה, והם מתכננים הפיכה אלימה כנגד הריקבון החברתי שפשט בישראל. בעיני החלק הזה מתנתק מהחלק הראשון של "השוטר" לא רק באחדות הסיפור, אלא גם בסגנון הקולנועי.
אני הרגשתי שהחלק הראשון של הסרט – סיפורו של השוטר – עמוס בחירות צילומיות שהולכות נגד האסתטיקה שלמדנו לצפות לה מסרטים. לפיד וגולדמן, כך היה נדמה לי, החליטו ללכת נגד כל לוקיישן בו הסיפור מתרחש ולהבליט דווקא את הצדדים הקשים שלו. כך בית החולים, בית הקברות ואפילו בית כפר קטן מחוץ לעיר – כולם יכולים בקלות להצטלם בקומפוזיציות אסתטיות ו"יפות" – נראים ב"השוטר" באופן הכי חיוור ותעשייתי שאפשר. מכיוון שהמיזנסצנות עצמן מדויקת ומלאות תכנון ומחשבה, די ברור שהבחירה היא מודעת ומכוונת.
חלקו השני של הסרט, לדעתי, הרבה יותר נעים ויזואלית מארבעים וחמש הדקות שקדמו לו. זוהי תל-אביב מול ירושלים, צעירות מול התיישבות, והבטחה מול שקר.
מה שמאוד אהבתי הוא ששני חלקי הסיפור מתייחסים זה לזה מתנהגים כמו בבואה מעוותת. יש כמה סצנות שמוצגות שוב – באופן מאוד עדין – דרך הפילטר החדש של הסיפור. למשל סצינת ההלוויה והשיר הופכת לסצינת חתונה ושיר; שיחות דרך האינטרקום; שילוב של פיתוי ואקדח; סצינת התנקשות אחת. אפילו אותו השוט של השמש מול הנמלים מקבל ממש אחר כך היפוך מעניין רק במקום הנמלים חבורת צעירים אנרכיסטית פרועה ובתפקיד השמש – יערה פלציג. לפי הבנתי, בשלב הזה לפיד מזניח מעט את תימת הגבריות ושוקע בבחינת שורשי האלימות – הפיזית והממוסדת – בחברה, מה שכמובן גם נשזר בחלקו הראשון.
ובכל זאת, החלק הראשון תפס אותי יותר חזק. למרות שאהבתי את המשפטים שהושמו בפי הגיבורים שהם כמעט כולם סיסמאות משומשות, ואהבתי גם הפעם את השימוש בלוקיישנים שנבחרו לסרט בחכמה רבה, הרגשתי שהשילוב הזה בין "המחנכים" (סרטו האוסטרי של האנס ויינגרטנר משנת 2004) ו"ילד רע" (לארי קלארק, 2001) נעשה עם פחות התלהבות מהסיפור על השוטר. הסרט לפתע הופך לשיפוטי מאוד – לפחות על פי קריאתי – ומנכר יותר.
גם הייתה לי בעיה קלה עם הליהוק. לא מבחינת המשחק עצמו, אלא יותר בבחירה השחקנים עצמה. לפיד לא ליהק את מיכאל מושונוב ומיכאל אלוני (שתפקידו כאן מזכיר ולא במעט את תפקידו בסרטו הקצר של עמיר מנור, "חורבה") כנגד הטייפ-קאסט הטבעי שלהם (הרשע הכריזמטי והנגרר הרגיש) ולכן נחווה אצלי כשיחזור של סרטים אחרים בהשתתפותם. העניין הזה טשטש מעט את הטריות ואת המיוחדות של הסרט.
בנוסף לכך נדמה שיש איזשהו חוסר אמינות בסיטואציה שעומדת במרכז החלק השני והקאמריות והעדינות המרגשות של תחילת הסרט הולכות לאיבוד. על אף ש, בנימה אישית למדי, לפני שלוש שנים גם אני הייתי עובד שכיר באירוע עשיר עד כדי בחילה מסוג כזה ואפילו ממש באותו האולם היוקרתי בירושלים, וכל היום ההוא פנטזתי לעשות בדיוק מה שארבעת הצעירים האלו עושים…

 ועדיין, "השוטר" הוא בפירוש מהמעניינים שנעשו לאחרונה בישראל. ולא "מעניינים" בקטע נימוסי. זהו סרט מצויין שמצריך דיון ומראה על כישרון חדש שהצטרף לשורותינו. אפשר לפתור אותו כסרט יותר אקדמי ופחות רגשי, אבל זה לא מוריד ממנו אפילו במעט. הוא סרט אינטליגנטי במיוחד שמאחוריו עומדים יוצרים אינטליגנטיים, נעדר מהתחנפות, ומרתק מבחינה קולנועית. הוא מזמין פרשנות ומחשבה ולכן מעורר עניין לכל אורכו. ועל אף חולשותיו כסרט ראשון הוא ראוי ביותר וכולי תקווה שהסרט יראה אור מקרנה בארץ ושלפיד עובד כבר על סרטו הבא. אני אהיה שם.

תגובות

  1. הבעיה שלי עם הסרט היא שבעוד שהוא מוצא את הצביעות וגיחוך בכל קבוצת אנשים שהוא מיצג – הוא פחות טוב בלתאר רגעים של אנושיות ועומק, דבר שלדעתי היה יכול לחזק את האמירה שלו – בסופו של דבר, זה גורם לדמויות להיות מעט פלקטיות ומפחית בעיקר מן העוצמה של הסיום, לפחות עבורי לאחר צפייה אחת. יחד עם זאת, הצילום מרהיב ויש כמה סצנות אבסורדיות נפלאות סר לדיון לאחר צפייה חוזרת.

  2. נו, נשמע לי שיש לנו הסכמה לניתוח קבוצתי, כאשר הסרט יעלה לאקרנים (גם אני זקוק לצפייה נוספת, רצוי אחרי הפסטיבל).

  3. mon הגיב:

    מה שמו של השיר שהם שרו אותו בהלוויה?

  4. אור סיגולי הגיב:

    השיר בהלוויה הוא ״יורם״, אם זכרוני אינו מטעה אותי…

  5. טל הגיב:

    נשמע מעניין. אצפה!

  6. עינת הגיב:

    אני לא מבינה למה סרטים ישראליים זוכים בהנחות, ראיתי את הסרט ויש לו בעיה של חוסר אמינות במשחק, בארט, בבימוי.הרעיון יפה, הסרט אומר משהוא נכון במיוחד בחלק הראשון שלו אבל בחלק השני הוא איבד את המשמעות בעיני, היו שתיקות מעיקות, חלקים חסרים, האלימות לא עברה שם במלא עצמתה, וחבל.

    1. אני מקדים קצת את הדיון הארוך על הסרט – אבל יש הבדל בין מלאכתיות לחוסר אמינות – ולדעתי הסרט כיוון לאופציה הראשונה. זה בכל אופן לא אמור להיות סרט ריאלסטי לדעתי.

  7. גיא הגיב:

    *ספוילרים קלים להלן*
    הסרט בהחלט גרם לי לרצות לצפות בו שוב – גם אם כדי להכריע האם הוא גרוע או טוב, אבל בכל זאת. הדבר היחיד הלא-בנאלי שיש לי כרגע לומר עליו, הוא שגם הצעירים בסרט הם שוטרים – אוכפי חוק (שהם עצמם חיברו). כתב האישום שהם מקריאים (לא מול מצלמות הטלוויזיה אמנם) אודות המיליארדרים בהחלט מראה שיש עילה לרצון שלהם לשפוט (ולבצע את גזר דינם) של אותם אנשים. תוך כדי שאני כותב את זה, אני מבין שבשתי הקבוצות היה גם מעין שעיר לעזאזל, חלק מהחבורה אבל גם חריג, זה שמצפים ממנו שייקח על עצמו אחריות מסוימת.

  8. דוד הגיב:

    "המלך הוא עירום". חברים, זהו אחד מהסרטים הישראלים (ובכלל) הגרועים ביותר שראיתי.
    המשחק מאולץ וחובבני, התסריט די עלוב, הדמויות שטחיות והליהוק מזעזע.
    ישנם קטעים שמעליבים את האינטליגנציה (ספויילר! – כגון אותה סצינה שבה אותו טייקון, שחברו נרצח לנגד עיניו, קם ואומר לשוטרים "יופי של עבודה חבר'ה" – סוף ספויילר), קטעי עירום מיותרים לחלוטין, עליבות צילומית ועלילתית.
    לא ברור מה מנשה נוי עושה בסרט כזה…
    המלך הוא עירום. הסרט הזה הינו עלבון לצופי בקולנוע.

    1. רות הגיב:

      מסכימה עם כל מילה של דוד! סרט מיותר לצפיה לגמרי

      1. ירדן הגיב:

        גם אני חייב להסכים פה עם דוד.
        הסרט מלא בסצינות ארוכות חסרות משמעות. לדוגמה: (חצי ספויילר!) אותן הסצינות של אינסופור ה"כיפים" וה"מה קורה אחי" המייגעות – הבמאי מנסה להעביר איזשהו מסר על הגבר הישראלי הטיפוסי, אך המסר מאבד את אופיו לאחר שחיקה מאוסה.
        ישנן סצינות כל כך שטוחות עד כדי גיחוח ("אני שוטר לוחם") אשפר מורידות מערך הסרט בעיניי קהל אשר מבין את המתרחש.

      2. רונן הגיב:

        מסכים עם כל מילה, קראתי ביקורת חיובית וממש רציתי לזעוק "המלך הוא עירום", חלק מהצופים צופים עזבו את הסרט באמצע, אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי.

        1. KB הגיב:

          מסכימה מאוד! מלבד העובדה שהרבה מהסצינות לא מקדמות את העלילה והיו מיותרות לגמרי (עשרות דמויות שיוצאות ונכנסות מחדרים- חשבתי שאני משתגעת!) הרגשתי שהסרט פשוט חסר נשמה. מעניין מה שוטרים חושבים עליו כי לא הרגשתי שהיו שם באמת שוטרים. היה אולי ייצוג של מה שאנחנו רוצים לדמיין שעובר על שוטרים. בהחלט לא צפיה שמעוררת דיון אמיתי או מעניין על גבריות ישראלית.
          ואותו דבר על ה"מהפכנים" שהקריאו את אותו טקסט 15 פעמים במהלך הסרט. אחרי ה"מחנכים" של האנס ויינגרטנר באמת קשה לצפות ביצירה שמדברת על מהפכה באופן כ"כ רדוד. ההייפ התקשורתי והרכיבה על גל של מחאת האוהלים מכעיס מאוד בהקשר הזה.
          והסרט הוציא משחק משעמם ומאולץ מכל השחקנים בו והיה מאוד מאכזב.

    2. Koby Karp הגיב:

      חיכיתי שמישהו יגיד את זה. מסכים עם כל מילה!
      הסרט מתרכז בצ'אפכות יותר מאשר בעלילה או הדיאלוגים.
      חוץ מזה, צפיתי בסרט הזה בחו"ל, ומלבד שהסרט הוא בעברית, הוא לא מרגיש בשום צורה ישראלי: מהליהוק לתפקיד המגב"ניקים (יותר מתאימים לסרט על תל אביבים הייטקיסטים לדעתי), הסצינה עם הפאנקיסטים שלא קשורה למציאות, צעירים תל אביביים שיורים בעצים בנגב.
      העיקר להזכיר שאנחנו כאלה דפוקים כי אנחנו חיים במדינה גזענית ומישהו כבר יתן לו פרס על זה.

  9. איל הגיב:

    סרט משעמם, ברמה ירודה, בזבוז זמן,

  10. אלי הגיב:

    אכן סרט משעמם מאוד ,לא ברור מדוע הרגו את הצעירים ללא אזהרה ומשא ומתן, מה חלקה של אישתו שבהריון לסרט,מדוע פעם חצי ערומה ובזמן מריחת השמן ובפעם השניה ערומה ללא חזייה?למה צריך את זה בכלל?בושה שהוא אומר לחברים על אישתו שהוא ליכול לז….ן אותה.מה קרה עם המפשט? לדעתי סרט עלוב.

  11. אריה הגיב:

    חברים, שאנשי הברנז'ה לא יעבדו עליכם – מדובר בסרט סטודנטים נחות.
    אין שום נקודת אור – תסריט פרימיטיבי, משחק גרוע, בימוי חובבני משנות ה80.
    איך סרט כל כך גרוע זוכה לביקורות מפרגנות? אולי מבקרי הקולנוע הנעלים רואים בו משהו שהוא מעבר להשגתו של צופה קולנוע מן השורה, אבל קשה לי להאמין.
    סרט עלוב.

  12. ניצן הגיב:

    הסרט הישראלי הגרוע ביותר שנעשה בשנים האחרונות אם לא בכלל.
    תסריט ילדותי, משחק מטומטם ובימוי אינפנטילי.
    איטי, מייגע ומביך!!!
    עצם העובדה שהוא היה מועמד ל-7 פרסי אוסקר גורם לי לתהות, האם העובדה שאימו של הבמאי (שהיא גם העורכת) מקושרת עזרה לו קצת? 🙂

    1. אור סיגולי הגיב:

      היי, ניצן.
      איך הולך?

      כנראה שממש סבלת מהסרט אם טרחת להגיב לזה באופן כל כך נלהט בשני פוסטים שונים. שזה סבבה לגמרי מבחינתי. אני ניסיתי להסביר למה אני חושב שהסרט מצויין, אבל תגובות הקוראים מבהירות שלא הצלחתי (או שהם לא ניסו להבין). שזה בסדר גמור גם כן.

      בכל מקרה, אני מאוד אשמח אם נרד מלכלוכים אישיים וקונספירטיביים. קודם כל הסרט היה מועמד לפרסי אופיר ולא לאוסקר (יחי ההבדל הקטן) וערה לפיד ערכה השנה גם את "לא רואים עלייך" שלא קיבל אפילו מועמדות אחת. אני קצת מרגיש שלא בנוח עם הערות כאלה.
      אז בוא לפחות פה נשמור את הדיון בגבולות הסביר, הולך?

      1. ניצן הגיב:

        סבלתי זו מילה קלה למה שהיה שם.
        לאחר כל התשבוחות והביקורות הנלהבות, גם אני נפלתי…
        למיטב ידעתי, "פרסי אופיר" ידוע גם כ"אוסקר הישראלי" אז מצטער אם הצלחתי לבלבל מישהו (אני בספק :)).
        לגבי הדיבורים הקונספירטיביים…
        מצטער, אבל זו לא סתם מחשבה. הסרט הזו מוכיח מעל כל ספק שיש פה עניין של קשרים.
        אחרת… אין הסבר לאיך סרט ברמה כזו שמעבר לצילום הטוב שבו אין בו דבר וחצי דבר מגיע למצב של כל כך הרבה מועמדויות ותקשורת אוהדת.

        1. אור סיגולי הגיב:

          תראה, זה באמת מקרה מאוד מעניין איך נחלקת דעת הקהל ודעת המבקרים באופן כל כך קיצוני. זה אפילו משהו שמעניין לחקור.

          תאוריות? אוקי-
          מבקרים הם בדרך כלל כאלה שבאים לחפש משהו מעבר לעניין מיידי. מבקרים מנתחים וחושבים המון תוך כדי הצפייה, לעומת רוב הקהל שבה להינות, לחוות, ואולי לחשוב על זה אחר כך. המבקרים קלטו בסרט את המנגנונים של הסיפור והבימוי – כי זה התפקיד שלהם – והקהל לא הבין מה רוצים ממנו, מכיוון שהדברים הנ"ל לא באמת מעניינים אותו. ובצדק, יש שיגידו. אם תקרא את הביקורות תגלה שהמבקרים מתייחסים לסרט בצורה אנאליטית ולא רגשית. אף אחד לא סיפר שהוא בכה מהתרגשות במהלך הסרט, כי זה לא סרט כזה. זה סרט אחר. כמו שאני כתבתי למעלה (אני מקווה שקראת את הסקירה שלי).
          תאוריה נוספת היא שרוב המבקרים צפו בסרט בפסטיבל ירושלים או הקרנות מקדימות. אלו אירועים שבהם בדרך כלל הקהל יותר סובלני. שמעתי כבר מכמה אנשים שצפו בסרט בהקרנה מסחרית ותגובות הקהל היו כל כך חריפות שזה כבר מרעיל את כל מי שמסביב. אנשים שבאים לסרט לא יודעים למה הם נכנסים ומופתעים לרעה. זה אולי אומר שהסרט לא באמת נועד לכל אישה ואיש, אבל זה לא גורע מכל הדברים המצויינים שיש בו (שוב, הרחבתי על כך בסקירה).
          בכל מקרה, זה עניין של טעם.
          אני יכול להבטיח לך שמעולם לא פגשתי את נדב לפני שצפיתי בסרט ולא קיבלתי טלפונים מאיימים מאמא שלו, ואני עדיין חושב שמדובר באחד הסרטים הטובים שנעשו השנה בארץ. קשה לי להאמין שותיקים וחזקים ממני כמו שניצר, דובדני, רווה וקליין רצו לרצות מישהו (קליין אכן התוודה שהוא ידיד של ערה בטקסט שכתב על הסרט, אז ממנו אתה יכול לבחור להתעלם). אני גם הראשון לדעתי שפירסם סקירה לאוויר, ממש בתום ההקרנה בפסטיבל ירושלים, ולכן אי אפשר להאשים אותי בעדריות. ואני חלילה לא מאשים אף אחד אחר באותו דבר.

          "אין הסבר לאיך סרט ברמה כזו שמעבר לצילום הטוב שבו אין בו דבר וחצי דבר מגיע למצב של כל כך הרבה מועמדויות ותקשורת אוהדת"?
          אז שוב – עניין של דיעה. אני ממש אהבתי את הסרט. ואני בלתי תלוי. ואגב, תתפלא כמה אנשים חושבים שהצילום בסרט לא טוב (כי הם לא הבינו את כוונתם של לפיד וגולדמן). זו דעתך, ואגב, סביר שפה אתה במיעוט.
          דבר שני – לסרט יש מערכת יחסי ציבור מצויינת. אחת מהמרשימות של הקולנוע בארץ (אין לי מושג מי משרד הציבור שאחראי על "השוטר"), וזו מי שהכניסה את הסרט לכל מגזין אינטרנט וזו מי שעשתה את הספין המצויין על עניין הגבלת הגיל. זה התפקיד שלהם. לזה הם נועדו. אלו לא קשרים – זו עבודה קשה.
          פרסי אופיר, כמו כל פרס קולנוע בעולם, הוא מקום של יחסי ציבור. אם יוצרי הסרט דאגו שיהיו הרבה חברי אקדמיה בהקרנות, שלחו להם ביקורות אוהדות ועשו הכל כדי שכולם יכירו את הסרט, הם רק עשו את עבודתם. המצביעים ראו בטופס "השוטר" ולידו את את "לא רואים עלייך" / "עמק תפארת" / "פלנטה אחרת" / "2 בלילה" / "סימיקו הקטן" ועוד איזה 20 סרטים שאף אחד לא שמע עליהם, והקיפו את השם של הסרט שהם ראו וזכרו. אלו כבר תלונות לעולם שבו אנחנו מתקיימים, ובטח לא ל"משחק מלוכלך" של "השוטר". ושוב, אציין שמלבד "הערת שוליים", הייתי באופן אישי בעד "השוטר" כמעט בכל הקטגוריות באופיר.

          אני חופר פה קצת כי נורא קשה לי עם זה שאנשים לא מצליחים להבין איך אנשים אחרים מסבים הנאה (או סבל) כשיש אנשים שחושבים אחרת מהם. במיוחד בקולנוע. זה מעיד על חוסר סובלנות וחוסר הבנה שיש עוד סוגי דעות בעולם. שזה סתם מיותר.
          זה כמובן לא מכוון חלילה רק אליך, אלא אל כל אלו שעוברים ביקורת-ביקורת ברשת וטוענים שכל מי שאהב את הסרט לא מבין כלום. לא נראה לי לעניין.

          1. ניצן הגיב:

            אור היקר,
            "מבקרים הם בדרך כלל כאלה שבאים לחפש משהו מעבר לעניין מיידי. מבקרים מנתחים וחושבים המון תוך כדי הצפייה, לעומת רוב הקהל שבה להינות, לחוות, ואולי לחשוב על זה אחר כך…"

            אני אולי לא מגדיר את עצמי "מבקר קולנוע" אבל הידע הקולנועי שלי הוא מאוד רחב ואני עוסק בעצמי בהפקת סרטים כבר מספר שנים.
            הטענה ה"אומנותית" שמנסה לבדל בין מבקרי קולנוע ל"שאר" בטענה שאין להם את הכלים לבחון את הסרט כיאות מוכרת לי ולפעמים היא אף מוצדקת.
            אבל…
            צר לי שבחרת להשתמש בטענה זו בסרט כזה.
            הברנז'ה הקולנועית זו קהילה של אנשים שאוהבת לפדבק אחד את השני.
            כשהרוח הרווחת היא "לקטול" כולם קוטלים. וכשהרוח הרווחת היא לפדבק, כולם מפדבקים.
            אינני זוכר סרטים רבים אשר היו עליהם דעות חלוקות בין המבקרים ולכן תסלח לי אם "דעת המבקרים" היא בעיני מוטה מיסודה.
            הסרט משעמם ואיטי.
            המשחק בו הוא מביך ומוגזם.
            (ספוילרים!!!)
            הסצנה הראשונה של הסרט שבה השחקנים עומדים על צלע ההר וצעקים כבר מרגישה גרועה וזה אחרי 20 שניות סרט!
            הסצנה שבה השוטר מגיע לאירוע, פוגש את כל החברים והבחירה הבימויאית היא לעבור בצורה מתישה וחד גונית בין כל חבריו, השיחה המצ'ואיסטית של "ביי לוחם, היי לוחם"…
            המשחק הגרוע של האמא של השוטר "אתה כל כך יפה" במסדרון….
            ישנם כל כך הרבה רגעים שאיני יכול (אחרי שבוע של צפייה) לשכוח.
            כן, תמיד אפשר להתחבא מאחורי אמירות של "זה עניין של דעה", אבל כשסרט שיש עליו הסכמה כל כך מובהקת מצד קהל הצופים (שאינו מוטה !!!!) מגיע למעמד כזה של מועמדויות ואהדה, אני מטיל ספק!
            ועוד איך ספק!
            וגם אני נוטה רבות לטעון כמוך לגבי עניין הדעה והטעם…
            אם השורה התחתונה שלך היא "זהו סרט מצויין שמצריך דיון ומראה על כישרון חדש שהצטרף לשורותינו. ", זו כמובן דעתך וזכותך לטעון כך.
            אני חושב שזה פשוט סרט מביך.

          2. אור סיגולי הגיב:

            אוף, בן אדם. זו לא הנקודה. אני לא שולל את חוויתך מהסרט. אתה שנאת אותו וזה בסדר ואפילו הגיוני. אני בהחלט לא אומר שלמישהו יש "יכולות" יותר מאחרים, וזה בוודאי לא עניין של אינטילגנציה (ובקטע אישי – גם אני לא מגדיר את עצמי כמבקר קולנוע. זו נראית לי כמו הגדרה עצמית איומה :)). מעבר לכך, אני לא מכיר את "הברנז'ה" ולכן אני לא יכול להתווכח עם טענותיך, שיכול להיות שיש בהן אמת. כשאצא לעשות פיצ'ר אוכל לדון אתך בנושא, לשלול או לאשר את מה שכתבת. יש עוד זמן עד שזה יקרה.

            כל מה שאתה טוען כדעתך הוא מאוד מוצדק בעיני על אף שאני לא מסכים, ואני האחרון שאגיד לך שאתה טועה (ספציפית אני חושב שסצינת הפתיחה נהדרת. חפיף), כי אין פה עניין של נכון או לא נכון. אני אטען כנגד לך שהקצב והמשחק הן בחירות מודעות של במאי. אתה תגיד לי בחזרה שזה לא מעניין אותך. אחלה.
            זה הקטע של להתייחס לדעה אישית כמשהו אבסולוטי ולדעה של אחר כמשוחדת, היא זו שלא נוחה לי.

          3. "כשהרוח הרווחת היא "לקטול" כולם קוטלים. וכשהרוח הרווחת היא לפדבק, כולם מפדבקים"… לא תמיד זה ככה. למשל, בפסטיבל חיפה האחרון לפחות שני סרטים מאוד פילגו את המבקרים: "התחלפות" ו"לא רואים עליך" שניהם הוגדרו על ידי חלק מן המבקרים (ובשני המקרים – כל סוגי המבקרים, מן העיתונאות הכתובה וברשת) כסרטים הטובים ביותר של הפסטיבל/כישלון מביך. ממש לא המקרה היחיד, מן השנה האחרונה אפשר לציין את "כלבת" ו"בוקר טוב, אדון פידלמן" כסרטים שזכו לביקורת מאוד מעורבות. בעצם, רק שני סרטים ישראלים זכו השנה לקונצנזוס מסוג כלשהו "הערת שולים" ו"השוטר" (גם זה לא מדויק, בשני המקרים פורסמו גם ביקורת שלילייות) אפשר גם ללכת לטבלאות המבקרים המתפרסמות האתרים ועיותונאים שונים ולראות הבדלים כמעט לגבי כל סרט. יחד עם זאת, ברור כי למבקרים יש השפעה אחד על השני – רק בגלל שרבים מהם רואים את הסרט באותו פסטיבל (או הקרנת עיתונאים) ומעירים ביציאה לפעמים הערות על הסרט, דבר שחושף אותם לדעות אחד של השני עוד בטרם הכתיבה. אני לא מדבר על אהבתי/לא אהבתי, אלא על נתינת תשומת לב לדברים שאולי חלק מן המבקרים לא חשבו עליהם.
            אבל בכלל "אהבתי/לא אהבתי" הוא בעינייל א מטרת הביקורות. יותר חשוב מדוע הדעה גבושה לכיוון זה או אחר. לכל צופה יש סטנדרטים שונים וראוי להגיד מהם הסטנדרטים. אני למשל לא חושב ש"איטי" ואפילו "משעמם" הם בהכרח מילות גנאי, בטח שלא במקרה של השוטר. כנ"ל לגבי "מוגזם" ו"מלאוכתי" – על כל המילים הללו אני מוכן לחתום לגבי "השוטר" ועדיין לטעון שאהבתי את הסרט. רק ש"אהבתי" לדעתי לא צריך להיות השורה התחתונה יותר מן התיאור של אופי הסרט.

  13. עוז הגיב:

    סרט כל כך גרוע מזמן לא ראיתי.
    נדמה שמישהו הפיץ אותו בלי עריכה. הקשר בין שני הסיפורים כל כך מאולץ וחסר משמעות,
    פשוט גרוע

  14. מיכאל גינזבורג הגיב:

    כן, אחד הסרטים הישראלים הגרועים ביותר שראיתי. איפה הוא ואיפה התיחכום הענוג של 'ההתחלפות'.

השאר תגובה