• פרסי אופיר 2017 - ״פוקסטרוט״ עם שמונה פרסים
  • סיכום שנת תשע״ז בקולנוע הישראלי
  • אימת החודש - ספטמבר 2017
  • ״קולומבוס״, סקירה לקראת הקרנה בפסטיבל חיפה
  • הרטרוספקטיבה של סרטי קארל תיאודור דרייר
  • סרטים חדשים: ״פוקסטרוט״ מגיע אל בתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 42
  • התנגשות
  • המלצות (ואזהרה) לסרטי באטמן המצוירים
  • זה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 41
  • פסטיבל ונציה 2017: דיווח שביעי ואחרון
  • ?DC מה צופן לנו העתיד הקולנועי של
  • פסטיבל ונציה 2017 - דיווח שני של עופר

"בוקר טוב, אדון פידלמן", סקירה

25 באוגוסט 2011 מאת אורון שמיר

את הסרט הנהדר הזה ראיתי במסגרת פסטיבל ירושלים האחרון, לפני כחודש וחצי. כתבתי על התרשמותי החיובית ממנו כבר אז, כאשר מבין הישראלים הוא היה החביב עליי ביותר, יחד עם "עמק תפארת". כך שהטקסט הבא הוא למעשה הרחבה של קודמו והוא עשוי להיראות לחלקכם מעט מוכר. או לפחות קטעים מתוכו. בכל אופן, זהו בהחלט סרט שמגיעות לו יותר מכמה מילים אגביות מיד לאחר הצפייה, אז גם תגובות יתקבלו בברכה.

מלפנים: שרה אדלר, הנרי דוד ומה שמפריד ביניהם. משקיף בדאגה מאחור: ששון גבאי

הוא מגיע רכוב על גלי אהדה מכל העולם – פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קרלובי-וארי הצ'כי, פרס התסריט הטוב ביותר על-פי פסטיבל סאנדנס האמריקאי וכאן אצלנו, זכייה בפסטיבל ירושלים בפרס הגדול, יחד עם אותות הצטיינות לפסקול ולעריכה. אבל רק כעת, נזכרו יוצרי "בוקר טוב, אדון פידלמן" שיש גם מירוץ לפרס אופיר. מירוץ בו מסתמן הסרט כאנדרדוג האולטימטיבי, כזה שיש לו סיכוי אמיתי לסחוב פרסים מהפייבוריט, "הערת שוליים", אם לשפוט על-פי 11 המועמדויות בהן התכבד "פידלמן". אל האקרנים הוא עולה כחודש לפני טקס האופיר, כדי שגם הקהל הרחב יכיר אותו, וכשבועיים לפני שחברי האקדמיה חייבים למסור את טפסי ההצבעה שלהם. בנוסף, החליטו ההפקה ומערכת היחצנות להתחיל לשווק אותו, בערך שבוע לפני תאריך עלייתו לאקרנים. מלבד טריילר ראשון, יזמו מפיצי הסרט גם גימיק חביב בדמות שיעורי פסנתר בסינמטק התל-אביבי ומפגש עם שלושת השחקנים הראשיים. אך האם הסרט בכלל ראוי לכל התשבוחות שקיבל ואף לתשומת הלב הנוכחית? האמת היא שכן, ועוד איך.

הסרט עוקב אחר מספר דמויות שגורלן נקשר זו בזו. יעקב פידלמן (ששון גבאי) הוא נגר אמן המתמחה ברסטורציה של רהיטים עתיקים. כאשר שותפו הותיק נפטר, ממש בתחילת הסרט, מתגלה שמצבו הכספי דחוק ושהוא זקוק לפתרון כלכלי מיידי על-מנת לא לאבד את הסדנה שלו. הוא פונה לבקש הלוואות, בידיעה שעליו לשעבד את הנכס, אבל שני פתרונות נוספים מגיעים מכיוון הדור הצעיר. בנו, נח (נבו קמחי), מציע לבנות בניין דירות מפואר במקום הנגרייה המתפרקת. העובד החדש והמסתורי שלו, אנטון (הנרי דוד), מאמין שאפשר לשפץ פסנתר עתיק ונדיר שנמצא בחנות ולעשות עליו קופה נאה. בינתיים, השוליה חותר תחת בנו הביולוגי של אדון פידלמן לא רק בבית המלאכה, אלא אף חושק באשתו של נח (שרה אדלר), הנמצאת בהריון מתקדם.

הסיפור ממשיך ומתפתח מכאן אז אחדול כדי לא לקלקל את הצפייה, אבל אוסיף ואומר שבעיניי התסריט של ארז קו-אל (“חמש שעות מפריז”) הוא תסריט-על. סיפור פשוט ויפה, המשכיל לחלץ דרמה מסיטואציות בנאליות ורגש מחפצים דוממים. תחושת המעורבות במצבן של הדמויות עולה על הישגיו של כל סרט ישראלי אחר אשר הוקרן השנה בבתי הקולנוע. ואין זה אומר שהכל מוגש לצופה בכפית, או מתנהל בבומסטיות יתרה – להיפך. בעולמו של הסרט הכל קורה באופן מינורי, מתוך מינימליזם נזירי ובאמצעים סיפוריים הכי פשוטים שיש, המובילים לכמה שיאים רגשיים מופלאים. אפילו עיצוב הדמויות נעשה באמצעות דקויות, בניואנסים. הרטטה של שריר הלחי, למשל. אבל כאן הקרדיט כבר מגיע לפרפורמר הנפלא ששון גבאי, שבכל שנה אחרת היה פייבוריט ברור לפרס השחקן הטוב של השנה, אבל הפעם ייאלץ להסתפק בסגנות למופע של שלמה בראבא ב"הערת שוליים”. מה שמעביר אותנו הלאה אל יתר היתרונות של הסרט, ויש לא מעט כאלה.

התסריט המהולל מגובה ברמת גימור גבוהה בכמעט-כל פרמטר שאפשר לצפות מסרט קולנוע. החל בבימוי הבוטח של יוסי מדמוני ("המנגליסטים"), שכה סומך על הסיפור והשחקנים עד כי הוא ממעט לחתוך מדמות לדמות במהלך דיאלוג. כך יוצא שלעיתים אנו רואים דווקא את השומע ולא את הדובר, כדי להעביר את כובד המשקל של הנאמר ולהעצים את משמעות הדברים, וכאשר נעה לבסוף מצלמתו של בועז-יהונתן יעקב היא טוענת את הרגע בדרמה. הצלם המחונן הזה עושה פלאים גם ברמת עיצוב הפריים או לכידה של קרני אור בהן מפזזים חלקיקי אבק, בסדנתו של אדון פידלמן. מה שמיד מוביל אותנו אל העיצוב האמנותי מלא האופי והאווירה, מאת יואב סיני. את הטאץ' הסופי מעניקה המוזיקה המקורית של אבי בללי, אשר שב ומספק את הסחורה עם עוד פסקול מרטיט לב. שונה מאוד, דרך אגב, מהפסקול שכתב השנה לסרט "אחותי היפה", גם הוא מועמד רציני בתחרות האופיר. את פעולת האריזה יחדיו מבצעת עבור הסרט העורכת המצויינת איילה בנגד, גם היא ראויה לפרסים.

מלבד שמו המסורבל והמעט מיושן, לחובתו של "בוקר טוב, אדון פידלמן" ניתן לזקוף רק את חוסר האיזון במשחק, שנובע מהחלטות ליהוק קצת משונות. אישית, מאוד נהניתי משרה אדלר ששלטה ביד-רמה ובנונשלנט ברוב הסצינות בהן הופיעה וכמובן מגבאי הבורא דמות של אדם שכבר חווה הכל, אבל לא עדיין מבין כלום. אדם שהוא שתלטן ותלותי, פיקח ותמים, לעיתים באותה נשימה. משאר השחקנים נהניתי פחות, במיוחד מהדיקציה של חלקם. העניין הוא שהפער באיכות המשחק בולט בסצינות המשותפות. למרות שהנרי דוד באמת משתדל, בעוד נבו קמחי ייזכר בעיקר כמי שכיכב בשתי סצינות סקווש, בשני סרטים שונים, באותה השנה. מה הסיכויים?

תואר "גנבת ההצגה" הולך אל רות גלר, אשר מפציעה גם בסרט "עמק תפארת" שודאי ייצא בהמשך השנה ואולי זכורה לחלקיכם בתור הקשישה הקבועה של סרטי בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל. הסצינה איתה כל-כך מדוייקת מכל זווית קולנועית אפשרית, עד כי היא לבדה שווה צפייה בסרט. מלבדה יש לפחות שני רגעים כבירים, שמועכים ללא רחמים את לב הצופה, יחד עם אוקיינוס המחמאות ושפע הפרסים שהוזכרו לעיל. או בקיצור, “בוקר טוב, אדון פידלמן" נותן פייט מכובד ל"הערת שוליים" על כתר הסרט הישראלי הטוב של השנה, גם אם תוצאות הקרב הזה ידועות מראש ואינן לטובתו.

הטקסט הנ"ל פורסם באתר עכבר העיר אונליין

תגובות

  1. יוני_אנטון הגיב:

    התגובה כוללת ספוילרים אז מי שלא ראה עדיין כדאי שיתאפק.

    האניגמה המרכזית של הסרט, שלא קראתי אף הסבר שלה ,היא מדוע פידלמן מוכר בסוף את הפסנתר המשוקם בכסף קטן?
    אני רוצה להציע את האינטרפרטציה הבאה:
    פידלמן עובר התעוררות ("בוקר טוב") שבה הוא מגלה שהוא הזניח לגמרי את יחסי האנוש שלו עם כולם וביחוד עם בנו. במקום לעשות רסטורציה לחפצים הוא מחליט לעשות רסטורציה ליחסיו עם בנו ע"י כך שהוא מוותר לו ומפסיק להתעקש להחזיק בסדנא. זה גם מתבטא בקטע הסיום עם הנכד הטרי בו יש ביניהם תקווה להתחלה חדשה.

    אינטרפרטציה חלופית שפחות מועדפת בעיני היא שלאחר מסע הברורים של פידלמן והפגישה עם נערת הליווי הוא מאושש את החשד שבנו אינו באמת בנו הביולוגי אלא של שותפו. הוא מבין שלא רק בנו בגד בו אלא גם אישתו המתה. זה מביא אותו לידי יאוש מוחלט והוא מוותר על המלחמה.

    מה דעתכם?

    1. תשובות א+ב נכונות

  2. יוני_אנטון הגיב:

    השטן בדרום תל אביב (ספוילרים)

    אנטון המיסתורי מנסה לפתות את אישתו של נח, את פידלמן ובעקיפין גם את נח עצמו. הפיתוי מותאם למפותה: אצל האשה זאת האהבה שחסרה לה. עבור פידלמן זה שיקום הפסנתר המאפשר המשך קיום הסדנא. הפיתוי של נח הוא הריסת הפסנתר כדי להשיג את מטרתו. שלושתם כמעט נכשלים אך לבסוף עומדים בפיתוי בהצלחה.

    1. יפה! והאח שמנסה להחזיר אותו למשפחה, הוא מלאך המנסה להשיב את השטן הסורר לגן עדן.

      1. יוני_אנטון הגיב:

        הוא היה רוצה לחזור לגן עדן אם כי קצת אחר – לרחם.

        1. נהדר, הלכתם למקום מעניין והגעתם רחוק יותר ממני – גם אני רציתי לראות באנטון דמות מיסטית יותר מאשר אנושית, כאילו הוא מין כוח כזה שצץ בחיי משפחת פידלמן המורחבת ושינה את מסלולה. הבעיה היא שיש לו כמה רגעים "גשמיים" ודחפים אנושיים בסרט, מה שקצת הרס לי. אם זאת, התיאוריה שפיתחתם מנצחת עבורי את הרגעים הללו. ואין לתת לעובדות להחריב תיאוריות מעניינות על סרטים 🙂

השאר תגובה