פרסי אופיר 2013: הימורים ומשאלות

מסע שהתחיל כבר בתחילת אפריל, עם ההכרזה על רשימת המתמודדים הראשונית, יגיע לסיומו במוצאי שבת הקרובה. טקס פרסי אופיר ה-24 במספר יתקיים שוב בעיר חיפה, והשנה גם יועבר בשידור ישיר בשעה 21:00 בערוץ 10 ובאתר נענע10. אנחנו נהיה שם, משתדלים לדווח בזמן אמת, ומבטיחים לסכם מיד לאחר מכן. כדי לעשות את העסק קצת יותר מעניין, נמשיך גם השנה במסורת ההימורים והתחזיות, שכרגיל יתחלקו בין משאלות ליבנו שלעיתים ברור שלא יתגשמו, לבין הסרט שעליו אנחנו שמים את הכסף, לפעמים באופן קריר יותר. את הבעיה הרגילה של האופירים, תחרות בין סרטים שרובם לא אומרים דבר לקהל שכן טרם נחשפו בהקרנות מסחריות, ניסינו בסריטה לפתור באמצעות הסיקור שלנו, שנפרש על פני החודשים האחרונים. בין אם דרך מידע על כל המועמדים, קצת אינפורמציה על הקטגוריה החדשה של הסרט הקצר הטוב ביותר, הפייבוריטים שלנו וכמובן גם האנדרדוגים שרצינו להריע להם, ובחודש האחרון – סדרת מבט מעמיק, בה ירדנו לרזולוציות הנחוצות ברוב הקטגוריות הראשיות.

בניסיון להפוך את כל העניין לנוח וגראפי יותר, החלטתי השנה לייצר לכל קטגוריה טבלת הימורים משלה, אבל בתור חובב מלל ידוע אוסיף גם כמה מילים לאחר מכן. נשמח אם תצטרפו אלינו, בחיי שזה מוסיף ריגושים מסוגים שונים לטקס עצמו, קצת כמו להמר בווינר על תוצאת ספורט שאין לך עניין בטובתה או רעתה של אף אחת מן הקבוצות המשתתפות. כדי להבין מתי הפרזנו וממי התעלמנו שלא בצדק, אני ממליץ לפתוח בחלון נפרד את רשימת המועמדים המלאה.

נחמד להתחיל בתמימות דעים. אני מניח ששלותינו נסכים שעבודת הליהוק ב"הנוער" היא מפוארת, ולכן נהמר בשמחה על אופיר שני רצוף לאורית אזולאי בקטגוריה שהתווספה רק אשתקד. אני באופן אישי גם אריע אם תזכה. ובכל זאת, בחרנו לציין גם "שש פעמים", שבשבחי הליהוק שלו כבר הפלגנו.

מעתה ועד סוף הפוסט ייקרא "מי מפחד מהזאב הרע" בשם המקוצר "מי מפחד", כי נדמה לי שקצת שחקנו את הקיצור "הזאב". ואין שום ספק שסרטם של אהרון קשלס ונבות פפושדו צריך לזכות לפי דעתינו המשותפת בקטגוריה שמהללת עבודות איפור לא שגרתיות. עם זאת, באקט של חוסר אמונה קל, החלטתי אני להמר דווקא על ההזדקנות של אלון אבוטבול מגיל 17 עד 70, ב"מקום בגן עדן".

בואו ננסח זאת כך – כל אופציה אחרת בקטגוריה הזאת היא ברמת הפדיחה. פרנק אילפמן הרים והרעיד השנה כל אולם שבו הוקרן הסרט, בעבודת הלחנה שהיא גם יצירה העומדת בפני עצמה. ובהתחשב בכמות האהבה ש"מי מפחד" קיבל בשלב המועמדויות, זו קטגוריה שקלאסי לצ'פר אותה בה.

אזכור ראשון לפייבוריט הגדול של האקדמיה לזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר – "בית לחם". מצד אחד הוא מועמד ב-12 קטגוריות, ומצד שני לפחות בחצי מהן קשה מאוד לראות אותו זוכה. שלושתינו חשבנו שהסאונד היא אופציה שהאקדמיה תבחר בה, למרות שסרטים אחרים היו ראויים יותר בעינינו.

טוב, עשינו בלאגן. אור ועופר לקחו את הצד של "מקום בגן עדן" מרובה הלוקיישנים והתקופות, ואני כמעט והצטרפתי אליהם אך הלכתי על האופציה היחידה בעיניי של "מפריח היונים" (התקופתי ומרובה החללים גם הוא) לזכייה. סביר שאתחרט על ההימור הזה. מבחינת רצונות כמוסים, עופר ואני תומכים בערד שאואט והסטים המדהימים של "מי מפחד", בעוד אור התרשם דווקא מ"בית לחם".

הפעם עופר הוא זה ששבר את הגמוניית ההימור, בקטגוריה האחות לזו של העיצוב האמנותי, שהולכת יד ביד עם סרטים תקופתיים ומרובי תלבושות לא שגרתיות. כך ש"מקום" ו"פלסטלינה" הם ההימורים הסבירים יותר, למרות שעופר ואני נעמדנו מאחורי בחירות הלבוש העכשוויות יותר, של סרט המתרחש בימינו אנו.

מקרה קלאסי בו אין שום סיכוי שהרצון המשותף שלנו יתגשם, שכן "בבגה" נתקע באמצע ההקרנה לחברי האקדמיה ואני ממש בספק אם מישהו טרח או טרחה להשלים אותו. לי קשה להאמין שהסרט שלכבודו פחות או יותר הומצאה הקטגוריה לא יזכה השנה, אבל זה מכיוון שטרם צפיתי ב"ברוכים הבאים… ומשתתפים בצערכם", שכולם התעלפו ממנו. כך שאור ועופר הימרו יותר מושכל ממני.

אני הולך על הפתעה בקטגוריה התיעודית, שכן נדמה שתהילתם של "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות" מאחוריהם. סרטו של רן טל נראה לי כמו השלישי שייקח בזמן שהם רבים. אור ועופר מאמינים שסרטו של דרור מורה יגיע לטקס אל אדי הדלק האחרונים, ואני ממש מצטער שלא כתבתי כלום ברובריקה של רצון – את אלא שראיתי מבין ששת המועמדים, לא אהבתי.

האמת היא שקצת התחקמתי פה, וניסיתי ליצור עניין. הרי גם אני חושב שעבודתו של אסף קורמן ב"מי מפחד" היא מופתית. אבל היא בתיקו מבחינתי עם העריכה של ז'ואל אלכסיס את "הנוער", שכזכור, מה שהכי אהבתי בו הן הבחירות הסיפוריות. אז אפרגן לו בעריכה. אבל "בית לחם" ייקח.

מקרה מובהק של שברון לב אפשרי. כולנו מאמינים שהאקדמיה תלך אחרי הצילום הפיוטי של בועז יהונתן יעקב בסרטו של יוסי מדמוני, למרות שמי שהעיף לנו את המוח השנה הוא דווקא גיורא ביח. אני ממש מקווה שכולנו מהמרים לא נכון, כי אם כל אהבתי העזה לצילום של יהונתן יעקב בדרך כלל, הפעם יש סוג של נתק בינו ובין הסרט שצילם, ולתת את הפרס לסרט היפה ביותר אסתטית זו לא חוכמה.

רונה סגל פשוט חייבת לזכות בקטגוריה הזאת השנה. חייבת. אפילו אור שאהב את התסריט רק קצת פחות מזה של "מי מפחד", מהמר על כך. להסבר מעט יותר ארוך אפנה למה שכבר כתבנו, אבל בקצרה אומר שגם אם "שש פעמים" לא יזכה בפרס הסרט, השנה תהיה הזדמנות מצויינת להפריד בין השניים.

אם קרן ברגר הייתה מועמדת כאן על הסרט האחר בו גילמה דמות משנית השנה, "בננות", כנראה והייתי שובר את הטבלה המסודרת להפליא הזאת. אבל זכייה שלה על "מקום בגן עדן" נראית לי מוגזמת, בשנה בה לאורה הקריפה לכולם את הצורה בתור האם המערערת של גיבורת "ההיא שחוזרת הביתה". תפקיד קלאסי לטקסי פרסים, עבור שחקנית אהובה, שבהחלט עשוי להביא לה אופיר.

כולנו רוצים את דבל'ה בתור זוכה האופיר, על תפקידו כיורם, האיש והמבער. אבל רק עופר מהמר מהבטן, בעוד אור ואני הולכים עם מושונוב, בעוד תפקיד בו הוא יורה במדויק כל שורת דיאלוג, בתור זקן חסר מנוח בסרטו של רשף לוי. אזכור ראשון ל"לצוד פילים", המועמד לפרס הסרט, וזכייה מאוד סבירה לסרט האהוד.

הבאנקר הנוסף של "שש פעמים" אמורה להיות סיון לוי, בתפקיד הגדול והשלם בקריירה שלה. טלי שרון ב"ההיא שחוזרת הביתה"תיתן פייט שאמור להשלים דאבל נשי לסרטה של מיה דרייפוס, ולא מן הנמנע שהיא אכן תעשה זאת. הסיבה, אולי של שלושתינו, להמר דווקא על לוי נוגעת לאהדה הרבה של הסרט בכיכובה (10 מועמדויות), ואולי גם מערבבת רצונות אישיים עם נבואה אובייקטיבית לכאורה.

עוד טבלה שמסתדרת למצב של אכזבה למועמד שמאחוריו סריטה. גראד נתן השנה, לעניות דעתי, את הטוב שבתפקידיו אי פעם, אבל הוא זאת בזמן ש"הבן של אלוהים" חייב לזכות במשהו (הוא הרי מועמד לפרס הסרט) ומתוך ארבע המועמדויות שלו, זו נראית ההגיונית ביותר. אם תשאלו אותי הוא עשה תפקיד ראשי טוב יותר אפילו השנה ("סוכריות"), אבל חברי וחברות האקדמיה דווקא כן התחברו לסרטם של ארז תדמור וגיא נתיב.

הכאוס מתחיל. רבים מהמרים על פיצול השנה בין קטגוריות הסרט והבימוי. שלושתינו חולמים על זכיה של קשלס את פפושדו, במה שתהיה עבור רבים זכייה שוות ערך לפרס הסרט הטוב ביותר. עופר גם העז והימר מכל הלב על זכייה מפתיעה של השניים (שסרטם לא מועמד בקטגוריה הראשית, יש להזכיר). אור ואני הלכנו על תעוזה מסוג אחר – אור הימר על זכייה של פיצ'חדזה הוותיק והמוערך, שסרטו אהוב לפחות כמוהו באקדמיה השנה (8 מועמדויות, כולל פרס הסרט). ואני? אני הולך על יונתן גורפינקל. אה, דווקא לא בקטע של פיצול.

אולי בשביל לעשות את העניינים יותר מעניינים, ספק כי אני באמת מאמין בזה, ובכל מקרה בשביל שיהיה לי לפחות הימור אחד שיהיה מפתיע באמת – החלטתי לשבור את ההגמוניה ולהמר על זכייה של "שש פעמים" בפרס הסרט הטוב ביותר. אני יודע שאני בטח טועה, אבל לא אכפת לי. מילא לא לקבל את "הזאב" בקטגוריה הזו אפילו בתור מועמד. התגברתי מאז. אבל לתעדף את "שש פעמים" מתוך שבעת המועמדים (חמישה פלוס שני נציגי הפרינג') ולראות את "בית לחם" הולך הביתה עם הפרס זה פשוט לא משהו שאני רוצה לדמיין. ואם אני גם ככה עומד לצפות בזה ביום שבת, כפי שוודאי מנחשים נכונה אור ועופר, אז לפחות שעד אז אחלום חלום אחר. חלום שבו כל המצביעים והמצביעות של "הנוער" ו"מי מפחד מהזאב הרע" מתנקזים לכיוון של "שש פעמים", ולא נוהרים אחרי "בית לחם". זכיה מפתיעה והימור שאם הוא יתגשם יזכרו לי אותו לדורות, ואם לא – ישכחו במהרה.

בהצלחה לכולם, גם לאלה שלא הוזכרו כאן. כולכם כאן כי אתם ראויים, וכולנו נצטרך להתמודד עם בחירות האקדמיה בבוקר שלמחרת הטקס. אנחנו כבר במתח. או לפחות משתדלים לחשוב כך.