• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 47
  • אימת החודש - אוקטובר 2017
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

אופיר 2013: נבחרת החלומות של סריטה

7 באוגוסט 2013 מאת אור סיגולי

הערב נסגרות ההצבעות לפרסי אופיר 2013 ובעוד חמישה ימים נדע מיהם המועמדים הסופיים בכל הקטגוריות. האמת היא שיש מתח באוויר.
כדי לחגוג ולציין את סיום השלב הזה, אנחנו חוזרים אליכם עם "נבחרת החלומות". מדובר בטקס הפרסים הפרטי שלנו, בו אנחנו בוחרים את המצטיינים מטעמנו ב-15 הקטגוריות של הקולנוע העלילתי הארוך.
כשחושבים על זה, טכנית, כרגע מדובר בפרס המבקרים היחיד בארץ, אבל כולנו תקווה שזה ישתנה בקרוב.
בשנת 2011 הזוכה הגדול שלנו היה "הערת שוליים" ושנה שעברה "ההתחלפות" לקח לעצמו את פרס הסרט יחד עם עוד כמה. אתם מוזמנים להתרענן בטקסים הוירטואלים הקודמים שלנו. זו של שנת 2011 וזו של שנת 2012.

אז לפני שניפטר מהמתח הבלתי אפשרי הזה ונחשוף את המועמדים (והזוכים) שלנו לפרסי הקולנוע הישראלי של 2013, קצת על מה קורה פה לאילו שמצטרפים אלינו רק השנה:
הפוסט הזה הוא פוסט משותף לאורון, עופר ולי (אור). המועמדים של הבלוג נבחרו בישיבה ארוכה שהתקיימה יום לאחר תום ההקרנות בה עברנו קטגוריה-קטגוריה, סרט-סרט, וניסינו לבנות את נבחרת החלומות שלנו. מה זה אומר על הבחירות שלנו? זה אומר שמדובר במאמץ משותף, בשיכנועים והתפשרויות מטורפות. אם כל אחד מאתנו היה בונה את הרשימה הזו לבד היא הייתה נראית אחרת לגמרי, אבל מבחינתנו זה היה פחות כיף.

דבר שני שחשוב לדעת הוא שאנחנו לא כפופים לחוקי האקדמיה ולכן אנחנו יכולים – אם אנחנו רוצים – להעמיד גם יוצרים שאינם בטפסים שהגישו מפיקי הסרט לאקדמיה. זה אומר שאצלנו יכולים להיות גם מועמדים שאינם בעלי אזרחות ישראלית, כמו למשל צלמים או אנשי סאונד, וזה בעיקר משפיע על קטגוריות המשחק השונות. כזכור, כל סרט נדרש להגיש את השמות בקטגוריות השחקנים (משנה וראשי) והרשות נתונה. זה אומר ששחקנית משנה יכולה להפוך לשחקנית ראשית כשלסרט אין בכלל שחקנית ראשית (עליזה רוזן שמורצת כשחקנית ראשית על "הערת שוליים", למשל), ושחקן ראשי יכול להפוך למשנה רק כדי לא לקחת קולות משחקן ראשי אחר (ליאור אשכנזי מפנה מקום בקטגוריה הראשית לשלמה בראבא באותו הסרט בדיוק). אנחנו שמרנו לעצמנו את הזכות להחזיר חזרה את השחקנים למקומם הנכון.

אה, ועוד דבר אחד שמשום מה עולה כל שנה: זוהי לא טבלת הימורים. באמת, אנחנו לא יכולים לחשוב על רשימה שתהיה פחות זהה למה שאנחנו מאמינים שיחשף לנו ב-13 לחודש. אלו הבחירות האישיות שלנו, אנשי סריטה. ואנחנו מקווים תסכימו אתנו.

גבירותי ורבותי, קוראות וקוראים, הנה המועמדים (והזוכים) של נבחרת החלומות – פרסי הקולנוע השנתיים של סריטה.

עיצוב התלבושות הטוב ביותר:
"בננות" – דני בר שי
"מי מפחד מהזאב הרע" – מיכל דור
"מפריח היונים" – לי אלמביק
"מקום בגן עדן" – לאורה שיים
"שש פעמים" – אדם קלדרון

אלמביק הייתה מועמדת אצלנו שנה שעברה לא פעם אחת, אלא פעמיים ("העולם מצחיק" ו"לרדת מהעץ") והשנה היא איתנו בזכות התלבושות העדינות והמתונות של ההפקה התקופתית "מפריח היונים". שיים הותיקה, מועמדת כמעט לכל אופיר מאז ההתחלה, הייתה איתנו ב-2011 גם עם מועמדות כפולה ל"אחותי היפה" ו"הערת שוליים".
השנה, על אף ריבוי ההפקות התקופתיות, מצאנו את עצמנו בוחרים דווקא בשלושה סרטים עכשוויים שלקחו את המציאות שלנו ונתנו לה טוויסט אישי, שהוציא אותם מגבולות הריאליזם.

והזוכה שלנו היא: "מקום בגן עדן" – לאורה שיים

"מקום בגן עדן". פרס עיצוב התלבושות

"מקום בגן עדן". פרס עיצוב התלבושות

העיצוב האמנותי הטוב ביותר:
"בננות" – ערד שאואט
"כידון" – אריאל גלזר
"מי מפחד מהזאב הרע" – ערד שאואט
"סוכריות" – יואב סיני
"שש פעמים" – אדם קלדרון

ערד שאואט הופך להיות (יחד עם האחים אדרי, אבל זו לא חוכמה) היוצר הראשון שמועמד לכל נבחרות החלומות מאז 2011. היי, אותנו זה מרשים. בשנה הראשונה הוא הגיח עם "הערת שוליים", עליו גם זכה, ובשנה שעברה בזכות "הדילרים". אז לא רק שהוא הצליח בזה, הוא גם המעצב הראשון שלנו שמועמד פעמיים בקטגוריה הזו, כלומר מתחרה מול עצמו. קלדרון נותן פה מועמדות שנייה באותה השנה עם אותו הסרט. ליואב סיני זו מועמדות שנייה אצלנו אחרי "בוקר טוב, אדון פידלמן" לפני שנתיים.
קטגוריית העיצוב האומנותי היא אולי העמוסה ביותר מתוך סרטי האקדמיה השנה, עם כמות מכובדת של סרטים תקופתיים או סרטים שמדי פעם נותנים גיחה למקומות מעט פנטסטיים יותר.

והזוכה שלנו הוא: "בננות" – ערד שאואט

עיצוב פס הקול הטוב ביותר:
"בית לחם" – אבי מזרחי, אשי מילוא
"גולדברג ואייזנברג" – תומר אליאב
"יללת הזאבים" – שלי בר-און
"מי מפחד מהזאב הרע" – דניאל שיטרית, רונן נגל, לי זוהר
"פרדייס קרוז" – יאן פטזולד

"פרדייס קרוז" הוא היחידי מתוך החמישייה שלא יכול להגיע לקטגוריה המקבילה באופירים, על סמך החוק שרק בעלי אזרחות ישראלית יכולים להיות מועמדים.
היחידי שהיה מועמד אצלנו בשנה שעברה וחוזר אלינו לסיבוב נוסף הוא אשי מילוא. שנה שעברה עם "הדילרים" והשנה עם "בית לחם", הסרט שכנראה יביא לו את האופיר.

והזוכה שלנו הוא: "מי מפחד מהזאב הרע" – דניאל שיטרית, רונן נגל, לי זוהר

המוזיקה הטובה ביותר:
"בננות" – חיים פרנק אילפמן
"המסע אל כוכב המינימקים" – יונתן פליקמן
"מי מפחד מהזאב הרע" – חיים פרנק אילפמן
"מפריח היונים" – שרון פרבר
"פרדייס קרוז" – ברוך בן יצחק

חמישייה גברית למדי השנה, מסתבר. אילפמן כבר היה אתנו בנבחרת החלומות של 2011 בזכות "כלבת", לשאר זוהי מועמדות ראשונה. הקטגוריה הזו תמיד נורא מוזרה באופירים ובדרך כלל מוענקת למוזיקאי המפורסם ביותר מהרשימה. השנה אין כאלו במרוץ, ולכן עדיין הכל פתוח. אנחנו,  לעומת זאת, חושבים שיש רק זוכה אחד השנה…

והזוכה שלנו הוא: "מי מפחד מהזאב הרע" – חיים פרנק אילפמן

סיכום ביניים: שתי זכיות מתוך ארבע מועמדויות עד כה ל"מי מפחד מהזאב הרע"

סיכום ביניים: שתי זכיות מתוך ארבע מועמדויות עד כה ל"מי מפחד מהזאב הרע"

הליהוק הטוב ביותר:
"גולדברג ואייזנברג" – אורן כרמי
"הנוער" – אורית אזולאי
"מי מפחד מהזאב הרע" – לימור שמילה
"פנתר לבן" – לימור שמילה, שחר סמית, מור סלמון
"שש פעמים" – גלית אשכול

שנה שנייה שהקטגוריה הזו באופירים. בשנה שעברה אורית אזולאי זכתה באופיר ("העולם מצחיק") אבל בנבחרת החלומות שלנו היא זכתה על "ההתחלפות". גלית אשכול הייתה מועמדת לאופיר על "לרדת מהעץ".
בשנה שעברה בנבחרת החלומות היו שני במאים שהיו מועמדים גם בתור מלהקים (עמיר מנור ויריב הורוביץ) והשנה רק אחד. האם זה אומר שיש שינוי בתפיסת הליהוק?

והזוכה שלנו היא: "שש פעמים" – גלית אשכול

איפור:
"בננות" – סיגלית גראו, רונית דוגו ארביב
"בשר תותחים" – קארן דוידוף, רינת אלוני, ריצ'ארד טקאץ'
"להשאר בחיים" – זיו קטנוב
"מי מפחד מהזאב הרע" – אלינור גיגי אדוני, דקלה שרעבי
"מפריח היונים" – רונית דוגו ארביב

אלינור גיגי הייתה זוכת האופיר הראשונה בקטגוריה (יחד עם אתי בן נון) על "כלבת" והשנה חוזרת שוב בשיתוף פעולה עם קשלס ופפושדו. גראו מגיעה אלינו שנה שנייה ברציפות אחרי "רוק בקסבה" של השנה שעברה.
אבל שימו לב מה קורה פה: דרמת מתח, סרט זומבים, קומדיה מוזיקלית, סרט מלחמה ודרמה תקופתית. אנחנו מדברים על הקולנוע הישראלי, כן?

והזוכים שלנו הם: "מי מפחד מהזאב הרע" – אלינור גיגי אדוני, דקלה שרעבי

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
גיטה אמלי – "הנוער"   
קרן ברגר – "בננות"
שרית וינו-אלעד – "בננות"
לאורה ריבלין – "ההיא שחוזרת הביתה"
מורן רוזנבלט – "שבלולים בגשם"

האמת המרה היא שאין בכל האופיר השנה קטגוריה חלשה כמו זו. וזו לא הפעם הראשונה. מעט מדי תפקידים, מעט מדי שחקניות, שמשתדלות יותר מדי. מזל שיש את החמישייה הזו כדי להביא לאופטימיות. המצב באקדמיה כנראה יהיה אחר מכיוון ששרית וינו-אלעד איננה רשומה כחלק מ"בננות" ומורן רוזנבלט רשומה כשחקנית ראשית (ואנחנו מאחלים לה בהצלחה!). האם שלוש הנותרות יצליחו להכנס לאופיר? אנחנו מחזיקים אצבעות.
רוזנבלט היא גם היחידה מתוך החמישייה שהייתה בנבחרת החלומות בעבר, על "אודם". השאר אצלנו בהופעת בכורה.

והזוכה שלנו היא: לאורה ריבלין – "ההיא שחוזרת הביתה"

שחקן המשנה הטוב ביותר:
משה איבגי – "הנוער"
דבלה גליקמן – "מי מפחד מהזאב הרע"
ניב זילברברג – "שש פעמים"
מוני מושונוב – "לצוד פילים"
הייתאם עומארי – "בית לחם"

אנשי "בית לחם" היקרים, אנא ענו לנו על השאלה הזו: איך לא רשמתם את עומארי בקטגוריית שחקן המשנה? אני יכול להניח שחששתם שהמצביעים לא יזהו אותו ולכן יוותרו עליו מפאת עצלות. אני מבין את המהלך הזה, אבל דחיל רבאק, ראיתם איזה תפקיד הוא נתן שם בתור "בדאווי"?
בכל מקרה, הקטגוריה הזו עשתה לנו חיים קשים השנה. גם נאלצנו לוותר על שני שחקני המשנה המדהימים (מדהימים!) של "שש פעמים": אביתר מור (שמורץ כראשי) ורועי ניק (שלא מורץ בכלל); גם לזנוח בכאב את יגאל נאור ואורי גבריאל של "מפריח היונים"; גם להתווכח על איזה אחד משלושת התפקידים של מושונוב הכי מגיע לו; גם להשמיט את רותם קינן בעצב רב וגם לפסוח על מנשה נוי בכל אחד משבעים התפקידים שלו.
אתם נפלאים כולכם.

והזוכה שלנו הוא: הייתאם עומארי – "בית לחם"

עומארי ב"בית לחם". שחקן המשנה שלנו להשנה.

עומארי ב"בית לחם". שחקן המשנה שלנו לשנה זו.

העריכה הטובה ביותר:
"בית לחם" – רון עומר
"הנוער" – ז'ואל אלכסיס
"יללת הזאבים" – רבקה יוגב
"מי מפחד מהזאב הרע" – אסף קורמן
"שש פעמים" – אריק להב ליבוביץ'

קורמן ולהב ליבוביץ' אתנו בפעם השנייה ברציפות. קורמן חזר אחרי הסיבוב המוצלח שלו שנה שעברה עם "המשגיחים" שגם העניק לו את מועמדותו הראשונה לאופיר, ולהב ליבוביץ' היה אז עם "ההתחלפות". לדעתי נראה לפחות שלושה מהחבר'ה המצויינים פה גם בחמישייה של האופיר.
אם מסתכלים במבט רחב יותר, נראה שאו שהעורכים בארץ יעילים באופן יוצא דופן, או שהם עסוקים מדי (אולי אפילו שניהם). רון עומר חתום השנה גם על עריכת "בננות", אלכסיס מתמודדת לאופיר גם בזכות "פלסטלינה", ולהב ליבוביץ' עבד גם על "מקום בגן עדן".

והזוכה שלנו הוא: "מי מפחד מהזאב הרע" – אסף קורמן

התסריט הטוב ביותר:
"גולדברג ואייזנברג" – אורן כרמי
"הנוער" – תום שובל
"מי מפחד מהזאב הרע" – נבות פפושדו ואהרון קשלס
"סוכריות" – יוסף פיצ'חדזה ודב שטויר
"שש פעמים" – רונה סגל

לאחרונה התעורר שוב הויכוח העתיק האם זה דבר טוב שבתעשייה המקומית הבמאים הם גם הכותבים. החמישיה הזו, לשמחתי ולצערי, היא לא זו שתכריע. בשלושה וחצי סרטים כאן, הבמאים הם גם הכותבים. חצי, מכיוון שפיצ'חדזה מתחלק בקרדיט לתסריט של "סוכריות" עם דב שטויר, שותפו הותיק, שגם ערך. "שש פעמים" הוא אחד מארבעת הסרטים השנה בהם הבמאי לא חתום על התסריט. בלי שום קשר, התסריט של רונה סגל הוא הבחירה שלנו להשנה.

והזוכה שלנו היא: "שש פעמים" – רונה סגל

הצילום הטוב ביותר:
"ההיא שחוזרת הביתה" – שי פלג
"יללת הזאבים" – משה אלפרט
"מי מפחד מהזאב הרע" – גיורא ביח
"סוכריות" – פרד קלמן
"פרדייס קרוז" – פלוריאן שילינג

לא שיא הפטריוטיות מצדינו, אבל שניים מתוך החמישייה אינם ישראלים ולכן לא יוכלו להגיע לאופיר, וכנראה שיסללו דרך לירון שרף המהולל ("לצוד פילים", "הנוער" ו"בית לחם", כל אלה רק השנה, כן?) או בועז יהונתן יעקב ("מקום בגן עדן") או בנג'י כהן (הבן של אלוהים").
כל החמישה נמצאים זו הפעם הראשונה בנבחרת החלומות. הכבוד כולו שלנו.

והזוכה שלנו הוא: "מי מפחד מהזאב הרע" – גיורא ביח

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
ריימונד אמסלם  – "פלסטלינה"
מיטל גל – "פנתר לבן"
סיון לוי  – "שש פעמים"
יסמין עיון – "מפריח היונים"
טלי שרון  – "ההיא שחוזרת הביתה"

תוסיפו את "גולם" ו"בננות" והנה לכם כל רשימת הסרטים שסבבו סביב דמות נשית ראשית. אבל לנו קצת נמאס להתלונן אז בואו נתרכז בדברים הטובים: שלוש שחקניות חדשות ומדהימות שהצטרפו, שחקנית צעירה/ותיקה, ואחת השחקניות הכי טובות שיש לנו. קצת קשה להתלונן כאשר מביטים בשחקניות הללו ובתפקידים שעשו השנה.
אמסלם זכתה באופיר בשנת 2011 עם "אחותי היפה" כשחקנית משנה, ובנבחרת החלומות הועמדה על תפקידה הראשי ב"רסיסי אהבה". כל ארבע הנותרות מכבדות אותנו בנוכחותן פעם ראשונה. שלושתינו מקווים שהן תשובנה גם בשנים הבאות. אנחנו נפקח עיניים.

והזוכה שלנו היא: סיון לוי  – "שש פעמים"

סיון לוי של "שש פעמים" לוקחת את השנה בנוק-אאוט.

סיון לוי של "שש פעמים" לוקחת את השנה בנוק-אאוט.

השחקן הראשי הטוב ביותר:
צחי גראד – "מי מפחד מהזאב הרע"
מכרם חורי – "סוכריות"
איתן קוניו – "הנוער"
זאב רווח – "פנתר לבן"
עפר שכטר – "בננות"   

לאלו שמתבלבלים, איתן קוניו הוא האח הצעיר ב"הנוער", זה שאינו חייל. זה לא שאחיו דוד לא היה מעולה, אבל נאלצנו להכריע בין השניים. בהחלטה טכנית תמוהה של האקדמיה, איתן ודויד רצים כשחקן אחד. החלטה מצויינת לסרט, קצת פחות לאנשים אנאליים כמוני שהיו מעדיפים שיהיה קצת סדר.
לצחי גראד זו המועמדות השנייה בנבחרת החלומות אחרי "אורחים לרגע" לפני שנתיים. בטעות יצאה לנו חמישייה מדהימה שמייצגת את קשת הגילאים של שחקני ישראל. מהחדשים מהקופסא (קוניו) דרך הצעירים (שכטר) אל הבוגרים (גראד) אל הותיקים (חורי ורווח). היו יופי של הופעות השנה.

והזוכה שלנו הוא: צחי גראד – "מי מפחד מהזאב הרע"

הבימוי הטוב ביותר:
"ההיא שחוזרת הביתה" – מיה דרייפוס
"הנוער" – תום שובל
"מי מפחד מהזאב הרע" – אהרון קשלס ונבות פפושדו
"סוכריות"  – יוסף פיצ'חדזה
"שש פעמים" – יונתן גורפינקל

פיצ'חדזה הפך להיות זקן השבט שלנו, ועוד בשנה בה שועלי קרבות די ותיקים חזרו לעשייה. לא ביררתי את זה, אבל לדעתי אף אחד מחמשת הבמאים האחרים בקטגוריה הזו לא עבר את גיל 35. או לפחות לא בהרבה.
מה זה אומר? לא יותר מדי. שלושה מהבמאים כאן הגיעו בזכות סרטי הביכורים שלהם ובאופן טבעי זו הופעתם הראשונה בנבחרת החלומות. סביר להניח שאם היינו קיימים בשנת 2004 פיצ'חדזה היה רושם אצלנו את מועמדותו הראשונה בזכות סרטו (השלישי) "שנת אפס" וכנראה גם זוכה.
קשלס ופפושדו כן הוציאו את סרטם הקודם בזמן שהבלוג כבר למד ללכת, וכך יצא  שהם שני הבמאים הראשונים שבעצם קיבלו יותר ממועמדות אחת לפרס הבמאי, אחרי "כלבת" ב-2011. אה, והפעם הם גם זוכים.

והזוכים שלנו הם: "מי מפחד מהזאב הרע" – אהרון קשלס ונבות פפושדו

הסרט הטוב ביותר:
"בית לחם" – טליה קלינהנדלר
"בננות" –
יואב רועה, משה אדרי, לאון אדרי, גל אוחובסקי, גיא המאירי, איתן אבוט
"הנוער" – גל גרינשפן, רועי קורלנד, משה אדרי, לאון אדרי
"מי מפחד מהזאב הרע" – חיליק מיכאלי, אברהם פרחי, תמי ליאון, משה אדרי, לאון אדרי
"שש פעמים" – אודי ירושלמי, יונתן גורפינקל

ואלו חמשת הסרטים הישראלים הטובים ביותר של סריטה. זה נכון שאם הייתם מבקשים מכל אחד משלושתנו רשימה אישית כנראה שהדברים היו מעט שונים, אבל ככל שזה מגיע לבלוג – אלו מצטייני 2013.
אם קראתם אותנו מאז פסטיבל חיפה ועד היום סביר שאתם לא מופתעים מרוב הבחירות. "שש פעמים" ו"מי מפחד מהזאב הרע" נכנסו ישירות כשהתחלנו לבנות את הרשימה. על השאר היינו צריכים קצת לשבור את הראש עד שהגענו לעמק השווה. בערך. גם זהות הזוכה כנראה לא תכה אתכם בתדהמה.
אנחנו מצדיעים מכאן לכל היוצרים שהצליחו כנגד כל הסיכויים להרים סרט. שום דבר מזה לא מובן מאליו, וגם אם הסרט לא דיבר אלינו, או דיבר אלינו פחות מהאחרים, אנחנו עדיין חייבים לכם "כל הכבוד" עצום.
אה, כן. הזוכה…

והזוכה הגדול שלנו הוא: "מי מפחד מהזאב הרע"

סיכום מועמדויות
מי מפחד מהזאב הרע 13
שש פעמים 9
בננות 8
הנוער 8
סוכריות 5
בית לחם 4
ההיא שחוזרת הביתה 4
מפריח היונים 4
פרדייס קרוז 3
פנתר לבן 3
גולדברג ואייזנברג 3
יללת הזאבים 3
בשר תותחים 1
כידון 1
להשאר בחיים 1
לצוד פילים 1
המסע אל כוכב המינימיקים 1
מקום בגן עדן 1
פלסטלינה 1
שבלולים בגשם 1

סיכום זכיות:
מי מפחד מהזאב הרע – 8
שש פעמים – 4
בית לחם – 1
ההיא שחוזרת הביתה – 1
בננות – 1
מקום בגן עדן – 1

לא נכנסו: "אני ביאליק",  "גולם", "הבן של אלוהים", "הורה 79", "מעל לגבעה", "פלאות", "קריוקי עם פרנק סינטרה".

תגובות

  1. יובל אדר הגיב:

    רשימה מעניינת מאוד ואני מקווה שלפני האופיר אני אספיק להשלים כמה סרטים ישראליים מעניינים ( בעיקר את בית לחם והזאב הרע). ועוד שאלה: האם בשבוע הבא יוכרזו גם המועמדים בקטגוריית סרט קצר? והאם אתם תסקרו את הסרטים המועמדים בקטוגרייה הזו?

    1. גם חמישיית הסרט הקצר וגם התיעודי יוכרזו, אכן. פשוט מהתיעודיים לא ראינו מספיק בכדי להתייחס אליהם כראוי, ולקצרים אכן יהיה פוסט נפרד בקרוב 🙂

  2. רז פורת הגיב:

    נראה לי שאתם, מפחדים מהזאב הרע.

  3. זוהר הגיב:

    חבל לי שהגישו את שכטר בתור שחקן ראשי על "בננות". בסרטי אנסמבל כמו "בננות" בדרך כלל (לפי האוסקר – שהאופיר לא נוהגים ללכת לפיו, לפחות לא ככל שזה נוגע לבחירת המועמדויות) מחשיבים כמעט את כל השחקנים כשחקנים משניים (וולץ ב"ממזרים חסרי כבוד", לדוגמה, היה הדמות עם זמן המסך הגבוה ביותר, אם אני לא טועה, והוא שווק כשחקן משנה כל הזמן). עכשיו, ב"בננות" מבחינתי אין ספק שלדמויות של וקסמן ושכטר היה את זמן המסך והחשיבות העלילתית הגבוהים ביותר, אבל קשה לי לעודד את שכטר לזכייה (פה הזמן לומר ששכטר היה, לדעתי, פשוט גדול ב"בננות") כשמולו עומד צחי גראד, באחד התפקידים הכי גדולים בקולנוע הישראלי בשנים האחרונות. קשה. (ומה לדעתכם הסיכוי שנתי קלוגר תהיה מועמדת על כל 5 הדקות שלה ב"מי מפחד מהזאב הרע"? יש ניסיון להגיש אותה לסרט בתור שחקנית משנה. הסיכוי שהיא תיכלל בחמישייה הסופית נמוך, אבל תקדים עשר השניות של אפרת בן-צור ב"Made in Israel" עוד יכול לחזור, במידה וחברי האקדמיה ייכנעו לבאזז הלא שגרתי של הסרט הזה).

    1. גם באוסקר לא מריצים את כל השחקנים כמשניים – הסיבה שוולץ הורץ כמשנה היא כי הסרטים של טרנטינו דחפו שחקן אחר (בראד פיט, ג'ימי פוקס) כראשי למרות שלוולץ היה תפקיד גדול יותר. ויש גם את אנתוני הופקינס שזכה בפרס לשחקן הראשי על תפקיד של רבע שעה בשתיקת הכבשים ועוד דוגמאות מן הסוג הזה. ההבדל הוא שבאוסקר הסרטים אומנם משווקים מועמדים לכל קטגוריה, אבל המצביעים יכולים לשנות את ההגדרה לפי בחירתם, כפי שקרה שהפקת "נער קריאה" דחפה את קייט וינסלט לתפקיד משנה, אך המצביעים בחרו בה דווקא כראשית.

  4. אורי 1 הגיב:

    כמה מחשבות על התחרות השנה:
    ראיתי 15 סרטים מהתחרות השנה ובעיני "בית לחם" הוא הטוב ביותר, בלי תחרות של ממש. אני בטוח שהוא יהיה
    מועמד רציני מאוד בקטגוריות התסריט, הצילום, קול, עריכה וליהוק. צחי הלוי הפתיע מאוד לטובה ואני מקווה שיהיה מועמד כשחקן משנה.

    "מפריח היונים" הוא סרט מרשים מאוד ואני מאמין שיהיה מועמד או לפרס הסרט הטוב או עבור הבימוי, אם לא בשתי הקטגוריות יחד. בסרט הזה בלטו העיצוב האומנותי, עריכה, מוזיקה, שחקנית המשנה אהובה קרן ובעיקר הליהוק, שמכיל גם שחקנים מוכרים בהופעות מצוינות לצד כמה שחקנים צעירים ומבטיחים.

    "מי מפחד מהזאב הרע" הוא סרט שעשוי טוב מאוד ומותח לאורך הצפייה בו, אך אינו מותיר רושם עז לטווח ארוך. לטובה נציין את צחי גראד [ראשי] ודב גליקמן [משנה], התסריט והצילום.

    סרטים נוספים שחיבבתי: "לצוד פילים", "פלאות", "הבן של אלוהים". אם הייתי מרכיב חמישיה מהסרטים שראיתי, אלו היו חמשת הסרטים שהזכרתי עד עתה, מינוס "פלאות". [אגב, הסרט הוקרן לחברי האקדמיה באחת הפעמים עם מיקס סאונד לא תקין. מעניין אם הדבר ישפיע על ההצבעה של חברי האקדמיה]

    "סוכריות" היה מאוד בעייתי בעיני, למרות כמה סצנות מרשימות. התסריט הוא נקודה חלשה ומכרם חורי ומוני מושונוב עשו הופעות טובות יותר בסרטים אחרים השנה.

    לגבי "יללת הזאבים", הרעיון שלכם להעניק מועמדות למשה אלפרט בקטגוריית הצילום הוא רעיון מבורך וזאת בהחלט הקטגוריה המתאימה ביותר להערכה כלפי הסרט החביב הזה.

    זאת הייתה השנה של מכרם חורי, ללא ספק. למרות לא מעט מועמדויות בעבר, הוא עדיין לא זכה בפרס אופיר. מבין הסרטים שראיתי, ההופעה שלו ב"הבן של אלוהים" היא הראויה ביותר לפרס השחקן הראשי.

    הקטגוריה הכי חזקה היא שחקן המשנה – מיטב שחקני הקולנוע שלנו, שעשו הופעות נפלאות, מתמוודים בה – איבגי, זוהר שטראוס, אורי גבריאל, יהודה לוי, מושונוב, יגאל נאור, גליקמן, דטנר ועוד…

    לגבי קטגוריית הפרינג' – הארבעה שראיתי ["בשר תותחים", "אני ביאליק", "קריוקי עם פרנק סינטרה" ו"שבלולים בגשם"] היו כולם עם פגמים מרובים. אני די בטוח שאת המועמדות יקבל בסוף "פנתר לבן", אבל מבין הארבעה שראיתי הייתי בוחר ב"שבלולים בגשם" [וגם אני מאחל הצלחה למורן רוזנבלט, אם כי הסרט נחשב לאנדרדוג, אז קשה לי לראות את זה קורה].

    בסך הכל, באמת הייתה שנה טובה ובעיקר מגוונת – קשה לחשוב על ארבעה סרטים כל כך שונים כמו "לצוד פילים", "פלסטלינה", "קריוקי עם סינטרה" ו"יללת הזאבים" לדוגמא – וכולם מופקים באותו זמן, בתקציבים לא גדולים, במדינה שעד לפני עשור בקושי הופקו סרטים וגם אז הם היו אחידים מאוד בז'אנרים ובקהלי היעד. עכשיו, צריך רק לקוות שגם יימצא קהל רב לסרטים הללו.

השאר תגובה