פודקאסט #7 – הסרטים הגדולים עם נחמן אינגבר: "סרט לבן" ו"אהבה" של מיכאל האנקה
26 בינואר 2013 מאת פבלו אוטין ועופר ליברגלהפרק השביעי של סדרת הפודקאסטים עם נחמן אינגבר עושה קפיצה קדימה בשנים ומציע לנו את הסרט החדש ביותר שנחמן בחר ברשימת הסרטים הטובים שערך עבור הסקר של המגזין הבריטי סייט אנד סאונד: "סרט לבן" של מיכאל האנקה משנת 2009.
אבל ההפתעה הייתה שנחמן ראה השבוע את סרטו החדש של האנקה "אהבה" (זו הסקירה של עופר על הסרט), והוא כל כך נפעם ממנו שנמשך לדבר בעיקר עליו ואף העלה כי אולי "אהבה" עשוי לתפוס את מקומו של "סרט לבן" ברשימתו. התוצאה היא שיחה רחבה ומעמיקה הן על "סרט לבן" והן על "אהבה", אבל גם על הקולנוע של מיכאל האנקה בכללותו ועל חשיבותו ומעמדו היום.
הפודקאסט כמובן רווי ספוילרים, אבל התענוג הגדול הוא לגלות את נחמן בשיאו כשהוא מנתח סרטים שחשובים לו תוך כדי שהוא מתרגש מכך. באמצע הפודקאסט נחמן מתמקד בסצנה מתוך "אהבה" שבה יונה חודרת אל תוך הבית של גיבורי הסרט ומפרש אותה ודן בה מזוויות שונות ויפות. לכן, אם עוד לא השתכנעתם שהאנקה הוא אחד הבמאים החשובים והטובים היום, אז אולי הפודקאסט הזה יעשה זאת.
להאזנה בדף נפרד: הסרטים הגדולים עם נחמן אינגבר: "סרט לבן" ו"אהבה"
(להורדת הקובץ והשמעה במחשב או בסלולר: כפתור ימני + שמירה)
להאזנה כאן בבלוג:
(אורך הפודקאסט: 1:05:30)
נושאי הפודקאסט:
00:00 חור של ארבעים שנה
05:30 פון טרייר מול האנקה: לעצבן את הקהל או לאתגר אותו?
08:38 האנקה ובני דורו הגרמניים
12:00 "אהבה" טלטל את נחמן ואולי מחליף את "סרט לבן" ברשימה
16:30 ייחודו של "סרט לבן": נפשו של האדם האירופי המודרני
21:00 יונה חודרת לבית: המינימליזם הווירטואוזי של האנקה
30:35 האלימות שב-"אהבה" – דמויות חודרות וחדורות
40:40 האנקה והוליווד: פשע הבורגנות כמבנה נרטיבי
50:10 "סרט לבן" והאלימות המושרשת בבני-האדם: המופשט והקונקרטי
55:35 האנקה לא צדקן: הסוף של "אהבה"
1:01:40 ההשפעה של האנקה על הקולנוע של ימינו ומעמדו
הפרקים הקודמים בפודקאסט:
1. "שבעת הסמוראים" של אקיראה קורוסאווה
2. "האזרח קיין", של אורסון וולס
3. "פרסונה" של אינגמר ברגמן
4. "8 וחצי" של פדריקו פליני
5. "בלו-אפ" של מיכלאנג'לו אנטוניוני
6. "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק
בפרק הבא נמשיך עם גרמניה ונדבר על "האדם האחרון" של פרידריך מורנאו, מ-1924
נבצר מבינתי להבין מה גדולתו של "אהבה" של האנקה! הסרט לא מוסיף שום תובנה חדשה לנושא "הזקנה" והמצב הקיומי בכלל, בעצם נגרר אחרי רוב הקלישאות המוכרות והלעוסות! הוא עושה זאת מעמדת ריחוק זהירה. אז מה? זה בסה"כ מטשטש את הקלישאיות של העיסוק בנושא ומעורר כמובן יראת כבוד ל"איפוק" המוערך. הפתיחה- הגויה במיטה ולאחריה הפלש בק- היא תחבולה חבוטה ומאכזבת כמו גם הפריצה לבית כרמז מטרים שקוף להפליא! ונמאס כבר מגיבורים מסוג שני המורים לפסנתר, מה שמאפשר פס קול "תרבותי" המתאים לסטריליות של הסרט. קשה להאמין שאותו במאי עשה את "סרט לבן" הנפלא ואת "מחבואים" המדהים.. ל"אהבה" אין כלל טקסט סמוי. הכל צפוי וחד מימדי. "סרט לבן" כולו מרובד ומטלטל באמת.