14 במרץ 2023 מאת עופר ליברגל
כאשר מדברים על "דפיקה בדלת", קודם כל צריך להבהיר על איזה "דפיקה בדלת" אנחנו מדברים. לא הסרט של מ. נייט שאמאלן שיצא מוקדם יותר השנה, גם לא הסרט של איילי רות' שגילה לעולם של אנה דה ארמס לפני מספר שנים. התרגום המילולי של שני הסרטים הללו אינו בדיוק "דפיקה בדלת", ואילו הסרט לו מוקדשת הסקירה הזו הוא סרט ישראלי. הדפיקה… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2022 מאת לירון סיני
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
23 באוגוסט 2022 מאת עופר ליברגל
"בת האמן" הוא סרט באורך 60 דקות בדיוק והוא נעשה בתקציב לא גדול במיוחד, המצטרף למסורת העשירה של סרטי תעודה ישראליים שעיקרם עיסוק של היוצרים במשפחתם, הפעם בשילוב עם עיסוק באמנות. יכול להיות שהוא מהווה את השעה הכי טובה שראיתי עד כה השנה בקולנוע, או לפחות אחד מן הסרטים הכי מדוייקים ומרגשים שראיתי בעת האחרונה. סרט שמרגע סיום הצפייה בו… להמשך קריאה
26 ביוני 2022 מאת עופר ליברגל
בסקירה זו אחבר בין שני סרטים תיעודיים וישראליים, שבגלל עומס ופסטיבלים, הכתיבה עליהם התעכבה מעט עבורי. אחד מוקרן בסינמטק תל אביב, השני הוקרן בפסטיבל דוקאביב וכעת עולה לשידור ביס דוקו. שני הסרטים עוסקים בתרבות ישראלית, במה שנראה כמו שתי קצוות מנוגדים שלה: הסרט הראשון עוסק בתרבות ששאפה להיות בשוליים בעוד השני בדמות שהייתה בלב הזרם המרכזי. רבים מן הצופים בסרט… להמשך קריאה
3 ביוני 2022 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב נכנס לישורת האחרונה שלו וגם הסיקור שלנו מתקרב לסיומו, עם מבט על עוד ארבעה סרטים. כל אחד מהם משחק בדרך שונה עם גבולות הקולנוע התיעודי והמבע הקולנועי בכלל, בחלק מן המקרים תוך שילוב עם טכניקות הלוקחת מהקולנוע העלילתי. כמו סרטים עליהם כתבנו בדיווחים הקודמים, אליהם אפשר להגיע דרך התגית של פסטיבל דוקאביב 2022 או ברשימת לינקים בהמשך, ברוב… להמשך קריאה
2 ביוני 2022 מאת עופר ליברגל
אמש התקיים טקס חלוקת הפרסים בפסטיבל דוקאביב ואת רשימת הזוכים תכלו לקרוא כאן ממש בפסקאות הבאות. לפני כן, תזכורת לכך שהפסטיבל ממשיך ואולי אף מגיע לשיא מבחינת הקהל במהלך סוף השבוע וחג שבועות. אחרי רשימת הזוכים, בהמשך לדיווח השני שלי, אסקור בקצרה ארבעה סרטים ישראלים העוסקים בנושאים שונים, אך בדרכם הם מתכתבים זה עם זה וגם עם סרטים נוספים בפסטיבל.… להמשך קריאה
7 בפברואר 2022 מאת אורון שמיר
מטורף לחשוב שעברו כבר שנתיים מאז התגלה החולה הראשון בנגיף הקורונה בישראל. שנתיים של שינויי מדיניות, חששות בכל הגדלים והצורות, טרלול מערכות שמתעלה על רוב התקופות הכאוטיות ביותר בהיסטוריה של המדינה. זה נכון שמדובר בתופעה עולמית, אבל לכל ארץ האתגרים שלה ואלו של ישראל הם שמעניינים את תושביה. ובישראל, אולי כמו בכל מקום אחר אבל גם אולי מעט יותר וקצת… להמשך קריאה
9 בדצמבר 2021 מאת עופר ליברגל
לפעמים די בנקודת המוצא של סרט על מנת לעורר התרגשות. "מחברות שחורות" הוא סרט אותו הרכיב שלומי אלקבץ מסרטי וידאו ביתיים שצילם במשך כשלושה עשורים, כמחווה לאחותו ושותפתו ליצירה רונית אלקבץ ז"ל אחת מן השחקניות והאושיות הכי חשובות בתולדות הקולנוע בישראל. איכשהו, מרגיש לי כי ההצהרה הזו לא מעבירה מספיק את הייחוד שלה כאמנית וכסוג של תופעה תרבותית נדירה במחוזותינו.… להמשך קריאה
5 בדצמבר 2021 מאת עופר ליברגל
נקודת הפתיחה של "פתח תקווה", סרטה התיעודי של יעל ראובני, היא סרטון וידאו מימי בית הספר היסודי. בסרטון, נראית ראובני יחד עם יתר חבריה לכיתה שרים שירים המהללים את המדינה. הבמאית מספרת בקולה כי בשנת 1988 הם חגגו 40 שנה למדינה והיו בני שמונה. הבסיס לסרט הינו מפגש מחודש עם חבריה לבית הספר היסודי, שגילם כעת הוא בסביבות 40. הם… להמשך קריאה
5 באוקטובר 2021 מאת אורון שמיר
הערב יחולקו פרסי אופיר, בטקס שיהיה לנו בו נציג בקהל אבל לא סיקור חי (פוסט זוכים יעלה בהמשך). על הסרטים העלילתיים שהפכו להיות מועמדים לאופיר כתבנו לפי זמינותם בפסטיבלים ובמועדי הקרנה אחרים, בעוד את התיעודיים יצא שכיסינו לגמרי. בקטגוריה המוקדשת לסרטים דוקומנטריים שאורכם פחות מ-60 דקות, כתבנו בהזדמנויות שונות על ״איך אומרות שתיקה״ של שיר ניומן, ״המשימה: חברון״ של רונה סגל,… להמשך קריאה
כאשר מדברים על "דפיקה בדלת", קודם כל צריך להבהיר על איזה "דפיקה בדלת" אנחנו מדברים. לא הסרט של מ. נייט שאמאלן שיצא מוקדם יותר השנה, גם לא הסרט של איילי רות' שגילה לעולם של אנה דה ארמס לפני מספר שנים. התרגום המילולי של שני הסרטים הללו אינו בדיוק "דפיקה בדלת", ואילו הסרט לו מוקדשת הסקירה הזו הוא סרט ישראלי. הדפיקה… להמשך קריאה
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
"בת האמן" הוא סרט באורך 60 דקות בדיוק והוא נעשה בתקציב לא גדול במיוחד, המצטרף למסורת העשירה של סרטי תעודה ישראליים שעיקרם עיסוק של היוצרים במשפחתם, הפעם בשילוב עם עיסוק באמנות. יכול להיות שהוא מהווה את השעה הכי טובה שראיתי עד כה השנה בקולנוע, או לפחות אחד מן הסרטים הכי מדוייקים ומרגשים שראיתי בעת האחרונה. סרט שמרגע סיום הצפייה בו… להמשך קריאה
בסקירה זו אחבר בין שני סרטים תיעודיים וישראליים, שבגלל עומס ופסטיבלים, הכתיבה עליהם התעכבה מעט עבורי. אחד מוקרן בסינמטק תל אביב, השני הוקרן בפסטיבל דוקאביב וכעת עולה לשידור ביס דוקו. שני הסרטים עוסקים בתרבות ישראלית, במה שנראה כמו שתי קצוות מנוגדים שלה: הסרט הראשון עוסק בתרבות ששאפה להיות בשוליים בעוד השני בדמות שהייתה בלב הזרם המרכזי. רבים מן הצופים בסרט… להמשך קריאה
פסטיבל דוקאביב נכנס לישורת האחרונה שלו וגם הסיקור שלנו מתקרב לסיומו, עם מבט על עוד ארבעה סרטים. כל אחד מהם משחק בדרך שונה עם גבולות הקולנוע התיעודי והמבע הקולנועי בכלל, בחלק מן המקרים תוך שילוב עם טכניקות הלוקחת מהקולנוע העלילתי. כמו סרטים עליהם כתבנו בדיווחים הקודמים, אליהם אפשר להגיע דרך התגית של פסטיבל דוקאביב 2022 או ברשימת לינקים בהמשך, ברוב… להמשך קריאה
אמש התקיים טקס חלוקת הפרסים בפסטיבל דוקאביב ואת רשימת הזוכים תכלו לקרוא כאן ממש בפסקאות הבאות. לפני כן, תזכורת לכך שהפסטיבל ממשיך ואולי אף מגיע לשיא מבחינת הקהל במהלך סוף השבוע וחג שבועות. אחרי רשימת הזוכים, בהמשך לדיווח השני שלי, אסקור בקצרה ארבעה סרטים ישראלים העוסקים בנושאים שונים, אך בדרכם הם מתכתבים זה עם זה וגם עם סרטים נוספים בפסטיבל.… להמשך קריאה
מטורף לחשוב שעברו כבר שנתיים מאז התגלה החולה הראשון בנגיף הקורונה בישראל. שנתיים של שינויי מדיניות, חששות בכל הגדלים והצורות, טרלול מערכות שמתעלה על רוב התקופות הכאוטיות ביותר בהיסטוריה של המדינה. זה נכון שמדובר בתופעה עולמית, אבל לכל ארץ האתגרים שלה ואלו של ישראל הם שמעניינים את תושביה. ובישראל, אולי כמו בכל מקום אחר אבל גם אולי מעט יותר וקצת… להמשך קריאה
לפעמים די בנקודת המוצא של סרט על מנת לעורר התרגשות. "מחברות שחורות" הוא סרט אותו הרכיב שלומי אלקבץ מסרטי וידאו ביתיים שצילם במשך כשלושה עשורים, כמחווה לאחותו ושותפתו ליצירה רונית אלקבץ ז"ל אחת מן השחקניות והאושיות הכי חשובות בתולדות הקולנוע בישראל. איכשהו, מרגיש לי כי ההצהרה הזו לא מעבירה מספיק את הייחוד שלה כאמנית וכסוג של תופעה תרבותית נדירה במחוזותינו.… להמשך קריאה
נקודת הפתיחה של "פתח תקווה", סרטה התיעודי של יעל ראובני, היא סרטון וידאו מימי בית הספר היסודי. בסרטון, נראית ראובני יחד עם יתר חבריה לכיתה שרים שירים המהללים את המדינה. הבמאית מספרת בקולה כי בשנת 1988 הם חגגו 40 שנה למדינה והיו בני שמונה. הבסיס לסרט הינו מפגש מחודש עם חבריה לבית הספר היסודי, שגילם כעת הוא בסביבות 40. הם… להמשך קריאה
הערב יחולקו פרסי אופיר, בטקס שיהיה לנו בו נציג בקהל אבל לא סיקור חי (פוסט זוכים יעלה בהמשך). על הסרטים העלילתיים שהפכו להיות מועמדים לאופיר כתבנו לפי זמינותם בפסטיבלים ובמועדי הקרנה אחרים, בעוד את התיעודיים יצא שכיסינו לגמרי. בקטגוריה המוקדשת לסרטים דוקומנטריים שאורכם פחות מ-60 דקות, כתבנו בהזדמנויות שונות על ״איך אומרות שתיקה״ של שיר ניומן, ״המשימה: חברון״ של רונה סגל,… להמשך קריאה
תגובות אחרונות