29 במאי 2024 מאת עופר ליברגל
במהלך הצפייה בסרטי דוקאביב, צצים ועולים הקשרים בין הסרטים. כך למשל הסרטים הקצרים עליהם כתבתי בפוסט הקודם הוסיפו להדהד בסרטים שראיתי מיד אחרי פרסמו, ובהם אעסוק בפוסט הזה. הדהודים כמו עיסוק ביחסים בין-דוריים במשפחה הישראלית או במבט על עבודה חקלאית כמקום המציע מפגש בין תרבויות. עוד דבר שעולה לאורך הפסטיבל הוא חוסר היכולת שלי להספיק לצפות בכל הסרטים המוצגים בו… להמשך קריאה
26 במאי 2024 מאת עופר ליברגל
כמו כל דבר השנה, גם פסטיבל דוקאביב 2024 עטוף באווירה אחרת מן הרגיל, אבל לא לחלוטין. אזור הסינמטק עדיין עמוס באנשים, בסוף השבוע האולמות היו מלאים עד אפס מקום ברוב המקרים, ועדיין יש שיח ער על קולנוע. אולם, כמעט כל הקרנה עם יוצרים ישראלים כוללת התייחסות להחזרת החטופים ולסיום המלחמה. ההיצע הבינלאומי מעט יותר מצומצם השנה, כאשר יש גם סרטים… להמשך קריאה
11 במאי 2024 מאת לירון סיני
בכל כתיבת סקירה או ביקורת קולנוע יש קו דק שמנסה ובדרך כלל לא מצליח להפריד עד הסוף בין שלושה צירים: הערכה אובייקטיבית ככל הניתן לגבי איכויות היצירה - מה עובד בה, מה טוב יותר, מה מרשים פחות; התייחסות לטעם הקהל, או יותר מדויק, חשיבה על מי קהל היעד שלה, מי ייהנה או יפיק ממנה הכי הרבה ערך ולמי עדיף להתרחק;… להמשך קריאה
6 באפריל 2024 מאת עופר ליברגל
בזמן ש"אזור העניין" של ג'ונתן גלייזר מוקרן בבתי קולנוע רבים בארץ ומעורר שיח ער, שאני מקווה שמתמקד לא בדברי הבמאי אלא בסרט עצמו, מוקרן בסינמטק תל אביב בצורה מצומצמת סרט תיעודי ישראלי שמספק סוג של תמונת מראה מעניינת ובמידה מסוימת הכרחית לסרטו של גלייזר. גם אם יש משהו משותף בחלק מן המסקנות שניתן להעלות משני הסרטים. זהו "השיבה מהפלנטה האחרת",… להמשך קריאה
10 בינואר 2024 מאת אורון שמיר
סרטים תיעודיים אמנם מגיעים אל בתי הקולנוע בישראל בתדירות גבוהה יותר מבעבר, אבל עדיין נדירים מכדי לא להדגישם בסקירה משלהם במידת הצורך. מן העבר השני, אני מוצא את המשימה של כתיבה על סרט תיעודי מאתגרת אם אי אפשר לתאר את כולו או להרבות בדוגמאות. זה משהו שאני רואה את עמיתיי עושים (ואז תוהה האם חסכו לי צפייה בין אם התלהבו… להמשך קריאה
5 באוגוסט 2023 מאת עופר ליברגל
מבט על רשימת המועמדים לפרס הסרט התיעודי מעל 60 דקות בפרסי אופיר השנה חושף מכנה משותף די ברור - חמשת המועמדים השנה מתמקדים בדמות ציבורית מוכרת אחת. לגבי ארבעה מן הסרטים, שם הדמות נוכח בכותרת: "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם" (אחד הפריימים בתמונה בראש הפוסט),"ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר", "ז'ה טם רונית אלקבץ", ו"פוליקר – הילד שבי". הסרט… להמשך קריאה
3 ביוני 2023 מאת אור סיגולי
פסטיבל דוקאביב 2023 כבר תויק בארכיון, אבל הסרטים שהוקרנו בו ממשיכים להיות רלוונטיים בזכות הגעתם למדיה הביתית או סיבובי ההקרנות בסינמטקים ובאולמות ההקרנה השונים. יש לזה בוודאי משנה תוקף בכל מה שקשור לסרטים הישראליים שהוקרנו שם, לחלקם הפסטיבל היה רק נקודת הזנקה. את דוקאביב 2023 חוויתי לצערי הרב רק בממשקים מאוד ספציפיים. בשונה משנה שעברה לא יכולתי להיות בו שעות… להמשך קריאה
2 ביוני 2023 מאת עופר ליברגל
כבר חלף די זמן מאז סיום פסטיבל דוקאביב 2023, מספיק על מנת שאוכל לעמוד מאחורי הקביעה כי התחרות הישראלית בפסטיבל היא הטובה ביותר שזכורה. זאת בשל השילוב בין איכות הסרטים (פחות או יותר ללא יוצא מן הכלל), המגוון הגדול של סגנונות, והשימוש יצירתי בשפה קולנועית. מצב בו יש שלושה סרטים שאני הייתי שוקל להעניק להם את פרס הסרט הטוב ביותר… להמשך קריאה
18 במאי 2023 מאת עופר ליברגל
פסטיבל דוקאביב מתקרב לסיומו במוצאי שבת, אם כי אנחנו ננסה לתפוס סרטים נוספים פחות או יותר עד לרגע האחרון. בתקווה שגם נכתוב עליהם עם תום הפסטיבל או עם הפיכת הסרטים לזמינים במשך הדרך. בפוסט זה תמצאו מבט על עוד ארבעה סרטים ישראליים שונים למדי. כמו כן, אמש גם חולקו הפרסים בפסטיבל ואת הרשימה המלאה, כמו גם דעות על חלק מהזוכים… להמשך קריאה
15 במאי 2023 מאת עופר ליברגל
בפוסט הדיווח הקודם שלי מפסטיבל דוקאביב, נגעתי בכמה נושאים המשותפים למספר סרטים. בין היתר קשיים נפשיים, יחסים בתוך המשפחה, תיעוד אישי ואינטימיות עם מושא התיעוד. והנה בערב שאחרי פרסום הפוסט, צפיתי בסרט ישראלי נוסף העוסק בנושאים הללו. אולי אפילו מזקק אותם בדרכו למשהו ספק ברוטלי יותר, ספק טהור ואוהב יותר. אפתח עם הסרט הזה שמתחבר לפוסט הקודם, ואז אגע בכמה… להמשך קריאה
במהלך הצפייה בסרטי דוקאביב, צצים ועולים הקשרים בין הסרטים. כך למשל הסרטים הקצרים עליהם כתבתי בפוסט הקודם הוסיפו להדהד בסרטים שראיתי מיד אחרי פרסמו, ובהם אעסוק בפוסט הזה. הדהודים כמו עיסוק ביחסים בין-דוריים במשפחה הישראלית או במבט על עבודה חקלאית כמקום המציע מפגש בין תרבויות. עוד דבר שעולה לאורך הפסטיבל הוא חוסר היכולת שלי להספיק לצפות בכל הסרטים המוצגים בו… להמשך קריאה
כמו כל דבר השנה, גם פסטיבל דוקאביב 2024 עטוף באווירה אחרת מן הרגיל, אבל לא לחלוטין. אזור הסינמטק עדיין עמוס באנשים, בסוף השבוע האולמות היו מלאים עד אפס מקום ברוב המקרים, ועדיין יש שיח ער על קולנוע. אולם, כמעט כל הקרנה עם יוצרים ישראלים כוללת התייחסות להחזרת החטופים ולסיום המלחמה. ההיצע הבינלאומי מעט יותר מצומצם השנה, כאשר יש גם סרטים… 
בכל כתיבת סקירה או ביקורת קולנוע יש קו דק שמנסה ובדרך כלל לא מצליח להפריד עד הסוף בין שלושה צירים: הערכה אובייקטיבית ככל הניתן לגבי איכויות היצירה - מה עובד בה, מה טוב יותר, מה מרשים פחות; התייחסות לטעם הקהל, או יותר מדויק, חשיבה על מי קהל היעד שלה, מי ייהנה או יפיק ממנה הכי הרבה ערך ולמי עדיף להתרחק;… 
בזמן ש"אזור העניין" של ג'ונתן גלייזר מוקרן בבתי קולנוע רבים בארץ ומעורר שיח ער, שאני מקווה שמתמקד לא בדברי הבמאי אלא בסרט עצמו, מוקרן בסינמטק תל אביב בצורה מצומצמת סרט תיעודי ישראלי שמספק סוג של תמונת מראה מעניינת ובמידה מסוימת הכרחית לסרטו של גלייזר. גם אם יש משהו משותף בחלק מן המסקנות שניתן להעלות משני הסרטים. זהו "השיבה מהפלנטה האחרת",… 
סרטים תיעודיים אמנם מגיעים אל בתי הקולנוע בישראל בתדירות גבוהה יותר מבעבר, אבל עדיין נדירים מכדי לא להדגישם בסקירה משלהם במידת הצורך. מן העבר השני, אני מוצא את המשימה של כתיבה על סרט תיעודי מאתגרת אם אי אפשר לתאר את כולו או להרבות בדוגמאות. זה משהו שאני רואה את עמיתיי עושים (ואז תוהה האם חסכו לי צפייה בין אם התלהבו… 
מבט על רשימת המועמדים לפרס הסרט התיעודי מעל 60 דקות בפרסי אופיר השנה חושף מכנה משותף די ברור - חמשת המועמדים השנה מתמקדים בדמות ציבורית מוכרת אחת. לגבי ארבעה מן הסרטים, שם הדמות נוכח בכותרת: "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם" (אחד הפריימים בתמונה בראש הפוסט),"ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר", "ז'ה טם רונית אלקבץ", ו"פוליקר – הילד שבי". הסרט… 
פסטיבל דוקאביב 2023 כבר תויק בארכיון, אבל הסרטים שהוקרנו בו ממשיכים להיות רלוונטיים בזכות הגעתם למדיה הביתית או סיבובי ההקרנות בסינמטקים ובאולמות ההקרנה השונים. יש לזה בוודאי משנה תוקף בכל מה שקשור לסרטים הישראליים שהוקרנו שם, לחלקם הפסטיבל היה רק נקודת הזנקה. את דוקאביב 2023 חוויתי לצערי הרב רק בממשקים מאוד ספציפיים. בשונה משנה שעברה לא יכולתי להיות בו שעות… 
כבר חלף די זמן מאז סיום פסטיבל דוקאביב 2023, מספיק על מנת שאוכל לעמוד מאחורי הקביעה כי התחרות הישראלית בפסטיבל היא הטובה ביותר שזכורה. זאת בשל השילוב בין איכות הסרטים (פחות או יותר ללא יוצא מן הכלל), המגוון הגדול של סגנונות, והשימוש יצירתי בשפה קולנועית. מצב בו יש שלושה סרטים שאני הייתי שוקל להעניק להם את פרס הסרט הטוב ביותר… 
פסטיבל דוקאביב מתקרב לסיומו במוצאי שבת, אם כי אנחנו ננסה לתפוס סרטים נוספים פחות או יותר עד לרגע האחרון. בתקווה שגם נכתוב עליהם עם תום הפסטיבל או עם הפיכת הסרטים לזמינים במשך הדרך. בפוסט זה תמצאו מבט על עוד ארבעה סרטים ישראליים שונים למדי. כמו כן, אמש גם חולקו הפרסים בפסטיבל ואת הרשימה המלאה, כמו גם דעות על חלק מהזוכים… 
בפוסט הדיווח הקודם שלי מפסטיבל דוקאביב, נגעתי בכמה נושאים המשותפים למספר סרטים. בין היתר קשיים נפשיים, יחסים בתוך המשפחה, תיעוד אישי ואינטימיות עם מושא התיעוד. והנה בערב שאחרי פרסום הפוסט, צפיתי בסרט ישראלי נוסף העוסק בנושאים הללו. אולי אפילו מזקק אותם בדרכו למשהו ספק ברוטלי יותר, ספק טהור ואוהב יותר. אפתח עם הסרט הזה שמתחבר לפוסט הקודם, ואז אגע בכמה…
תגובות אחרונות