15 באוגוסט 2022 מאת אורון שמיר
מבכורה לוהטת ומצופה בפסטיבל קאן להפצה מוחרשת בתוך כחודשיים בלבד. זה המסלול המאוד לא צפוי שעבר ״פשעי העתיד״ (Crimes of the Future), סרטו של דייויד קרוננברג. הוא התקבל בחום בריביירה הצרפתית, בה מיהרו להכריז שמאסטר האימה הגופנית חזר לא רק לכור מחצבתו אלא גם לגדולתו, שמונה שנים מאז סרטו הקודם ״מפות לכוכבים״ ו-23 שנים מאז התסריט המקורי הקודם שלו, ״אקזיסטנז״.… להמשך קריאה
12 במרץ 2022 מאת לירון סיני
אף סרט לא עומד בפני עצמו בחלל ריק. כל יצירת אמנות נוצרת במודע ושלא במודע מתוך פסיפס השפעות אישיות ותרבותיות, ונשענת על יצירות אחרות. אם היא טובה היא תצליח לומר באמצעותן משהו חדש, או יותר נכון, לומר לנו משהו ישן או ידוע, משהו בעל ערך, בידורי, רגשי, אנושי, בצורה חדשה. וכשם שסרט מגיע אלינו מתוך פסיפס של מישהו, לרוב כמה… להמשך קריאה
6 בספטמבר 2021 מאת לירון סיני
כבר ציינתי פה בעבר שאחת הדרכים הנוחות עבורי להעריך סרט היא איזה טעם הוא מותיר בזיכרון ככל שחולף הזמן. פרטי העלילה ברובם עשויים לדהות ואפילו להיעלם בחלק מהמקרים (למעט סרטים שנחקקו עקב ריבוי צפיות או רושם עז ברמת הנרטיב). מה שנשאר הוא גחלים של תמצית, סצנה פה, רגע מכונן או זניח שם ותחושה. וכעת כשהעיבוד החדש של "קנדימן" (Candyman) כבר… להמשך קריאה
17 בנובמבר 2020 מאת לירון סיני
לצד כל הדברים המשונים שמתרחשים ב-2020, אנחנו גם בשלהי השיבה המחודשת של מכשפות לתרבות הפופולרית. בטלוויזיה, "סברינה" תשוב לעוד עונה אחרונה והעיבוד של "מכושפות" הוא משהו שבאמת קרה. בקולנוע יש לנו את הגרסה של זמקיס ל"המכשפות" ואת הסיבה לשמה נתכנסנו: "The Craft: Legacy". בגוגל ובוויקיפדיה קוראים לו "הכישוף: מורשת", אני אקרא לו מעכשיו בקנטרנות "הכישוף - הדור הבא". כישוף הוא… להמשך קריאה
7 בנובמבר 2020 מאת לירון סיני
בואו נעשה תרגיל מחשבתי קטן: נניח שסיפרו לכם על סרט אימה בריטי חדש בנטפליקס, עם מאט סמית' (הדוקטור שחובב טורבנים, למי שעקבו אחרי "דוקטור הו") שבמרכזו זוג מהגרים מדרום סודן. מה הייתם חושבים שהעלילה שלו תהיה? אני אוטומטית הנחתי, ומתוך היכרות עם גוון המשחק הצעקני משהו של סמית', שנקבל סיפור על חוויה של זרות בארץ חדשה, סיפור מוסר על איך… להמשך קריאה
13 בספטמבר 2020 מאת לירון סיני
במהלך הצפייה בסרט ההמשך לקומדיית האימה החביבה עליי מהשנים האחרונות חשבתי שזה היה צפוי. הייתי צריכה לראות את הכשלון של הסרט בא, כמאמר השיר, זו תאונה שחיכתה להתרחש. ולא, גם הערה על סרטי המשך טובים לא תושיע אותו. לא היא, ולא כל אזכור או מחווה אחרים שהוא מתאמץ להכניס כדי לסחוט קמצוץ של התלהבות. "השמרטפית מכה שנית" (היי, לפחות זה… להמשך קריאה
9 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
לילדי שנות ה-90 בישראל היו את ספרי ״צמרמורת״, המיועדים למי שהתעניינו בסיפורי אימה בגיל שהיה מבוגר מדי בשביל אגדות אפלות אבל מוקדם מדי לזוועות אמת. לילדי שנות ה-80 באמריקה היו את שלושת ספרים של אלווין שוורץ, ״Scary Stories to Tell in the Dark״, טרילוגיית קבצי מעשיות אימה קצרות מסוג צ׳יזבט. כתביו של שוורץ כבר עובדו בעבר למסך, בין אם כסרטים… להמשך קריאה
16 ביולי 2019 מאת אורון שמיר
שנה חלפה ודבר לא השתנה. שוב באירופה ובאמריקה מתעלפים ונגעלים מסרט של ארי אסטר, שוב רשת האינטרנט רועדת, ושוב הקהל הישראלי מחוץ לחגיגה, יכול רק לקלל שלא הגיע או להתפלל שכן יגיע. בקיץ זה שעבר זה קרה עם ״תורשתי״, סרטו הראשון באורך מלא של האינסטנט-אוטר האמריקאי הצעיר, שהיה אחד המדוברים והמהוללים של 2018 כבר בנקודת האמצע שלה. כעת, בחסדי אלוהי… להמשך קריאה
6 ביוני 2019 מאת אורון שמיר
את המונח ״Superhero Fatigue״ אני חושב ששמעתי לראשונה כבר לפני עשור, אחרי ש״האביר האפל״ ו״איירון מן״ לקחו את גיבורי העל לגבהים חדשים בקולנוע. זה אומר שכבר עשור מפמפמים לנו שהקהל כבר לאה מסרטי סופרהירוז, בדרך כלל כניסיון לתרץ מדוע סרט מסויים הצליח פחות מן המצופה ממנו, בהתחשב בפופולריות הז׳אנר. כידוע, כשעייפים יש שתי אפשרויות: לישון או לנסות להתרענן. כיוון שהראשונה… להמשך קריאה
20 באפריל 2019 מאת לירון סיני
כתיבת ביקורות קולנוע היא מלאכה נהדרת עם קוץ קטן. לפעמים הרשמים מתחדדים ומתבהרים רק עם מעבר זמן, כזה שלא תמיד מספיק לעבור כראוי מרגע הצפייה ועד רקע הכתיבה. יש סרטים כמו העיבוד החדש ל"סוספיריה" או "המכשפה", למשל, שבאופן אישי ככל שעובר הזמן אני מוצאת בהם עוד ועוד דברים להעריך, עוד רבדים ורשמים חיוביים. יש גם סרטים כמו "בית קברות לחיות"… להמשך קריאה
אף סרט לא עומד בפני עצמו בחלל ריק. כל יצירת אמנות נוצרת במודע ושלא במודע מתוך פסיפס השפעות אישיות ותרבותיות, ונשענת על יצירות אחרות. אם היא טובה היא תצליח לומר באמצעותן משהו חדש, או יותר נכון, לומר לנו משהו ישן או ידוע, משהו בעל ערך, בידורי, רגשי, אנושי, בצורה חדשה. וכשם שסרט מגיע אלינו מתוך פסיפס של מישהו, לרוב כמה… להמשך קריאה
כבר ציינתי פה בעבר שאחת הדרכים הנוחות עבורי להעריך סרט היא איזה טעם הוא מותיר בזיכרון ככל שחולף הזמן. פרטי העלילה ברובם עשויים לדהות ואפילו להיעלם בחלק מהמקרים (למעט סרטים שנחקקו עקב ריבוי צפיות או רושם עז ברמת הנרטיב). מה שנשאר הוא גחלים של תמצית, סצנה פה, רגע מכונן או זניח שם ותחושה. וכעת כשהעיבוד החדש של "קנדימן" (Candyman) כבר… להמשך קריאה
לצד כל הדברים המשונים שמתרחשים ב-2020, אנחנו גם בשלהי השיבה המחודשת של מכשפות לתרבות הפופולרית. בטלוויזיה, "סברינה" תשוב לעוד עונה אחרונה והעיבוד של "מכושפות" הוא משהו שבאמת קרה. בקולנוע יש לנו את הגרסה של זמקיס ל"המכשפות" ואת הסיבה לשמה נתכנסנו: "The Craft: Legacy". בגוגל ובוויקיפדיה קוראים לו "הכישוף: מורשת", אני אקרא לו מעכשיו בקנטרנות "הכישוף - הדור הבא". כישוף הוא… להמשך קריאה
בואו נעשה תרגיל מחשבתי קטן: נניח שסיפרו לכם על סרט אימה בריטי חדש בנטפליקס, עם מאט סמית' (הדוקטור שחובב טורבנים, למי שעקבו אחרי "דוקטור הו") שבמרכזו זוג מהגרים מדרום סודן. מה הייתם חושבים שהעלילה שלו תהיה? אני אוטומטית הנחתי, ומתוך היכרות עם גוון המשחק הצעקני משהו של סמית', שנקבל סיפור על חוויה של זרות בארץ חדשה, סיפור מוסר על איך… להמשך קריאה
במהלך הצפייה בסרט ההמשך לקומדיית האימה החביבה עליי מהשנים האחרונות חשבתי שזה היה צפוי. הייתי צריכה לראות את הכשלון של הסרט בא, כמאמר השיר, זו תאונה שחיכתה להתרחש. ולא, גם הערה על סרטי המשך טובים לא תושיע אותו. לא היא, ולא כל אזכור או מחווה אחרים שהוא מתאמץ להכניס כדי לסחוט קמצוץ של התלהבות. "השמרטפית מכה שנית" (היי, לפחות זה… להמשך קריאה
לילדי שנות ה-90 בישראל היו את ספרי ״צמרמורת״, המיועדים למי שהתעניינו בסיפורי אימה בגיל שהיה מבוגר מדי בשביל אגדות אפלות אבל מוקדם מדי לזוועות אמת. לילדי שנות ה-80 באמריקה היו את שלושת ספרים של אלווין שוורץ, ״Scary Stories to Tell in the Dark״, טרילוגיית קבצי מעשיות אימה קצרות מסוג צ׳יזבט. כתביו של שוורץ כבר עובדו בעבר למסך, בין אם כסרטים… להמשך קריאה
את המונח ״Superhero Fatigue״ אני חושב ששמעתי לראשונה כבר לפני עשור, אחרי ש״האביר האפל״ ו״איירון מן״ לקחו את גיבורי העל לגבהים חדשים בקולנוע. זה אומר שכבר עשור מפמפמים לנו שהקהל כבר לאה מסרטי סופרהירוז, בדרך כלל כניסיון לתרץ מדוע סרט מסויים הצליח פחות מן המצופה ממנו, בהתחשב בפופולריות הז׳אנר. כידוע, כשעייפים יש שתי אפשרויות: לישון או לנסות להתרענן. כיוון שהראשונה… להמשך קריאה
כתיבת ביקורות קולנוע היא מלאכה נהדרת עם קוץ קטן. לפעמים הרשמים מתחדדים ומתבהרים רק עם מעבר זמן, כזה שלא תמיד מספיק לעבור כראוי מרגע הצפייה ועד רקע הכתיבה. יש סרטים כמו העיבוד החדש ל"סוספיריה" או "המכשפה", למשל, שבאופן אישי ככל שעובר הזמן אני מוצאת בהם עוד ועוד דברים להעריך, עוד רבדים ורשמים חיוביים. יש גם סרטים כמו "בית קברות לחיות"… להמשך קריאה
תגובות אחרונות