7 במרץ 2026 מאת לירון סיני
כתבתי את המדור הזה של אימה לנשמה בסוף פברואר, ימים ספורים לפני שהשמיים שוב התחילו ליפול ולהפיל עלינו, בגלל נסיבות שאין לנו שום השפעה עליהן. מה שלא צפיתי הוא שאהיה נוסטלגית אל מילות הפתיחה שלו, כי כרגע כאשר הבן הצעיר שלי אומר שהוא ייקח את מכונית הצעצוע-רובוטריק החדש שלו לגן מחר, אני צריכה להזכיר לו שמחר אין גן, אנחנו לא… להמשך קריאה
27 בדצמבר 2025 מאת לירון סיני
גבירותיי, רבותיי, יקיריי, הגענו. 2025 כמעט נגמרת, ורק על זה, אם קראתן כאן, או קראתם בכלל, או צפיתן, או הצלחתם לעסוק בכל דבר שהוא לא רק החרדה הקיומית והזוועות שבתוכה אנו חיות - זה הרגע למחוא קצת מחיאות כפיים. באמת. זו הייתה שנה איומה בכל כך הרבה מובנים. על אף, ואולי עם הקשר די ישיר כשחושבות על זה, שהיו בה… להמשך קריאה
31 באוקטובר 2025 מאת לירון סיני
לצד חברים עם טעם ז'אנרי דומה, כולל אור, נקלעתי לאחרונה לשאלה שתמיד משמחת אותי, ואף פעם אין לי תשובה חד משמעית לגביה: מה מגדיר סרט כאימה? איפה הגבולות והאם הם קשוחים או גמישים? מה המדדים שלנו בעצם? יש מגוון אפשרויות שעלו: הבהלות ברמה של תגובה פיזית; נושא שמעורר בנו פחד; מערך כוחות לא שוויוני ברמה שמערערת את יסודות התפיסה של… להמשך קריאה
28 בספטמבר 2025 מאת לירון סיני
אולי יגיע בשלב כלשהו חודש שבו לא אצטרך לרסן את עצמי מלכתוב עוד הערה על כך שהאימה במציאות חיינו גורמת לסרטי האימה העגומים והאפלים ביותר להרגיש כמו הבידור שהוא "חמישה לילות אצל פרדי". אולי. בינתיים זו הזדמנות טובה להזכיר שהסרט הנ"ל, עליו כתב אור כשיצא לפני שנתיים, זמין ממש עכשיו בנטפליקס. אני מציינת אותו כי בזמן שקללת עיבודי משחקי הווידאו… להמשך קריאה
2 באוגוסט 2025 מאת לירון סיני
הייתי נורא עסוקה ביוני, בדגש על המילה "נורא". בקטנה ככה, אפשר לחשוב מה כבר קרה פה בתוך הרצף הלא-נגמר, תכף שנתיים של התבוססות בחוסר התוחלת של מלחמה, ואם אמשיך לכתוב את דעותיי עליה הטקסט הזה יהפוך לארוך מדי אפילו ביחס אליי. ואז הגיע יולי וקרה דבר מופלא ושמו פסטיבל ירושלים. אותו אחד שמגיע עם דיסקליימר כי אור סיגולי הוא המנהל… להמשך קריאה
3 ביוני 2025 מאת לירון סיני
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… להמשך קריאה
1 במאי 2025 מאת לירון סיני
גיהינום בחוץ, גיהינום בפנים. מזג האוויר מדגמן אסון אקלימי בגוונים של קיא אנמי, הבירה עולה באש, אבל לפחות אנחנו חיים בתקופה של נס. של סרטי אימה חביבים בכמויות לא סבירות, כמובן. על "האחות המכוערת" כתבתי סקירה שלמה בנפרד, כי הגיעה לה אחת, וכי רצינו להספיק להמליץ עליה פה בסריטה כל עוד היא זמינה על המסך הגדול. במקביל עלה לאקרנים "עד… להמשך קריאה
1 באפריל 2025 מאת לירון סיני
יש לי הרגשה, לא יודעת למה, שאם אבדוק כמה פינות אימה חודשיות אחורה, יתברר שכמעט בכולן יש התייחסות למצב, וחצי התנצלות או התנצלות מלאה על עצם העיסוק בקולנוע זוועות במציאות שכזו. היות והמציאות נמשכת ונמתחת כמו סליל תיל חלוד שאין לו סוף, רק התהדקות איטית מסביב לצוואר השפיות שלנו, אני מוצאת חיפוש נחמה בזוועות בדיוניות. או לא בדיוניות אבל יותר,… להמשך קריאה
1 במרץ 2025 מאת לירון סיני
למי מאיתנו שמוצאות נחמה בסרטים מזעזעים, כי המציאות בה אנחנו חיים מזעזעת יותר, אפשר לומר שיש שלל סביר למדי של סרטי אימה בינתיים, ושהם אף יוצאים, גם לקולנוע, בקצב מרשים. אולי לא מדובר ביצירות מופת שבהכרח יזכו לצפיות חוזרות מרובות, אבל הפעם יש במדור לפחות שני סרטים טובים, אפילו טובים מאוד, למרות שעל אחד מהם אין בי אפשרות ממש להמליץ,… להמשך קריאה
1 בפברואר 2025 מאת לירון סיני
אין כמו לפתוח שנה חדשה, דף חלק ומרענן של צפייה בסרטים מבלי להתחשבן עם השנה שעברה ולגרור רשימות על גבי רשימות במסמכים דיגיטליים שונים בשלל פורמטים. שום המשך מסחרר של רדיפה אחרי זנב הצפייה של עצמך במעגלים, בין משהו ישן שרוצה להשלים, למלאי חדש אימה ובכלל, שממשיך להגיע. ומה עם כל סרטי הפסטיבלים שלא זמינים והיי הנה אחד או שניים… להמשך קריאה
כתבתי את המדור הזה של אימה לנשמה בסוף פברואר, ימים ספורים לפני שהשמיים שוב התחילו ליפול ולהפיל עלינו, בגלל נסיבות שאין לנו שום השפעה עליהן. מה שלא צפיתי הוא שאהיה נוסטלגית אל מילות הפתיחה שלו, כי כרגע כאשר הבן הצעיר שלי אומר שהוא ייקח את מכונית הצעצוע-רובוטריק החדש שלו לגן מחר, אני צריכה להזכיר לו שמחר אין גן, אנחנו לא… להמשך קריאה
גבירותיי, רבותיי, יקיריי, הגענו. 2025 כמעט נגמרת, ורק על זה, אם קראתן כאן, או קראתם בכלל, או צפיתן, או הצלחתם לעסוק בכל דבר שהוא לא רק החרדה הקיומית והזוועות שבתוכה אנו חיות - זה הרגע למחוא קצת מחיאות כפיים. באמת. זו הייתה שנה איומה בכל כך הרבה מובנים. על אף, ואולי עם הקשר די ישיר כשחושבות על זה, שהיו בה… להמשך קריאה
לצד חברים עם טעם ז'אנרי דומה, כולל אור, נקלעתי לאחרונה לשאלה שתמיד משמחת אותי, ואף פעם אין לי תשובה חד משמעית לגביה: מה מגדיר סרט כאימה? איפה הגבולות והאם הם קשוחים או גמישים? מה המדדים שלנו בעצם? יש מגוון אפשרויות שעלו: הבהלות ברמה של תגובה פיזית; נושא שמעורר בנו פחד; מערך כוחות לא שוויוני ברמה שמערערת את יסודות התפיסה של… להמשך קריאה
אולי יגיע בשלב כלשהו חודש שבו לא אצטרך לרסן את עצמי מלכתוב עוד הערה על כך שהאימה במציאות חיינו גורמת לסרטי האימה העגומים והאפלים ביותר להרגיש כמו הבידור שהוא "חמישה לילות אצל פרדי". אולי. בינתיים זו הזדמנות טובה להזכיר שהסרט הנ"ל, עליו כתב אור כשיצא לפני שנתיים, זמין ממש עכשיו בנטפליקס. אני מציינת אותו כי בזמן שקללת עיבודי משחקי הווידאו… להמשך קריאה
הייתי נורא עסוקה ביוני, בדגש על המילה "נורא". בקטנה ככה, אפשר לחשוב מה כבר קרה פה בתוך הרצף הלא-נגמר, תכף שנתיים של התבוססות בחוסר התוחלת של מלחמה, ואם אמשיך לכתוב את דעותיי עליה הטקסט הזה יהפוך לארוך מדי אפילו ביחס אליי. ואז הגיע יולי וקרה דבר מופלא ושמו פסטיבל ירושלים. אותו אחד שמגיע עם דיסקליימר כי אור סיגולי הוא המנהל… להמשך קריאה
מאי נגמר ועוד רגע יהיה ממש חם וגם חודש הגאווה, אבל לפני כן - סיימנו את "חודש המודעות לזומבים", שהיה מאופיין בצעדות של אנשים שנראים כמו מתים מהלכים ברחבי העולם, פעם גם אצלנו, לפני שהחיים שלנו כאן הפכו למשהו שמייצר פחות חגיגות אל-מתים ויותר טורי דעה על איך החיים כאן הם אפוקליפסה מתמשכת. ובכל זאת, אם תרצו להסתובב באווירה של מתים… להמשך קריאה
גיהינום בחוץ, גיהינום בפנים. מזג האוויר מדגמן אסון אקלימי בגוונים של קיא אנמי, הבירה עולה באש, אבל לפחות אנחנו חיים בתקופה של נס. של סרטי אימה חביבים בכמויות לא סבירות, כמובן. על "האחות המכוערת" כתבתי סקירה שלמה בנפרד, כי הגיעה לה אחת, וכי רצינו להספיק להמליץ עליה פה בסריטה כל עוד היא זמינה על המסך הגדול. במקביל עלה לאקרנים "עד… להמשך קריאה
יש לי הרגשה, לא יודעת למה, שאם אבדוק כמה פינות אימה חודשיות אחורה, יתברר שכמעט בכולן יש התייחסות למצב, וחצי התנצלות או התנצלות מלאה על עצם העיסוק בקולנוע זוועות במציאות שכזו. היות והמציאות נמשכת ונמתחת כמו סליל תיל חלוד שאין לו סוף, רק התהדקות איטית מסביב לצוואר השפיות שלנו, אני מוצאת חיפוש נחמה בזוועות בדיוניות. או לא בדיוניות אבל יותר,… להמשך קריאה
למי מאיתנו שמוצאות נחמה בסרטים מזעזעים, כי המציאות בה אנחנו חיים מזעזעת יותר, אפשר לומר שיש שלל סביר למדי של סרטי אימה בינתיים, ושהם אף יוצאים, גם לקולנוע, בקצב מרשים. אולי לא מדובר ביצירות מופת שבהכרח יזכו לצפיות חוזרות מרובות, אבל הפעם יש במדור לפחות שני סרטים טובים, אפילו טובים מאוד, למרות שעל אחד מהם אין בי אפשרות ממש להמליץ,… להמשך קריאה
אין כמו לפתוח שנה חדשה, דף חלק ומרענן של צפייה בסרטים מבלי להתחשבן עם השנה שעברה ולגרור רשימות על גבי רשימות במסמכים דיגיטליים שונים בשלל פורמטים. שום המשך מסחרר של רדיפה אחרי זנב הצפייה של עצמך במעגלים, בין משהו ישן שרוצה להשלים, למלאי חדש אימה ובכלל, שממשיך להגיע. ומה עם כל סרטי הפסטיבלים שלא זמינים והיי הנה אחד או שניים… להמשך קריאה
תגובות אחרונות