10 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
״שתיקה רועמת״ (The Silent Revolution) הוא חלק מקבוצה לא קטנה של סרטים גרמניים מן המאה ה-21 העוסקים בעבר האפל של המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה. יייתכן כי לקולנוע הגרמני קל יותר לעסוק בתקופה זו מאשר בעבר הנאצי מכיוון שהיא מציגה באופן טבעי את הגרמנים לא רק בצד השולט, אלא גם כקורבנות של משטר מדכא. אולם, לסרטים אודות העבר יש ערך במידה… להמשך קריאה
4 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
אחת מן הטענות שאיני מסכים עמן לגבי הקולנוע הישראלי הוא שהבמאים מייעדים אותו קודם לפסטיבלים ולקהל בינלאומי ורק לאחר מכן לקהל מקומי. איני מסכים עם הטענה הזו מפני שהיא נכונה רק לבמאי אחד - עמוס גיתאי. נכון, גם במאים אחרים מתחשבים בלוח הזמנים של הפסטיבלים כשיקול הפקה ולפעמים מוסיפים דברי הסבר לסרטיהם. אולם, גיתאי הוא היחיד אשר סרטיו, החל מן המאה… להמשך קריאה
1 בינואר 2019 מאת עופר ליברגל
השנה החדשה נפתחת ויש לקוות כי החודש הראשון מרמז על הצפוי בסינמטקים במשך כל השנה. יש יחסית הרבה מה לראות החודש, כולל שתי רטרוספקטיבות מרגשות שייערכו ברחבי הארץ, לשניים מענקי הקולנוע שהגעתם בחודש אחד הופכת את ינואר לשעתה היפה ביותר של האות ו'. ויש גם דברים נוספים. שניים מן הפוסטים הראשונים שכתבתי ב"סריטה" עסקו בבמאית אנייס ורדה. בשנים שחלפו מאז… להמשך קריאה
28 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
הבמאית האיטלקיה אליצ'ה רורוואכר יוצרת קולנוע הנבדל מכל יתר הקולנוע הנוצר בימינו. היא לא מפנה עורף לזרם המרכזי, היא פשוט פוסעת בשביל מקביל שפילסה כמעט לגמרי בעצמה, והיא מרחיקה בו לכת יותר ויותר עם כל סרט חדש. הקול המקורי שלה הופך לצלול ונגיש יותר בדיוק בשלב בו גם הנרטיב שלה הופך למקורי יותר. בו בזמן, סרטה השלישי (אחרי ״גוף שמימי״… להמשך קריאה
22 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
ראשית, התנצלות. בשלב זה, ייתכן וכבר נאמס לכם לשמוע דעות בעד/נגד/סרט יפה אבל למה להתלהב, לגבי הסרט ״רומא״ (Roma) של אלפונסו קוארון. חלק מן האכזבה של הצופים בסרט יכולה לנבוע גם בגלל עודף השבחים והעיסוק בו, עיסוק אשר התחלתי בו כבר באוגוסט בפסטיבל ונציה, אם כי בניגוד לאחרים נזהרתי ועודני נזהר מהכתרת הסרט לאחד מהכי גדולים של/ב (מלאו את החסר).… להמשך קריאה
16 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
תקופת סיכומי השנה היא תקופה מהנה ומתסכלת. מתסכלת מכיוון שתחימת הסרטים לשנה היא מלאכותית, גם מבחינת ההבדל בין לוח ההפצה בארץ לבין לוחות ההפצה של סרטים בפסטיבלים/בעולם. יתרה מכך, תהליכים קולנועיים ותרבותיים מתרחשים לאורך תקופות שהם לאו דווקא חופפות לשנה הכרונולוגית, דבר אשר יבוא לידי ביטוי בטקסט זה על ידי נתינת הדעת על מספר דברים שמאפיינים את הקולנוע שראיתי בשנה… להמשך קריאה
13 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בסקירה כפולה זו אכתוב על שני סרטים תיעודיים ישראליים שהחלו את דרכם בתחרות של פסטיבל ירושלים וכעת מוקרנים בסינמטקים. שניהם לכאורה טוענים פוליטית אך בפועל אחד מהם, לאו דווקא זה המדובר יותר, מטריד הרבה יותר. נתחיל איתו ונמשיך משם. סיבת המוות סרטו של רמי א. כץ משתייך לכאורה לתת-הסוגה המצליחה בקולנוע התיעודי של השנים האחרונות: דוקו-מתח. הסרט מתאר מאבק רב… להמשך קריאה
7 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
בפוסט הקודם בסדרה, טענתי כי אני לא מכיר אף אחד אשר מדרג את ״אכזריות בלתי נסבלת״ כאחד מן הסרטים הכי טובים, או אהובים, של האחים כהן. מתברר כי טעיתי - קבלתי תגובות רבות מצד אנשים שטענו כי זה הסרט האהוב עליהם. הדבר מעורר בי סקרנות לגבי הסרט לו מוקדש הפוסט הנוכחי: ״לחסל את הליידי״ (The Ladykillers) סרט שרבים מדרגים אותו כחלש… להמשך קריאה
3 בדצמבר 2018 מאת עופר ליברגל
חודש דצמבר סוגר את השנה והוא נפתח עם חג החנוכה ועם שני פסטיבלי קולנוע שזכו להתייחסות נפרדת בבלוג - פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים (שחלק מסרטיו גם ינדדו ברחבי הארץ) ופסטיבל אוטופיה בתל-אביב-יפו וגם בחיפה. כמו כן, סרטים שהוצגו בפסטיבלים של ירושלים וחיפה יוצגו כמו תמיד בסינמטקים, ובאופן אישי אני מתכוון להשלים את ״קיץ״ של קיריל סרברניקוב שיוקרן בחיפה ובתל אביב,… להמשך קריאה
29 בנובמבר 2018 מאת עופר ליברגל
אישה חוזרת אחרי שנים רבות לבית משפחתה בעיר רחוקה ומבינה כי עליה לבחון מחדש כל היבט בחייה; משפחה מנסה להתמודד עם מחלת האלצהיימר של אישה מבוגרת, מה שמוביל להרבה מצבים קומיים-טרגיים; גבר באמצע החיים עדיין מנסה לזכות בתמיכת האב אשר תמיד משדר אכזבה ממעשיו; צעירה הלומדת במכללה מרגישה ניתוק מהוריה ומן העתיד הצפוי לה, והמתחים הללו עולים במהלך ימים בהם… להמשך קריאה
״שתיקה רועמת״ (The Silent Revolution) הוא חלק מקבוצה לא קטנה של סרטים גרמניים מן המאה ה-21 העוסקים בעבר האפל של המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה. יייתכן כי לקולנוע הגרמני קל יותר לעסוק בתקופה זו מאשר בעבר הנאצי מכיוון שהיא מציגה באופן טבעי את הגרמנים לא רק בצד השולט, אלא גם כקורבנות של משטר מדכא. אולם, לסרטים אודות העבר יש ערך במידה… להמשך קריאה
אחת מן הטענות שאיני מסכים עמן לגבי הקולנוע הישראלי הוא שהבמאים מייעדים אותו קודם לפסטיבלים ולקהל בינלאומי ורק לאחר מכן לקהל מקומי. איני מסכים עם הטענה הזו מפני שהיא נכונה רק לבמאי אחד - עמוס גיתאי. נכון, גם במאים אחרים מתחשבים בלוח הזמנים של הפסטיבלים כשיקול הפקה ולפעמים מוסיפים דברי הסבר לסרטיהם. אולם, גיתאי הוא היחיד אשר סרטיו, החל מן המאה… להמשך קריאה
השנה החדשה נפתחת ויש לקוות כי החודש הראשון מרמז על הצפוי בסינמטקים במשך כל השנה. יש יחסית הרבה מה לראות החודש, כולל שתי רטרוספקטיבות מרגשות שייערכו ברחבי הארץ, לשניים מענקי הקולנוע שהגעתם בחודש אחד הופכת את ינואר לשעתה היפה ביותר של האות ו'. ויש גם דברים נוספים. שניים מן הפוסטים הראשונים שכתבתי ב"סריטה" עסקו בבמאית אנייס ורדה. בשנים שחלפו מאז… להמשך קריאה
הבמאית האיטלקיה אליצ'ה רורוואכר יוצרת קולנוע הנבדל מכל יתר הקולנוע הנוצר בימינו. היא לא מפנה עורף לזרם המרכזי, היא פשוט פוסעת בשביל מקביל שפילסה כמעט לגמרי בעצמה, והיא מרחיקה בו לכת יותר ויותר עם כל סרט חדש. הקול המקורי שלה הופך לצלול ונגיש יותר בדיוק בשלב בו גם הנרטיב שלה הופך למקורי יותר. בו בזמן, סרטה השלישי (אחרי ״גוף שמימי״… להמשך קריאה
ראשית, התנצלות. בשלב זה, ייתכן וכבר נאמס לכם לשמוע דעות בעד/נגד/סרט יפה אבל למה להתלהב, לגבי הסרט ״רומא״ (Roma) של אלפונסו קוארון. חלק מן האכזבה של הצופים בסרט יכולה לנבוע גם בגלל עודף השבחים והעיסוק בו, עיסוק אשר התחלתי בו כבר באוגוסט בפסטיבל ונציה, אם כי בניגוד לאחרים נזהרתי ועודני נזהר מהכתרת הסרט לאחד מהכי גדולים של/ב (מלאו את החסר).… להמשך קריאה
תקופת סיכומי השנה היא תקופה מהנה ומתסכלת. מתסכלת מכיוון שתחימת הסרטים לשנה היא מלאכותית, גם מבחינת ההבדל בין לוח ההפצה בארץ לבין לוחות ההפצה של סרטים בפסטיבלים/בעולם. יתרה מכך, תהליכים קולנועיים ותרבותיים מתרחשים לאורך תקופות שהם לאו דווקא חופפות לשנה הכרונולוגית, דבר אשר יבוא לידי ביטוי בטקסט זה על ידי נתינת הדעת על מספר דברים שמאפיינים את הקולנוע שראיתי בשנה… להמשך קריאה
בסקירה כפולה זו אכתוב על שני סרטים תיעודיים ישראליים שהחלו את דרכם בתחרות של פסטיבל ירושלים וכעת מוקרנים בסינמטקים. שניהם לכאורה טוענים פוליטית אך בפועל אחד מהם, לאו דווקא זה המדובר יותר, מטריד הרבה יותר. נתחיל איתו ונמשיך משם. סיבת המוות סרטו של רמי א. כץ משתייך לכאורה לתת-הסוגה המצליחה בקולנוע התיעודי של השנים האחרונות: דוקו-מתח. הסרט מתאר מאבק רב… להמשך קריאה
בפוסט הקודם בסדרה, טענתי כי אני לא מכיר אף אחד אשר מדרג את ״אכזריות בלתי נסבלת״ כאחד מן הסרטים הכי טובים, או אהובים, של האחים כהן. מתברר כי טעיתי - קבלתי תגובות רבות מצד אנשים שטענו כי זה הסרט האהוב עליהם. הדבר מעורר בי סקרנות לגבי הסרט לו מוקדש הפוסט הנוכחי: ״לחסל את הליידי״ (The Ladykillers) סרט שרבים מדרגים אותו כחלש… להמשך קריאה
חודש דצמבר סוגר את השנה והוא נפתח עם חג החנוכה ועם שני פסטיבלי קולנוע שזכו להתייחסות נפרדת בבלוג - פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים (שחלק מסרטיו גם ינדדו ברחבי הארץ) ופסטיבל אוטופיה בתל-אביב-יפו וגם בחיפה. כמו כן, סרטים שהוצגו בפסטיבלים של ירושלים וחיפה יוצגו כמו תמיד בסינמטקים, ובאופן אישי אני מתכוון להשלים את ״קיץ״ של קיריל סרברניקוב שיוקרן בחיפה ובתל אביב,… להמשך קריאה
אישה חוזרת אחרי שנים רבות לבית משפחתה בעיר רחוקה ומבינה כי עליה לבחון מחדש כל היבט בחייה; משפחה מנסה להתמודד עם מחלת האלצהיימר של אישה מבוגרת, מה שמוביל להרבה מצבים קומיים-טרגיים; גבר באמצע החיים עדיין מנסה לזכות בתמיכת האב אשר תמיד משדר אכזבה ממעשיו; צעירה הלומדת במכללה מרגישה ניתוק מהוריה ומן העתיד הצפוי לה, והמתחים הללו עולים במהלך ימים בהם… להמשך קריאה
תגובות אחרונות